פורום אוצר החכמה

נבאר השאלה בס"ד בשורות דלהלן:
א) כמובן דהשאלה הוא בלי שיעור קביעות סעודה (ואף שגם ע"ז יש אריכות, מ"מ אי"ז הנידון כאן, ונא לא להיגרר לזה, ייש"כ)
ב) הנידון אינו על על פיצה הנילוש בבצק של מי פירות (או תרכיז וכו') או חלב, אלא על הנילוש במים בלבד.
ג) אף שכהנ"ל אין בעיסה מי פירות מ"מ, בשו"ע (קס"ח ס"ז) מביא דגם פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין ע"ש, ובמשנ"ב (סקכ"ז) כ' דהיינו שנילוש במים בלבד כפת רגיל, ואעפ"כ מברכין עליו מזונות. וא"כ הרי הפיצה הנאפה עם רוטב אגבניה, וגבינה, ושאר מיני תבלינים לא גרע מהנ"ל, ובפרט שהמציאות הוא שהטעם אכן נכנס לתוך הבצק בשעת האפיה, וא"כ לכאו' יש לברך עליה מזונות.
ד) הט"ז (סק"כ) והמג"א (סקמ"ד) נחחלקו בזה האם כונת השו"ע הנ"ל הוא בדוקא להני דברים כיון שהם עושין שלא יקבעו סעודה על פת זה או שאינו בדוקא, וכל פת העושי למילוי עושהו לפת הבא בכיסנין שאין מברכין עליו המוציא ונט"י ע"ש.
ולענין דינא בנידון זה ראה בשו"ע הרב (ס"ט) שסובר להדיא כהט"ז ע"ש, ועי' בקיצור שו"ע (סמ"ח ס"ב) שהוסיף תיבת "כיוצא בזה", ומוכח דס"ל כהט"ז, וכ"כ בערוה"ש (סעי' כ') כהט"ז (וע"ע בדבריו בסעי' נ') וכן ראה בדברי המשנ"ב בכמה מקומות שנוטה להלכה להט"ז (סק"פ, ביאוה"ל ד"ה פשטידא ועוד).
[i]ע"כ הנקודות שבשאלה זו בקצרה.[/i]
עכ"פ היוצא לנו מכל הנ"ל דברכת פיצה לכאורה הוא בורא מיני מזונות, (זולת בקבע עלייהו וכנ"ל), ואני אשמח מאוד שחברי בית מדרשינו יכתבו הערות או ראיות בנידון זה, הן לחזק הנ"ל והן לסתור הנ"ל, תורה הוא וללמוד אנו צריכין !!
וכמובן אם יש למישהו איזה מאמרים או ספרים שעסקו בנידון זה במיוחד (לא בכללות הענין דפת הבב"כ, דע"ז יש לרוב, רק בנקודה ספציפי זה !!) נא להעלותו לתועלת הציבור.

אם הבנתי נכון, העלית דיון האם גם בחומרים אחרים ממה שהזכיר השו"ע זה נעשה פת הבאה בכיסנין, והבאת מקורות להכריע שאכן כך.
אבל יש לדון לאידך גיסא, האם הולכים אחר החומרים והדוגמאות שנאמרו בפוסקים או אחר העניין שעומד מאחורי ההגדרות, דהיינו האם רגילים לקבוע עליו סעודה או לאוכלו כתוספת לטעם. והרי ברור שעיקר אכילת הפיצה כיום היא כסעודה עד כדי שביעה. ויוצא שלפי האפשרות השנייה דינו לעולם כפת.
באשר לאפשרות זו, יעוין לדוגמה באורחות חיים חלק א הלכות סעודה אות כז (דברי המכתם אינם לפנינו במסכת ברכות, ואולי הם נכתבו באחת מן המסכתות שאבד לנו ספר זה):

והר' דוד בר לוי ז"ל כתב בכל הני דאמרינן כגון קרפו"לש טפיל"ש צנו"אש סנייט"ן ניבל"אש אובילא"ש ופרטולא"ש וברצדילא"ש וכל הדברים שעושין אותן בביצים ומתבלין אותם כיון דחזינן בהו פלוגתא מספיקא עבדינן בהו במ"מ ולבסוף ברכה מעין שלש שאין דרך אדם לקבוע סעודתו על אלו הדברים ולמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. מיהו אם קבע סעודתו עליהם כיון דהלכה כר' יוחנן עביד בהו נטילת ידים והמוציא שכל דבר שמברכין המוציא צריך נטילת ידים תחלה וברכת המזון לבסוף.

