פורום אוצר החכמה

בן עזאי כתב:כבר זמן רב מנקרת במוחי שאלה גדולה במצוות ציצית:
מקריאה פשוטה של פרשת ציצית נראה שגדר מצוות ציצית הוא ליתן ציצית בארבע כנפות של בגדו, היינו לא שילבש בגד מיוחד לציצית אלא שבבגד שלו שלובשו מצד שהוא בגד (ולא לשם מצוות ציצית) יטיל ציצית, ובזמנינו הדברים הפוכים את מצוות ציצית מקיימים רק בבגד שהוא מיוחד למצוות ציצית שלובשים אך ורק בשביל קיום המצוה, וכשכבר יש בגד שחייב בציצית מצד עצמו (פראק לחלק מהפוסקים,צעיף רחב לחלק מהפוסקים) דואגים לפטור (!!) אותו מציצית ע״י עיגול אחת מפינותיו ( מה שנקרא בפי ההמון ״עיגול פינות״!! כפשוטו). עולם הפוך ראיתי?!?!
(והנה לפני כמה שנים התחיל חברה מסויימת לייצר גופיית ציצית ודנו בזה הפוסקים מצדדים שונים וחלקם אמרו שהו בגד זיעה וכדו׳, אבל אולי הגיע הזמן לחשוב על חולצות או סוודרים שיש בהם ארבע כנפות בשביל לקיים המצווה כצורה המקורית).
נ.ב. בצעירותי זכורני שראיתי אחד מ״נוער הגבעות״ עטוף ראשו ורובו בצעיף רחב (שאל) ובו ציציות על ארבע כנפותיו, ממש התרשמתי ואמרתי לו שככה כמראה בזמן חז״ל קיימו את מצוות ציצית (״טלית״ בלשון חז״ל הוא בגד סתם לאו דוקר כזה שיש בו ציציות כידוע, רק שאם היה לו ארבע כנפות היו מטילים בו ציצית).
סיפר לי חבר שראה ראש כולל אמריקאי שלא הסכים ״לעגל פינות״ בפראק שלו, והטיל בו ציצית כמחויב ע״פ דין כמובן שהוא היה ללעג וקלס על תמימותו ועל מוזריותו.
אשמח לשמוע את חוו״ד חברי ביהמ״ד הזה.

אפשר כתב:דנו בזה להלכה ג"כ, עי' תוס נדה סא ע"ב, ויש בזה תשובה בפני מבין באו"ח כמדומני סימן י', וגם יש אריכות בזה בחתן סופר באיזהו מקומן.

איתן כתב:כתבת יפה.
מה לעשות, פעם בגד של ארבע כנפות היה בגד נפוץ, והתורה רק צוותה לעטר אותו בציצית עם תכלת. ואילו בימינו האופנה השתנתה, והבגד של ארבע כנפות נהפך לבגד שלובשים אותו רק משום מצווה ותו לא.

נ.ב. תמיד תמהתי על הנהגתו של הגר"פ שיינברג עם הטליתות שלו. וכי לזה יקרא בגד ולא משא?
נ.ב.ב. יש לי מאמר על טעמה של מצוות ציצית שהעליתי אותו באשכול על הגרי"ל מינצברג.

הכהן כתב:לעניין פראק, תהיה מחלוקת עם ליתן בו ציצית שחורה או לבנה.

בן עזאי כתב:

אפשר כתב:דנו בזה להלכה ג"כ, עי' תוס נדה סא ע"ב, ויש בזה תשובה בפני מבין באו"ח כמדומני סימן י', וגם יש אריכות בזה בחתן סופר באיזהו מקומן.

לא הבנתי למה התכוון בתוס׳ בנדה, אם התכוון למה שכתבו ״ציצית נמי אין החי חייב בו אם אין בו הנאת לבישה״ בזה כמדומני גם היום מודים שאם אינו בגד -היינו דבר שיש בו הנאת לבישה (לאפוקי ציצית צמר בקיץ בבנ״י)- אינו חייב בציצית, טענתי היא שהמניע ללבוש את הבגד אינו הצורך של אדם במלבוש אלא הרצון לקיים את המצוה.
ואילו כוונתו למש״כ ״שבימי חכמים כולן היו לובשים ציצית״, אך אי מהא לא הבנתי הראיה.

אפשר כתב:

בן עזאי כתב:

אפשר כתב:דנו בזה להלכה ג"כ, עי' תוס נדה סא ע"ב, ויש בזה תשובה בפני מבין באו"ח כמדומני סימן י', וגם יש אריכות בזה בחתן סופר באיזהו מקומן.

