פורום אוצר החכמה

קורה שאדם לובש בגד החייב בציצית, אבל לא מוטל בו ציצית כדין. לו רק היה מודע לזה, היה מפקיר את הבגד ובכך פוטר את עצמו מהחיוב.
או שאדם אוכל פירות שאינם מעושרים, אם היה יודע ע"ז, בקלות היה נותן עיניו בנשאר להפרישו תרו"מ על הכל.
או מי שאיחר לקום ואינו יודע האם יספיק לקרוא קרי"ש בזמנה עם ברכותיה ולכן הוא מקדים לקרוא עכשיו, אבל שכח להתנות שאין דעתו לשם מצווה בקריאה זו אא"כ לא יקרא אח"כ.
וכן הלאה.

הריני מציע פיתרון נאות - יעמוד אדם כל בוקר ויאמר: כל החלויות שכדאי שיחולו דעתי לפועלם, כל התנאים שרצוי שיותנו הריני מתנם, כל דבר התלוי בדעתי הריני מגלה דעתי שיהיה כפי האופן הנאות והמועיל ביותר.

ומעתה אם שגג והתפלל פעמיים, הרי תפילתו השנייה באמת עומדת מעיקרא כ'נדבה'. ואם נטל לולב ושכח לכוין לקנותו, מ"מ הרי הוא קנוי לו. כל התרומות מופרשות כדין, כל המקומות שאין בהם מעקה כמחוייב מופקרים כדין, כל דבר שהוא אוכל בלי לברך עליו, הרי ברכתו שלפני כן חלה גם על זה, כל שינוי מקום אחרי ברכה, הוי כמותנה מעיקרא בכוונתו, וכן הלאה.

מה דעתכם?

אולי קשור לכמה מהנדונים בספר תנאים טובים למרן הגר"ש דבליצקי

אכן, כמצורף:

מצינו כן בכמה דברים מחז"ל
א קידוש החודש על ידי הלל לעולמי עד
ב שלוחייהו אנן לעניין בית דין לעולם
ג הפקיעו רבנן לקידושין בכמה גווני לעולם מכוח הפקר בי"ד הפקר

כמדומני שבכל הנ"ל יש מחלוקת, ויש שיטות הסבירות שעצם התקנה היא לדורות אך הפעלתה היא ע"י בית הדין (דהיינו גדול"י) שבכל דור ודור

א. מה שלא יהיה ההסבר על מעשה ב"ד. איני מבין את הקשר לתנאים שהאדם הפרטי עושה.
ב. מעולם לא הבנתי איך אפשר להתנות על כוונת השם. מה שייך תנאי בדבר שצריך לכוון בפועל ולא לעשות חלות.

זכורני ששמעתי מהגרא"צ ישאלזון שני דברים בשם הגריש"א.
א. אפשר להתנות מעתה ועד עולם שאיני נודר וגומר בדעתי על צדקה, עד שתגיע ליד הגזבר/העני ממש [שימושי מאד].
ב. לעניין ספיה"ע א"א להתנות לפני תחילת אותו לילה.
עכ"ד, ועתה צריך להגדיר את הכלל בזה [לי נראה שזה תלוי כל מקרה לגופו בצורת הדברים, האם דעתו עכשיו מגדירה את מעשיו העתידיים].

לאיזה תנאי בספירת העומר אתה מכוון? שאינו מתכוון לשם מצווה אא"כ בירך?

כן

ומה ההסבר לזה שאת התנאי הזה צריך לעשות כל יום?

כעת ראיתי את הקונטרס המצורף.
אינני מכיר מי המחבר, אלא שקיבלתי את זה ממנו בדוא"ל המצויין בפנים.
כדאי לראות, נא תגובתכם.

עושה חדשות כתב:כעת ראיתי את הקונטרס המצורף.
אינני מכיר מי המחבר, אלא שקיבלתי את זה ממנו בדוא"ל המצויין בפנים.
כדאי לראות, נא תגובתכם.