נראה מזה שהעיקר הוא האם הדרך היא לקבוע סעודה על כך.
כמובן, לא באתי לטעון שכך ההלכה, אלא להציג צד זה כנקודה נוספת לדיון.

מבואר היטב במשנה ברורה קסח צד וביאור הלכה שם ד"ה פשטידא שעיקר הקובע אם דרך לאכול אותו לקביעות סעודה או לקינוח, ולא כהט"ז ודבריו שם ברורים מאד ואיני יודע מנין לקחת שהמשנ"ב הכריע כהט"ז.
וכל הנידון בפיצה איך היחס למאכל זה ובפשטות ודאי שדרך לאוכלו לסעודה ולא לקינוח. וממילא ברכתו המוציא.
כל הנידון יהיה בפיציות שאותם דרך לאכול לקינוח, והבר קצת פלא שאותו מאכל כשהוא מופיע בצורה קטנה יותר משתנה ברכתו.
וזכור לי שבספרו של הרב בעלסקי מאמריקה יש בירור בענין ברכת הפיצה באריכות לא זכור לי כעת מקומו.

זה שהמשנ"ב בס"ק פ מביא את הט"ז זה לא ראיה שהוא סובר כמותו להלכה וכמו שסיים שם 'ובסוף הסימן יתבאר להלכה בזה' ושם דבריו ברור מיללו דלא כהט"ז

שלמה בן חיים כתב:הדבר קצת פלא שאותו מאכל כשהוא מופיע בצורה קטנה יותר משתנה ברכתו.

אכן, הכרעת המ"ב שאם המאפים קטנים וניכר שבאו לקינוח, מברכים עליהם מזונות, אך אם הם גדולים ונועדו בדרך כלל לשביעה, מברכים עליהם המוציא.

אין זה משונה, משום שהגודל רק מגדיר אם אוכל זאת לשביעה או לקינוח.

ברור שאם יאכל הרבה קטנים לשביעה יברך המוציא.

דברי הרב בעלסקי זצ"ל מצו"ב

שלמה בן חיים כתב:דברי הרב בעלסקי זצ"ל מצו"ב

יישר כח גדול !
אך דברי הגר"י בלסקי זצ"ל אינם חידוש בעיניי כלל, כי הגאון הנ"ל היה לו מערכה שלימה בנידון זה, וסבר שגם לחמניות הנאפים ברובם מי פירות ממש אינם בורא מיני מזונות, וכמדומה שראיתי בספרו (איני זוכר המ"מ) שאין כהיום שום מציאות של לחמניות מזונות וכדו', בקיצור קשה לקבוע עפ"י דבריו הכרעה בזה, וכמדומה לי שא' הראוני לפני זמן רב מהגאון רבי אשר ווייס שליט"א שיש לו תשובה על זה בחלק ב', אולי מישהו יכול להעלות ?

בעבר דיברנו קצת ברזילי ואנוכי בפשט דברי הביאור הלכה ההוא באשכול הזה החל מההודעה הזו, ושם כתבתי להסביר שלדעת הביאור הלכה עיקר החילוק הוא אם נעשה כמאכל חדש שהוא לחם ממולא או שאכתי עיקר המאכל אינו אלא הלחם רק שנתנו לפתנו בתוכו ולפ"ז נראה שפיצה ברכת מזונות.

בא' מהקבצים עץ חיים דבאבוב האחרונים היה מאמר ארוך בנושא, קחנו משם.

