פורום אוצר החכמה

בס"ד

ליקטתי מספרים וסופרים שונים הלכות והידורים התפילין.
כמובן שעל רוב הדברים יש שיטות המקלות. אין הכוונה לומר שחייבים לעשות את כל ההידורים המובאים לקמן. אלא כמו שבדברים אחרים כגון בשר ועופות מהדרים לקנות מהכשרים יותר טובים, גם בתפילין לכאורה יש ענין להדר.
מאידך, ישנם דברים שהם ממש שיטה יחידאה.
וזה בקשתי, לקבל הערות והארות איזה הידורים הם יותר נצרכים ואיזה רק ליחידים ממש.

הידורים בכתיבת הפרשיות של תפילין

1. ללא שיעור פרשה באמצע השיטות (ג' אותיות לר"ת).
2. הקפדה שראש למ"ד יהיה וי"ו ולא יו"ד.
3. קוץ דר"ת קוץ ממש.
4. הקפדה שלא ייכנסו ראשי אותיות אחרות בחלל דלי"ת, רי"ש, וכדו'.
5. תיוג שעטנ"ז ג"ץ בשלמות ובד"ק חי"ה.
6. שימת לב שלא ידובקו התגין זה בזה או יופרדו ממקומם בזמן ההגהה והכנסת הפרשיות.
7. הקפדה על נגיעת כל התגין באותיות.
8. דיו שחורה ולא דהויה בין באותיות ובין בתגין.
9. הקפדת שחרות על קוץ עליון דיו"ד. (הרבה פוסקים המכשירים בתגין, פוסלים בקוץ עליון).
10. בדיקת סיבי דוכסוסטוס בעור שליל.
11. הקפדה על יציאת הכתב מהשרות.
12. בלא גריעה בנו"ן.
13. בלא הפרדת דיבוקים, אפילו בלא שינוי צורה אלא על ידי חלק האות.
14. באות חי"ת גם חטוטרת וגם מקל ובלא מילוי חטוטרת (חי"ת דרש"י).
15. הקפדה לבל יוכנס עקב לוי"ו של הבית, אפילו אם כתב הסופר מלמטה למעלה.
16. בלא תיקון כלל בעט ברזל (רפידוגרף).

הידורים בבתים של תפילין

17. העורות ללא חשש בכורות.
18. השתמשות עם עורות קפואים ולא מלוחים. (היות וחוששים לשיטות שעורות הבתים צריכים עיבוד לשמה, והמלח כבר מעבד את העור. שו"ת מנחת יצחק ח"ט ס"א שבט הלוי ח"ט ס"י).
19. כל תהליך הכנסת העורות לסיד ועיבודן נעשה לשמה בעבודת יד ע"י יהודים יראי שמים ובלי שימוש בחשמל.
20. גם השטיפה במים תהיה נעשית לשמה. (זכרון אליהו עמ' שכז).
21. כל תהליך עשיית הבתים בעבודת יד מתחילה ועד הסוף ללא 'כוח כוחו'. (?)
22. ריבוע רגל, ללא 'גלגל תנופה' הממשיכה להסתובב מעצמה. (למה עם הרגל זה לא נקרא כוח כוחו? ואם מסתמכים על זה שצריך לדחוף את זה עם היד, אז למה באופן כזה עם חשמל זה לא לכתחילה? ....)
23. גודל התיתורא 50 על 50 מ"מ - לא פחות ולא יותר (עיין משנ"ב לב מא).
24. שיהיה מקשה אחת כולל התיתורא והמעברתא. (שו"ע א"ח לב סעי' לח, ועיין משנ"ב וביאור הלכה שם). אף בלי תוספת עור הנקרא 'פיטר'. (יש שחוששים בזה לשני עורות. וכן שהפרשיות ובפרט ב'של יד' לא יפלו לתוך התיתורא).
25. שצורת השי"ן תהיה אותו כתב כמו הפרשיות. (מק"מ לד ע"ה)
26. שכל ה'שי"ן' כולל היודי"ן שבה יעשה בהוצאה ידנית או באופן אחר שאין בה חק תוכות. (פרמ"ג א"א סי' ל"ב סקנ"ו).
27. לכתחילה, כדי שלא יהיה שום חשש של חק תוחות, לבטל את הרגל של השין אחרי העשיה ולחזור לעשותה. (יש שאין מצריכים זאת, היות ובדיעבד כשר גם אם אינו מגיע לתיתורא. ועוד שעצם האות כבר נכתבה והתוספת יכולה להיעשות גם ע"י עכו"ם, עיין ביה"ל לט ב ד"ה בכל התיקון).
28. שהשי"ן לא יגיע עד למעלה. (זכרון אליהו, שזה חסרון בהידור של הריבוע).
29. בעת עשיית הריבוע שלא ישייפו את השי"ן, כי לפעמים עי"ז יורד חלק השי"ן הנעשה ע"י הצבת ונשאר רק חלק התחתון שנעשה ע"י חק תוכות.
30. להקפיד על רבוע התפירות, הקציצה והתיתורא (שו"ע לב לט וביאור הלכה שם ד"ה בתפרו). (בשם הסטייפלר שעד 2 מ"מ נחב לריבוע, אך היום מקפידים שלא יהא יותר מחצי מ"מ).
31. האלכסונים מפינה לפינה הן למעלה במקום מושב הקציצה והן למטה בתחתית התיתורא שווים זה לזה .
32. שהבתים יהיו שוים ברוחבם בכל הגובה ולא כמו מגדל, (שו"ע לב לט מטעם 'זה אלי ואנוהו').
33. גובה התיתורא שווה בכל צדדיה.
34. שהחללים של הפרשיות יהיו עמוקים – 32 מ"מ, כדי שהפרשה והמטלית יכנסו לגמרי לתוך החלל של הקציצה ולא בעובי התיתורא (של"ה).
35. החללים בבית של ראש רחבים כדי הכנסת הפרשיות בריווח ולא בדוחק.
36. שהמחיצות בין הבתים יגיעו עד סוף הקציצה בכל אורך המחיצה. (שו"ע הרמ"ע מפאנו סי' ל"ח, ט"ז סי' ל"ב סקל"ב).
37. שהמחיצות יהיו בקווים ישרים עד התפר.
38. לא למלא חורים לא ע"י דבק בהמה ולא ע"י דבק רגיל. (לחשוש לשיטות שדבק לא הוי חיבור, הב"ח סכ"א, חת"ס או"ח סי' ה'. ומשנ"ב סי' ל"ב סקקע"ב לנהוג כך לכתחילה).
39. ללא קפלים. (ע"י הקפלים א. נוצרים קפלים בתיתורא שיוצרים חורים לתוך חלל הפרשיות. ב. התיתורא התחתונה אינה מכסה ממש את פי הבית. ג. ישנם חלקים השייכים לתיתורא הבולטים לתוך שטח המעברתא).
40. ללא שום דבק בין הבתים. (שו"ע א"ח לב סעי' לח, ועיין משנ"ב וביאור הלכה שם).
41. שלא יהיו שום חורים או סדקים אפילו שאינן מפולשים בין הבתים או אפילו כלפי מטה. (אף שיש אופנים שמותר, אך למיחש בעי לא להכנס לחששות של פסול שאולי יש חור שלא שמו לב שהוא מפולש. ועוד פשוט הוא שיש בזה הידור שזה ללא שום פגם.
42. ייבוש של הבתים נעשה בפריסה על הרשתות בחום רגיל ובמשך זמן רב.
43. שהגידים יהיו שזורים לשמה, ולא מדובקים, (כדי לצאת את דעת המג"א ומשנ"ב סעיפים מט – נ).
44. תפירת הבתים בגיד אחד. (משנ"ב ל"ב סקרל"א).
45. הגיד בין הבתים שיהיה נראה מבחוץ – מכוונים. (שו"ע לב נא. וכן עי"ז מהדרים את שיטת אביי וכן לחוש לשיטות שדבק הוי חיבור).
46. שהתפירות בפינות יגעו אחד בשני, ע"י שמכניסים אחד בתוך השני.
47. שהמרחקים בן התפירות יהיו שווים.
48. חורים קטנים בתפירות (1.4 מ"מ) כדי שלא ימשך מגיד לצדדים ויפגום בריבוע התפירות.
49. החיתוך בקו התיתורא נעשה עד סיום חצי הקשת בלבד, (כדי לא למעט מן התיתורא לא לצורך. וכן...).
50. צביעה ידנית 'לשם קדושת תפילין' ולא ע"י לחץ אויר.
51. צביעה מחומרים מן "המותר בפיך". (ללא עירוב של גליצרין שחלקו מיוצר מן החי או שלאק שיש מחלוקת בכשרותו. אלא בצבע על בסיס נטרו ופחם).
52. שהחור של המעברתא לא יהיה צר מידי. (כי אם החור צר, זה גורם ללחץ על הרצועה ולהפרדת התיתורות).
53. לשייף טוב את הריבוע במקום המעברתא.
54. לא להדביק את התיתורא כלל. (לפני התפירה עיין ביאור הלכה על סי' ל"ב סעיף נ"א ד"ה יתפור. ולאחר התפירה חשש של החזו"א י"א י'.

