פורום אוצר החכמה

ידוע לכל דברי קדשו של מרן החתם סופר זי"ע אחרי הראש הנורא שפקד עיה"ק צפת ורבים חללים הפילה ל"ע, שהוא בגלל שהלכו לקבוע מושבם בצפת ועיה"ק ירושלים בזויה ושוממה, וירושלים תובעת עלבונה.
כהיום אי אפשר לומר מבחינה גשמית שירושלים (העיר העתיקה) בזויה ושוממה, וגם מבחינה רוחנית יש ב"ה כמה קהילות, ויש כמה בתי מדרש שיש שם אברכים הוגים בתורה כ"י.
אבל ביחס לשאר הארץ כגון היישוב החדש בי-ם וב"ב הרי לצערינו ירושלים לא מגיע לא מיניה ולא מקצתיה.
וכן, בעיה"ק לצערינו ולדאבונינו נגד השות"מ וההוגים בתורה, יש הרבה נגדם מצד האחר, ובכל פעם שאני עובר שם לבי נחמץ לראות את הפריצות, את מקומות הבילוי, את המסעדות, את הכנסיות, ובתוך כל זה אפשר למצוא גם איזה ביהמ"ד פה ושם.
אולי יש חיוב לחזק שם ולהגדיל היישוב החרדי, ולתקן שם כוללים, כדי שירושלים לא יהא נבזית ל"ע?

לפי הכתוב בספר ׳קול התור׳ הרי שמצוה רבה לגור בירושלים (אולי אפילו חובה), וזה חלק מתהליכי הגאולה. ואף שהעיר העתיקה מיושבת כולה, מ״מ פשוט וברור שהכוונה היא ליישבה ביהודים שומרי קלה כבחמורה ועמלי תורה, ושתצא תורה משם, וכמבואר בספר הנ״ל כ״פ.

בפשטות דברי החת"ס קאי על אותה תקופה, שכל העולים מאירופ"א (תלמידי הבעש"ט והגר"א) התיישבו בגליל (כי לא הרשו לאשכנזים לשבת בירושלים כידוע), ונוצר מצב שערים אחרות נבנו יותר מירושלים. כיום ירושלים היא העיר שכמעט הכי מיושבת בישראל ומלאה מפה לפה בתורה ויראת שמים, יותר מהרבה ערים אחרות בארה"ק. כך שלא נראה לי שיש מה להשוות.

ואגב, את דברי החת"ס קבלו לכאו' תלמידי הגר"א (על אף שמהר"י משעקלאוו כתב טעם אחר לרעידת האדמה, ואף צפה אותו מראש), אך החסידים נשארו לשבת בצפת וטבריא. והרה"ק מאווריטש חיזק את יושבי צפת לא לעזוב את העיר, והבטיח שלא תהיה שוב מכה קשה כגון זו.

בירושלים העתיקה קאמינא, וההבדל בין זמן החת"ס לזמנינו כתבתי, אבל כתבתי גם סברות שגם בזמנינו נצטרך לעשות כן, עי' מש"כ.

מחילה, לא שמתי לב שכתבת לגבי העיר העתיקה. בזה לכאו' הצדק עמך.

הרמב"ם פוסק ש"הכל מעלין לירושלים ... ואפילו בזמן הזה שהארץ ביד גויים".
אבל זה לא חיוב גמור, כפשוט.
לא בדקתי איך נפסק בשו"ע ונו"כ.

וע"ז הבאנו מחת"ס

מאיר נפתלי כתב:לפי הכתוב בספר ׳קול התור׳ הרי שמצוה רבה לגור בירושלים (אולי אפילו חובה), וזה חלק מתהליכי הגאולה. ואף שהעיר העתיקה מיושבת כולה, מ״מ פשוט וברור שהכוונה היא ליישבה ביהודים שומרי קלה כבחמורה ועמלי תורה, ושתצא תורה משם, וכמבואר בספר הנ״ל כ״פ.

"קול התור" יש לו אותו שוויות בדיוק כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון".

שבטיישראל כתב:

מאיר נפתלי כתב:לפי הכתוב בספר ׳קול התור׳ הרי שמצוה רבה לגור בירושלים (אולי אפילו חובה), וזה חלק מתהליכי הגאולה. ואף שהעיר העתיקה מיושבת כולה, מ״מ פשוט וברור שהכוונה היא ליישבה ביהודים שומרי קלה כבחמורה ועמלי תורה, ושתצא תורה משם, וכמבואר בספר הנ״ל כ״פ.

"קול התור" יש לו אותו שוויות בדיוק כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון".

בשביל מה להכניס את זה לכאן, זה לא מספיק?

שבטיישראל כתב:

מאיר נפתלי כתב:לפי הכתוב בספר ׳קול התור׳ הרי שמצוה רבה לגור בירושלים (אולי אפילו חובה), וזה חלק מתהליכי הגאולה. ואף שהעיר העתיקה מיושבת כולה, מ״מ פשוט וברור שהכוונה היא ליישבה ביהודים שומרי קלה כבחמורה ועמלי תורה, ושתצא תורה משם, וכמבואר בספר הנ״ל כ״פ.

"קול התור" יש לו אותו שוויות בדיוק כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון".

ספר שמבוסס לכו״ע על כתבי הגר״א איננו שווה כמו הפרוטוקלים של זקני ציון, אם בכלל אתה יודע מה זה הפרוטוקולים של זקני ציון.

אם כבר מזכירים את קול התור שם מובא שיש ליישב את ירושלים לצפונה ומערבה, ששם באמת רוב תושבי ירושלים החרדים גרים.
וז"ל פרק ו שם: התחלת בנינה של ירושלם צפונית מערבית, מראש אמנה, כי משיח בן יוסף בצפון והשכינה במערב.

שמעתי, ואינני יודע אם זה מוסמך, שמרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א תומך בכולל של הגאון ר׳ חזקיהו נבנצאל שליט״א בעיר העתיקה כי רוצה שתרבה הקדושה בעיר העתיקה.

הלכה פסוקה בשלהי כתובות הכל מעלין (מא"י) לירושלים, ואין הכל מוציאין. אבל א"ז חיוב אא"כ יש לאיש או לאשה רצון לעלות לגור בה. והכל מדובר על ירושלים המקודשת בקדושה ראשונה. אם יש ספק היכן גבולותיה ודאי אין חיוב. ויש להסתפק לגבי רוב הרובע המוסלמי והנוצרי.
מש"כ החת"ס, אולי הוא מפני שהעולים לא"י בתקופה זו שכחו את ירושלים, שלא היתה מיושבת כדבעי, ואף שהיה אפשר לגור בה לא באו אליה.
ואילו לא היה אפשר לגור בה (כמו שהזכירו, בגלל הערבים), בודאי לא יתכן שהיה עליהם קפידא על זה. (א"א לקחת את טעם החת"ס ולעשותו כעיקר. ולא שחלילה אני מהרהר אחרי ענק הדורות, אלא שלא יתכן לקבוע מדבריו אלו הלכה - אם יתכנו קושיות).
ובכל מקרה הרעיון של מרנא החת"ס הוא שתיתכן תביעה אם ירושלים שוממה והארץ מיושבת משום 'ציון אין דורש לה' - רק אם יש בידינו כמובן.

לגור בירושלים העתיקה כיום, אם מדובר על העיר המקודשת, הרי שא"א לקנות שם דירות בלא"ה, והיא מאוכלסת לגמרי בישראל או בנכרים שאינם מוכנים למכור את ביתם. ולהתגרות בהם אסור, ולהסתכן גם אסור. כך של"ש לומר 'ציון אין דורש לה'.

האם יש איזה מגמה של התחרדות בעיר העתיקה, או חרדים לאומים, מישהו יודע? משהו מתפתח שם?

קו ירוק כתב:
לגור בירושלים העתיקה כיום, אם מדובר על העיר המקודשת, הרי שא"א לקנות שם דירות בלא"ה, והיא מאוכלסת לגמרי בישראל או בנכרים שאינם מוכנים למכור את ביתם. ולהתגרות בהם אסור, ולהסתכן גם אסור. כך של"ש לומר 'ציון אין דורש לה'.

