עושה חדשות כתב:יל"ע בנוגע לאיסורי חתנות (בישולי עכו"ם, פת עכו"ם, סתם יינם וכד'), האם למומר אסור לאכול פת של עצמו, או פת של חבירו המומר, או דל"ש איסור שכזה. (והנפק"מ לענין אי מותר לישראל כשר להושיט לו).
ראיתי בעלון פניני הגרא"ג בהעלותך תשעו, ונוגע להנ"ל:
מומר על מומר
הנה כתב בחפץ חיים (פ"ח ה"ה) דאיסור לשון הרע היינו דוקא על איש שעל פי דין תורה הוא עדין בכלל 'עמיתך', דהיינו עם שאתך בתורה ובמצות, אבל אותן האנשים שיש בהם אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בכל מה שהוא רואה עליהם או ששומע עליהם.
ויש לעיין מהו אם הוא עצמו מומר כמוהו, האם מותר לו לדבר עליו לשון הרע. וכעין זה יש לדון לענין שאר דיני מומר.
א. לענין לשון הרע
הנה הגאון דרך אמונה שליט"א (דרך שיחה ח"א פרשת שמות) קאמר דאע"פ דמותר לדבר לשון הרע על מומר, מכל מקום למומר אסירא לדבר לשון הרע על מומר, ויליף לה מיהוא דנענש על שהרג את אחאב, אע"פ שהיה על פי צווי ה', משום שגם הוא חטא בשפיכת דמים, (רש"י מלאכים א' ט"ז ז'). אמנם כתב שם רק דיש מקום לומר כן.
ב. לענין אבילות
בהני שאין מתאבלין עליהן כגון המסורות, (שולחן ערוך יו"ד סי' שמ"ה סע' ה'), מהו אם מוסר עצמו יתאבל. ולענ"ד פטור, דמה איכפת לן שגם הוא כזה. אך שמעתי שהגאון אילת השחר שליט"א נשאל בזה ואמר שצריך עיון.
ג. לענין יבום
הנה דעת הגאונים (הגהות מרדכי יבמות פרק החולץ ו' ב') דאשת מומר פטורה מן היבום, וגם יבם מומר אינו זוקק. ולא שמענו שאם שניהם מומרים אינו כן, ואסירא לשוק. אך באמת אינו ענין לנידון דידן, דהתם טעמא משום שאינו בהקמת שם, ואם כן כל שכן בשניהם מומרים אינם בהקמת שם.
[הנה עיין בחזון איש (אה"ע סי' קי"ח סק"א) באורך בשיטת הגאונים, וכתב שם דתינוק שנשבה אינו בכלל, ובדרך שיחה משמע דהם בכלל, ומותר לדבר עליהם לשון הרע, ולדברי החזון איש הדבר צריך תלמוד].
ד. לענין אונאה והשבת אבידה
אך הנידון לענין איסור אונאה ומצות השבת אבידה דבעינן עמיתך, מהו כששניהם כאלו.