רון כתב:לכבוד הרה"ג שליט"א
הנה לגוף הנידון אי ספק קטן ספק גדול מחוייב במצוות מדין ספד"א לחומרא,
בעוונותי נזכרתי באמצע שמונה עשרה שזו לכאורה גמ' מפורשת ביבמות פ' בפלוגתא דרב ושמואל דמי שאכל חלב בהיותו לאחר יג' ולא הביא שערות, ונמצא אח"כ שהוא סריס דלפי הדין גדול הוא מלמפרע בלי שערות רק בשנים. ונחלקו רב ושמואל אם צריך להביא קרבן על מה שאכל באותו זמן שלא ידע שהוא גדול. והש"ש בש"א הביא שלכאורה זה תלוי בנידון אם ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה או לא, הרי שנקט לדבר פשוט שיש על אותו אחד שהוא ספק קטן או גדול דין ספיקא דאורייתא, ולענין קרבן הוא דתלוי אם לחומרא מן התורה או רק מדרבנן
ואחי שליט"א הראה לי במשנה ברורה בסימן נה' לענין מי שאביו נפטר ואינו יודע מתי הוא גדול וז"ל משנה ברורה סימן נה ואם מת אביו ואינו יודע אימתי נעשה בן י"ג שנה לכאורה דינא הוא דמכיון שהביא ב' שערות חייב ליזהר במצות התורה כדין שאר גדול דספיקא דאורייתא הוא ועיין:
כמדומה לא דק כ"כ שבגמרא לא מבואר לענין קרבן אלא השמעתתא מבאר כן ומוסיף לחדש שגם אם זה דרבנן להחמיר ל"ח אונס
עכ"פ יש"כ על המ"מ וראיתי שם בשיעורי ר"ד שדן בזה על קושית הש"ש והעתקתי
שיעורי ר' דוד יבמות דף פ עמוד א
"אכן בעיקר קושיתו יש ליישב, דכל מה דסובר הרמב"ם דספק מותר מה"ת, היינו כשהספק הוא על הדבר אם הוא איסור או לא, דבזה הוי דין דספק מותר.
אבל הכא דהחלב הוא ודאי איסור, וכל הספק הוא רק על האדם האוכל אם הוא גדול או קטן, בזה י"ל דלא חשיב ספק כלל דאף אם הוא קטן נמי הוי איסור עבורו, דהא כל האיסורין אסורין אף לקטן כדחזינן דאין מאכילין לקטן, ורק דהוי דין דקטן לאו בר עונשין הוא"