לא ברור שאסור להתגרות בהם. בגמרא הנוסח - למרוד בהם. עיין כאן viewtopic.php?f=51&t=31712.

מכל מקום ודאי שצריך הכל ליעשות באחריות ולא באופן של להרגיז אותם, משום סכנה, וכי כך יותר חכם לא לעורר את תשומת ליבם.

קו ירוק כתב:ואילו לא היה אפשר לגור בה (כמו שהזכירו, בגלל הערבים), בודאי לא יתכן שהיה עליהם קפידא על זה.

הקפידא על כך היתה על שלא עשו את כל הנדרש לרצות את הערבים ולפדות את המקום, ושמעתי שמהר"י משעקלאוו ניצל ע"י שהיה בעת ההיא בירושלים במשא ומתן עם הערבים, ולכן קיבלו יותר (תלמידי הגר"א) את דברי החת"ס.

בספר קול התור מובא מפורש שיש ללכת בכוח נגד השמעאלים:
מלחמה בעמלק. מלחמה לה' בעמלק מדור דור. המלחמה בעמלק היא בשלשה סוגים, א) עמלק שבלב, הוא יצר הרע והמדות הרעות. ב) עמלק הרוחאי, הכללי, הוא השטן המשחית צורר ישראל, והוא הס"מ וצבאו אשר עקר כוחו הוא בשערי ירושלם, בימי שוממות אדמתה. ג) עמלק הגשמי, שבו כלולים עשו וישמעאל וערב רב, וכביאור רבנו תירשוה בחזקה. כחו ושליטתו של עמלק הרוחאי בשערי ירושלם כאמור, הוא רק בחורבנה ושוממותה של אדמת השטחים של שערי ופרזות ירושלם. וכל זמן שרוח הטומאה שולטת בהם אין רגלי קומת ברוש יכולות לעמוד בהם.
מעכבת החבור שבין ירושלם של מטה לבין ירושלם של מעלה, היינו חבור השכינה עם כנסת ישראל שבו תלויה כל הגאולה. המלחמה בשממה זו היא רק ע"י בנין אהלי יעקב ומשכנות ישראל במקומם, להנטיע אדמתה וקיום מצוותיה התלויות בה. המלחמה בעמלק הגשמי היא תמיד לפי צורך השעה והמקום ורק בדרך של להשיב מלחמה שערה. הן בחזקה, כמו בימי עזרא ונחמיה, והן בכבוש כמו בימי יהושע, וסימן לדבר "עזרא ונחמיה" "יהושע" בחושבנא. ומלחמה בסנבלטים מפריעי בנין ירושלם אשר כחם כח הערב רב ר"ל. השוכן בציון יהי' בעזרנו ויקויים: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. וכל כלי יוצר עליך לא יצלח, ושם כתוב "ברחמים גדולים אקבצך" שבו שמו ויעודו של רבנו, וזכותו תעמוד לכל העוסקים באמונה בעבודת הקדש הזאת.
אשריהם ב״צ היקרים העומדים בפרץ נגד פראי אדם מבני הגר כמו שמובטח לנו, בהם עמים ינגח ולה׳ הישועה וזאת הדרך והתרופה היותר גדולה ובטוחה להקל, אף להסיר את כל יסורי גומ״ג וכל יסורי אר״י:
ידוע גם שצאצאי תלמידי הגר"א הקימו משמרות שמירה שיגנו עליהם פיזית נגד הערבים.

מדברי רבינו האר"י הק'שמשמע שבזמנו אין כבר את השבועות.

הטענה אכן נכונה, הרי עיה"ק והמקדש כלילת יופי משוש כל הארץ אשר לכו"ע קדושתה לא בטלה, שועלים הלכו בו, פריצים ופרוצות הולכים ברחובותיה, ומזלזלים בקדושתה, והכל בעידוד של ממשלת ישראל, מי ביקש זאת מידכן רמוס חצרי, ובאמת אנו חייבים לעשות ככל מה שבידינו להציל קדושתה.
אמנם ללכת לגור שם במצב כזה, אינו נראה דזה רצון הקב"ה, כי אנו חייבים לשמור על נפש ילדינו, וללחנכם על דרך התורה, ולשמור את עיניהם מראות ברע, וזה בלתי אפשרי בעיה"ק לצערינו הרב.
ואם היה ביכלתנו היינו צריכים לייסד שתי רחובות או יותר שיהיו חרדים לחלוטין כמו גאולה ומא"ש וב"ב, ומ"מ דבר כזה כנראה אינו בר ביצוע.