תנאי גדול.docx

יותר פשוט: הריני מתנה בזאת את כל התנאים שכדאי לי להתנות ע"מ לזכות ביותר "גן עדן", מעתה ועד עולם, כפי המבו' אצל הגרש"ד ואצל קונט' תנאי גדול, ובשאר הספרים הנמצאים במאגר אוצה"ח מהד' בני תורה, והכל יחול כפי הראוי ביותר.

אבל אז זה נכנס למחלוקת החזו"א והגרצפ"פ בענין הפרשת תרו"מ, הלא כן?

לכאו' כן. וע"ע כאן.

ר' עו"ח, איך מסבירים למה בגמ' נדרים כתוב "והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל" ולא לכל החיים?
ועל שם אפשר לומר שמדובר במי שרוצה רק שנה אחת, אבל מתקני ונוהגי כל נדרי לכאו' לא הבינו כך אלא שייש עניין פעם בשנה.

אם נאמר שלהתנות "לתמיד" לא מועיל אלא צריכים זמן קצוב דייקא, י"ל שמכיוון שהיו מוכרחים להתנות שוב אחרי שיפוג תוקף התנאי הקודם, א"כ היו מוכרחים להצמיד את זה לאיזשהו פרט בלוח השנה היהודי (כי אם היו אומרים פעם בל' שנה מי היה זוכר אח"כ), ובלוח השנה בחו"ל לא היה מעגל ארוך יותר מפעם בשנה (כי לא נוהגים שמיטה ויובל)

אולי צריך להסתכל על זה באופן קצת שונה.
אני אישית כמו שהזכרתי למעלה לא כ"כ מבין את שיטת התנאים האלה, הזכרתי את זה לגבי הזכרת השם, שם איני מבין את זה בכלל, אבל גם בתנאים אחרים אני מפקפק. לדוגמה אני מתנה שלעולם לא אכוון ליציאת מצרים עד פרשה שלישית. והסיבה שאני מפקפק ברעיון הזה, הוא כי אם נדון את זה מדין תנאי אז אין כאן שום חלות שאפשר להתנות עליה תנאים. כלומר תנאים הם דרך להגדיר חלות ובזמן עשיית החלות כמו קידושין, אבל איזה חלות אני עושה עכשיו שאני יכול להתנות בה תנאים.
יש עיקרון אחר שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, או דומה לזה מודעה שאדם מודיע שכן כוונתו בעניין וממילא דעתו על זה. אבל בזה הסברא היא שזה תלוי באמת במציאות. כלומר עד כמה אפשר לשפוט שדעתו נמשכת אחר הכרזתו. ואם כן הוא אפשר לפרש שלעניין נדרים ראו חז"ל שראוי שיעשה את זה כל שנה כי זה פרק הזמן שאדם נמשך אחרי הודעתו בדרך כלל.
ולפי זה יהיה הדבר תלוי בהתנהגות. אם אדם התנה על יציאת מצרים, ובכל יום הוא מזכיר יציאת מצרים לפני התפילה מאיזה סיבה, וממילא זוכר את תנאו, לא יצטרך לחדש אותו כעבור זמן כי הרי מעשיו כל הזמן על דעת זה. אבל אם אדם התנה את התנאי ואחרי עשרים שנה הזכיר קודם התפילה ורוצה לסמוך על זה שנזכר שבעצם בישיב"ק ראה את הקונטרס הנזכר וקראו בפה בכוונה לכל מילה, אין סברא שדעתו עד היום נמשכת אחר הכוונה ההיא. ובמקרים פחות קיצוניים לכאן ולכאן צריך לאמוד, ואולי מדין הגמרא בנדרים יש להוכיח שלשנה מועיל, ואולי יש לחלק בזה לפי חומרת הדברים וצ"ע.

