העמ"ד שמות כז-כ כתב:דאע"ג שאהרן היה נצרך לגמרא דמשה מפי ה', מ"מ אחר ששמע שוב לא היה נצרך לו לסברא, והיה גדול בישראל כמשה, אלא שגדלותם בתורה לא היתה באופן אחד, דכח משה היה נעלה בכח הפלפול לחדש דבר מה שלא שמע בקבלה ע"י ההכרח והפלפול, וכדאיתא בנדרים לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, ומסיק ההוא לפלפולא בעלמא, ואהרן היה נעלה בכח הסברא לדמות מילתא למילתא ולכוין האמת, וזהו ע"פ דבר ה' לאהרן ולהורות את בני ישראל, ועיקר ההוראה בשעתו אי אפשר לחדש כל שאלה בפלפול אלא ע"י סברא ולדמות מילתא למילתא, ובזה הכח היה יחיד באותו דור, עד שעלה פעם אחת על משה במעשה דשעיר החטאת
העמ"ד במדבר טו-לג כתב:אלא הענין דמשה ואהרן היו שני ראשי סנהדראות כל אחד בכח אחר, דכבר ביארנו הא דכתיב בפרשת שופטים כי יפלא ממך דבר וגו' ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, דכל דין שאינו מקובל מכבר נחתך ע"פ שני אופנים, א' בדרך דימוי מילתא למילתא ובא בסברא וזוהי הוראה הפשוטה שבאה לשעה, ב' ע"פ הכרח בכללי התלמוד ופלפולה של תורה, והוראה זו נעשית משנה והלכה לדורות, משום הכי כתיב שיבואו אל הכהנים וגו' אם יהיו מחולקים בסברא, וכהן גדול הוא הגדול בהוראה כדכתיב יורו משפטיך ליעקב, ואם יהיו מחולקים בדרך הפלפול והחקירה יבואו אל השופט, והנה במדבר היה משה רבינו ראש סנהדרין בדרך פלפולה של תורה, כדאיתא בנדרים לא ניתנה תורה אלא למשה וכו' ומסיק ההוא לפלפולא בעלמא, ואהרן היה ראש סנהדרין בהוראה כדכתיב ולהורות את בני ישראל, וכאשר היה ספק בדין המקושש בפירוש המקרא כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת, הביאו הספק לפני משה אולי יגיד בדרך חקירה מי"ג מדות התלמוד, גם אל אהרן אולי יתברר לו ע"פ סברא
העמ"ד דברים י-ו כתב:אבל כבר ביארנו בספר במדבר, שהיו במדבר משה ואהרן שני ראשי סנהדראות, משה רבינו היה דרכו בבוא לפניו מעשה שלא היה מקובל מפי ה' להעלות הלכה למעשה על פי דרך החקירה והפלפול, ואהרן היה כוחו רב בסברא שהיא דרך ההוראה בישראל ולו ניתן זה הכח ביחוד שאמר לו ה' ולהורות את בני ישראל, וכמו שכתבתי באורך ריש פרשת תצוה, ובהיותם במוסרה והספידו את אהרן שם התבוננו כי לא הניח כמותו מכוין ההוראה לשעה לאמתה של תורה בלי שום פלפול וחקירה ומתה חכמתו עמו
העמ"ד דברים יז-יב כתב:והאיש וגו' אל הכהן העומד לשרת וגו' או אל השופט. ביאר הכתוב דתרי אופני הוראה המה, וכמו שכתבתי באורך לעיל ובספר במדבר, חדא על ידי סברא בעלמא, ובזה היה הכהן העומד לשרת בכהונה גדולה מוכשר יותר מכל ישראל, ושנית ע"י דרך החקירה וההכרח, ובזה מיוחד ראש הסנהדרין ומכונה השופט, ומשמעו כאן החוקר הראשון בישראל.
מן הסתם, לכמה מחו"ר ביהמד"ר דכאן הבקיאים טובא בתורת רבינו הנצי"ב, אין חידוש בליקוט הציטטות הנ"ל, אבל לדידי ודכוותי הדברים טעונים פירוש והשלמה. אשמח להיעזר בכם.