ארבעה דרכים לבדוק את הבתים. א. לפי משקלם. כמה שיותר כבד, סימן שהעור יותר עבה. ב. ללחוץ באצבע על הבית, לראות שאינו מתכווץ. ג. להסתכל מצד הפנים, האם נכנס אור דרך העור. ד. עור עם גוונים הנוטים לחום או לאדום חזק יותר מעור לבן או עור שעיר. ודבר זה ניתן להבחנה או קודם הצביעה או בתחתית הבתים אף לאחריה.




הידורים ברצועות התפילין
55. מעור בהמה טהורה
56. עור עליון ולא תחתון
57. עיבוד העור לשמה (מעיקר הדין)
58. השתמשות עם עורות קפואים ולא מלוחים.
59. חומרים מן המותר בפיך בלבד
60. כל תהליך העיבוד נעשה ע"י יהודים יר"ש בעבודת יד ממש 'לשם קדושת תפילין'. (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קעג)
61. כל חומרי העיבוד והצבע 'מן המותר בפיך'. (זכרון אליהו פט"ו ס"ו)
62. חיתוך העורות לרצועות באופן ידני 'לשם קדושת תפילין'. (ביאור הלכה סי' לג ס"ד ד"ה אבל)
63. רוחב הרצועות לתפילין לחזו"א 11 מ"מ. (לאדם גדול ניתן ורצוי להשיג רצועה ברוחב 14 מ"מ, כדי שישאר שיעור גם במקום ההידוק.צביעה ידנית 'לשם קדושת תפילין'. (שו"ע סי' לג ס"ד, )
64. אין חציצות בין הצבע לרצועה.
65. צביעה ידנית 'לשם קדושת תפילין' ולא ע"י לחץ אויר.
66. שהצבע יהיה חזות בעלמא ולא ממשות. (חיי אדם כלל יד סק"ג(
67. לעשות את הלולאה בדיוק בגודל של הרצועה, כדי שהתפילין יעמוד על היד ע"י הידוק הרצועה בלבד. (עיין ביאור הלכה... . וכן אם יצטרכו הידוק חזק מידי, זה יכול לגרום ל'קשת' בתיתורא התחתונה.


הכנת הפרשיות להכנסה
68. בדיקה מלמעלה של הפרשיות שלא נשאר בהם סימונים של הסופר או המגיה (הרמ"ע מפאנו). וכן שלא אירע לפרשיות כלום.
69. כריכת הפרשיות שיער קלף/שיער, וסימון מספרי לכל פרשיה, שערות ארוכות לפרשת והיה אם שמוע.
70. השערות יהיו של עגל ולא של פרה או שאר סוגים.
71. לקחת פרשיה אחת ולבדוק בדיקה מדגמית ע"י קיפול אם אין סדקים בדיו.
72. בדיקה שהפרשיות לא הפוכות.
73. בדיקה שהפרשיות מוכנסות כסדרן ובר"ת הויות להדדי.
74. בדיקה שהפרשיות אינם דחוקות בפנים.
75. המטלית הנכרכת מעל הפרשיות שיהיה מקלף כשר ולשמה.
76. שהמטלית תהיה בלי סימונים ואותיות. (משנ"ב כב ג')
77. רוחב המטלית שעל הפרשה לא יותר מרוחב הפרשה ולא צר מידיי אלא מכסה כ90% מרוחב הפרשה (הטעם שאם גודל המטלית עולה על רוחב הפרשה יש חשש של בית בתוך בית זאת ועוד שצריך שהפרשה תראה פני הבית ואף בתפילין של יד אנו מקפידים בכך ומאידך מקפידים שלא תהיה צרה כיוון שעל ידי המטלית נשמרים הפרשיות שלא יתקלקלו כמבואר בתיקון תפילין).
78. השארת מטלית שבאמצעותה יוציאו הפרשות להגהה וכן היא שומרת שהפרשה לא תיפול לחלל התיתורא.
79. ששארית המטלית לא תהיה ארוכה מדי. שאם יכסה את פי הבתים יש לחוש שנחשב סגור על ידי המטלית ולא על ידי התיתורא.
80. שהשערות היוצאות אצל פרשת 'והיה אם שמוע' יצאו החוצה.
81. השערות של 'והיה אם שמוע' שיהיו פחות משיעור שעורה (משנ"ב בשם הזהר).
82. אמירת 'לשמה' סמוך להכנסה של הפרשיות (שו"ת בית יהודה סי' מ"א).
83. אמירת לשמה נפרד עבור תפילין תפילין של יד ועבור תפילין של ראש.
84. הכנסת הפרשיות בתוך הבית ממש בלא שיכנס לחלל התיתורא העליונה. (של"ה)
85. הכנסת הפרשיות כסדר כתיבתן בתורה: ולא מכניסים בדילוגים מה שהזדמן ליד אלא מסדרים את הפרשיות לפני הבתים קודם הכנסתן כפי הסדר הנכון.
86. הכנסה בתש"ר ללא קיפולים אלא בעיגול עם לחיצה קלה במרכז: הטעם כיוון שמניסיוננו בבדיקת אלפי תפילין רבים מהפרשיות נפסלו במקום הקיפולים על ידי שהדיו נשבר ובשיטת הגלגול מונעים בעיה זו.
87. הכנסת הפרשיות בתפילין של יד בקיפול רחב כדי שלא נצטרך להוסיף שום תוספת קלף או רצועה להחזיק את הפרשה שלא תיפול לחלל התיתורא. הטעם אף שמותר לנהוג כך מכל מקום יש בזה חשש של חציצה בין הפרשה לעור הבתים.




מעלות שיש בתפילין 'ללא קפלים'