בענין להתנות על קר"ש מעתה ועד עולם, ראיתי פעם באיזה ספר מבן דורינו שכתב דבאמת מועיל כן, ואם איני טועה הוא בתשוה"נ.
בעיקר דיני תנאים במצוות ובכוונה האריכו האחרונים למעניתם, [לא הספקתי לעיין בדברי אוה"ח], אבל ידועים דברי הגר"ח שא"א להתנות על מחשבה, ושלל הרעיון, ומסתמא יסוד דבריו ע"פ המתמיהים כאן בזה. [ויש בזה גם דברים בקשר לרעק"א בעיבוד עורות בריש שו"ת שלו].
אולם הוא מובא ברוב הפוסקים, רעק"א סוף סי' מו לענין ק"ש, הב"י סי' תפט לענין ספירת העומר, ויש מביאים מהנחת רש"י ור"ת כאחד בסי' לד, עיי"ש בטור, אבל לענ"ד אין שייכות לשם ואכ"מ.
אולם לענ"ד יותר קשה להתנות במצוות למ"ד שאי"צ כוונה, דלכאו' יוצא בע"כ, וכמדומה שמצאתי שהעירו בזה, השו"ע הרב באיזה מקום אולי בספירת העומר כתב להדיא דאפשר גם למ"ד אי"צ כוונה, אבל כמדומה שיש הר צבי או מקראי קודש שמאריך בזה. ועתה בכותבי נזכרתי גם בעונג יו"ט אולי ריש ספרו שגם דן בפרט זה.

עכשיו נזכרתי שיש דוגמא לענין תנאי שמועיל וכו', מהאומר בר"ה שכל נדר שאני נודר כו', והוא דנזכר לתנאיה בשעת הנדר, עי' נדרים כג

אפשר כתב:עכשיו נזכרתי שיש דוגמא לענין תנאי שמועיל וכו', מהאומר בר"ה שכל נדר שאני נודר כו', והוא דנזכר לתנאיה בשעת הנדר, עי' נדרים כג

ידוע מי שכתב בספרו שלא עיין בספרי אחרונים ואז אמרו לו שגם בספרו לא יסתכלו כי הוא גם בכלל...

אוצר החכמה כתב:אולי צריך להסתכל על זה באופן קצת שונה.
אני אישית כמו שהזכרתי למעלה לא כ"כ מבין את שיטת התנאים האלה, הזכרתי את זה לגבי הזכרת השם, שם איני מבין את זה בכלל, אבל גם בתנאים אחרים אני מפקפק. לדוגמה אני מתנה שלעולם לא אכוון ליציאת מצרים עד פרשה שלישית. והסיבה שאני מפקפק ברעיון הזה, הוא כי אם נדון את זה מדין תנאי אז אין כאן שום חלות שאפשר להתנות עליה תנאים. כלומר תנאים הם דרך להגדיר חלות ובזמן עשיית החלות כמו קידושין, אבל איזה חלות אני עושה עכשיו שאני יכול להתנות בה תנאים.
יש עיקרון אחר שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, או דומה לזה מודעה שאדם מודיע שכן כוונתו בעניין וממילא דעתו על זה. אבל בזה הסברא היא שזה תלוי באמת במציאות. כלומר עד כמה אפשר לשפוט שדעתו נמשכת אחר הכרזתו. ואם כן הוא אפשר לפרש שלעניין נדרים ראו חז"ל שראוי שיעשה את זה כל שנה כי זה פרק הזמן שאדם נמשך אחרי הודעתו בדרך כלל.
ולפי זה יהיה הדבר תלוי בהתנהגות. אם אדם התנה על יציאת מצרים, ובכל יום הוא מזכיר יציאת מצרים לפני התפילה מאיזה סיבה, וממילא זוכר את תנאו, לא יצטרך לחדש אותו כעבור זמן כי הרי מעשיו כל הזמן על דעת זה. אבל אם אדם התנה את התנאי ואחרי עשרים שנה הזכיר קודם התפילה ורוצה לסמוך על זה שנזכר שבעצם בישיב"ק ראה את הקונטרס הנזכר וקראו בפה בכוונה לכל מילה, אין סברא שדעתו עד היום נמשכת אחר הכוונה ההיא. ובמקרים פחות קיצוניים לכאן ולכאן צריך לאמוד, ואולי מדין הגמרא בנדרים יש להוכיח שלשנה מועיל, ואולי יש לחלק בזה לפי חומרת הדברים וצ"ע.