לא הבנתי למה התכוון בתוס׳ בנדה, אם התכוון למה שכתבו ״ציצית נמי אין החי חייב בו אם אין בו הנאת לבישה״ בזה כמדומני גם היום מודים שאם אינו בגד -היינו דבר שיש בו הנאת לבישה (לאפוקי ציצית צמר בקיץ בבנ״י)- אינו חייב בציצית, טענתי היא שהמניע ללבוש את הבגד אינו הצורך של אדם במלבוש אלא הרצון לקיים את המצוה.
ואילו כוונתו למש״כ ״שבימי חכמים כולן היו לובשים ציצית״, אך אי מהא לא הבנתי הראיה.

במטותא סור נא ועיין בפני מבין אורח חיים סימן ט

בן עזאי כתב:
אין לי גישה ל״אוצר״, אם תוכל להעלות את המבוקש אודה לך מאוד.

אפרים זלמן כתב:

בן עזאי כתב:
אין לי גישה ל״אוצר״, אם תוכל להעלות את המבוקש אודה לך מאוד.

ישא ברכה כתב:בית יוסף אורח חיים סימן כד

וכתב המרדכי (סי' תתקמה) בשם תוספות שנ"ץ פירוש מי שיש לו טלית בת ארבע כנפות ומחזר [אחר] עלילות כדי להפטר מן המצוה נענש ודוקא בימיהם שהיו רגילים בטליתות בת ארבע כנפים אבל אנחנו אין דרכנו בבגדים [של] ארבע כנפים אפילו בעידן ריתחא לא מיענשי ומיהו מצוה מן המובחר היא כדאמרינן (סוטה יד.) לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה ומתן שכרה מרובה כדאמרינן (מנחות מג:) ששקולה כנגד כל המצות עכ"ל

לעומקו של דבר כתב:

ישא ברכה כתב:בית יוסף אורח חיים סימן כד

וכתב המרדכי (סי' תתקמה) בשם תוספות שנ"ץ פירוש מי שיש לו טלית בת ארבע כנפות ומחזר [אחר] עלילות כדי להפטר מן המצוה נענש ודוקא בימיהם שהיו רגילים בטליתות בת ארבע כנפים אבל אנחנו אין דרכנו בבגדים [של] ארבע כנפים אפילו בעידן ריתחא לא מיענשי ומיהו מצוה מן המובחר היא כדאמרינן (סוטה יד.) לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה ומתן שכרה מרובה כדאמרינן (מנחות מג:) ששקולה כנגד כל המצות עכ"ל

אין תוספות כזה?

אפרים זלמן כתב:

בן עזאי כתב:
אין לי גישה ל״אוצר״, אם תוכל להעלות את המבוקש אודה לך מאוד.

סטפנסקי כתב:הוא סוד באין כאחת המובא פעמים בש''ס וכבוד אלוקים הסתר דבר

פלוריש כתב:ציצית של זמננו, לולא המצווה לא היינו לובשים בגד כזה, ולכאורה הוא פטור משום שלא הולבש לשם הנאת לבישה (ראה ב"י או"ח סוף סי' י על בגד של כבוד בלבד שפטור מציצית). אמנם כאשר אנו לובשים את הבגד כדי להתחייב, אנו מכוונים בו להנאת כיסוי ולבישה (ודנו כבר במי שסובל ממנו בקיץ).
דומה לכך הוא נר הבדלה, שלכאורה לא הודלק לאורה (ק"ו כשיש חשמל) ומברכים עליו.
וראו מאמרו של רש"י זווין על הבדלה בנר חנוכה (נדפס בהמועדים בהלכה), שכן גם במנעל של חליצה - שצריך שתינעל לשם מנעל וכיום היא ננעלת לשם מצוה, וכנראה שהנועל מתכוון למה שצריך בשביל המצוה.
ויש עוד לברר, וברור שמנהגנו תמוה ולא טבעי.

