פורום אוצר החכמה

לכאורה על כל פיצה צריך לברך המוציא, ואפילו על פחות מכזית, כי מרן כותב (קסח,יז)

פשטיד"א הנאפית בתנור מד בבשר או בדגים או בגבינה, (צד) מברך עליה המוציא ובה"מ.

ואומר שם המ"ב אות צד וז"ל היינו אפילו בדלא קבע עלייהו ולא דמי לפת הבאה בכיסנין (דפירושו פת הממולא בפירות ובתבלין המבואר בס"ז) דלא מברך עלייהו המוציא בדלא קבע סעודה עלייהו דשאני התם דאין עשויין אלא לקינוח סעודה ולמתיקה משא"כ פשטיד"א שממולא בבשר דרך לאכלם לרעבון וכדי לשבוע והוי כמו שאר פת ובשר כשאוכל כאחד ונראה פשוט דאם עשויין רקיקין קטנים ומעורב בהם פתיתין של בשר וניכר שאין עשוים כ"א לקינוח אחר הסעודה דינו ממש כפת שמעורב בפירות ובשאר מיני מתיקה דאינו מברך עלייהו בהמ"ז בדלא קבע עלייהו.

נמצא שעל פיצה שדרך לאכלם לרעבון צריך לברך המוציא אפילו על פחות מכזית.

וזה לא משנה אם היא נלושה בחלב או לא שהרי מ"ב מדמה לפת הבאה בכיסנין.

בקובץ "אליבא דהילכתא" ממכון "אהבת שלום" דן בזה באריכות הרה"ג משה ליב לעוי שליט"א מבית שמש.

בכל מקרה 99.99 % מהפיצות לא שמים 100 % חלב.

אפילו אם יהיה מאה אחוז חלב, הברכה היא המוציא כנ"ל, חוץ מזה שאני כתבתי את זה כי אני לא מבין מה יש כל כך להאריך, מה הצד לומר אחרת, אבל לא סתם ה"א אלא מסקנה.

ראשית, אעיר שהדיון אינו רק על פיצה, אלא גם על בורקס. ואכן, שמעתי פעם מרב מורה הוראה שראוי לא לאכול בורקס אלא בתוך הסעודה.

לגופם של דברים:
א. יש לחלק בין הנידון של המ"ב שדן על המילוי, שאם המילוי מבשר, דגים או גבינה אין זה מוגדר כפהב"כ לפי הפירוש שהיינו פת ממולאת ("כיס"), דרק פת במילוי של מיני מתיקה אין קובעים עליה, משא"כ פשטידא שנאכלת כחלק ממנה עיקרית בסעודה. אולם אם הבצק עצמו עשוי ממי פירות (חלב או שמן במקרה של בורקס), יש מקום לומר שהוי מיני תרגימא.

ב. גם מצד המנהג, לא ברור שפיצה היא קביעות סעודה. בד"כ אדם אוכל פיצה כאשר אינו רוצה לקבוע סעודה גמורה, אלא לאכול מזון מהיר ומשביע. בסעודות גדולות מעולם לא ראינו שמגישים פיצה. משא"כ מיני פשטידא.

מאיר חכמים כתב:ראשית, אעיר שהדיון אינו רק על פיצה, אלא גם על בורקס. ואכן, שמעתי פעם מרב מורה הוראה שראוי לא לאכול בורקס אלא בתוך הסעודה.

לגופם של דברים:
א. יש לחלק בין הנידון של המ"ב שדן על המילוי, שאם המילוי מבשר, דגים או גבינה אין זה מוגדר כפהב"כ לפי הפירוש שהיינו פת ממולאת ("כיס"), דרק פת במילוי של מיני מתיקה אין קובעים עליה, משא"כ פשטידא שנאכלת כחלק ממנה עיקרית בסעודה. אולם אם הבצק עצמו עשוי ממי פירות (חלב או שמן במקרה של בורקס), יש מקום לומר שהוי מיני תרגימא.