אני מתחבר לדבריך ולדעתי זו אכן הסיבה שהבוטשטשער קבע לאמר התנאי דכוונת השמות בכל יום.
היינו שתנאי זה מועיל בעיקר לכוונה כהה, עיין ריש חידושי ר"ח הלוי ובהשגות (ובמה שנדמ"ח שליקטו מראשי הישיבות)

אבל בנדרים האם אין פה גם גדר תנאי או דיבור? הרי מי שנודר אין מספיק שדעתו לא לידור.

לעומקו של דבר כתב:

אפשר כתב:עכשיו נזכרתי שיש דוגמא לענין תנאי שמועיל וכו', מהאומר בר"ה שכל נדר שאני נודר כו', והוא דנזכר לתנאיה בשעת הנדר, עי' נדרים כג

ידוע מי שכתב בספרו שלא עיין בספרי אחרונים ואז אמרו לו שגם בספרו לא יסתכלו כי הוא גם בכלל...

סליחה ומחילה, פשוט יש כאן ריבוי של נידונים כל יום, ואני מקדיש זמן מועט לעיין בהם, וצריך לרפרף. ולכן איני מבטיח שלא אהיה ככלב השב.

אפשר כתב:

לעומקו של דבר כתב:

אפשר כתב:עכשיו נזכרתי שיש דוגמא לענין תנאי שמועיל וכו', מהאומר בר"ה שכל נדר שאני נודר כו', והוא דנזכר לתנאיה בשעת הנדר, עי' נדרים כג

ידוע מי שכתב בספרו שלא עיין בספרי אחרונים ואז אמרו לו שגם בספרו לא יסתכלו כי הוא גם בכלל...

סליחה ומחילה, פשוט יש כאן ריבוי של נידונים כל יום, ואני מקדיש זמן מועט לעיין בהם, וצריך לרפרף. ולכן איני מבטיח שלא אהיה ככלב השב.

אז אני הייתי ממליץ להקדיש את כל הזמן המועט שיש, לקריאה בלבד ולא לכתיבה.

הכל בדרך הצעה, כבודו יעשה מה שליבו חפץ ויהי אלוקיו עמו.

איך לא:
כל מה שאעשה בעסק המצות ושמירתם מן החימוץ מעתה ועד עולם, יהיה זה לשם מצת מצוה.

אפשר גם להיות פטור מגזל, להתנות שמעתה ועד עולם כל מה שיבוא לידי בשוגג או בזדון שהוא לא יכול להיות שייך לי על פי דין הרי הוא בידי כפקדון. וכן אפשר להתנות על כל הנדרים שאם אעבור על הנדר יתברר למפרע שלא נדרתי.
ובכך עוקרים מצוות רבות מהתורה, ולעושה התנאי כל מסכת נדרים נזיר ושבועות מיותרים, וכן כל דיני הבעלות אפשר לשחק בהם וחצי מחושן משפט לא רלוונטי למתחכמים. מעניין שאף אחד לא חשב על זה.

את עניין הגזל לא הבנתי. וכי הגוזל מחבירו חפץ ובשעת הגזלה עצמה אומר איני רוצה לקנותו רק שיהיה בידי פקדון אינו גזלן?

הרואה כתב:אפשר להתנות על כל הנדרים שאם אעבור על הנדר יתברר למפרע שלא נדרתי. ובכך עוקרים מצוות רבות מהתורה, ולעושה התנאי כל מסכת נדרים נזיר ושבועות מיותרים.

לא יאומן כי יסופר, שמעתי שיש אנשים שנוהגים להתנות משהו כעין זה, לבושים בקיטל ודומים למלאכים. ה"י.