בן עזאי כתב: דוגמא לדבר: מצוות שילוח הקן, שביסודו אינו אלא מתיר דהיינו שאם אדם רוצה את הביצים או את האפרוחים אזי חייב הוא לשלח את האם וזו מצוות שילוח הקן. ומובן מאליו שאדם שיאמר שהוא רוצה את האפרוחים או ביצים בכדי לקיים מצוות שילוח הקן אפי׳ מצוה לא יקיים (ומסתמא אף יעבור על איסור צער בע״ח) כי המדד להחלת המצוה הוא האם צריך את האפרוחים, ולא שייך לומר שצריך את האפרוחים משום המצוה ולכך המצוה חלה. ומזה דנו פוסקי זמנינו האם היום שאדם אינו רוצה את האפרוחים או ביצים לעצמו האם יש מצות שילוח הקן, והדעת נוטה שלא רק שמצוה ליתא אלא אף איסור [צער בע״ח] איתא. ומובן מאליו שאדם שבכדי שיחול עליו המצוה של שילוח הקן אוכל את הביצים במקום שבאמת אינו זקוק להם (וכבר היו דברים מעולם שאכלו ביצי יונים בשביל שיחול חיוב שילוח הקן וכו׳) יש לצדד שלא רק שמצות שילוח הקן ליתא ואיסור צער בע״ח איתא, אלא אף איסור בל תשחית איתא.

בור ריק כתב:

פלוריש כתב:ציצית של זמננו, לולא המצווה לא היינו לובשים בגד כזה, ולכאורה הוא פטור משום שלא הולבש לשם הנאת לבישה (ראה ב"י או"ח סוף סי' י על בגד של כבוד בלבד שפטור מציצית). אמנם כאשר אנו לובשים את הבגד כדי להתחייב, אנו מכוונים בו להנאת כיסוי ולבישה (ודנו כבר במי שסובל ממנו בקיץ).
דומה לכך הוא נר הבדלה, שלכאורה לא הודלק לאורה (ק"ו כשיש חשמל) ומברכים עליו.
וראו מאמרו של רש"י זווין על הבדלה בנר חנוכה (נדפס בהמועדים בהלכה), שכן גם במנעל של חליצה - שצריך שתינעל לשם מנעל וכיום היא ננעלת לשם מצוה, וכנראה שהנועל מתכוון למה שצריך בשביל המצוה.
ויש עוד לברר, וברור שמנהגנו תמוה ולא טבעי.

עי' קובץ שיעורים ח"ב סי' כ"ג

בברכה המשולשת כתב:

בן עזאי כתב: דוגמא לדבר: מצוות שילוח הקן, שביסודו אינו אלא מתיר דהיינו שאם אדם רוצה את הביצים או את האפרוחים אזי חייב הוא לשלח את האם וזו מצוות שילוח הקן. ומובן מאליו שאדם שיאמר שהוא רוצה את האפרוחים או ביצים בכדי לקיים מצוות שילוח הקן אפי׳ מצוה לא יקיים (ומסתמא אף יעבור על איסור צער בע״ח) כי המדד להחלת המצוה הוא האם צריך את האפרוחים, ולא שייך לומר שצריך את האפרוחים משום המצוה ולכך המצוה חלה. ומזה דנו פוסקי זמנינו האם היום שאדם אינו רוצה את האפרוחים או ביצים לעצמו האם יש מצות שילוח הקן, והדעת נוטה שלא רק שמצוה ליתא אלא אף איסור [צער בע״ח] איתא. ומובן מאליו שאדם שבכדי שיחול עליו המצוה של שילוח הקן אוכל את הביצים במקום שבאמת אינו זקוק להם (וכבר היו דברים מעולם שאכלו ביצי יונים בשביל שיחול חיוב שילוח הקן וכו׳) יש לצדד שלא רק שמצות שילוח הקן ליתא ואיסור צער בע״ח איתא, אלא אף איסור בל תשחית איתא.

אני מניח שכתר"ה מכיר את דבריהחת"ס והחו"י והמקובלים בזה

בן עזאי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

בן עזאי כתב: דוגמא לדבר: מצוות שילוח הקן, שביסודו אינו אלא מתיר דהיינו שאם אדם רוצה את הביצים או את האפרוחים אזי חייב הוא לשלח את האם וזו מצוות שילוח הקן. ומובן מאליו שאדם שיאמר שהוא רוצה את האפרוחים או ביצים בכדי לקיים מצוות שילוח הקן אפי׳ מצוה לא יקיים (ומסתמא אף יעבור על איסור צער בע״ח) כי המדד להחלת המצוה הוא האם צריך את האפרוחים, ולא שייך לומר שצריך את האפרוחים משום המצוה ולכך המצוה חלה. ומזה דנו פוסקי זמנינו האם היום שאדם אינו רוצה את האפרוחים או ביצים לעצמו האם יש מצות שילוח הקן, והדעת נוטה שלא רק שמצוה ליתא אלא אף איסור [צער בע״ח] איתא. ומובן מאליו שאדם שבכדי שיחול עליו המצוה של שילוח הקן אוכל את הביצים במקום שבאמת אינו זקוק להם (וכבר היו דברים מעולם שאכלו ביצי יונים בשביל שיחול חיוב שילוח הקן וכו׳) יש לצדד שלא רק שמצות שילוח הקן ליתא ואיסור צער בע״ח איתא, אלא אף איסור בל תשחית איתא.

