אוצר החכמה כתב:בא נשאל כך. אם יש ע"ה ששונא ת"ח ובעיניו הם בטלנים מגונים. אסור יהיה לומר בנוכחותו שפלוני ת"ח?
אוצר החכמה כתב:בא נשאל כך. אם יש ע"ה ששונא ת"ח ובעיניו הם בטלנים מגונים. אסור יהיה לומר בנוכחותו שפלוני ת"ח?
מה שנכון נכון כתב:כתב הרמב"ם דעות ז,ה "והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע".
ואי"צ שיהא זה גנאי בעצם, אלא שעלול לצאת לחבירו היזק מזה. ומסברא גם היזק בכבודו, או שיתרחקו ממנו חלק מהבריות בכלל.
סתם יהודי כתב:אוצר החכמה כתב:בא נשאל כך. אם יש ע"ה ששונא ת"ח ובעיניו הם בטלנים מגונים. אסור יהיה לומר בנוכחותו שפלוני ת"ח?
אינני מבין מה השאלה, פשיטא שיהיה אסור (כמובן הכול אליבא דהשיטה שהובאה בשמו של הגר"א גניחובסקי זצ"ל).
אם כי אני חייב להודות, שעד שראיתי את האשכול הנוכחי, חשבתי תמיד שהדבר תלוי אך ורק בדעתו של האדם שעליו מספרים, וכגון שאם האדם מצהיר בגאון שהוא חילוני, אז יהיה מותר לספר עליו שהוא חילוני, לא רק בפני חילונים, אלא גם בפני אחרים שמבחינתם זה גנאי להיות חילוני. אבל כעת כשאני קורא את מה שהובא בשמו של הגר"א גניחובסקי, אז אני מבין כי מה שחשבתי עד כה אינו מוסכם, וא"כ רק בפני חילונים יהיה לכו"ע מותר לומר על החילוני (הגאה בחילוניותו) שהוא חילוני, אבל לא בפני אלה שלדעתם זה גנאי להיות חילוני. וה"ה לגבי שאלתך על הת"ח.
אוצר החכמה כתב:סתם יהודי כתב:אוצר החכמה כתב:בא נשאל כך. אם יש ע"ה ששונא ת"ח ובעיניו הם בטלנים מגונים. אסור יהיה לומר בנוכחותו שפלוני ת"ח?
אינני מבין מה השאלה, פשיטא שיהיה אסור (כמובן הכול אליבא דהשיטה שהובאה בשמו של הגר"א גניחובסקי זצ"ל).
אם כי אני חייב להודות, שעד שראיתי את האשכול הנוכחי, חשבתי תמיד שהדבר תלוי אך ורק בדעתו של האדם שעליו מספרים, וכגון שאם האדם מצהיר בגאון שהוא חילוני, אז יהיה מותר לספר עליו שהוא חילוני, לא רק בפני חילונים, אלא גם בפני אחרים שמבחינתם זה גנאי להיות חילוני. אבל כעת כשאני קורא את מה שהובא בשמו של הגר"א גניחובסקי, אז אני מבין כי מה שחשבתי עד כה אינו מוסכם, וא"כ רק בפני חילונים יהיה לכו"ע מותר לומר על החילוני (הגאה בחילוניותו) שהוא חילוני, אבל לא בפני אלה שלדעתם זה גנאי להיות חילוני. וה"ה לגבי שאלתך על הת"ח.
אם כך למה לספר את דברי דתן ואבירם למשה היה בזה משום לה"ר אי לאו שהיה שלוחא דב"ד, הלא התגאו בדעתם?
איני נכנס לדברי הגר"א גניחובסקי שהרבה יש לפלפל בהם, ולדעתי לא נמסרו נכון!, לענ"ד ברור שהכלל הוא שאין בזה לה"ר אלא רכילות באם מספר למי שמתגנה בעיניו או שיכול להגיע אליו זה רכילות, ובאם מספר לנייטרלי או למי שאוחז כמוהו זה אכן מותר. יש לי ראיה מפורשת מהלח"מ בהל' דיעות, שאומר שהסיפור על נוב עיר הכהמים לא היה לה"ר כי הם אחזו ממה שעשו אלא רכילות
ש. ספראי כתב:מה שנכון נכון כתב:כתב הרמב"ם דעות ז,ה "והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע".
ואי"צ שיהא זה גנאי בעצם, אלא שעלול לצאת לחבירו היזק מזה. ומסברא גם היזק בכבודו, או שיתרחקו ממנו חלק מהבריות בכלל.