הפכתם את האשכול ל'אספקלריא', מלבד הבלים שהתלקטו פה..
מי שרוצה ללכת להלחם ולזרוק את הנכרים מירושלים העתיקה שיקום ויעשה מעשה, רק שידע ש'עריבים' לא יתנו לילדיו את סך הביטוח.. כי הוא התאבד..
האשכול פה דן אם יש חיוב. והלכה פסוקה שאין, אבל יש בה מעלה.

אגב, התעוררתי לשאול בעקבות המעשה הידוע של האמרי אמת שסירב לעלות להר הזיתים מפני נבואת זכריה שייבקע ההר. ותמה אקרא, לפי"ז איך לא חוששים תושבי ירושלים מהמשך נבואת זכריה שתילכד העיר והנשים תישכבנה, ואיך דרים בעיר בהשקט ושאנן? ה' יצילנו משעות רעות.

קו ירוק
אף אחד לא דן על חיוב, גם החת"ס לא אומר שהוא חיוב, זה דבר שהשכל מחייבתו, אבל אי אפשר להצביע על שום מצוה בתורה שזה מחייבו.

שאלו אותי כמה פעמים כיצד מסתדרים עם שתי מימרות אלו של חז"ל:

מצד אחד אמרו חז"ל:
גמרא כתובות קי,ב.
משנה. הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים.
גמרא. הכל מעלין... לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה...
תנו רבנן: הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה.
רש"י

הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים. אחד האנשים ואחד הנשים - אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ' בהדיא.

מצד שני אמרו חז"ל:​
שיש מצווה ליישב את ארץ ישראל לארכה ולחרבה, רצון ה' שלא כולם יגורו במקום אחד ויבנו בתים לגובה של שלושים קומות, אלא אדרבה יישבו את כל המקומות בארץ.
כמו שכתב האבן האזל (גזלה ואבדה פרק י): "בית בין הבתים לא הוי כ"כ ישוב ארץ ישראל".

זהו מצות הנביא (ישעיהו נד) : "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ". הנה הציווי "הרחיבי מקום אהלך" הוא לציון, אמנם כשהקב"ה מדבר אל ציון, כלול בזה ג"כ שהוא מדבר אל עם ישראל שהם בני ציון. וא"כ מהפסוק הרחיבי מקום אהלך עולה ציווי לכל בית ישראל, [מלבד עצם הציווי של ישוב א"י שנאמר בתורה], שירחיבו את מקום מגוריהם, ואת משכנותיהם.

לפי פשוטו של מקרא הכוונה שצריך שיגורו בכל גבול ישראל, ולא רק שיכבשו מקומות נוספים מחוץ לגבול, שהרי לא כתוב הרחיבי גבולך, אלא הרחיבי "מקום אהלך – אהל מגורייך", ויריעות "משכנותיך – משכנות מגורייך" יטו אל תחשוכי, כלומר, שאם "מקום אהל ומשכנות מגורייך" הוא רק בירושלים, תרחיבי אותו אל סביבות ירושלים, ואח"כ אל הערים הבאות, וכך הלאה - עד קצה גבול ישראל.