א. נוצרים קפלים בתיתורא שיוצרים חורים לתוך חלל הפרשיות. ב. התיתורא התחתונה (המיכסה) אינה מכסה ממש את פי הבית. ג. ישנם חלקים השייכים לתיתורא הבולטים לתוך שטח המעברתא. שינויים אלו – לא היו קיימים בשיטת הייצור של התפילין ה'דקות' שיוצרו בזמן הראשונים. ובחלק מהשינויים הללו על מנת להכשיר את הבית אנו סומכים על שיטות הפוסקים הסוברים שדבק נחשב חיבור (הנידון בפוסקים מה יהיה הדין אם לקחו שתי חתיכות עור והדביקו אותם יחד זה לזו האם נאמר שיש לפנינו חתיכת עור אחד ואם כן נחשיב את התפילין כאילו עשויות מעור אחד או שעדיין נחשבים כשני חתיכות נפרדות הצמודות זו לזו על ידי כח הדבק ואם כן אין התפילין מעור אחד) בעוד שישנם פוסקים הסוברים שדבק לא נחשב חיבור[1] שינויים אלו ישנם גם ביצור הבתים המכונה "מקשה"
בנוסף ביצור ה 'גסות' (שעשויים מעור בהמה גסה) נוצרו חששות אחרים ובעיות הלכתיות שלא היו מצויים כלל בבתים 'דקות' (שעשויים מעור בהמה דקה) ונקדים הקדמה קצרה: מעיקר הדין אם יש בעור הבתים חור אחד הבית כשר ובשני חורים במצבים מסוימים הבית פסול וכל זה בתנאי שהחור הוא בחלקי הבית הפנימיים אך אם ישנו חור לצד החיצוני של הבית מכל כיוון שהוא הבית פסול, כיום נהוג בכל ההכשרים של בתי התפילין לפסול את הבתים אפילו אם יש בהם חור אחד בלבד.
זכה דורנו שהצליחו לייצר בתי תפילין שמשלבים את ההידורים שהיו בתפילין ה'דקות' וכמו שנהגו בזמן הראשונים זאת למרות שהבתים נעשים מעור בהמה גסה וללא ה'בעיות' המאפינות את הבתים מעור בהמה גסה, זאת בנוסף לכל ההידורים הקיימים בבתי התפילין ה'גסות'
קפלים ונקבים בזמן ריבוע הבית
בשיטת היצור הרגילה נוצרים קיפולים בבית עצמו שמוסיפים לעובי הבית ונסביר היאך נוצרים אותם קיפולים אם למשל ניקח חתיכת עץ או גומי עבה וגמיש בעובי 5 סנטימטר ונפל אותו בזווית של 90 מעלות פעמיים לצורת חית קטנה נקבל מצידו החיצוני קשת רחבה ומצידו הפנימי קשת קצרה בהרבה עכשיו אם נרצה שהקשת החיצונית תהיה מרובעת בזווית חדה יש אפשרות לדחוס את כל החלק החיצוני כלפי פנים עד שנשיג ריבוע אך כתוצאה מכך החומר יכנס לצד הפנימי זהו מה שקורה ביצור בתי התפילין ואם למשל לקחו לייצור עור בעובי 1 מ"מ הרי שעל ידי הקיפולים הפנימיים אם נמדוד את העובי לאחר הקיפולים נקבל 3 מ"מ שמורכבים מחתיכה עליונה שלימה בעובי 1 מ"מ ומתחתיה עובי 2 מ"מ שנוצר מחמת הקיפול (גם בבתים ה 'מקשה' אם כי קטנים יותר) – לאחר סיום תהליכי הכבישות שיוצרות את הריבוע (לאחר הלחיצות על ידי ה 'פרס' לעצב את הריבוע וחללי הבית) הבתים אינם מרובעים לחלוטין ומעבירים אותם תהליך כרסום שמדייק את הריבועים מחד ומאידך מוריד מעובי עור הבית ובתהליך זה עלול להיווצר חור בעור הבית בגג הבית או על דפנות הבית מבחוץ, חור זה איננו נראה כיוון שתחתיו יש את אותו עור שדחסנו לצד פנים, יש אפשרות לזהות האם נעשה חור אך דרוש לשם כך מומחיות רבה כיוון שהקיפול צמוד בחזקה מכח הכבישות וקשה לזהותו.
לעומת זאת בייצור הבתים ללא קפלים מותחים את העור בצורה שווה ואחידה הן מהצד הפנימי והן מהצד החיצוני בצורה אומנותית דבר זה מונע לחלוטין את האפשרות להיווצרות חורים בזמן הריבוע בגג הבית או בדפנותיו {להוסיף תמונות או איורים}
חורים בין הבתים בתוך הקנעפלאך
באותו העניין בשיטות היצור הרגילות נוצרים הרבה פעמים קיפולים על דפנות הבית מבפנים בצורת האות z לעיתים עלול להסתתר חור בתוך הקיפול אך מחמת לחץ הכבישות הדופן אינה נראת כאות z אלא נראית בצורה ישרה וחלקה חור כזה אינו ניתן לזיהוי
לעומת זאת בתפילין ללא קפלים הדפנות חלקות וישרות ללא קיפולים כלל, גם לא בחלק התחתון שבין הבתים. זו מעלה גדולה והרחקה ממכשול שלא יוכלו להסתתר בין הבתים חורים שלא נוכל לראותם.
חיתוכים בתיתורא
בשנים האחרונות הנהיגו רוב בעלי המלאכה עושי הבתים לחתוך במקומות שונים בתוך הקפלים שבתיתורא בצידי הבתים במטרה להקל על ההדבקה ובניית יציבות התיתורא.
יש בכך שתי בעיות האחד לפי השיטות שדבק אינו נחשב חיבור אם כן בתים אלו אינם נחשבים עור אחד. השנית הבית צריך להיות שלם מדין "פני טבלא קיימת" ואם נטען שהדבק אינו מחבר יש לחשוש לפסול, אמנם הביה"ל[2] מצדד להכשיר שדבק נחשב חיבור מכל מקום לחלק מהאחרונים בית זה פסול, ונכון לחשוש לשיטתם כיוון שזה נוגע לחשש פסול דאורייתא.
יתירה מזו, הרי למעשה אנו נוהגים להחמיר כשיטות שדבק אינו נחשב חיבור, שהרי אם מתהוה חור חיצוני בקציצה, פוסלים את הבית ולא משלימים עם דבק, הרי שאנו לא סומכים להקל להחשיבו עור אחד, ולמה נכשיר בחורים וסדקים כאלה ?!.
כאמור בבתים ללא קפלים לא קיים חשש זה, אין בו חיתוכים והדבקות, והעור חלק לגמרי.
חללים ונקבים בין קפלי התיתורא
מחמת עובי העור נוצרים קפלים בעת עשיית הבליטות של ארבעת הבתים ובתוכם נעשים חללים ונקבים רבים המפולשים עד לחלל הבית עצמו. (כפי שניתן לראות בבית רגיל לאחר עשיית הבולקס).
לצורך חיבורם והצמדתם משתמשים בדבק (העשוי מעור בהמה או דבק סינטטי), וכך על ידי לחץ ה"פרס" ביחד עם הדבק התיתורא מתחברת ונעשית חלק אחד. אמנם לשיטות הסוברות שדבק אינו נחשב כחיבור[3], הרי שהתיתורא מלאה בנקבים וחללים, בנוסף לכך יש לחשוש לאין פני טבלא קיימת[4]. מלאכה זו דורשת זהירות ומיומנות מרובה א. אחרי שלוחצים ב"פרס" את התיתורא עם הדבק, צריך ליזהר שכל הדבק יצא החוצה ולא ישלים חללים ונקבים המכשירים את הריבוע. ב. דרושה זהירות שהדבק לא יעלה לבין הבתים ויחבר אותם יחד ועל ידי כך יבטל מהם שם "פרודות", ולשם כך צריך לעשות גירוד יסודי של שאריות הדבק או למרוח ווזלין בין הבתים המונע מהדבק לחבר את הבתים
לעומת זאת בבתים ללא קפלים לא קיים מציאות כזאת, אין שום סדקים וחללים בתיתורא ולא בקציצה, משטח העור חלק לגמרי, ולא נוצרים כלל חללים בכל הבית, ומימלא אין נצרכים למילוי דבק.
סתימת נקבים בתיתורא.
בבתים מהיצור הרגיל עם קפלים גם לאחר הכבישה בלחץ ה"פרס" נשארים פעמים רבות נקבים בעובי התיתורא.
סדקים אלו שפוגמים את הריבוע אין למלאת בדבק וגם לא בעור טחון[5], סתימת נקבים אלו נעשית באחת משתי שיטות או בשיטת "חיתוכים" דהיינו שמקלפים עם סכין בעדינות את העור בצידי החור עד שמתמלא פחות מהשיעור הפוסל וביתר החור הנשאר ממלאים בדבק עם אבקת עור. או בשיטת "ניפוח" דהיינו שמנפחים את העור על ידי הרטבה ועל ידי זה מתמלאים החורים.
בשתי טכניקות אלו על מנת לעשותם כדין דרושה זהירות מרובה לעשותם כדין שלא יפסלו הבתים א. עצם הקילוף בתוך עובי חור קטן ותוך כדי כך להקפיד שהעור ישאר מחובר בקצהו לבית דורש מיומנות גדולה שהרי במידה והקילוף נחתך מהבית נמצא שהחור ממולא בעור טחון. ב. אחרי שחתך בנקב משלימים אותו בדבק לצורך יפוי הריבוע. דרושה מיומנות וזהירות רבה שלא לדחוס את העור בחוזקה, שאם ידחס מעבר לשיעור חגירת ציפורן שוב יגדל החור עדי כדי שהבית יפסל בצורה שאינה נראית כיוון שהחור מלא בדבק ואבקת עור. זאת מלבד הבעיה שיש אומרים שדבק אינו נחשב חיבור.
לעומת זאת בבתים ללא קפלים כיוון שהתיתורא עשויה מעור שלם ללא חיתוכים ונקבים אין מילוי של דבק או עור טחון בשום חלק מהתפילין. ולא נכנסים למלאכה המסובכת של סתימת נקבים.
חששות במעברתא
בבתים רגילים עם קפלים נוצרים שתי חתיכות עור כעין "לשוניות" שיוצאים משטח התיורא לשטח המעברתא. חתיכות אלו אינם מעברתא, כי אינם מקיפות את הרצועה[6] אלא עומדות בפני עצמם מעל המעברתא ומדביקים אותם אל המעברתא, אמנם לאחר שמדביקים אותם אל המעברתא הם נעשות לכאורה כחלק מהמעברתא, ולכן יחשבו שמקיפים את הרצועה, אבל לשיטות הסוברות שדבק אינו נחשב כחיבור הדבקתם אינה הופכת אותם לחלק מהמעברתא והיות שהם מחוברות לתיתורא ויוצאות משטח ריבוע התיתורא נמצא שהתיתורא אינה מרובעת.
ואם נרצה לטעון שהרי כל המעברתא יוצאת מתוך התיתורא והרי זה אינו פוסל את הריבוע ואם כן למה שאותם לשוניות יפסלו את הריבוע? התושבה לכך כיוון שמהלכה למשה מסיני צריך שיהיה מעברתא שהיא עור המקיף את הרצועה הרי שאינה פוסלת את הריבוע בהכרח ומטעם זה עושים חיתוך והיכר מיוחד על התיתורא לסמן את היכר הריבוע שנדע עד היכן מגיע שטח התיתורא.
ובבתים שייצר רבי נתנאל תפילנסקי לא נמצא שיש עליהם אותם לשוניות וכפי הנראה התאמץ בייצור שלא להגיע לחשש הנ"ל
לעומת זאת בבתים ללא קפלים המעברתא היא המשך לתיתורא ללא שום חתיכות מיותרות בצדדי ריבוע התיתורא
כיסוי פי הבית
בתפילין ביצור הרגיל יש קפלי עור מתחת לתיתורא העליונה שמוסיפים נפח ועובי לתיתורא ובנוסף מוסיפים עוד חתיכת עור המכונה "פיטר" על מנת לייצב את הבית לחזק אותו על ידי שהפיטר משמש כבסיס לארבעת הבתים ומכוחו לא יפרדו ארבעת הבתים זה מזה גם כאן אנו סומכים על השיטות שדבק נחשב חיבור
לעומת זאת בתפילין ללא קפלים אין קיפולים בתיתורא, והתיתורא התחתונה מכסה ישירות את מקום פתיחת הבתים ואין עוד תוספות שכבות ובכך אנו מקבלים בית כפי הנהוג בזמן הראשונים.