נ.ב. אם כי הכותב שם דיבר בענין 'מאכל הנקרא פיצ"ע' אך ככל הנראה כוונתו אחת להנידון.

דניאל כתב:בעבר דיברנו קצת ברזילי ואנוכי בפשט דברי הביאור הלכה ההוא באשכול הזה החל מההודעה הזו, ושם כתבתי להסביר שלדעת הביאור הלכה עיקר החילוק הוא אם נעשה כמאכל חדש שהוא לחם ממולא או שאכתי עיקר המאכל אינו אלא הלחם רק שנתנו לפתנו בתוכו ולפ"ז נראה שפיצה ברכת מזונות.

מסכים להגדרה אבל מי קבע מה העיקר בפיצה?

הצעיר באלפי כתב:

שלמה בן חיים כתב:דברי הרב בעלסקי זצ"ל מצו"ב

יישר כח גדול !
אך דברי הגר"י בלסקי זצ"ל אינם חידוש בעיניי כלל, כי הגאון הנ"ל היה לו מערכה שלימה בנידון זה, וסבר שגם לחמניות הנאפים ברובם מי פירות ממש אינם בורא מיני מזונות, וכמדומה שראיתי בספרו (איני זוכר המ"מ) שאין כהיום שום מציאות של לחמניות מזונות וכדו', בקיצור קשה לקבוע עפ"י דבריו הכרעה בזה, וכמדומה לי שא' הראוני לפני זמן רב מהגאון רבי אשר ווייס שליט"א שיש לו תשובה על זה בחלק ב', אולי מישהו יכול להעלות ?

דעת הרב בעלסקי לא יחידאה בזה, כמדומני כמעט כל גדולי הפוסקים סבורים שעל לחמניות מזונות מברכים המוציא.

אכן כ"ה דעת הרבה מגדולי הפוסקים, אך מאידך אין זה מלתא דפסיקא, הרי למעשה וועד הכשרות של העדה החרדית נותן לזה הכשר שזה מזונות ושמעתי ממו"צ המעורב בוועד הכשרות שזה היה באישורו המפורש של הגאון רבי יעקב בלוי זצ"ל לאחר דיונים ממשוכים על נושא זה. וכן הגרמי"ל לנדא שליט"א אב"ד בני ברק, וכן בארה"ב ההכשר של ה"התאחדות" ועוד ועוד נותנים לזה גושפנקא.
וכן שמעתי מידידי המשמש כמו"ץ בא' מבתי הוראה של א' מתלמידי הגר"ש וואזנר זצ"ל שא' מחביריו (מח"ס מפורסמים ומו"צ בב"ב) סידר פגישה ודיון ביחד עם רבו הגרמ"ש קליין שליט"א לדון בנושא זה בייחד עם הגר"י בלוי זצ"ל ודעת הגר"י בלוי לא השתנתה, אדרבה תלמיד זה של הגרמ"ש אמר שהוא עצמו התחיל לפקפק בדעתו של רבו הגרמ"ש שאולי הגר"י בלוי צודק !!

אגב שמעתי גם מנכדו של הגאון רבי נתן געשטעטנער זצ"ל שכשי"ל קונטרס נגד הלחמניות מזונות, עבר בה ואמר דאי משום הא, עדיין ברכתם מזונות !, וכיון שהיה משמע מדבריו שברכתם המוציא רק שלא הסכים להנימוקים שבקונטרס, שאלו נכדו ומהו לענין מעשה, והשיבו שבודאי ברכתם מזונות ובפחות משיעור ו' או ז' ביצים אין לברך עליהם המוציא, רק שחשב שבקונטרס זה יראה איזה דבר חידוש שיכריע דעתו שברכתם המוציא, אך משעיין בה ראה שאינו כן ודו"ק.

