עקביה כתב:עקביה כתב:בפרשת אחרי-מות (ויקרא יח) ישנה רשימה של איסורי עריות. בסוף הרשימה נמצאים: 1. איסור מולך. 2. משכב זכור. 3. משכב בהמה.
על כך קשה לי: 1. מדוע נכנס לשם איסור מולך, לכאורה הוא לא ממין העניין. 2. מדוע הוא נמצא בין איסורי עריות לבין השניים האחרונים ולא לאחריהם, האם יש לתורה כוונה מיוחדת להפריד ביניהם כדי ללמד משהו?
לא מצאתי במפרשים מי שעמד על כך, ואודה מאד על מידע או רעיון בעניין.
באשכול אחר, איני זוכר היכן, הובא על שאלה זו תירוץ נפלא
מספר 'טעמא דקרא' לרח"ק.הוא אומר שהגמ' בסנהדרין (סד:) לומדת מפסוק שגם המעביר זרע פסול שלו למולך, חייב.
ומעתה י"ל שלכן כתבה התורה איסור מולך כאן, לאחר איסורי עריות, ללמד שגם על בן הבא מהן יש איסור להעביר למולך. ולכן הקדימתו לזכר ובהמה, שהרי מהם אין זרע.
--------------------
טעם זה.
ותירוץ למהות הקשר לכאן מפורש במשך חכמה ראה להלן.
א.ולעניין איסורי העריות בכלל ,הרי
ברמבם הנימוק הוא המשך גישתו
לחוש המישוש שהוא נחות ובזוי וכו.
" הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ג פרק מט) איסור העריות - העניין בכולן למיעוט התשמיש ותיעובו, ולהסתפק ממנו במועט שבמועט…
והעריות בכללותן כוללן עניין אחד… שכל אחת מהן מצויה עם האדם תמיד בביתו,
והיא קלה להימצא לו וקרוב להשיגה, ואין טורח במציאתה… ואילו היה דין הערווה כדין הפנויה, כלומר שמותר לישא אותה ויהיה בה רק איסור היותה בלתי-נשואה, היו רוב בני האדם נכשלים בזנות עמהן תמיד.
וכיוון שנאסרה ביאתן לגמרי והורתענו מכך בהרתעות חמורות… ושאין שום דרך לביאתן של אלו,
הושג הביטחון מן הגישה אליהן, ובטלו ההרהורים בהן.וע"כ חולק בחריפות הרמבן: " סוד מסודות היצירה"..."וזה טעם
חלוש מאוד, שיחייב הכתוב כרת על אלה בעבור הימצאן עמו לפעמים, ומתיר שיישא אדם נשים רבות למאות ולאלפים.
ומה יזיק אם יישא את בתו לבדה כמותר לבני נח (סנהדרין נח ע"ב), ויישא שתי אחיות כיעקב אבינו
, ואין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, כי הארץ לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מ"ה, יח).
ואין בידינו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בעניין
סוד מסודות היצירה…"ב.ובמשך חכמה כאן בפרשת העריות מפליא לחדש ולדייק בשינויי הלשון ועיי"ש.
1...ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. עיין ראב"ע. ויתכן כי דרך הגדולים מהערבים, אשר ברצונם שלא ישכח שמם או שם משפחתם והם אינם ראוים להוליד יקחו להם רע נאמן מכסה סוד ויצוו עליו להיות עם אשתו ולהוליד בן, למען יקרא שמו על המיוחס לבנו וישאר שמו לזכרון,
לזה מנעה התורה אף מזה, אף כי הוא לרצון הבעל, ולזה אמר
עמיתך, כי הוא ממתיק סוד עמו, ול"ת שכבתך לזרע להיות לו להבעל לזרע. ורדפה התורה אחר היצר בכל הדרכים.
ואם יהיה לך זרע כזו, דהם ממזרים גם ע"ז אני מזהיר ומזרעך לא תתן למולך, אף דהמה ממזרים.2....ערות אביך לא תגלה. יונתן פירוש דזו
אזהרה לבת שלא תגלה ערות אביה. והכונה אע"ג דמורא האב עליה לא תשמע לו וחייבת שרפה. ובגמ' למדו לבתו מלמודים אחרים. ויתכן משום דמצאנו
בנות לוט שהן עשו כן
לכן כתבה התורה אזהרה לנשים ופשוט.
3.ערות
כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה.
יתכן
שכפל המאמר להורות, אשר
לא יקל האב אם יעד אמתו העבריה לבנו, אשר בידו היה ליעדה לעצמו,
וכסף הראשון, אשר נתן לאביה, לקדושין הוא נתן ולא בירר אז אם לו או לבנו ואולי בנו לא נולד עדיין ובדעתו, שגם אחרי כן ברצונו ליקח אותה ממנו,
הוא נתן והוא יקחנה [והכי אמר בקדושין י"ז סד"א לא לבטלו הני הלכתא מינה ותהא יוצא ביובל, יעו"ש],
לכן קאמר אשת בנך היא, כיון שהיא מסורה לאישות בנך [ובפרט למאן דסבר יעוד נשואין עושה] לא תגלה ערותה. ודו"ק.
4.ערות כלתך לא תגלה
אשת בנך היא לא תגלה ערותה.
ויתכן דמגלה הטעם דגבי יהודה, שבניו שמשו שלא כדרכה,
ובן נח לא קני אשה בביאה שלא כדרכה,
ולא היו נשי בניו כמו שכתב הפר"ד דרוש א', אבל בישראל שצריכה גט לא תגלה ערותה. ו
לכך כתב עונש גבי כלתו ולא חשש לכבוד יהודה, כמו שחששה שלא כתבה עונש גבי אחות אשה ודודתו כדברי ראב"ע. ודו"ק.