[1] חת"ס, ב"ח, וע"ע הלכה ברורה
[2] סימן ל"ב סעיף ל"ח ד"ה יעשה
[3] כמובא במ"ב סימן ל"ב ס"ק קע"ב, ובביה"ל ד"ה מעור.
[4] כמובאר בסימן ל"ג
[5] כמובאר בביה"ל סימן ל"ב סעיף ל"ט ד"ה נתקלקל שפגם בריבוע הוא גם בגובה דפנות התיתורא, וע"ע שו"ת שבט הלוי ח"ג ס"ב.
[6] עיין רש"י מנחות ל"ה ע"א וכך פירשו שאר הראשונים שם

יש"כ!

חברים, מי יש בידו להוסיף או לגרוע, ואולי גם לסכם את המצב בשוק איזה חומרות והידורים כולם נוהגים, איזה יש ויש, ואיזה דברים לא נעשים בכלל? (דחוף! הבן שלי כבר בן תשע...)

יש חוברת של הרב בועז העברי (03-5743525) "בירורים למעשה בענייני תפילין", ולשונות בהקדמה:

"נתעוררתי לחבר קונטרס זה, אחרי שראיתי שרבו הדעות בענייני תפילין, ויושבי ביהמ"ד הבאים לרכוש תפילין לבניהם שיחיו, נבוכים מבליל החומרות, ואינם מוצאים ידיהם ורגליהם בעניינים אלו. ראיתי להציע בפני יושבי ביהמ"ד את הנושאים הנתונים במחלוקת כפי שטרחתי ללומדם, הן מהצד ההלכתי, והן מהצד הטכני - מעשי".

מעט דבש כתב:יש חוברת של הרב בועז העברי (03-5743525) "בירורים למעשה בענייני תפילין", ולשונות בהקדמה:

"נתעוררתי לחבר קונטרס זה, אחרי שראיתי שרבו הדעות בענייני תפילין, ויושבי ביהמ"ד הבאים לרכוש תפילין לבניהם שיחיו, נבוכים מבליל החומרות, ואינם מוצאים ידיהם ורגליהם בעניינים אלו. ראיתי להציע בפני יושבי ביהמ"ד את הנושאים הנתונים במחלוקת כפי שטרחתי ללומדם, הן מהצד ההלכתי, והן מהצד הטכני - מעשי".

היכן אפשר להשיגו, במספר הנ"ל?

למעשה גם אנא בעניותי כתבתי רשימה ארוכה, וגם עשיתי בירורים נרחבים בהרבה חלקים מעשיים בשטח, ורצוני מאד להשתעשע ברשימה כאן, שהוא עצום בכמותו ואיכותו, אבל עד אחרי פסח, לא יכשר העת לפנינו. כי זה מצריך זמן וכח.
אעיר דרך אגב לפו"ר לא ראיתי ביטוי לחומרות שנתהוו לאחרונה, עיבוד עפצים [שלענ"ד שומר נפשו כו'], בענין הליצה והגירוד, וצבע לשמה [שבעיתון הפלס טענו ע"פ איזה ר' שמעון ומשכנ"י שיש ענין בזה, אם כי לענ"ד זה כמו גזיזה לשמה בציצית ולס, שאין לו שחר, ואכ"מ כעת].
מידי כתבי כעת ראיתי גם שלא צויין בענין הכתיבה קוצו של ר"ת באלף עליון [ותחתון], חומרת הרד"ך, ותגין של המג"א באמצע האות. ועוד כמה דברים ועוד חזון.

אם הזכירו את החומרא של "צבע לשמה" (היינו שהכנת הצבע נעשתה "לשמה"), כדאי להזכיר שמחדשי החומרא פנו בבקשה לעזרת הציבור (בשני העיתונים!) במציאת מקור נוסף לחומרא זו, מה שכמובן לא העלה דבר - לא נמצא שום פוסק שכתב להחמיר בזה, ולא איזה "גדול" שהחמיר כן אפילו לעצמו ולו בצנעא... (במשנ"ב נפסק שגם הדיו אי"צ לשמה).
גם לשיטתם מי שמשקיע בבתים הצבועות בצבע כזה חייב להקפיד גם ברצועות על החומרא הזו, אחרת לא עשה ולא כלום...
למעשה זה כמובן דברים בטלים כמו עוד חומרות שהמציאו בזמן האחרון לצורכי שיווק.

השלב הבא הוא כמובן צבע לשמה "בלי תנאי"...

ההידור הכי מהודר הוא, לשלם לסופר ולשאר העוסקים בעשיית התפילין בעין יפה, בלי וויכוחים, בלי איחורים, ואפילו עם טיפ קטן.

הידור נפלא, ראה זה חדש! היישר מפרשת השבוע שעבר:



ויש לזה מקורות נוספים, קיבצם הגרמ"מ כשר:



הלום ראיתי שכבר תמה הגר"מ שטרנבוך על מנהג העולם, וכתב 'קצת' לימוד זכות:



ועכ"פ אולי זה קודם ל'צבע לשמה', לאלו שאיתרע מזלם ואינם יכולים לקיים שניהם.

פסקי תשובות סימן לב קיבץ כמה הידורים

וגם ראיתי רשימה בספר אנגלי על תפלין, שכחתי שמו

במסתרים כתב:פסקי תשובות סימן לב קיבץ כמה הידורים

וגם ראיתי רשימה בספר אנגלי על תפלין, שכחתי שמו

המחבר מנדלוביץ [אולי ראובן?] מבית שמש.