ב. גם מצד המנהג, לא ברור שפיצה היא קביעות סעודה. בד"כ אדם אוכל פיצה כאשר אינו רוצה לקבוע סעודה גמורה, אלא לאכול מזון מהיר ומשביע. בסעודות גדולות מעולם לא ראינו שמגישים פיצה. משא"כ מיני פשטידא.

לפי המשנה ברורה הכל תלוי למה זה עשוי לקינוח או לשובע, בורקס בגודל רגיל ודאי שעשוי לקינוח אבל פיצה ודאי שנעשית לשובע. (העתקתי לעיל את לשון המשנה ברורה, והוא בעצמו מחלק שהכל תלוי למה זה עשוי , וזה פשוט)

ב-פיצה עשויה לשובע, אלה שנוהגים לברך מזונות סומכים על זה שזה לא נעשה לשובע, אבל ברור שזה לא לכתחילה, כי רואים שזה נעשה לשובע, ואינו דומה לבורקס שזה רק להשקיט את הבטן וכד' או לקינוח וכד', אבל פיצה מזמינים ואוכלים בדרך כלל בשביל לשבוע, כמו ארוחה.

שליטא כתב:לפי המשנה ברורה הכל תלוי למה זה עשוי לקינוח או לשובע, בורקס בגודל רגיל ודאי שעשוי לקינוח אבל פיצה ודאי שנעשית לשובע. (העתקתי לעיל את לשון המשנה ברורה, והוא בעצמו מחלק שהכל תלוי למה זה עשוי , וזה פשוט)

ב-פיצה עשויה לשובע, אלה שנוהגים לברך מזונות סומכים על זה שזה לא נעשה לשובע, אבל ברור שזה לא לכתחילה, כי רואים שזה נעשה לשובע, ואינו דומה לבורקס שזה רק להשקיט את הבטן וכד' או לקינוח וכד', אבל פיצה מזמינים ואוכלים בדרך כלל בשביל לשבוע, כמו ארוחה.

בס"ד

בורקס בגודל רגיל וודאי שנעשה לשובע ולא לקינוח. הוא אינו מוגש בתור מנה אחרונה אלא כמנה משביעה, בדיוק כמו פשטידה. אתה קצת מבלבל בין אם קובעים רק על זה סעודה בלי תוספות אחרות, שלא על זה דיבר המ"ב, לבין אם נעשה לשובע.

גם אני מסכים שבפשטות יש לדון את הפיצה כנעשית לשובע, אך לדעתי (וכך שמעתי מרב מובהק) אין חילוק בינה לבין בורקס. המקלים כנראה סומכים על הצירופים שציינתי לעיל. אשמח לשמוע סברות נוספות לקולא.

שוב ראיתי שבמה שכתבתי ששווה דין פיצה לדין בורקס, ושהסברה להקל בשניהם היא מכיוון שהבצק עצמו אינו עשוי כלחם גמור אלא מעורב במי פרות (חלב/שמן) כ"כ באור לציון.

מאיר חכמים כתב:שוב ראיתי שבמה שכתבתי ששווה דין פיצה לדין בורקס, ושהסברה להקל בשניהם היא מכיוון שהבצק עצמו אינו עשוי כלחם גמור אלא מעורב במי פרות (חלב/שמן) כ"כ באור לציון.

דברי האור לציון הם בהנחה שלא מדובר על פשטידה שיש רגילות לאכול אותה לשובע, כמו שכתב המשנה ברורה, ובאמת צריך עיון איך לא חילק חלוק כזה פשוט, כי באמת גם לפי האור לציון חייבים להגיע אל החילוק הזה, כי דרך ללפת את הפת או לא דרך ללפת את הפת, זה ענין של יש רגילות לאכול אותה לשובע (מילוי של בשר) או אין רגילות (מילוי של אגוזים ) רק חבל שהאור לציון חשב שמדובר על שפטידה בגודל של בורקס כי זה לא מסתדר בהגיון שדרך לאכול את זה לשובע, אלא ההגיון אומר שמדובר בפשטידה גדולה יחסית כמו פיצה, שדרך לאכול לשובע, וממלא הברכה היא המוציא - וצריך עיון גדול על שיטת האור לציון.