לעושה חדשות

1 לא הסברת למה אתה חושב שזה יועיל הרי את בקי בחדרי הש"ס ויודע שדבר שלא בא לעולם או אינו ברשותו או להרמב"ם הקונה דבר שאינו מסויים אינו חל.
2 אפי' בתנאים שלא גוזמא או שאינו יודע עניין הדבר שיהיהי לא אמור לחול אותו התנאי כי המושג תנאי הוא שהאדם באמת לא מעוניין ורוצה באם יקרה אותו הדבר והיאך יעלה על הדעת שיעשה את כל הנאים בכדי לזכות בגן עדן אם אינו יודע עניינם ולוקח אחריות על אותה החלטה. ואפי' אסמכתא לא מועילה.
3 כל הידון בחרטה של נדרים הוא שונה כמבואר בסוגיות שמועיל הפתח לחכם לקבוע שההסכלות העכשוית הרי היא משליכה על העבר.

עושה חדשות כתב:

הרואה כתב:אפשר להתנות על כל הנדרים שאם אעבור על הנדר יתברר למפרע שלא נדרתי. ובכך עוקרים מצוות רבות מהתורה, ולעושה התנאי כל מסכת נדרים נזיר ושבועות מיותרים.

לא יאומן כי יסופר, שמעתי שיש אנשים שנוהגים להתנות משהו כעין זה, לבושים בקיטל ודומים למלאכים. ה"י.

?????

כתב במשנה ברורה ומהני תנאי זה אם אינו זוכר התנאי אבל אם זוכר התנאי ואעפ"כ נודר הרי זה עוקר התנאי.
והטעם נ"ל כמו שביארתי שלא שייך בזה תנאי אלא הוא גילוי דעת שלזה כוונתו.

מה שמועיל התנאי רק באינו זוכר הוא דברי אביי בנדרים כ"ג:, והטעם מפורש שם בגמ' שמועיל ע"י התנאי, אבל אם זוכר ועכ"ז נודר הרי עוקר התנאי ומקיים הנדר.

כיוון שהביא מנהג הבאתי מ"ב. אבל לעצם העניין כאמור זה מוכיח שלא מדובר בתנאי כמו שהציע הרואה. הרואה כתב שאם הבנתכם נכונה ואכן אפשר להתנות על כל דבר שיתנה האדם כמשפטי התנאים, גם אדם שרוצה לנדור יכול להתנות שרק אם יעבור על הנדר אז יתבטל התנאי. במקרה כזה אין משמעות לעובדה שזוכר את התנאי בשעת הנדר כי אינו רוצה לעקור את התנאי אלא אדרבה רוצה לעשות נדר ושיהיה בו תנאי. ולכן כתב על זה שאם כן יש עצה לפטור את כל העולם מעוון נדרים היינו שיהיה נדר וגם לא יעברו עליו.

אבל דין הגמרא הוא במי שאינו רוצה שנדריו יהיו נדרים, וזה עניין אחר לגמרי כמ"ש. ולכן תמהתי על הרב עו"ח שקישר בין הנפרדים.