אולי אפשר לקבל כמה עיצות מעשיות לאבות הנבוכים והבורים בתחום?

א) כמה זמן לפני הבר מצווה כדאי כבר להזמין את התפילין (ע"מ שיהיו מוכנות כבר כמה חודשים לפני הבר מצווה ולא ברגע האחרון)?
ב) עם כמה "בעלי מקצוע" צריך לדבר? מי ומי העוסקים במלאכת הקודש? (הסופר, בתים מאכער, עוד מישהו?)
ג) האם יש "בעלי מקצוע" ברמה ארצית שרבים פונים דווקא אליהם מכל ארבע כנפות הארץ, או שבכל אתר ואתר יש את האנשים המקומיים?
ד) מהם ההידורים (לא נערווינים) שיש לעמוד עליהם באופן כללי, ומהם ההידורים שמקובל להוסיף ולעמוד עליהם בחוגי בני התורה?
ה) מהו טווח המחירים המקובל עבור תפילין מהודרות אצל אברכים בני תורה?
ו) עיצות נוספות מבעלי ניסיון?

פרנקל תאומים כתב:אולי אפשר לקבל כמה עיצות מעשיות לאבות הנבוכים והבורים בתחום?

א) כמה זמן לפני הבר מצווה כדאי כבר להזמין את התפילין (ע"מ שיהיו מוכנות כבר כמה חודשים לפני הבר מצווה ולא ברגע האחרון)?
ב) עם כמה "בעלי מקצוע" צריך לדבר? מי ומי העוסקים במלאכת הקודש? (הסופר, בתים מאכער, עוד מישהו?)
ג) האם יש "בעלי מקצוע" ברמה ארצית שרבים פונים דווקא אליהם מכל ארבע כנפות הארץ, או שבכל אתר ואתר יש את האנשים המקומיים?
ד) מהם ההידורים (לא נערווינים) שיש לעמוד עליהם באופן כללי, ומהם ההידורים שמקובל להוסיף ולעמוד עליהם בחוגי בני התורה?
ה) מהו טווח המחירים המקובל עבור תפילין מהודרות אצל אברכים בני תורה?
ו) עיצות נוספות מבעלי ניסיון?

קודם כל: מזל טוב, ויהי רצון שתזכו לראות רוב נחת רוח מכל יו"ח, ויזכה ויהיה הבחור (וכל אחיו) לת"ח גדול.
אני הזמנתי שנה מראש מחבר סופר סת"ם ובעל מפעל תפילין שעשה את הכל.
על כל ההלכות ישבנו יחד והחלטנו במה לחשוש ועל מה לא.

אפשר כתב:גם אנא בעניותי כתבתי רשימה ארוכה, וגם עשיתי בירורים נרחבים בהרבה חלקים מעשיים בשטח, ורצוני מאד להשתעשע ברשימה כאן, שהוא עצום בכמותו ואיכותו, אבל עד אחרי פסח, לא יכשר העת לפנינו. כי זה מצריך זמן וכח... ועוד חזון.

הרה"ג המכונה אפשר כידוע פרש מהפורום, אולם פניתי אליו והוא ניאות לשלוח דרכי את דבריו קימעא קימעא. וזו לשונו:

לשלם תשלום מלא על התפילין כפי שהוסכם, ושלא יהיה שום שאלה של גזול[1], ובכלל זה שלא להגיע למצב דהסופר הוא עייל ונפיק אזוזי[2].
[1] הנה בשו"ע סי' כה סי"ב איתא, מותר לברך על תפילין שאולין ולא על גזולין, ומלשון השו"ע משמע דבגזולין כל החיסרון שלהם הוא רק לגבי ברכה, דאין לברך עליהם. אולם לפי המבואר במג"א ס"ק כו, ובמשנ"ב ס"ק נד, הרי יש בהם פסול דמהב"ע, ואינו יוצא בהם, וא"כ אינו רק חיסרון ברכה בעלמא. ואולי כוונת השו"ע לומר דאף באופן דליכא בהו פסול מהב"ע, מכ"מ אין לברך עלייהו, וכדעת הט"ז כאן ס"ק יד, ושלא כדעת המג"א והמחה"ש הובאו במשנ"ב שם שהקילו בזה לומר דיכול לברך כל דליכא משום מהב"ע, וגם הט"ז כאן דייק בשו"ע דס"ל כשיטתו
[2] הנה בציצית יש דין לכם, וגזול פסול, וכמבואר בשו"ע סי' יא ס"ו, וכתב שם המשנ"ב ס"ק כז וז"ל, נראה פשוט דה"ה אם לקח הציצית בהקפה והמוכר עייל ונפיק אזוזי וזה אינו רוצה לשלם לו דמדינא אינם שלו, כדאיתא בחושן משפט סי' קצ ע"ש וכל כי האי גונא א"כ לא יצא מן הדין בהציצית. ובמצה, דעת הרא"ש ג"כ דיש דין לכם, ועכ"פ בגזולה אין יוצאים, וכן נפסק בשו"ע סי' תנד ס"ד, וגם שם כתב המשנ"ב ס"ק טו, ד"ז דיש להקפיד אעייל ונפיק אזוזי. וא"כ אע"פ דבתפילין ליכא דין לכם [עכ"פ להלכה], מכ"מ דעת המשנ"ב דעייל ונפיק משויא דאינו שלו, והוי כגזול בידו, וא"כ ה"ה בתפילין יש נפק"מ בעייל ונפיק משום הברכה וגם משום מהב"ע, וכנ"ל.
אולם בגוף הדבר דהמשנ"ב נקיט הכי אני תמה, כי ההמעיין היטב בחו"מ שם, יראה דלדינא עייל ונפיק אזוזי א"א זכות חזרה, שכ"א יכול לחזור בו מהמקח, אבל כל עוד שלא חזרו בהם לא נתבטל הקנין, וא"כ אף בעייל ונפיק אי לא אמר המוכר שהוא מבטל המקח, לכאו' לעולם קיים, וצ"ע. [ועוד דכאן בודאי מיירי דלבסוף משלם דאל"כ בלא"ה הוי גזלן, וא"כ אם בסוף שילם י"ל דמחל לו על שהיה עייל ונפיק, וא"כ י"ל דאף אם עייל ונפיק מבטל הקנין, אבל ע"י הפירעון דלבסוף חוזר ונעשה שלו למפרע, עי' שע"ת סי' תרנח סק"ו בגזל אתרוג ואח"כ שילם ומחל לו הנגזל דנעשה של הגזלן למפרע. וכד נתקשיתי בזה פגשתי הגר"נ נוסבוים שליט"א, ושאלתיו אך לא יצאתי עם תשובה ברורה].

