כ' המחבר בסי' קס"ז ז וז"ל: ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים ואח"כ נגב ראובן ידיו ובירך ענט"י לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב וא"צ לחזור ולברך ברכת המוציא. ויעוי' שם בנו"כ בביאור דברי השו"ע.
ההערה שלנו היא על מה שכ' השו"ע ואח"כ נגב ראובן ידיו ובירך ענט"י, שהנה לכאו' אם נגב כבר ידיו ונסתיימה הנטילה לגמרי, לא יוכל לברך ענט"י וכמו שהתבאר בדברי הרמב"ם פי"א מברכות במצווה שאין עשייתה נמשכת. ולכאו' שגגה בניסוח שיצאה מלפני השליט היא וצ"ל ואח"כ בירך ראובן ענט"י ונגב ידיו.