למעשה היכן עדיף לגור בירושלים או בפירפריה?​

מה שכתבתי בחידושי לפני כמה שנים, כתובות קי:
ראה אות ג' אודות השאלה, ושהחת"ס בתשובה כתב שיש מצוה בדבר.
במשנה. הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים וכו'.
א]. כתבו תוס': הוא אומר לעלות כו'. אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם. עכ"ל.
אמנם ברמב"ם (אישות יג, יט) הביא להלכה את דברי המשנה. וכן נפסק להלכה בשו"ע (אבה"ע סי' עה ס"ג). אך עיי"ש בפרישה ובבאר היטב דדעת הרמ"א שא"א לכפות על כך בימינו מצד דברי התוס' [והמחבר פסק כהרמב"ם ודעימיה].
ב]. הנה בעיקר מצות ישוב א"י נחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם אי הוי מה"ת, כי לא הביאה בספר המצות דיליה, אך הרמב"ן הביאה ולדעתו הוי מה"ת. וראיתי דבשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' כח) כתב שדברי רבינו חיים שבתוס' תלמיד טועה טעה בכתיבתם, דרבינו חיים לא דיבר אלא מצד סכנת דרכים, אבל לא מסתבר שאמר שאין מצוה בזמן הזה בגלל מצוות התלויות בארץ וכו', דעיקר הטעם לעלות לארץ ישראל הוא משום קדושת ארץ ישראל ומצות ישיבתה, וזה שייך אף בחורבנה כמ"ש הרמב"ן ז"ל מקרא ד'וירשתם אותה וישבתם בה', דאי משום קיום המצוות התלויות בארץ אשה מאי עבידתה שתהא כופה את האיש, הרי אמרו בפ"ק דקידושין לענין כבוד אב ואם אשה אין סיפק בידה לעשות, והיינו שאין יכולה לכוף את בעלה שיתן לה לקיים מצות כיבוד אב ואם, וכ"ש מצוות התלויות בארץ, דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, ואיהו הוא דמחייב ולא היא, ולמה תכוף את בעלה לעלות לארץ ישראל, וכו'. עכ"ל.
ג]. והנה הוקשה לי מדוע הממאנת לעבור לדור בא"י או בירושלים מוציאה בעלה בלא כתובה, הא לא מצינו כזאת בשום מצות עשה וכ"ש בדרבנן שכשהאשה ממאנת מפאת קושי לקיימה שמוציאה בעלה בלא כתובה, ומצינו כן רק כשעוברת על לא תעשה, וכן על איסור מדרבנן (עיין לעיל עב:) או שמכשילתו בהם. ועוד, דגם לרמב"ן אין מצות ישוב א"י מצוה חיובית, ועוד, שאין מצוה לדור בירושלים [והבא מחו"ל לדור בירושלים קיים מצות ישוב א"י, אך הבא מתוך א"י לדור בירושלים איזה מצוה מקיים].
ושו"ר בשו"ת חת"ס (ח"ב יו"ד סי' רלד) שכתב להוכיח ממשנתינו שיש מצוה לדור בירושלים יותר משאר ערי א"י, והאריך בראיות שונות על קדושת ירושלים משאר ערי א"י. אמנם לא התייחס שם לבאר איך מצוה זו [שהיא ודאי מדרבנן, ולא כמצות ישוב א"י דמה"ת לרמב"ן] אלימא כדי להוציא אשה בלא כתובה וכו'. והתייחס שם רק לנידון אי יש להקדים בנתינת צדקה לעניי א"י בכללות, או לעניי ירושלים.
ד]. חיפשתי ומצאתי בשו"ת בני אב (ח"ב סי' עח) שהביא בשם ספר עיר הקודש והמקדש להגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל שהעיר קצת מהנ"ל, והעיר עוד הערות, וביניהם, שהרי יש מצוות חשובות יותר ממצות ישוב ארץ ישראל, ותלמוד תורה כנגד כולם, שהרי מובא שמותר לצאת מא"י לחו"ל ללמוד תורה ואף לשאת אשה, ואעפ"כ האיש שירצה לגלות למקום תורה אינו יכול לכוף אשתו ולהפסידה כתובתה.
ומתוך כו"כ הערות בא לביאור כדלהלן: הלכה זו שהכל מעלין לארץ ישראל והכל מעלין לירושלים יסודה לא בחומרתה ובחשיבותה של מצות ישוב ארץ ישראל, ובודאי לא במצוה לדור בירושלים, אלא שהכל מעלין לא"י ולירושלים הוא מטעם שכל יהודי באשר הוא זכות יש לו בירושלים ובא"י כמי שנולד בה, ולכל יהודי ישנה אזרחות כפולה, מקום הולדתו הגשמי, והיא הארץ שנולד בה, ומקום צור מחצבתו הרוחני בארץ ישראל ובירושלים ששם ציוה ה' את הברכה לחיים עד העולם, וכשם שזכות האיש והאשה לדור במקום מגוריהם, כך לכל יהודי הזכות כבן ירושלים לעלות לירושלים.
וכתב בשו"ת הנ"ל דביאור זה מדוייק ממה שהרמב"ם הביא הלכה זו של משנתינו לאחר שהביא להלכה (שם יז) דזכות האיש והאשה לדור במקום מולדתם ומגוריהם (ומקורו בגמ' לעיל קי.), וז"ל: איש שהיה בארץ מן הארצות ונושא אשה בארץ אחרת, כופין אותה ויוצאת עמו לארצו או תצא בלא כתובה, שעל מנת כן נשאה, אבל הנושא אשה באחת מן הארצות והיא מאנשי הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת. וכו'. עכ"ל. ע"כ. [יש להעיר דכבר במשניות ההלכות סמוכות אהדדי, משנה אחר משנה, דבמשנה הקודמת נתבאר דין הנ"ל].
ובכל זאת, גם אחר הביאור הנ"ל [ולא מצאתי ביאור אחר המיישב את הערות הנ"ל], הנה זה דבר נפלא שקבע הקב"ה שזכות כל ישראל לבוא לדור בא"י ובירושלים, דהנה מצינו בסוטה (ז.) שאמר הקב"ה ששמו שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו, וכאן קבע בתורתו שיתגרשו על דבר זה, ואף יתגרשו בשופי, כלומר בלא כתובה, ומוכח מזה כמה חשוב הדבר לגור בא"י ובירושלים.
ה]. יש להאיר עוד דבר הנלמד ממשנתינו, דבעלמא, כשאומר אדם שאינו חפץ לדור במקום שהוא דר רק רוצה לעבור למקום פלוני אחר ומרבה בתפילה על כך, אפשר להעיר לו שלא יתפלל לעבור למקום הנ"ל, דאולי חפץ הקב"ה שיעבור למקום אחר או שישאר במקומו [רק יתפלל באופן כללי, שיטיב עמו שידור במקום טוב], אך כאשר רוצה אדם לעלות מחו"ל לא"י, וכן מעיר בא"י לירושלים עיר הקודש, א"א לומר לו כנ"ל, דבודאי ובודאי רצון הקב"ה שיעבור לשם, דאל"כ לא היתה הלכה שרשאי לכפות את אשתו עבור זאת, ולכן יוכל להתפלל מפורש על כך, כי רצון הקב"ה שכל יהודי ידור בא"י ובירושלים.
ו]. כמו"כ לענין מ"ש (ב"מ עה:) 'שלשה צועקין ואינן נענין וכו' איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא'. וכתב החת"ס (ד"ה קונה) 'ומכלל זה נ"ל נמי ההיפך, מאן דטב ליה בהאי מתא לא ליזל למתא אחריתי בלי טעם הגון, כי טוב לו עתה ומי יודע מה יהיה שמה, על כן ישאר בטוב'.
ויש להסמיך מש"כ בספר שם משמואל (שמות שנה תרעד) 'כי מקומו של אדם בעולם הזה רומז למקום שורש נשמתו, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר [האבני נזר] זצללה"ה בשם כ"ק זקיני אדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, שהעתקת דירת אדם מעיר לעיר היא ענין גדול מאד, ואם הוא נשאל בזה היא אצלו לשאלה חמורה מאד שהוא ענין העתקת שורש נשמתו. עכ"ל.
נראה שאין הדברים אמורים אלא בחו"ל ממקום למקום, וכ"ש מא"י לחו"ל. או בא"י ממקום למקום מחוץ לירושלים, וכ"ש מירושלים לחוצה לה, אך מחו"ל לא"י או מאיזה עיר בא"י לירושלים, בזה אין לו לחשוש כלל, כי מקיים מצות חכמים, ו'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח, ה).