נכון. בפוסקים מובא שיש ב' חלקים באיסור לשה"ר, א) דבר גנות. ב) שייצא לו נזק. ומוכיחים זאת מהרמב"ם פ"ז מדעות.
אך בנדו"ד ישנם מקרים רבים שלא יינזק מכך שיידעו לאיזה קבוצה משתייך, אך הוא דבר גנאי, וכעת נידונה השאלה בגדר גנאי שאינו גנאי לאדם עצמו, אלא להשומע בלבד. ואדרבה, מבחינת האדם שמספרים עליו על השתייכותו המגזרית, הוא שבח גדול, ושכל הצד השני יתפוצצו...
בברכה המשולשת כתב:כבר היה על זה אשכול ארוך (כמדומני ששמו משהו מעין "שאלת רבי חיים קורנברג")
מה שנכון נכון כתב:ש. ספראי כתב:מה שנכון נכון כתב:כתב הרמב"ם דעות ז,ה "והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע".
ואי"צ שיהא זה גנאי בעצם, אלא שעלול לצאת לחבירו היזק מזה. ומסברא גם היזק בכבודו, או שיתרחקו ממנו חלק מהבריות בכלל.
נכון. בפוסקים מובא שיש ב' חלקים באיסור לשה"ר, א) דבר גנות. ב) שייצא לו נזק. ומוכיחים זאת מהרמב"ם פ"ז מדעות.
אך בנדו"ד ישנם מקרים רבים שלא יינזק מכך שיידעו לאיזה קבוצה משתייך, אך הוא דבר גנאי, וכעת נידונה השאלה בגדר גנאי שאינו גנאי לאדם עצמו, אלא להשומע בלבד. ואדרבה, מבחינת האדם שמספרים עליו על השתייכותו המגזרית, הוא שבח גדול, ושכל הצד השני יתפוצצו...
מאיפה המקור שיש איסור לשון הרע בדבר שאין בו שום נזק לחבירו?
בדברי גנאי יש נזק להמעיט מכבודו בעיני אחרים, וע"ז מדבר הרמב"ם בה"ב, ובה"ד מוסיף שאר נזקים.
וממילא אין כאן שום שאלה. אם יתכן שיגרם נזק לאותו אדם - אסור. ואם לא - מותר. ומה שמגדיר דבר פלוני כ'גנאי' היא המציאות של יחס בני אדם כלפיו, ותל"מ.
גם זו לטובה כתב:לפ"ז נראה- שתלוי ברצונו ודעתו של המסופר, ולכן אם הת"ח לא מחשיב כנזק את מה שהע"ה חושב לגנות את היותו ת"ח, איך בכך שום איסור.
סתם יהודי כתב:גם זו לטובה כתב:לפ"ז נראה- שתלוי ברצונו ודעתו של המסופר, ולכן אם הת"ח לא מחשיב כנזק את מה שהע"ה חושב לגנות את היותו ת"ח, איך בכך שום איסור.
למה היזכרת רק את הדוגמה של הת"ח שלא מחשיב כנזק את זה שעמי הארצות מחשיבים לגנאי את היותו ת"ח, ולא היזכרת את הדוגמה של החילוני שלא מחשיב כנזק את זה שתלמידי החכמים מחשיבים לגנאי את היותו חילוני?
אוצר החכמה כתב:ואז שואלים אותו האם ר' משה פיינשטיין היה לוקח שוחד בדינים שדן. אם ישיב לא, יחשיבו את ר' משה כאידיוט. מה לדעתכם הוא צריך לומר?
אוצר החכמה כתב:אבל אני חושב וכמו שכתב הרב פרי יהושע.
מצליח כתב:ספר נתיבות עולם ב - נתיב הלשון - פרק ז
...רק שאם היה בפניו אותו שאומרים עליו לשון הרע לא היה מקפיד האומר וגם לפניו היה אומר אין זה לשון הרע, כיון שאם היה בפניו לא היה זה לשון הרע, והוא אינו מדקדק בזה לומר שלא בפניו אין זה לשון הרע בעצמו, כי צריך שיהיה הלשון בעצמו לשון הרע, וזה שהיה אומר דבר זה אף בפניו אין זה לשון הרע בעצמו, רק אם מדקדק שלא לומר בפניו רק שלא בפניו דבר זה תולה בלשון דוקא והוא שנקרא לשון הרע דוקא בלשון.
אוצר החכמה כתב:אם כך למה לספר את דברי דתן ואבירם למשה היה בזה משום לה"ר אי לאו שהיה שלוחא דב"ד, הלא התגאו בדעתם?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 320 אורחים