דבק כתב:היום בתי הדין אינם מאפשרים דין תורה אלא בוררות בלבד. [הבע"ד מקבל את הדין אפי' בטעות ולכן אין הדיינים מפרטים נימוקים אפי'].
יש בזה גם עניין שיהיה מוכר חוקית.
אבל הטעם העיקרי [כפי ששמעתי מכו"כ דיינים] הוא שהדיינים לא מוכנים לקחת אחריות על פסק הדין ופוחדים מטעות.
דבק כתב:היום בתי הדין אינם מאפשרים דין תורה אלא בוררות בלבד. [הבע"ד מקבל את הדין אפי' בטעות ולכן אין הדיינים מפרטים נימוקים אפי'].
יש בזה גם עניין שיהיה מוכר חוקית.
אבל הטעם העיקרי [כפי ששמעתי מכו"כ דיינים] הוא שהדיינים לא מוכנים לקחת אחריות על פסק הדין ופוחדים מטעות.
דבק כתב:למה להציע בי"ד אחר.
הוא מציע את הבי"ד שקורא לו לדין לדון אותו בלי בוררות.
אם לא שיחייבו אותו לדון ברבנות, אבל איך נהפך ללא ציית דינא כשהוא מסרב להתחייב אפי' בטעות וכו' וכו'
דבק כתב:אני מדבר על אדם שהוא ציית דינא ואינו מתכוון להשתמט מלקיים הפסק.
דא עקא שאינו מוכן שיפסקו עליו דין שאינו כדין תורה, ואם למשל יטעו הדיינים בדבר משנה יחזור הפסק.
[וזה הרי הטעם שאין מפרטים הנימוקים, כי גם אם שגו בנימוקים הדין קיים משום שאפי' בשוגג וכו'].
ואיך אפשר לחייב אדם לבוא לדין תורה על דעת שיתנהל שלא עפ"י דין, ויתחייב בדין אפי' אם טעו הדיינים.
ומה משנה כאן רגילות הדיינים, וכי משום זה יוכלו לחייב אותו שלא כדין?
שמש כתב:אתה מכיר דיינים שמוכנים לדון דין תורה ממש? עם נימוקים? ולחזור כשיש טעות?
כתוב את שמותיהם כאן ופרנסתם תהיה מובטחת...
בברכה המשולשת כתב:שמש כתב:אתה מכיר דיינים שמוכנים לדון דין תורה ממש? עם נימוקים? ולחזור כשיש טעות?
כתוב את שמותיהם כאן ופרנסתם תהיה מובטחת...
אני מכיר הרבה דיינים שכותבים נימוקים, ומוכנים לחזור בהם שיש טעות (וכולם גם מכהנים בהתנדבות), אבל אף אחד מהם לא מוכן לדון "דין תורה ממש", כי אפילו רשב"י אמר שאינו יכול.
שמש כתב:במחילת כת"ר, מכיר אני לא מעט בתי דינים, אך לא שמעתי על מי שמתחייב לדון דין תורה ממש ללא 'פשרה' במקרה שהצדדים יתעקשו על-כך (שהרי אין הדיין יכול לכוף פשרה על מי שאינו רוצה ולכן מחתימים מראש וכו'). אמנם מנהג חלק מבתי הדינין שלא נוטלים כסף אך מנהג ה'בוררים' היושבים יחידים ליטול גם ליטול.
לגבי החזרה בטעות, ניסיתי כבר פ"א להחזיר דיין שטעה בדבר פשוט מאוד ולא עלתה בידי (היה לו דימוי מילתא נפלא ביותר מת' הרשב"א וחבל היה שאני אהרוס אותו עם סעיף מפורש בחוזה שבין הצדדים...).
אגב, נתקלתי פעם ברב עיר שניסה לכוף אדם לדון רק אצלו בטענה שהוא בי"ד החשוב שבעיר (למרות שהוא עצמו היה נוגע בדבר ואף סירב לאפשר לתובע לשמוע את תשובת הנתבע ולהשיב עליה...), ומדובר כמובן בבי"ד שמחתים על שטר בוררות שאין זה דין-תורה אבל אם תסרב לבוא הרי אתה 'לא ציית דינא' לבי"ד החשוב שבעיר...
מקרה נוסף ששמעתי (מכלי ראשון) בעת האחרונה על דיין שבתחילת הדיון מקריא לצדדים הצהרה שבה הוא מפרט כי התהליך כולו נעשה ע"פ 'חוק הבוררות' והדבר היחיד שקובע הוא שיקול דעתם של הדיינים כפי ראות עיניהם וכי אין אפשרות ערעור כלשהי על החלטתם וכו'. זהו אמנם מעשה ראוי של שקיפות וגילוי דעת ולב אבל לא נראה לי שאפשר לאכוף על מאן דהו להתייצב בפני הרכב כזה בטענה שזהו דין-תורה. ולמעשה רוב ככל בתי הדין שמחתימים על שטר בוררות כזה אינם שונים ממנו אלא רק פחות גלויי לב...
שמש כתב:א. יש מקרים פשוטים יחסית שנ"ל שגם רשב"י היה פוסק בהם 'דין -תורה' ודור דור ודורשיו. מלבד זאת יכול הדיין להציע פשרות וכו' כרצונו ואם יתרצו הצדדים מה טוב ואם לא ימשוך ידיו מהדיון אבל לכפות פשרה מהיכי תיתי?
ב. זו המציאות.
ג. גם בלי שהוא נוגע, הרי הוא מתחייב שלא לדון דין תורה ומה טענתו למסרבים לבוא לפניו? (מלבד העובדה שהיה עוד רב לעיר כנהוג... זאת ועוד האם יסכימו כולם שרב העיר הוא הב"ד החשוב גם בעירו של ר' דוד סתיו למשל או שזוהי פריווילגיה השמורה לאנ"ש?)
ד. אכן כן, אך כשכל מסגרת הדיון נערכת על פי חוק הבוררות ובכל דיון מדגישים שא"א לערער וכו' ואין מחוייבים לנימוקים ואפי' בטעות ועוד כהנה וכהנה הרי שמסופקני האם ישנה מסגרת הלכתית להליך הזה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 342 אורחים