עושה חדשות כתב:כמדומני שזה כבר נידון הרבה, ואפי' באתרא הדין, אבל כעת ל"מ, אז אני מתחיל מחדש.
וכיו"ב מי שבבוקר מלביש את ילדיו, ומכין להם ארוחת בוקר לביה"ס וכד', למה לא נאסור עליו לילך לתפילת שחרית, עפ"ד הריטב"א דהעוסק במצוה אסור לעוזבה כדי לעשות מצוה אחרת. ועכ"פ למה אינו פטור מן התפילה.
עושה חדשות כתב:כמדומני שזה כבר נידון הרבה, ואפי' באתרא הדין, אבל כעת ל"מ, אז אני מתחיל מחדש.
אדם העובד לפרנסתו. לא לצורך קניית מותרות לעצמו, אלא לצורך שיהיה לו מה לאכול ולא ימות ברעב, וכן בכדי שיהיה לבני ביתו כל צרכיהם כולל מותרות. לכאו' זה מצווה גמורה, בלי קשר לנידון האם עיקר כוונתו היא לשם מצווה. ועכ"פ במכוין למצווה, ודאי ראוי לדון אותו כעוסק במצווה.
וא"כ למה לא שמענו לפטור אותו מן התפילה וכו', כדין עוסק במצווה שהוא פטור מן המצווה.
וכיו"ב מי שבבוקר מלביש את ילדיו, ומכין להם ארוחת בוקר לביה"ס וכד', למה לא נאסור עליו לילך לתפילת שחרית, עפ"ד הריטב"א דהעוסק במצוה אסור לעוזבה כדי לעשות מצוה אחרת. ועכ"פ למה אינו פטור מן התפילה.
חולה לפני ניתוח, ומשמשו, שקועים בשיחת ייעוץ עם הרופא בנוגע לניתוח. כעת הגיע זמן מנחה, האם זה נכון לומר שהמלווה פטור והחולה עצמו חייב.
ח"ו. ההיפך.איש לוי כתב:יאיר כתב:"היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו; ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו" (רמב"ם הלכות ת"ת ג, ג/ד).
אם מת"ת מפסיק צריך לומר מעבודה?!?
האם הינך סבור שהתעסקות בשאר מצוות שווה להתעסקות בת"ת???
איש לוי כתב:הרי העוסק במצוה פטור מהמצוה גם בא"א לה להתקיים ע"י אחרים ואילו בת"ת בכה"ג חייב.
ועצ"ע.הם ותגריהם וכו' - עיין במשנה ברורה מש"כ בשם המ"א ולענ"ד צ"ע מב"מ דף פ"ב ע"ב מר סבר מצוה קעביד שהלוהו ומ"ס לאו מצוה קעביד שלהנאתו מתכוין ועיין ברש"י שם ד"ה במלוה צריך וכו' אפ"ה איכא מצוה עכ"ל הרי דס"ל לר"ע דהלכה כמותו דאפי' היכא שהוא מכוין להנאתו ג"כ מיקרי עוסק במצוה ופטור מלמיתב ריפתא לעניא דעי"ז הוי ש"ש ואולי דכונת הגמרא במ"ש מ"ס מצוה קעביד שהלוהו היינו שמסתמא מכוין בזה לקיים מצות בוראו ומכוין להנאתו ג"כ ור"א סבר דלהנאתו לבד מכוין וכעין מה שפירש רש"י בפסחים דף ט' ע"ב ד"ה הרי זה צ"ג וכו' ומתכוין אף וכו' ושם בע"א ד"ה וכה"ג וכו' עיין שם אבל אם אנו יודעין שכונתו רק כדי להרויח לא מיקרי עוסק במצוה ומ"מ נ"ל דאם כונתו לשניהם בשוה מיקרי עוסק במצוה וכענין מה שפסק הא"ר בסימן תקפ"ט סק"ח דאם תקע בשופר להתלמד וגם לצאת בו ידי מצוה יצא ידי חובתו ודע עוד דלענין כתיבת סת"ם גופא כמו שמצוי שהכותב כונתו להשתכר מסתפיקנא לומר דאפ"ה מיקרי בכלל עוסק במצוה אף דלכאורה הוא היינו הך דהמ"א שהביא מפירש"י נלענ"ד לחלק אף דעי"ז יפול ממילא ג"כ הקושיא של המ"א והוא דלענין כתיבה גופא דהיא בודאי עצם מצוה כדכתיב וכתבתם ורק דאינה גמר מצוה קודם הקשירה וכדמוכח במנחות מ"א ע"ב הוא תמיד בכלל עוסק במצוה ואפילו אם אנו יודעין שעיקר התחלתו לכתוב היה רק בשביל שכר ולולי זה לא היה מתחיל מ"מ אמרינן דהשתא שכותב אין מכוין כלל רק שכותב סתם לשם מצות תפילין כדין ומה שפירש"י הלוקחין כדי להמציאן וכו' הלא רק על ותגריהם פירש וכונתו דשם הלא המסחור בעניני תפילין לא נזכר בשום מקום למצוה ואפילו אם נאמר דמה שהוא מוכר לאיזה אדם הצריך תפילין הוא בכלל עוסק במצוה עכ"פ בשעה שהוא קונה התפילין מהסופר כדי לסחור בהם אין שם לע"ע עצם פעולת המצוה כלל בהמעשה גופא והגמרא פטרן בכל גווני לכן פירש"י הלוקחין כדי להמציאן למכור למי שצריך להם ור"ל דאז ע"י מחשבתו שהוא לשם מצוה מחשיב פעולתו לעוסק במצוה משא"כ בעניני מחזיר אבידה וכתיבת סת"ם וכה"ג הפעולה גופא הוא בכלל עוסק במצוה:
עושה חדשות כתב:כמדומני שזה כבר נידון הרבה, ואפי' באתרא הדין, אבל כעת ל"מ, אז אני מתחיל מחדש.
אדם העובד לפרנסתו. לא לצורך קניית מותרות לעצמו, אלא לצורך שיהיה לו מה לאכול ולא ימות ברעב, וכן בכדי שיהיה לבני ביתו כל צרכיהם כולל מותרות. לכאו' זה מצווה גמורה, בלי קשר לנידון האם עיקר כוונתו היא לשם מצווה. ועכ"פ במכוין למצווה, ודאי ראוי לדון אותו כעוסק במצווה.
וא"כ למה לא שמענו לפטור אותו מן התפילה וכו', כדין עוסק במצווה שהוא פטור מן המצווה.
וכיו"ב מי שבבוקר מלביש את ילדיו, ומכין להם ארוחת בוקר לביה"ס וכד', למה לא נאסור עליו לילך לתפילת שחרית, עפ"ד הריטב"א דהעוסק במצוה אסור לעוזבה כדי לעשות מצוה אחרת. ועכ"פ למה אינו פטור מן התפילה.
חולה לפני ניתוח, ומשמשו, שקועים בשיחת ייעוץ עם הרופא בנוגע לניתוח. כעת הגיע זמן מנחה, האם זה נכון לומר שהמלווה פטור והחולה עצמו חייב.
יאיר כתב:ח"ו. ההיפך.איש לוי כתב:יאיר כתב:"היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו; ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו" (רמב"ם הלכות ת"ת ג, ג/ד).
אם מת"ת מפסיק צריך לומר מעבודה?!?
האם הינך סבור שהתעסקות בשאר מצוות שווה להתעסקות בת"ת???איש לוי כתב:הרי העוסק במצוה פטור מהמצוה גם בא"א לה להתקיים ע"י אחרים ואילו בת"ת בכה"ג חייב.
מנין? וכי אם עוסק בחסד כל היום, פטור מתפילין ומק"ש?!
יאיר כתב:איש לוי כתב:הרי העוסק במצוה פטור מהמצוה גם בא"א לה להתקיים ע"י אחרים ואילו בת"ת בכה"ג חייב.
מנין? וכי אם עוסק בחסד כל היום, פטור מתפילין ומק"ש?!
שומע ומשמיע כתב:יאיר כתב:איש לוי כתב:הרי העוסק במצוה פטור מהמצוה גם בא"א לה להתקיים ע"י אחרים ואילו בת"ת בכה"ג חייב.
מנין? וכי אם עוסק בחסד כל היום, פטור מתפילין ומק"ש?!
באמת שאלה טובה, למה לא?
ומה אתה סבור שעוסק במצוה הוא דוקא בעוסק שעה ביום?
לענ"ד התשובה היא כך:
[חשבתי על זה כשהתקשיתי בשאלה דומה. למה אדם שאומר תהילים כל היום לא ייפטר מקיום כל המצוות].
והנה יש לדון קודם האם בכלל אדם העוסק במצווה קיומית יש לו דין של עוסק במצווה.
והברכי-יוסף הביא ראיה מכותבי תפילין.
אכן נראה שבהני גווני שעושה מעשה שאינו מחוייב בו כלל [היינו בודאי שחייב באופן כללי בחסד ובעבודת ה' אבל לאו דווקא במעשה שבחר לעשות] אין קשר בין המעשה שעשה לפני רגע למעשה שיעשה ברגע הבא. וכל רגע שהוא ממשיך להגיד תהילים או לעשות חסד זו החלטה מחודשת, ואין סבה לפטרו ממצוות.
מה שאין כן כותבי תפילין שכותבים בשביל מישהו שנזקק לזה.
ולפי"ז בנידון דידן שטפלי תלויים בו, בודאי שעליו לטפל בהם. והוי עוסק במצווה.
איש לוי כתב:אמירת תהילים, איזו מצוה היא?? אם היא בכלל ת"ת אז חזר דינה כדין ת"ת, לא הבנתי מה התקשת.
שומע ומשמיע כתב:איש לוי כתב:אמירת תהילים, איזו מצוה היא?? אם היא בכלל ת"ת אז חזר דינה כדין ת"ת, לא הבנתי מה התקשת.
הגר"ח אומר בשיטת הרמב"ם, שאעפ"י שמדאורייתא חייב פעם אחת ביום, כל מה שמרבה להתפלל מקיים מצווה. ופשוט.
שחייב אדם ללמוד תורה יום ולילה, אך אם צריך לעסוק במצוה - או בדרך ארץ שהוא ג"כ מצוה- אזי הוא פוטר את עצמו בתיבה אחת
רק להבהיר, לא מדובר על פקו"נ, בזה הרי אין שום נידון, אלא על "השבת גופו".קובץ שיעורים ח"ב סי' מו כתב:א) בתשובות הגאונים - ליק תרכ"ד - סימן נ"א "וחולה שאין יכול להתפלל, אם כבד עליו החולי הוא ומשמשיו פטורין, דילפינן מסוכה, דחולה ומשמשיו פטורין, ומצטער הוא פטור ומשמשיו חייבין", והיינו בחולה שאין בו סכנה, דאי ביש בו סכנה לא צריך למילף מסוכה, והטעם דמשמשיו פטורין, משום דעוסקין במצוה, וצ"ע, דלפי"ז חולה ומשמשיו פטורין מכל המצוות ומסוכה לכאורה אין ראיה, דהתם טעמא מתשבו כעין תדורו, ואפילו שומרי פירות פטורין מסוכה מה"ט, מוכח מזה, דהמשמשין אין בהן טעמא דתשבו כעין תדורו, והא דפטורין הוא מטעמא דעסוקין במצוה. ולפי"ז גם בחולה עצמו שייך טעמא דעוסק במצוה, דמצות השבת גופו גם עליה דידיה רמיא, ואינו דומה לאבידת ממון דאיתא במחילה, וכן כתב בשו"ת בשמים ראש סי' צ"ד, וכן נראה מדברי הפוסקים בהל' תפילין, דמי שיש לו מכה או מיחוש בראש שגילוי הראש יזיק לו, פטור מלהניח ש"ר אלא שיכול לסמוך על דעת הרשב"א, שאין חציצה פוסלת בש"ר, וצריך להניח על ראש מכוסה.
