הודעהעל ידי איש לוי » ב' ספטמבר 19, 2016 3:50 pm
[quote="מאת הלוי"][quote="איש לוי"][quote="מאת הלוי"][quote="איש לוי"]
אנסה להסביר, הנה בציצית מי ששכח ולא בירך יכול לברך אח"כ, וה"ה בתפילין, האם במזוזה ג"כ דינא הכי, מי ששכח ולא בירך בשעת הקביעה יכול לברך אח"כ כיון שעדיין הוא מקיים מצוה? אינני יודע הרבה מקורות בזה, אבל מזכרוני שבחידושי הגר"ש בפסחים כתב מסברא שיש לחלק ביניהם, כיון שבציצית ותפילין אין הפירוש שרק קיום מצוה יש לגברא (אחרי שכבר התעטף והניח תפילין) אלא מאחר שגופו עטוף בציצית וזה בא ע"י מעשה התעטפות אז חשיב שעדייין עשייתה קיימת (עי' ר"מ בפי"א מברכות) ובזה יתכן שמזוזה שונה, שאין היא מוגדרת שעשייתה נמשכת, אלא חשיב רק קיום מצוה בלבד אחרי שקבע אותה ללא מעשה.
ולפי"ז יש לדון גם לענין גדרי עוסק במצוה, מקוה שהובנתי עכשיו.[/quote][/quote][/quote]
לפי דעת רע"א הנ"ל וודאי שאין הברכה שייכת לקביעת המזוזה עיי"ש דדן באחד שיצא מביתו לזמן וחוזר דסברתו נוטה שיחזור ויברך. וזה וודאי כמו ציצית. ולפ"ז קושייתי.[/quote]
דומני שעירוב מושגים יש כאן, מה שס"ל להגרע"א שיש לברך כשחוזר לביתו הוא משום דהברכה איננה על מעשה קביעת המזוזה, אלא על קיום מצות מזוזה, וזהו מה שהביא בהמשך דבריו את דעת הברכ"י דאין לו לברך אם לא שעושה מעשה קביעת מזוזה כי הברכה נתקקנה על עשיית המצוה. מ"מ כל הנדון הזה הוא מחלוקת ספציפית בנוגע לברכת המצוות, אבל אין לזה שייכות כלל לזה שיתכן שאף להגרע"א קיום מצות מזוזה אחר שקבעה איננה מצוה שעשייתה נמשכת (ואי"ז סותר לזה שיכול עדיין לברך עליה) אלא חשיב קיום מצוה בלבד, וכמו שביאר שם הגר"ש. וממילא כשבאנו לדון לגדרי 'עוסק במצוה' כאן יש מקום לומר שאפילו אם דינא הוא לברך בחזרתו לביתו, מ"מ לא חשיב 'עוסק במצוה' ושאני ממצות ציצית שהויא מצוה שעשייתה נמשכת, שעל כן אפילו לדעת הברכ"י דפליג אגרע"א יהיה ראוי לברך על ציציית אחרי שלבשה.[/quote]
ייתכן. אם כי סברת החילוק שבציצית גופו עטוף בציצית אינה מובנת לי דיה דאין המצוה ההתעטפות בציצית אלא הטלת חוטי ציצית בבגד בעל ד' כנפות וזה הסתיים מיד עם סיום הטלתם. וזה שכאן במציאות הקיימת משתתף גופו של האדם בכך שגופו עטוף בטלית אין זה סיבה ליתרון על פני מזוזה שגם בה בבית יש מזוזה ובכל זאת אין זה נחשב כמעשה, דהלא קביעת המזוזה הסתייימה.[/quote]
במחשבה נוספת, יתכן והביאור בזה הוא כך: ההגדרה של א"א לקיים שניהם, היא שאינו יכול לקיים גם מצוה זו וגם מצוה אחרת, אבל עד כמה שאינו חייב לקיים את המצוה כלל, שהרי אינו חייב לדור בבית או ללבוש בגד ד' כנפות, אם כן גם כשהוא מקיים מצות ציצית ומזוזה כל שיהיה נדרש לקיים מצוה אחרת שהוא מחויב לקיימה על חשבון שאם יקיימנה יצטרך לבטל מעצמו את המחייב של המצוה, בכה"ג אין לזה שייכות לדין אינו יכול לקיים שניהם, כיון שיש לפניו מצוה שהוא מחויב לעשותה וכנגדה יש מצוה שיכול להפקיע ממנו את המחייב שלה, ורק אילו יצויר שיהיה מוכרח ללבוש בגד ד' כנפות ובכה"ג הוא מחויב בהטלת הציצית ובאותה שעה יהיה לפניו מצוה אחרת שהוא מחויב בה (שאין באפשרותו להפקיע את המחייב שלה) יהיה חשיב שאינו יכול לקיים שניהם, ויהיה פטור מלעשות אותה מצוה כל שעסוק בהטלת הציצית. ובקו' היה ס"ל לתוס' דכל שהוא עסוק בקיום מצוה הרי הוא פטור ממצוה אחרת, וע"ז הקשו דא"כ כשציצית בבגדו ותפילין עליו יהיה פטור, וע"ז תירצו דרק עד כמה שאינו יכול לקיים שניהם הוא פטור, ולפי תירוצם שאינו תלוי בקיום מצוה בפועל, ממילא יתכן שאם זה יבוא על חשבון של הפקעת המחייב של המצוה שהוא עסוק בה, אין לו פטור של עוסק במצוה. וממילא לפי"ז לא קשה ממזוזה, כיון שיציאתו מביתו היא הפקעת המחייב למצות מזוזה שהרי אינו דר בה ואין לו מצוה לדור בביתו.