אני מניח שכתר"ה מכיר את דבריהחת"ס והחו"י והמקובלים בזה

הנחתך נכונה, ואולי הייתי צריך לכתוב להדיא שדבריי אינם אלא אליבא דהחת״ס.

נ.ב. לגבי דברי הזוהר והמקובלים בזה, מלבד דברי החת״ס יש להעיר:
מקובלנו מאדונננו הגר״א שאין סתירה בין הנגלה לנסתר ושהנגלה הוא לבוש לנסתר, וממילא לא ייתכן שנאמר שמצוה מסויימת תתקיים רק מצד טעמו הנסתר/ע״פ קבלה וכדו׳. והזוהר לא בא לאפוקי מהטעם הפשוט במצות שילוח הקן אלא רק להוסיף נדבך פנימי, ובאמת יש מקום לפרש איך הטעם הפשוט הנגלה והטעם הנסתר באמת טעם אחד הם רק שנאמרו ב״עולמות״ שונים ודו״ק.
(אמנם בפוסקים הספרדים מצינו הרבה שנימוק [ומקורו] של הלכה יהיה מהטעם הנסתר בלבד, ואנו אין לנו אלא דברי אדוננו הגר״א).

בן עזאי כתב:

איתן כתב:כתבת יפה.
מה לעשות, פעם בגד של ארבע כנפות היה בגד נפוץ, והתורה רק צוותה לעטר אותו בציצית עם תכלת. ואילו בימינו האופנה השתנתה, והבגד של ארבע כנפות נהפך לבגד שלובשים אותו רק משום מצווה ותו לא.

נ.ב. תמיד תמהתי על הנהגתו של הגר"פ שיינברג עם הטליתות שלו. וכי לזה יקרא בגד ולא משא?
נ.ב.ב. יש לי מאמר על טעמה של מצוות ציצית שהעליתי אותו באשכול על הגרי"ל מינצברג.

כתשובה לשאלתך מה לעשות? אני מציע שבמקום לדון על אודות כשרותו או פסלותו של גופיית ציצית, יקום מי מהציבור וייצר חולצות או סוודרים וכדו׳ שיש להם ארבע כנפות.

לייטנר כתב:
היה ניסיון כזה לפני כעשרים שנה בשם 'כותן'. זכור לי שהיו כמה צבעים ל"חולצות" (שחור, לבן, ירוק), אך לא היה כחול כדי לא להסתבך עם צבע הציציות.
אני מכיר אדם שדאג שהטיל ציציות בחליפתו. כששאלו את אחד מגדולי הדור על מקרה כזה, אמר שאל לו לאדם להיות מן המתמיהים.

בן עזאי כתב:

לייטנר כתב:
היה ניסיון כזה לפני כעשרים שנה בשם 'כותן'. זכור לי שהיו כמה צבעים ל"חולצות" (שחור, לבן, ירוק), אך לא היה כחול כדי לא להסתבך עם צבע הציציות.
אני מכיר אדם שדאג שהטיל ציציות בחליפתו. כששאלו את אחד מגדולי הדור על מקרה כזה, אמר שאל לו לאדם להיות מן המתמיהים.

מעניין מאוד,
למה באמת ה״כותן״ הזה לא התקבל? התנגדות של הפוסקים מטעמים הלכתיים? או שמא ״חדש אסור מן התורה....״ וכהמעשה שהבאת מההוא שהטיל ציצית בחליפתו? (אם כך ההלכה למה הוא מהמתמיהים הרי ״אין חכמה ואין עצה ותבונה נגד ה׳״ א״ו רק משום שלא נהגו אבותינו כך?!)

לעומקו של דבר כתב:

ישא ברכה כתב:בית יוסף אורח חיים סימן כד

וכתב המרדכי (סי' תתקמה) בשם תוספות שנ"ץ פירוש מי שיש לו טלית בת ארבע כנפות ומחזר [אחר] עלילות כדי להפטר מן המצוה נענש ודוקא בימיהם שהיו רגילים בטליתות בת ארבע כנפים אבל אנחנו אין דרכנו בבגדים [של] ארבע כנפים אפילו בעידן ריתחא לא מיענשי ומיהו מצוה מן המובחר היא כדאמרינן (סוטה יד.) לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה ומתן שכרה מרובה כדאמרינן (מנחות מג:) ששקולה כנגד כל המצות עכ"ל

אין תוספות כזה?