בעניין הלחמניות יש ספר של הרב אליעזר פולק, רב הכמות, כמדומה שמו פרי אליעזר.
בו הוא מוכיח באריכות רבה ומשכנעת מאד שהלחמניות ברכתו מזונות תוך שהוא מתייחס לדבריו של הגרש"א שטרן באריכות גדולה ומשיב כל טענותיו כולל שיחה מתומללת עם הגאון הנ"ל

לגופו של עניין הסתפקתי פעם באותה שאלה, וזכור לי שהראוני שהדין של ממולא הוא במתוק ולא ברסק עגבניות וכדומה שאדרבה מוסיף על היות הבצק מיועד לשביעה.
איני זוכר כעת המקור.

לגופו של עניין הסתפקתי פעם באותה שאלה, וזכור לי שהראוני שהדין של ממולא הוא במתוק ולא ברסק עגבניות וכדומה שאדרבה מוסיף על היות הבצק מיועד לשביעה.
איני זוכר כעת המקור.

אני מצרף לכאן ספר שלם בענין זה המבאר ומלבן הנושא בטוטו"ד לכל פרטיה ודקדוקיה, ובפרט ראה בהסכמות של גדולי וחשובי הרבנים, שהרבה מהם הדגישו שדעתם להלכה הוא כמו שביאר הגאון המחבר שליט"א ובפרט ראה באריכות תשובת הגאון רבי אשר ווייס שליט"א.

אך האמת הוא שהאשכול נטה מהקו, כי עיקר הדיון לא היה אם יש ללחמניות אלו דין פהבב"כ או לא, אלא על מאכל פיצה בלבד.

סליחה הקובץ לא עלה, אני מצרפו כאן.

מצאתי אצלי. בלי אחריות.

הצעיר באלפי כתב:אני מצרף לכאן ספר שלם בענין זה המבאר ומלבן הנושא בטוטו"ד לכל פרטיה ודקדוקיה

נמצא באוצר

פלגינן כתב:מצאתי אצלי. בלי אחריות.

ייש"כ יפה מאוד !!

בסוג' הפיצה והמסתעף, ראה עוד מה שנכתב בירחון האוצר דהשתא (תמוז תשעז),
לבאר את גדרי פת הבב"כ, עי"ש היטב הרחבה נפלאה.

וכן עי' באשכולות נוספים ברחבי הפורום.

רק נזכרתי כעת בהגדרה חדשה בענין פת הבב"כ,

ז"ל סידור רס"ג -

יש לדון מרש"י בכורות לח: ד"ה אכל לח וכו'

עושה חדשות כתב:בסוג' הפיצה והמסתעף, ראה עוד מה שנכתב בירחון האוצר דהשתא (תמוז תשעז),
לבאר את גדרי פת הבב"כ, עי"ש היטב הרחבה נפלאה.

וכן עי' באשכולות נוספים ברחבי הפורום.

רק נזכרתי כעת בהגדרה חדשה בענין פת הבב"כ,

ז"ל סידור רס"ג -

סידור רס''ג - שולחנות או כלים.png

העירוני, שאין כוונת הרס"ג בדוקא על פהבב"כ, אלא על תבשילים העשויים ממיני דגן.

לגוף האשכול, יעויין במאמרו של הגאון הגדול רבי שמואל טל שליט"א בירחון האוצר כאן
viewtopic.php?f=7&t=31425&p=542864&hilit=%D7%99%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%9F#p522701

בעניין לחמניות מזונות, לכאורה קשה מאוד ההגדרה לדעת הרמ״א בדרכי משה, שמצד אחד אומר שההגדרה היא שעיקר העיסה נילוש במי פירות, ומצד שני אמר הגדרה שכמעט טעם המי פירות יותר מן העיסה, גם צריך עיון דמאי שנא מכעכים יבשים שכתב המג״א שדווקא אם אין דרך לקבוע סעודה עליהם.

בד" קהילות פרסם בחוצות שפיצה האט ברכתה המוציא, מישהו יודע פשר דבר?
ואולי לשים במים ולא בחלב.

יש תשובה ארוכה בזה בקול אליהו תופיק.