והנה יש לדון מהו האיסור לבטל. ובפרט להצד שהוא מדאורייתא, אפשר לומר ב' צדדים,
א, שזה חלק מהאיסור עצמו, או סייג לאיסור, אפשר לומר כל מיני נוסחאות, עכ"פ זה חלק מהאיסור.(ומצאתי הרבה שמבארים כך)
ב, שבכה"ג לא חל הביטול, שכל ענין הביטול, הוא רק כשהאיסור נפל שלא מרצון, אך כשנפל מרצון, לא שייך לומר שמה שנפל בטל כלפי ההיתר.
חיפשתי מישהו שאומר כמו הצד השני, כי לדעתי אפשר לבאר בזה מחלוקת ראשונים. ולא מצאתי.
כעת מצאתי את הדברים הבאים, והם לכאורה כמו הצד השני.
אני מחפש עוד מקורות שכתבו שביטול איסור לכתחילה, אסור בגלל שחסר ב"ביטול".
ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות כ
[ואף בעולם הזה אפשר לפעמים שיתוקן על ידי תערובות שמתבטל ושב להיתר ודבר זה צריך שיהיה שלא מדעת וכוונת אדם לבטל דאין מבטלין איסור לכתחילה רק שיתערב ממילא. כי בכוונת אדם אי אפשר להעלותן ולהוציאן מבית האסורים מקום אשר אסורי המלך אסורים שהוא במעמקי שלושה קליפות הטמאות. רק אפשר שיזדמן זה ממילא על ידי בעל הסיבות יתברך שמו הרוצה בתקנת אותו ניצוץ כדי להתגלות על ידי זה אורות יקרות דדברי תורה בעולם על ידי נפשות יקרות שיוכלו לצאת ממאסר הקליפה על ידי זה. ויש בזה גם כן ענינים עמוקים בהזדמנות תקלה דאכילת איסור לאיזה אדם במה שלא ידע ליזהר והוא כאונס דרחמנא פטריה ולמה עשה ה' יתברך ככה. אבל גם זה מחשבות עמוקות מגדול העצה יתברך שמו לטובת בריותיו. ולפי שדבר זה הוא דרך תקלה ועשיית איסור על כן אינו בא על ידי אנשים גדולים הראשונים דכמלאכי השרת שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה במידי דאכילה על ידם (תוס' חולין ה' ב) ואין כאן מקומו]: