פורום אוצר החכמה

קי"ל כן גם בעירוב ותוס' כתבו שאפי' לעניין דאו' של אבלות יום ראשון או למאן דאית ליה תחומין דאו', וצ"ב טעם בזה.

ואמנם יש שפי' שכן נמצאו כל המחלוקות לקולא,
והביאו ראיה מהרשב"א שעל כן לא קי"ל הכי במחלוקת אמוראי, כיון שלא היו לפני מי שאמר כן [ריב"ל].
אבל לכא' נראה שיש בדבר זה סוד, ואין כוונת הרשב"א אלא שעכ"פ יתכן שיש יוצאים מהכלל, ורק אחר שרואה שאפשר להכליל כן אמר, ואם כן אין ראיה למחלוקת אמוראי.

ולפי זה הדרנא לשאלה מה הטעם בדבר?

שמעתי ענין רוחני בזה, שע"י שמקילים באבלות זה גם מיקל בדינו של הנפטר.
ברור שזה לא טעם ההלכה, אבל נהוג כאן להוסיף הערות צדדיות...

יש עוד הלכה כדברי המיקל - כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל (לגבי ערלה וכלאי הכרם, ואולי לכל מצוות התלויות בארץ הנוהגות בחו"ל).
אבל שם הקושיא פחות גדולה, כי בערלה וכלאי הכרם בחו"ל גם הספקות מותרים לחלוטין - אם מצד שלא גזרו חכמים ואם מצד הללמ"ס.

עזריאל ברגר כתב:שמעתי ענין רוחני בזה, שע"י שמקילים באבלות זה גם מיקל בדינו של הנפטר.
ברור שזה לא טעם ההלכה, אבל נהוג כאן להוסיף הערות צדדיות...

אין לי בעיה אם הטעם ע"ד החסידות הזה [שהרא' והאחרו' כנראה לא כתבו דבר בזה והניחו הדבר בסוד], פשוט אני רוצה דבר שיקיף גם את ההלכה כמיקל בעירוב.

נראה היה לי לומר שהטעם בזה שעיקר תכלית העניין בב' עניניים אלו של אבלות ושל תחומין מצויות בעצם הקו שהתוותה התורה את קו המידה בעניינים אלו.
שתחומין בעצם התורה מצד אחד רצתה שישבות ומצד שני שלא יהיה כאן ביטול עונג שבת כאילו היה אסיר השבת, ועל כן קו האמצע הוא רצוי, ומי שמקל בעניין זה הלכה כמותו שכל שעכ"פ התקיים עיקר עניין השביתה בכך שלא הותרה כל הרצועה, וכמו אלפים אמה לאדם ישן, או כרגלי הממלא בחפצי הפקר דייני.
והכי נמי באבל כיון ורואים שהתורה נתנה לאדם היתר לפרק את צערו בגבולות ידועים, יש לנו להקל כמה שיותר, שכל שעכ"פ תישמר האבלות אפי' משהו כבר יצאנו יד"ח.

אבל באמת אינני בטוח שאין כך בעוד משפטי התורה שבהם לא מצינו דבעי למיזל בהו לקולא וצריך עיון ותלמוד.

עזריאל ברגר כתב:שמעתי ענין רוחני בזה, שע"י שמקילים באבלות זה גם מיקל בדינו של הנפטר.
ברור שזה לא טעם ההלכה, אבל נהוג כאן להוסיף הערות צדדיות...

באם מחפשים טעם רוחני - בתורת האדם לרמב״ן ענין האבילות ״שמא מפני שאין דעתו של אדם אוננת מספק ולבו נמשך אחר השמחה״.
כמובן, שזהו בנוסף להטעם שהביא שם שלא מצאו מחלוקת באבל אלא בשל דבריהם. וכ״כ לענין הלכה כדברי המיקל בעירוב.

ראה עוד מש"כ כאן.
אגב, לענין הלכה כדברי המיקל בעירוב, יש בראשונים השוואה לזה עם הא דאין דיורין להחמיר, והא דסולם תורת מחיצה ותורת פתח עליו. ויל"פ.

שמעתי פעם שזה לחיזוק האמונה בתחיית המתים.