תשובות והנהגות ח"ה סי' מ -

...ובח"א (סי' ס"ו) הבאתי עוד מקדמונים דס"ל שאין לקרוא ק"ש לפני הנץ דלא קיימא לן כוותיקין, והבאתי מהגאון וצדיק רבי אליעזר יודל פינקל זצ"ל שהתפלל בנץ וחזר וקרא ק"ש לאחר הנץ לצאת שיטת המחמירים, וכן נהג הגר"ד סוקולובסקי זצ"ל, (ולעצמי אינני נוהג להתפלל בנץ אף באקראי, שחושש אני לא רק לשי' הקדמונים שק"ש אחר הנץ דוקא, אלא גם שיש לחשוש לקצת פוסקים דס"ל שלתפלה צריך שכל השמש נראית על הארץ, ולא כמו שנהגו כשיטת הפוסקים שהזכירו התחלת הנץ, אבל אני משתדל כל יום לומר בביתי ק"ש לבד לפני הנץ אחרי ברכת התורה, ואני סומך שברכת התורה לפניה מועיל כברכה על ק"ש, (ובמק"א ביארתי ד"ז) ואני מתנה אם כעת הוא מצוה מן המובחר רצוני לצאת עכשיו, ואם מצוה מן המובחר בק"ש שאקרא אח"כ (בברכותיה בתפילין) רצוני לצאת אח"כ, ואם מצוה בשניהם רצוני לצאת בשניהם). ומסתברא כשאומר פעם אחת שבכל פעם שיקרא ק"ש קודם הנץ כוונתו בתנאי הנ"ל מועיל וא"צ להתנות כל פעם. [שוב מצאתי שכ"ד הגה"ק רבי אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב ר"מ דישיבת יח"ל, שהגה"ק הנ"ל כתב קונטרס אזהרות ועצות שלא ליכשל באזכרת ש"ש לבטלה, ובתו"ד כתב שם עצה להמברכין "על מצות" על תש"ר שיתנו שאם הלכה כשו"ע שאין לברך על תש"ר אז הוא מכוון בפירוש שברכת להניח על תש"י לא יפטור את הש"ר ואז לכו"ע צריך לברך על ש"ר ול"ה ברכה לבטלה (וכבר כ"כ הבה"ל סי' כ"ה ד"ה וטוב משם הגרעק"א), והוסיף שם "ויכול להתנות כן פ"א על כל ימי חייו שבכל יום כשיברך להניח תפילין כוונתו על תנאי הנ"ל, אך נכון שכל עת אם יזכור קודם הנחת תפילין יכוון כן בפירוש", אבל הראוני שב"אורחות רבינו" ח"ג (עמ' ר"ה) מביא שהחזו"א נסתפק אם מועיל לעשות תנאי בק"ש פעם אחת לכל ימי חייו]. והרווחתי בקריאה ג' דברים! לדעת הרמב"ם ופר"ח אין לקרוא לאחר הנץ ויוצא רק בדיעבד אחר הנץ, ועוד לדעת הירושלמי אסור לאחר וכמבואר בביאור הגר"א שם ובמ"ב סי' נ"ח (ס"ק ג'), וע"פ סוד ענין גדול לקבל עליו עול מלכות שמים לפני הנץ, שכל היום במוראו).

--

עושה חדשות כתב:קורה שאדם לובש בגד החייב בציצית, אבל לא מוטל בו ציצית כדין. לו רק היה מודע לזה, היה מפקיר את הבגד ובכך פוטר את עצמו מהחיוב.
או שאדם אוכל פירות שאינם מעושרים, אם היה יודע ע"ז, בקלות היה נותן עיניו בנשאר להפרישו תרו"מ על הכל.
או מי שאיחר לקום ואינו יודע האם יספיק לקרוא קרי"ש בזמנה עם ברכותיה ולכן הוא מקדים לקרוא עכשיו, אבל שכח להתנות שאין דעתו לשם מצווה בקריאה זו אא"כ לא יקרא אח"כ.
וכן הלאה.

הריני מציע פיתרון נאות - יעמוד אדם כל בוקר ויאמר: כל החלויות שכדאי שיחולו דעתי לפועלם, כל התנאים שרצוי שיותנו הריני מתנם, כל דבר התלוי בדעתי הריני מגלה דעתי שיהיה כפי האופן הנאות והמועיל ביותר.

ומעתה אם שגג והתפלל פעמיים, הרי תפילתו השנייה באמת עומדת מעיקרא כ'נדבה'. ואם נטל לולב ושכח לכוין לקנותו, מ"מ הרי הוא קנוי לו. כל התרומות מופרשות כדין, כל המקומות שאין בהם מעקה כמחוייב מופקרים כדין, כל דבר שהוא אוכל בלי לברך עליו, הרי ברכתו שלפני כן חלה גם על זה, כל שינוי מקום אחרי ברכה, הוי כמותנה מעיקרא בכוונתו, וכן הלאה.

מה דעתכם?

יש שפקפקו במספר הצעות שהצעת מהא דקיי"ל אין ברירה,,

לא הבנתי מה הקשר לברירה הרי לא רוצה שיתברר למפרע.