מי שמקום התפילין שבידו קטנה וצרה, באופן שיש לחוש טובא שאם יקפיד על תפילין בשיעור אצבעיים על אצבעיים, יצא חלק מהתפילין ממקום הנחתם, יש להקטין התפילין פחות משיעור אצבעיים[3].
[3] עיקר החשש דבתפילין גדולים אפשר שיצאו ממקומם, כבר עורר המשנ"ב סי' כז סק"ד, וכן בביה"ל סי' לב סמ"א. ונבאר הדברים בעזה"י, הנה בשו"ע סי' כז ס"א מבואר דמקום הנחת התפילין הוא בבשר התפוח שהוא מחצי העצם ולמטה הסמוך לקובד"ו, ז"א שמקום התפילין הוא רק כשיעור רבע הזרוע, כי מהכתף עד המרפק, חציו העליון פסול להנחה, ובחצי התחתון מותר להניח רק על חציו שהוא בשר התפוח, וחציו זה הוא החציו העליון של חצי התחתון, היינו מנקודת החצי ומטה, אבל אם הניח קרוב למרפק עצמו אינו יוצא בהנחה זו. ואמנם דעת הגר"א והפרישה שם דכל מקום בשר התפוח כשר להנחה, אבל בודאי שלכתחילה קיי"ל כהרמ"א, ובפרט שהוא מידי דאורייתא, עי' היטב משנ"ב סק"ד וביה"ל ד"ה בראש. והנה יש קטנים שרבע זה של הזרוע הוא שיעור מועט, וקשה שידעו ע"י השערה בעלמא היכן הוא, ולפעמים יזיזו במלא נימה, ונמצא מקצת התפילין כבר שלא במקומו. ולהלכה בעינן שכל התפילין יהיה במקומו ולא יצא אפילו מקצת, וכמש"כ הביה"ל שם ד"ה בבשר. ולכאו' צריך להקפיד ע"ז הן על הקציצה והן על התיתורא, דגם התיתורא הוא בכלל דיני התפילין, וא"כ גם הוא צריך להיות בתוך מקום התפילין, [וקצ"ע לשון המשנ"ב סק"ד שכתב בלשונו קציצה, ואי"ה עוד חזון לדון באם יש קולות בדיני התיתורא לעומת הקציצה, וכבר דנו בזה הראשונים הובאו ב"י סי' לב, ועוד]. ולכן עדיף להקטין עבורם השיעור של אצבעיים, כי שיעור אצבעיים לכו"ע אינו לעיכובא, וכמבואר בסי' לב סמ"א, ועוד דהמעיין בב"י שם יראה דעיקר שיעורא דהשימושא רבא הוא בתפילין של ראש, אבל בשל יד יכול להמעיט. אולם במג"א ומשנ"ב שם לא חילקו בזה ונקטו דתש"י ותש"ר שוים, וצ"ע. [ולא זו בלבד, אלא דבגיטין נח ע"א מבואר לכאו' דתש"י הם שליש משיעור תש"ר, וא"כ אפשר להקטינם טובא עיי"ש ברש"י. אלא דיש פירושים אחרים שם, עי' מהר"ם שיף, חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' עד אות מז, רש"ש שפירושו מיוחס לגר"א. ובאמת דבגט מקושר קו"א סי' יג הוכיח משם לעשות כן, וכן במנחת פיתים סי' לב סמ"א, אולם החוו"ד בגט מקושר ובשו"ת ר"י מליסא סי' ב השיב על דבריו והוכיח דאף לגמ' בגיטין השיעור אצבעיים על אצבעיים. וע"ע באורך בספר תורתן של ראשונים גיטין שם שהביא רד"ל כגט מקושר, וכן מבואר בספר התרומה סי' רט כרש"י. אך בספר התרומה משמע שהיה רגילות לא מחמת דין ועיכובא וכמש"כ הגט מקושר, וגם לא נחת לפרט השיעורים, ויל"ע אם אפשר להעמיס בדבריו שם כהחוו"ד].
והנה שיעור אצבעיים לדעת החזו"א הוא 4.8 ס"מ, ולדעת הגר"ח נאה 4, ומנהג כל העולם דשיעור אצבעיים מקפידים רק על התיתורא ולא על הקציצה. ותפילין רגילים הם 5 ס"מ תיתורא, ו3.5 קציצה. [חוץ מבחב"ד שמקפידים שיהיה הקציצה אצבעיים, ולפי הנראה הם אף עושים הקציצה אצבעיים לפי מידות החזו"א, ולפי מנהגם צריכים ליזהר טובא בחשש זה, ואכן ראיתי בירחונים תורניים של חב"ד שכמה רבנים עוררו ע"ז]. ולכן בבחור שיש עמו בעיה כזה אפשר להמעיט משיעור חזו"א לשיעור גר"ח נאה, ואם גם זה אינו מספיק יקטין יותר, אולם יזהר שלא לעשותם פחות משיעור אצבע, כי בזה יש פוסלים וכמש"כ המשנ"ב סי' לב ס"ק קפט.
ומש"כ בדברינו שרק אם יש חשש טובא, היינו כי לענ"ד לא ראוי לשנות, ועדיף לעשות התפילין ככל העולם, ולחנך הבחור שיש לו בעיה וצריך להשים עין ולהקפיד ע"ז. ועובדא ידענא באב אחד שהלך להגרח"ג עם בנו, שהיה קטן ונמוך לפי שנותיו, ושאלו אם להקטין התפילין, והגרח"ג מדד הדק הטב, ואמר, הרי יש לו שיעור. ולא חש להורות להקטין שמא לא יכוון הבחור המקום, אע"פ שהיה בזה חשש, כי היה לו רק קצת יותר מהשיעור, והוא כנ"ל דאין ראוי לשנות. ואני מדדתי כמה קטנים [המדידה מסובכת, ומדדתי הן מבחוץ והן מבפנים, ואכ"מ], וראיתי שאפילו בחור נמוך וקטן מאוד שנראה כבן שמונה, לעולם יהיה לו לערך 7 ס"מ, והן אמנם שזה שיעור מועט, כי לבד 5 ס"מ של התפילין יהיה לו רק ס"מ אחד רווח לכל צד, מכ"מ זה ביוצא מן הכלל ממש. [גם בחוו"ד שם משמע דכרכר כמה כרכורים, ועכ"פ לא לשנות המנהג שהתפילין יהיו שיעור אצבעיים על אצבעיים הן בתש"י והן בתש"ר, וכנ"ל].

המשך יבוא בעזרת ה'

מה עם ההידור ברצועות שחורות לגמרי?
תגין בשי''ן שבבית ראש
לגבי מקשה אחת שמעתי בשם הגרי''ש "מקשה רק במנורה"
ז''א שזה לא הידור נצרך כ''כ

עוד מדברי המכונה 'אפשר':

מי שאין לו מנהג מקובל מאבותיו ורבותיו באופן קשירת קשר תש"י, יעשה כדעת כדעת הד"מ שהקשירה והעניבה נעשית בפנים כלפי הלב[1], והוא המנהג הפשוט בין האשכנזים[2].

[1] הנה המעיין בב"י סי' כז ס"ב וד"מ שם, יראה ג' דרכים באופן קשירת הקשר, דעת העיטור, דעת הבעה"מ, ודעת הד"מ, ובאמת דבדעת העיטור ודעת הבעה"מ אפשר להבין בשני אפין, וכמו שהארכנו בס"ד בחי' לאו"ח. ומסקנת הפוסקים דתליא במנהג וכמו שכתבנו בפנים. אולם אעיקרא דמילתא יש לתמוה כי יסוד ושורש פלוגתת הראשונים תליא בפירושא דשמעתתא דמנחות לה ע"ב קשר של תפילין צריך שיהא למעלה וצריך שיהא כלפי פנים [וכמבואר בב"י ובביאור הגר"א, וגם בזה הארכנו טובא בס"ד בחי' שם], ואע"פ שכ"א ראה מנהג אחר, ולהכי פירש דברי הגמ' באופ"א, מכ"מ סוכ"ס לא אבין למה תלוהו הפוסקים במנהגא, הלא בפירושא דשמעתתא נחלקו, ולכל אחד מהדיעות צריך להיות לעיכובא. והרי זה דומה להא דפירש רש"י הגמ' שם דקאי על הקשר שיהא למעלה על הגלגולת ולא על הצוואר, ודעתו הובאה בשו"ע סי' כז ס"י, ודין זה הוא לעיכובא, וכמש"כ בשע"ת ס"ק יז ומשנ"ב ס"ק לה, וא"כ מ"ש דדין קשר של תש"ר נקטו הפוסקים שהוא לעיכובא, ואילו באופן קשירת התש"י ששינוי המנהגים נובע מאותו גמ', נקטו הפוסקים דנהרא ונהרא כפשטיה. ואם כי אי אפשר לחייב אדם להניח שתי זוגי תפילין שונים, אחד כמנהג הב"י ואחד כמנהג הד"מ [ואפילו שלשה, כי יש גם דעת הבעה"מ], מכ"מ היתה צריכה להיות הכרעה ברורה לשלול צד אחד, וכעין דעת הפוסקים בנוגע לפלוגתת ר"ת ורבינו אליהו אם יש חיוב לקשור התפילין בכל יום, דבזה קיי"ל כדעת ר"ת ולא חיישינן כלל לדעת רבינו אליהו, ולא שמענו מעולם מי שיחמיר על דיעה יחידאה דרבינו אליהו, וכמשנ"ת בפוסקים סי' כה ס"ח, עיי"ש בביאור הגר"א. וא"כ ה"נ בפלוגתא זו, לא אבין איך הניחוהו הפוסקים למנהגא. ועוד דמשמע דהרוצה לשנות יום כך ויום כך גם לא מחינן ביה, ולכאו' הם שתי שיטות חלוקות בעיקר פירושא דגמ'.
[2] מי שיש לו מנהג, פשוט שלא ישנה ממנהגו, וכמבואר בב"י וביה"ל ושאר כל הפוסקים, וכמדומה דרוב עדת החסידים נוהגים כהב"י, [וכמדומה שכן מנהג כל הספרדים], אבל עדת בני ליטא ואשכנז נוהגים כהד"מ. אולם מי שאין לו מנהג, עדיף שיעשה כדעת הד"מ וכמו שהכריע הביה"ל. וסיבת ההעדפה היא משום שלדעת הד"מ מתקיים מה שאמרו בגמ' מנחות לה ע"ב כלפי פנים הן על הקשר של תפילין שהוא היו"ד, והן על הקשירה עצמה של התפילין, ושני קשרים אלו, היינו הקשר והקשירה הם בכלל לשון הפסוק וקשרתם לאות, וכמו שביאר הרמב"ן דברים פ"ו פ"ח, ולכן כשאמרו בגמ' קשר של תפילין כלפי פנים קאי על שניהם. [אולם לדעת הד"מ לא מתיישבא כ"כ לישנא דשיהא למעלה, ואכ"מ]. אולם יצויין, דלמעשה למנהג הד"מ יש גרעון שהוא גורם שהקשר של יו"ד ניתק מלהיות מחובר לבית, ובשו"ע בסעיף זה גופיה מבואר דיש להקפיד בזה, ונדון בזה בסעיף הבא בעזה"י.

