פורום אוצר החכמה

ראיתי משמיה דחכ"א דבר שבעיני הוא מחודש
דהנה בב"ק קיז' נרדף ששיבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו [ומ"מ לא הוזכר זאת רק גבי הנרדף ולא על כל אדם]
ובפשוטו ביתר זה נאמר רק על דברים שימנעו את הרדיפה אמנם מוכח לא כן מהא דבב"ק קיט' דפליגי גבי ממון מוסר אי חשיב כמו רודף שגם בו דנים הך ק"ו וז"פ שלקיחת ממון שתמנע את מסירה מהני ג"כ וע"כ שיש כאן היתר כללי להזיק את הרודף [ופלפל בזה גבי יעקב ועשיו ואכמ"ל ]
האם כן הוא הדין ??

צריך להעמיד שזה תלוי מה ההיתר של הריגת מוסר, האם מדין רודף (כמדומני כן אי' ביראים ועוד), או משום שיש כח ביד חכמים לעקור וכו' (כמדומני כ"ה בתש' ר"י הזקן ועוד). עכ"פ אם זה מדין רודף באמת ק' מאד הקו' הנ"ל, בדקת ברזא דשבתי?

עושה חדשות כתב:צריך להעמיד שזה תלוי מה ההיתר של הריגת מוסר, האם מדין רודף (כמדומני כן אי' ביראים ועוד), או משום שיש כח ביד חכמים לעקור וכו' (כמדומני כ"ה בתש' ר"י הזקן ועוד). עכ"פ אם זה מדין רודף באמת ק' מאד הקו' הנ"ל, בדקת ברזא דשבתי?

לא הבנתי,עה"צ שהריגת מוסר היא מדין רודף [כמו שנראה גם מדעת הרמב"ם שאחר שמסר אסור להרגו וכמש"כ המרדכי בדעתו],
מהכי תיתי באמת שיותר לאבד ממונו בלא שימנע את המסירה.
[ואגב יש לדון שכיון והותר גופו למיתה האיך נתחייב מדינא דגרמי ומה גרע מכל רודף ששבר שפטור מפני שנתחייב בנפשו,
ואילו לא היה מתחייב אלא מדין קנאים פוגעים בו כהראב"ד היה ניחא יותר וצ"ע].

פר"י, אבל בגמ' שם מבו' צד לאסור כי "דלמא הוה ליה זרעא מעליא", וזה הרי לא מתאים על אופן שאיבוד הממון ימנע את המסירה, וע"כ איירי בלא"ה, וזוהי הערתו של הגאון מטלז.

לכאו', מוסר דינו למיתה וממילא גם ממונו שרי, משא"כ רודף שהוא מחויב מיתה רק להצלת הנרדף, וכל מיתה שאינה שייכת לזה אסורה, וה"ה ממונו מחויב רק להצלה.

לפי הפשטות שהנרדף יכול לשבור רק את מה שמסייע לו להינצל מהרדיפה, האם מצינו בזה 'יכול להצילו באחד מאבריו' דהיינו שאם יכל לדקדק ולשבור כלי קטן כדי להינצל ושבר כלי גדול יחוייב לשלם ההפרש?

עושה חדשות כתב:לפי הפשטות שהנרדף יכול לשבור רק את מה שמסייע לו להינצל מהרדיפה, האם מצינו בזה 'יכול להצילו באחד מאבריו' דהיינו שאם יכל לדקדק ולשבור כלי קטן כדי להינצל ושבר כלי גדול יחוייב לשלם ההפרש?

ואם יכל להצילו באצבע אחת ושבר את ידו או רגלו - האם חייב לשלם?

ודאי שלא
יש גם לדקדק בשאלה גופא
פתח ב"יכול לשבור רק את מה שמסייע לו" וסיים ב"אם שבר כלי גדול האם חייב לשלם".
לכראורה החילוק פשוט שגם אם לכתחילה היינו מתירים לו לשבור רק מה שמסייע - פשוט שאף אם שבר בכונה כלים אחרים אין הרודף יכול לתבעו על שאר הכלים והרי הותר דמו וקלב"מ להיכא אזל?

עזריאל ברגר כתב:ואם יכל להצילו באצבע אחת ושבר את ידו או רגלו - האם חייב לשלם?

זו שאלה דומה לשאלתי. מה באמת הדין? [כמובן באופן שהיתה לו שהות לדקדק וכו'].

כדכד כתב:גם אם לכתחילה היינו מתירים לו לשבור רק מה שמסייע - פשוט שאף אם שבר בכונה כלים אחרים אין הרודף יכול לתבעו על שאר הכלים והרי הותר דמו וקלב"מ להיכא אזל?

למה פשוט, לא הבנתי כלום.
ומה הקשר קלב"מ לפטור את מה שהנרדף שובר לרודף.

כת"ר צודק כמובן שטעיתי לייחס לזה קלב"מ שזה נאמר בגמרא לענין הרודף עצמו שכיוון שחיב מיתה פטור מתשלומין
אבל גוף הדברים הוא פשוט הרי הותר דמו של הרודף והנרדף לא יהיה חייב אם הרגו גם אם יכול היה להצילו באחד מאבריו או לשבור כליו במקום זה
מעתה לא יהא ממונו חמור מנפשו
בהתחלה הבנתי שאלת כת"ר היתה אם מותר לכתחילה לנרדף לשבור כל כליו
אבל מהסיפא היה משמע שהשאלה אם חיב אם שברם שלא לצורך ועל כך פשוט לי שאינו חייב
נסיתי לבאר כאן למה פשוט לי. אם כת"ר אינו מסכים אתי אשמח אם יבאר זאת בפרוט

כדכד כתב:הרי הותר דמו של הרודף והנרדף לא יהיה חייב אם הרגו גם אם יכול היה להצילו באחד מאבריו

בניגוד לדברי הברייתא בסנהדרין דע"ד. רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו.

(ואמנם יש חידוש גדול ברמב"ם שלמרות שהוא שופך דמים וחייב מיתה מ"מ אין בית דין ממיתין אותו, וחלקו עליו הראש', והאחרו' כ' בזה ביאורים נקודתיים. ולכאו' העיקרון עדיין אינו שונה גם לפי חידושו של הרמב"ם). (יש חידוש נוסף של המל"מ שעל הנרדף אין חובה להתבונן ולהתעכב ע"מ להציל את הרודף באחד מאבריו. אין נידוננו מתאים לפי שיטה זו. וגם לא לפי השיטות החולקות על רבי יונתן בן שאול וכו').