לא לשכוח שטירדה של מצות פריה ורביה היא ג"כ פוטרת מקרי"ש כדין עוסק במצוה.פרי יהושע כתב:פשוט מאד שעל אף הנא' "בכל דרכיך דעהו", שכל דברי הרשות צריכים להעשות לש"ש, מכל מקום לא חל עליהם שם מצווה ובגדר דברי הרשות יכונו, ואין בהן פטור של עוסק במצווה אף שעושה אותן לש"ש, וכמפורש בשלהי משוח מלחמה (סוטה מ"ד ב').
וזה גם נוגע מאד לנושא האשכול בכללות.יחוסי תנאים ואמוראים ערך ר' חנניה בן עקביה כתב:פירש"י אם עסוקין לשמה שתהא המצוה מצויה לצריכין לה רואין. ומספקא לי אם לעניין פטור מצוה נמי חילוק זה לומר חילוק שאם עוסקין להשתכר בהן אין זה עוסק במצוה אלא דוקא שיתכווין לזכות את הרבים ואעפ"י שנוטל שכר או שמא כיון שמ"מ עושה מצוה אפילו לא יתכווין אלא להשתכר עוסק במצוה קרי ליה. דהא פשיטא לי דכל מקום שאדם עוסק במצוה לשם מצוה ולריווח שלו שזה עוסק במצות כדאיתא בסדר יומא פרק אחרון היל' פיקוח נפש שמע שנפל תינוק לים וכו' עד והזריז הרי זה משובח אע"ג דקמכוין למיצד כוורי וכל אותה ברייתא וכההיא נמי בגמ' ראשונ' דפסחים היל' בדיקה תנא אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין מפני הסכנה וכו' עד אמר רב אשי גזירה שמא תאבד לו מחט ואתי לעיוני בתריה ופרכינן וכה"ג לאו מצוה היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא בשביל שיחיו בניי הרי זה צדיק גמור
עושה חדשות כתב:פרי יהושע כתב:פשוט מאד שעל אף הנא' "בכל דרכיך דעהו", שכל דברי הרשות צריכים להעשות לש"ש, מכל מקום לא חל עליהם שם מצווה ובגדר דברי הרשות יכונו, ואין בהן פטור של עוסק במצווה אף שעושה אותן לש"ש, וכמפורש בשלהי משוח מלחמה (סוטה מ"ד ב').
לא לשכוח שטירדה של מצות פריה ורביה היא ג"כ פוטרת מקרי"ש כדין עוסק במצוה.
עושה חדשות כתב:וכ"ז מזכיר לי נידון נוסף.
הרי החשמלאי/נגר/עו"ד/שיפוצניק, (מלבד שהוא עוסק במצווה לפרנס את ב"ב וכן 'השבת גופו' וכנ"ל), הרי הוא גם מטיב לאחריני, ומקיים מצוות חסד בעזרה ללקוחותיו.
למה לא נאסור עליו להתפרנס מזה, כמו שאנחנו אוסרים לרופא ליטול שכר וכד' כי אסור ליטול שכר על קיום מצוות? ולא יטלו כולם אלא שכר בטלה? (וצ"ע גם בזה, הרי אין עבודה שאין בה מצווה זו, גם שמירת קישואיו של חבירו).
ומשכבר הימים שמעתי שהק' כן להגרד"ל שליט"א, והוא פקפק בכל הענין, האם יש מצוה כזו 'חסד' בכל הטבה לחבירו, מלבד מה שמנו חז"ל כביקור חולים וכו', ויסוד פקפוקו הוא מחמת הטענה שהעליתי כאן.