אולי יש גם משהו על מזוזות?
הידורים חומרות וכד' בכתיבת הפרשיות.

בעניין תפילין ללא קפלים, הביאו כאן מה שכתוב באתר של תפילין בית אל בחשיבות ההידור של תפילין ללא קפלים (דרך אגב, ראוי ליתן קרדיט למקור ממנו מביאים את הדברים). למעשה, שאלתי את הבתים מאכער המפורסם לתהילה הרב גיטמן שהוציא יחד עם הרב מורגנשטרן את הספר היקר זכרון אליהו וישב עשרות שעות עם הרב אלישיב על העניינים הכתובים שם, האם יש הידור בתפילין ללא קפלים, והשיבני כי שאל בזמנו את הרב אלישיב על ענין זה והביא לו טענות המצדדים בשכלול הזה, וענה לו מרן זצ"ל שאין בהידור זה כל ענין וכל תועלת, ודחה כל טענה שהעלה בזה, [ואמר לי שאם היה הידור בזה היה עושה כן הוא בעצמו...]. גם אמר לי ששאל את הרב פישר זצ"ל וענה לו שאם חששו לאלה שמצריכים פני טבלה קיימת, גם לשיטתם יש בעיה זו מצד החורים של התפירות [אודה שאינני מונח בענין ולכן לא ברור לי לגמרי מה שאל ומה ענו לו]. מצד שני באתר של תפילין בית אל הביאו הסכמות של כמה גדולים וביניהם הרב וואזנר זצ"ל שמשמע מהם שיש הידור חשוב בזה.
האם יש לציבור כאן עוד ידיעות בעניין? ועוד, האם מישהו יכול להסביר איך עובדת הטכניקה החדשה של תפילין ללא קפלים?

כמו כן אשאל, האם הבתים מאכער'ס והסופרים הידועים והמומלצים שלוקחים באזור 3000 ש"ח לבתים ו3000 ש"ח לפרשיות עושים ממילא את כל ההידורים שנכתבו כאן (או לפחות את העיקריים והחשובים שבהם) בסטנדרט או שצריך לעמוד ולשאול אותם על כל דבר ודבר האם עושים כך או כך?


לגבי מה שכתב הרב "אפשר": "אולם יצויין, דלמעשה למנהג הד"מ יש גרעון שהוא גורם שהקשר של יו"ד ניתק מלהיות מחובר לבית, ובשו"ע בסעיף זה גופיה מבואר דיש להקפיד בזה, ונדון בזה בסעיף הבא בעזה"י". הנה לא זכינו לאורו בסעיף הבא, אך מכל מקום הייתי אצל בתים מאכער ותיק שקשר לי רצועות חדשות לתפילין וחיבר את הקשר של יד לתפילין על ידי גיד בדרך שהוא המציא בעצמו באופן שאין בו כל חשש חציצה (ואם אינני טועה אמר לי שהרב אלישיב זצ"ל הסכים לצורה זו של חיבור הקשר שהיא לכתחילה שבלכתחילה).

אם יש המלצות לסופר סת"ם כתב אשכנזי, בחזקת ירא שמים גדול, מדוקדק מאד על פי הלכה וגם יפה ונאה מאד לעין, אשמח לקבלם באישי

יש להוסיף:
אותיות בכתב ישן ולא הכתב החדש, למשל פ עם חלל ב' בלי עקב ממש כנהוג היום
דיו ר"ת
קלף מעובד בעפצים
רצועות עם לכה שלא מתקלפת בפני עצמה

פלוריש כתב:

אפשר כתב:מי שמקום התפילין שבידו קטנה וצרה, באופן שיש לחוש טובא שאם יקפיד על תפילין בשיעור אצבעיים על אצבעיים, יצא חלק מהתפילין ממקום הנחתם, יש להקטין התפילין פחות משיעור אצבעיים[3].
[3] עיקר החשש דבתפילין גדולים אפשר שיצאו ממקומם, כבר עורר המשנ"ב סי' כז סק"ד, וכן בביה"ל סי' לב סמ"א. ונבאר הדברים בעזה"י, הנה בשו"ע סי' כז ס"א מבואר דמקום הנחת התפילין הוא בבשר התפוח שהוא מחצי העצם ולמטה הסמוך לקובד"ו, ז"א שמקום התפילין הוא רק כשיעור רבע הזרוע, כי מהכתף עד המרפק, חציו העליון פסול להנחה, ובחצי התחתון מותר להניח רק על חציו שהוא בשר התפוח, וחציו זה הוא החציו העליון של חצי התחתון, היינו מנקודת החצי ומטה, אבל אם הניח קרוב למרפק עצמו אינו יוצא בהנחה זו. ואמנם דעת הגר"א והפרישה שם דכל מקום בשר התפוח כשר להנחה, אבל בודאי שלכתחילה קיי"ל כהרמ"א, ובפרט שהוא מידי דאורייתא, עי' היטב משנ"ב סק"ד וביה"ל ד"ה בראש. והנה יש קטנים שרבע זה של הזרוע הוא שיעור מועט, וקשה שידעו ע"י השערה בעלמא היכן הוא, ולפעמים יזיזו במלא נימה, ונמצא מקצת התפילין כבר שלא במקומו. ולהלכה בעינן שכל התפילין יהיה במקומו ולא יצא אפילו מקצת, וכמש"כ הביה"ל שם ד"ה בבשר. ולכאו' צריך להקפיד ע"ז הן על הקציצה והן על התיתורא, דגם התיתורא הוא בכלל דיני התפילין, וא"כ גם הוא צריך להיות בתוך מקום התפילין, [וקצ"ע לשון המשנ"ב סק"ד שכתב בלשונו קציצה, ואי"ה עוד חזון לדון באם יש קולות בדיני התיתורא לעומת הקציצה, וכבר דנו בזה הראשונים הובאו ב"י סי' לב, ועוד]. ולכן עדיף להקטין עבורם השיעור של אצבעיים, כי שיעור אצבעיים לכו"ע אינו לעיכובא, וכמבואר בסי' לב סמ"א, ועוד דהמעיין בב"י שם יראה דעיקר שיעורא דהשימושא רבא הוא בתפילין של ראש, אבל בשל יד יכול להמעיט. אולם במג"א ומשנ"ב שם לא חילקו בזה ונקטו דתש"י ותש"ר שוים, וצ"ע. [ולא זו בלבד, אלא דבגיטין נח ע"א מבואר לכאו' דתש"י הם שליש משיעור תש"ר, וא"כ אפשר להקטינם טובא עיי"ש ברש"י. אלא דיש פירושים אחרים שם, עי' מהר"ם שיף, חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' עד אות מז, רש"ש שפירושו מיוחס לגר"א. ובאמת דבגט מקושר קו"א סי' יג הוכיח משם לעשות כן, וכן במנחת פיתים סי' לב סמ"א, אולם החוו"ד בגט מקושר ובשו"ת ר"י מליסא סי' ב השיב על דבריו והוכיח דאף לגמ' בגיטין השיעור אצבעיים על אצבעיים. וע"ע באורך בספר תורתן של ראשונים גיטין שם שהביא רד"ל כגט מקושר, וכן מבואר בספר התרומה סי' רט כרש"י. אך בספר התרומה משמע שהיה רגילות לא מחמת דין ועיכובא וכמש"כ הגט מקושר, וגם לא נחת לפרט השיעורים, ויל"ע אם אפשר להעמיס בדבריו שם כהחוו"ד].
והנה שיעור אצבעיים לדעת החזו"א הוא 4.8 ס"מ, ולדעת הגר"ח נאה 4, ומנהג כל העולם דשיעור אצבעיים מקפידים רק על התיתורא ולא על הקציצה. ותפילין רגילים הם 5 ס"מ תיתורא, ו3.5 קציצה. [חוץ מבחב"ד שמקפידים שיהיה הקציצה אצבעיים, ולפי הנראה הם אף עושים הקציצה אצבעיים לפי מידות החזו"א, ולפי מנהגם צריכים ליזהר טובא בחשש זה, ואכן ראיתי בירחונים תורניים של חב"ד שכמה רבנים עוררו ע"ז]. ולכן בבחור שיש עמו בעיה כזה אפשר להמעיט משיעור חזו"א לשיעור גר"ח נאה, ואם גם זה אינו מספיק יקטין יותר, אולם יזהר שלא לעשותם פחות משיעור אצבע, כי בזה יש פוסלים וכמש"כ המשנ"ב סי' לב ס"ק קפט.
ומש"כ בדברינו שרק אם יש חשש טובא, היינו כי לענ"ד לא ראוי לשנות, ועדיף לעשות התפילין ככל העולם, ולחנך הבחור שיש לו בעיה וצריך להשים עין ולהקפיד ע"ז. ועובדא ידענא באב אחד שהלך להגרח"ג עם בנו, שהיה קטן ונמוך לפי שנותיו, ושאלו אם להקטין התפילין, והגרח"ג מדד הדק הטב, ואמר, הרי יש לו שיעור. ולא חש להורות להקטין שמא לא יכוון הבחור המקום, אע"פ שהיה בזה חשש, כי היה לו רק קצת יותר מהשיעור, והוא כנ"ל דאין ראוי לשנות. ואני מדדתי כמה קטנים [המדידה מסובכת, ומדדתי הן מבחוץ והן מבפנים, ואכ"מ], וראיתי שאפילו בחור נמוך וקטן מאוד שנראה כבן שמונה, לעולם יהיה לו לערך 7 ס"מ, והן אמנם שזה שיעור מועט, כי לבד 5 ס"מ של התפילין יהיה לו רק ס"מ אחד רווח לכל צד, מכ"מ זה ביוצא מן הכלל ממש. [גם בחוו"ד שם משמע דכרכר כמה כרכורים, ועכ"פ לא לשנות המנהג שהתפילין יהיו שיעור אצבעיים על אצבעיים הן בתש"י והן בתש"ר, וכנ"ל].
המשך יבוא בעזרת ה'

א) האם ברור שהמעברתא כן מותר שתצא חוצה ממקום ההנחה?
ב) האמנם בבשר התפוח שבחצי העצם ולמטה יש מקום לתיתורא של 5 ס"מ? (אצלי לכאו' אינו כן, ואינני קטן גוף).
ג) כיצד מזהים את הבשר התפוח, כאשר היד פשוטה לפנים או באימוץ השריר כאשר היד מקופלת בזווית של תשעים מעלות? המיקום של הבשר התפוח משתנה בין שתי האפשרויות הנ"ל. (לכאו', יש למדוד כשהיד פשוטה, האין זאת?).

פרנקל תאומים כתב:ג) כיצד מזהים את הבשר התפוח, כאשר היד פשוטה לפנים או באימוץ השריר כאשר היד מקופלת בזווית של תשעים מעלות? המיקום של הבשר התפוח משתנה בין שתי האפשרויות הנ"ל (לכאו', יש למדוד כשהיד פשוטה, האין זאת?).

עיין שו"ת עולת יצחק חלק ב, סימן יח.

מעט דבש כתב:

פרנקל תאומים כתב:ג) כיצד מזהים את הבשר התפוח, כאשר היד פשוטה לפנים או באימוץ השריר כאשר היד מקופלת בזווית של תשעים מעלות? המיקום של הבשר התפוח משתנה בין שתי האפשרויות הנ"ל (לכאו', יש למדוד כשהיד פשוטה, האין זאת?).

עיין שו"ת עולת יצחק חלק ב, סימן יח.

אין לי מנוי. התוכל לעלות?

אם היתה לי אפשרות, הייתי מעלה מראש.
תבקש כאן, או תעיין באתר הטאבלט.

גם זה יעבור כתב:21. כל תהליך עשיית הבתים בעבודת יד מתחילה ועד הסוף ללא 'כוח כוחו'. (?)
22. ריבוע רגל, ללא 'גלגל תנופה' הממשיכה להסתובב מעצמה. (למה עם הרגל זה לא נקרא כוח כוחו? ואם מסתמכים על זה שצריך לדחוף את זה עם היד, אז למה באופן כזה עם חשמל זה לא לכתחילה? ....)

שמעתי פעם טענה, שאם המציאות היא שהגלגל ימשיך לנוע גם בלי דחיפת הרגל, אז דמי לכח שני גם כאשר הרגל עדיין דוחפת, כי סו"ס זה וזה גורם.
האם אכן יש הסבורים כך?
ומה יפרשו א"כ ב"סביבה ראשונה" שעליה דן רבינו יונה בברכות לגבי שחיטה ונט"י במוכני?

'קלף עבודת יד' די מזיק לעיבוד הקלף, שהרי פעם היו מעבדים כל קלף באופן פרטני, והיה שוהה בחומר העיבוד ככל שהוא עצמו צריך.
לאחר שהפכו את ייצור הקלף לתעשייה המונית - הוצרכו להמציא חומרי עיבוד שמסוגלים להתמודד עם כל סוגי הקלף
אלא שכל קלף צריך לשהות בחומר את פרק הזמן המתאים עבורו.
כדי שהעיבוד יצליח הקלף צריך להתערבב טוב עם החומרים, ולכן אמור להיות מעורבב שם כל הזמן, אלא שמאחר וחלק מהקלפים מורמים בתהליך הערבוב - באו החוששים וחששו שכשהמכונה מכניסה את הקלף בחזרה לחומר - הרי שזו הכנסה שלא לשמה.
וממילא משתמשים במכונה שמעלה ומורידה באמצעות כח גברא.
דא עקא - שאת זה לא ניתן לעשות כל הזמן, אלא רק לעתים מזדמנות, וממילא הקלף מעובד פחות טוב.
אחת התוצאות היא שהכתב מחזיק פחות מעמד על הקלף, ונמצא שרוצים להרוויח הידור מפוקפק, ועלולים להפסיד את עיקר הדין.
הח"ח לא כתב מסיבותיו הוא - התייחסות לפולמוס מצות יד/מכונה, אך את דעתו קל לדעת כשרואים שפסק שניתן לטחון את הקמח למצות בריחיים של מים - שזה בדיוק אותו נידון של 'לשמה' ע"י מכונה.

עוד מהרב המכונה "אפשר":

פרנקל תאומים כתב:אין לי מנוי. התוכל לעלות?

טוב מאוחר מלעולם לא...
מצוי הוא בה"ב.

וליתר שאת, מצו"ב:

האם מישהו יודע כיצד ניתן ליצור קשר עם מחברי הספר זכרון אליהו?

תודה

הרב אליהו ראובן גיטמן
רמות פולין 66 ירושלים
02-5866481
------------
הרב דוד אריה מורגנשטרן (מו"צ בשכונת רמת שלמה)
חזון איש 38 ירושלים
02-5712638