עושה חדשות כתב:תשובות והנהגות ח"ה סי' מ -

...ובח"א (סי' ס"ו) הבאתי עוד מקדמונים דס"ל שאין לקרוא ק"ש לפני הנץ דלא קיימא לן כוותיקין, והבאתי מהגאון וצדיק רבי אליעזר יודל פינקל זצ"ל שהתפלל בנץ וחזר וקרא ק"ש לאחר הנץ לצאת שיטת המחמירים, וכן נהג הגר"ד סוקולובסקי זצ"ל, (ולעצמי אינני נוהג להתפלל בנץ אף באקראי, שחושש אני לא רק לשי' הקדמונים שק"ש אחר הנץ דוקא, אלא גם שיש לחשוש לקצת פוסקים דס"ל שלתפלה צריך שכל השמש נראית על הארץ, ולא כמו שנהגו כשיטת הפוסקים שהזכירו התחלת הנץ, אבל אני משתדל כל יום לומר בביתי ק"ש לבד לפני הנץ אחרי ברכת התורה, ואני סומך שברכת התורה לפניה מועיל כברכה על ק"ש, (ובמק"א ביארתי ד"ז) ואני מתנה אם כעת הוא מצוה מן המובחר רצוני לצאת עכשיו, ואם מצוה מן המובחר בק"ש שאקרא אח"כ (בברכותיה בתפילין) רצוני לצאת אח"כ, ואם מצוה בשניהם רצוני לצאת בשניהם). ומסתברא כשאומר פעם אחת שבכל פעם שיקרא ק"ש קודם הנץ כוונתו בתנאי הנ"ל מועיל וא"צ להתנות כל פעם. [שוב מצאתי שכ"ד הגה"ק רבי אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב ר"מ דישיבת יח"ל, שהגה"ק הנ"ל כתב קונטרס אזהרות ועצות שלא ליכשל באזכרת ש"ש לבטלה, ובתו"ד כתב שם עצה להמברכין "על מצות" על תש"ר שיתנו שאם הלכה כשו"ע שאין לברך על תש"ר אז הוא מכוון בפירוש שברכת להניח על תש"י לא יפטור את הש"ר ואז לכו"ע צריך לברך על ש"ר ול"ה ברכה לבטלה (וכבר כ"כ הבה"ל סי' כ"ה ד"ה וטוב משם הגרעק"א), והוסיף שם "ויכול להתנות כן פ"א על כל ימי חייו שבכל יום כשיברך להניח תפילין כוונתו על תנאי הנ"ל, אך נכון שכל עת אם יזכור קודם הנחת תפילין יכוון כן בפירוש", אבל הראוני שב"אורחות רבינו" ח"ג (עמ' ר"ה) מביא שהחזו"א נסתפק אם מועיל לעשות תנאי בק"ש פעם אחת לכל ימי חייו]. והרווחתי בקריאה ג' דברים! לדעת הרמב"ם ופר"ח אין לקרוא לאחר הנץ ויוצא רק בדיעבד אחר הנץ, ועוד לדעת הירושלמי אסור לאחר וכמבואר בביאור הגר"א שם ובמ"ב סי' נ"ח (ס"ק ג'), וע"פ סוד ענין גדול לקבל עליו עול מלכות שמים לפני הנץ, שכל היום במוראו).

--

ארחות רבינו - תנאי לכל החיים.png

על עצםם הדבר, לכאורה יש לדון בתנאי זה מפני שלפי אדוננו הגר"א חייבים לקרוא ק"ש בברכותיה דווקא כדי לצאת ידי חובה

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה הקשר לברירה הרי לא רוצה שיתברר למפרע.

כך יוצא מדברי הפני משה ,ועיין באריכות בציץ אליעזר תנאי וברירה בקר"ש חלק ז סימן ד

עושה חדשות כתב:

פתחי הלכה.PDF

ובענין זה יעויין בספר וזאת הברכה בשם הגרי"י פישר