אבל להמקובל והידוע שיש בזה מצוה, (ויש חילוק בין חסד לצדקה לעשירים), באמת צ"ע איך אפשר להתפרנס מעזרה ליהודי אחר.
ספרים וועלט כתב:רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה א:
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
מוכח מהרמב"ם שיש מצוה בכל מה שעושים לאחיו בתורה ובמצות מה שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים. וזוהי מצוה מן התורה!
עושה חדשות כתב:חשבתי עוד הבחנה בין מצות פרנסה וכיו"ב לשאר מצוות. הנה בעסקי העולם ראוי לו לאדם למעט בהשתדלות ולהרבות בביטחון, ואילו במילי דשמיא עליו להשתדל ולטרוח ולא לסמוך על מידת הביטחון. ולמה לא נאמר: הן פרנסת ביתו מצוה היא, ויוסיף להשתדל בה כל מאי דאפשר. ובאמת גם בזה אין הגדרים ברורים, ותליא גם במידת שמאי והלל בקניית צרכי שבת, ויש מעשה מהגרי"ז על השתדלות וביטחון להשגת אוכל לתשיעי בתשרי, ויש שמועה מהחזו"א דהחיזור אחר שידוך הוא כפי מידת הביטחון, ומאידך לא שמענו על מידת הביטחון לזכור את התורה ולהשיג אתרוג נאה ולא לחשוש למאכ"א וכו'.
וצ"ע.
עושה חדשות כתב:
(לגבי מעשר כספים מצינו כן בד' הפוס', שמצווה שהיה עושה בלא"ה אין ראוי ליתנה מדמי מעשר. אעתיק לדוג' את לש' הברכ"י "הכא בזן בניו ואביזרייהו הוא דבר מוכרח לעשותו, אי מצד אהבתו וכרחם אב, ואי מצד אם הבנים באשתו אמרו, דכרוכין אחריה והיא מעכבת לשלחם על פני חוץ, ואי מצד שיחת הבריות ולעזה עליו מדינה. וא"כ אין להוציא ממעות מעשר מזונות בניו וכיוצא". וראה עוד בדר"א צה"ל פ"ז ממתנו"ע סקס"ג. ומסתמא זה נכלל בדינא דאין משלמין את התגמולין ממעשר עני, ודו"ק).
עושה חדשות כתב:פריעת בע"ח מצוה, יש בזה דין עוסק במצוה פטור מן המצוה?
כמדומני שיש בצל"ח שקיום מצות "ועונתה לא יגרע" פוטרת ממצוה אחרת).
תשובות והנהגות ח"ה סי' רו כתב:ובמוע"ז (ח"א סי' צ"ג) הערתי על המנהג בזמנינו שעוסקים בדבר מצוה לאסוף כסף להכנסת כלה וכדו' ומפסיקים לתפלת מנחה, וכן בחתונה יש שמפסיקים באמצע הריקודים לילך להתפלל מעריב, ותמוה דהעוסק במצוה פטור מהמצוה, ולדברי הריטב"א (סוכה כה ב) הוי אפי' איסור להפסיק. [ושמעתי שהגר"ד פוברסקי זצ"ל ר"מ דישיבת פוניבז' הורה לבחורים שהתפללו מעריב באמצע חתונה שיחזרו ויקראו ק"ש, שחשש שלא יצאו ידי חובת ק"ש כראוי, כיון שהפסיקו שלא כדין. (מיהו במ"ב סי' ע' ס"ק י"ח הביא מהפמ"ג דהעוסק במצוה והפסיק לקרוא ק"ש יצא יד"ח, ובמק"א ביארתי שתלוי במחלוקת הט"ז והש"ך ביו"ד סי' שמ"א אם העוסק במצוה וביטל מתפלה אם דינו כאנוס וצריך להתפלל תשלומין או שהוא פטור לגמרי וא"צ להתפלל תשלומין)].
עושה חדשות כתב:כמדומני שיש בצל"ח שקיום מצות "ועונתה לא יגרע" פוטרת ממצוה אחרת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 86 אורחים