פורום אוצר החכמה

נסתפקתי מה הדין במקרה שאכל בשר או עוף ולאחר שעה, חתיכה קטנה מאוד של בשר שהיתה תקועה בין שיניו נשמטה לפיו..

האם יצטרך לחכות לאכילת חלבי 6 שעות מהתחלה או יחכה 5 שעות?

סברות ומקורות יתקבלו בשמחה.

(מסברא בעלמא) לכאורה היא גופא הטעם שהצריכו לחכות שש שעות, בגגל הבשר שבין השיניים.

בור ועם הארץ כתב:(מסברא בעלמא) לכאורה היא גופא הטעם שהצריכו לחכות שש שעות, בגלל הבשר שבין השיניים.

למיטב ידיעתי הטעם שמחכים 6 שעות הוא משום שלוקח לאוכל להתעכל 6 שעות ואם הסברא היא משום הבשר בשינים ישטוף פיו ויוכל לאכול מיד חלבי..לא כך?

יאיר ובור,
נחלקתם במחלוקת הראשונים.
יש אומרים שיש להמתין בין בשר וחלב בגלל 'הבר עודנו בין שיניהם' (הרמב"ם כדומני), ויש אומרים בשביל זמן העיכול.
ודרך אגב, אף אחד מהם לא ציין שיש להמתין שש שעות. זה מנהג מאוחר, יחסית (היה בענין מאמר ב'אור ישראל', מאנסי), ויש סוברים, לדוגמא, להמתין רק שלש שעות, ויש הממעיטים עד שעה.

מנהג שעה הוא מנהג הולנד ומנהג ה-3 שעות הוא "פשרה"..

אבל לפי הידוע לי, אין רב ירא שמים שיתיר (למי שאינו שייך למנהג הולנד) לחכות רק 3 שעות.

ולדעת הסוברים שמחכים 6 שעות מטעם הבשר בשינים, כיצד מתיישבים הדברים עם שאלתי?

בבדי השולחן סי' פ"ט דן בזה
ומביא (בהערה) מספר הפלאה שתמה על מנהג העולם שאין ממתינים רק אם בלע
אבל אם הוציא וזרקו לא והניח בצ"ע

יש בזה דבר מעניין. אני כותב מהזכרון.
הר"ן המובא בדרכי משה כותב דאם מוצא בתוך ו' שעות חתיכה בשיניו צריך להסירה ולעשות הדחה (והיינו קינוח והדחת הפה), ואין צריך להמתין ו' שעות אלא משעת אכילה ראשונה, ומשמע דכעת בולע החתיכה ומ"מ א"צ להמתין אלא משעת אכילה הראשונה. אולם הש"ך מביא דברי הר"ן ומשמיט מילת "ראשונה" וכותב סתם דא"צ להמתין אלא משעת אכילה. ומשמע שבכוונה השמיט דס"ל דאם כעת אוכל החתיכה אולי צריך להמתין מאז ו' שעות. ודו"ק (או ודוק...).

אורי אגסי כתב:יש בזה דבר מעניין. אני כותב מהזכרון.
הר"ן המובא בדרכי משה כותב דאם מוצא בתוך ו' שעות חתיכה בשיניו צריך להסירה ולעשות הדחה (והיינו קינוח והדחת הפה), ואין צריך להמתין ו' שעות אלא משעת אכילה ראשונה, ומשמע דכעת בולע החתיכה ומ"מ א"צ להמתין אלא משעת אכילה הראשונה. אולם הש"ך מביא דברי הר"ן ומשמיט מילת "ראשונה" וכותב סתם דא"צ להמתין אלא משעת אכילה. ומשמע שבכוונה השמיט דס"ל דאם כעת אוכל החתיכה אולי צריך להמתין מאז ו' שעות. ודו"ק (או ודוק...).

לא הבנתי איך משמע דכעת בולע החתיכה אם לפניכן כתב צריך להסירה.

יאיר כתב:

אורי אגסי כתב:יש בזה דבר מעניין. אני כותב מהזכרון.
הר"ן המובא בדרכי משה כותב דאם מוצא בתוך ו' שעות חתיכה בשיניו צריך להסירה ולעשות הדחה (והיינו קינוח והדחת הפה), ואין צריך להמתין ו' שעות אלא משעת אכילה ראשונה, ומשמע דכעת בולע החתיכה ומ"מ א"צ להמתין אלא משעת אכילה הראשונה. אולם הש"ך מביא דברי הר"ן ומשמיט מילת "ראשונה" וכותב סתם דא"צ להמתין אלא משעת אכילה. ומשמע שבכוונה השמיט דס"ל דאם כעת אוכל החתיכה אולי צריך להמתין מאז ו' שעות. ודו"ק (או ודוק...).

לא הבנתי איך משמע דכעת בולע החתיכה אם לפניכן כתב צריך להסירה.

"להסירה"-הכוונה להוציאה מבין השיניים שלא תשאר שם. אך אם הוציאה מבין השיניים וזרק אותה לפח ולא בלע אותה, א"כ מה זה "אכילה ראשונה", איפה יש לנו כאן "אכילה שניה", אלא על כרחך דבלע את החתיכה שהוציא מבין השינים ואעפי"כ א"צ להמתין אלא משעת אכילה ראשונה.
פארשטייסט?!

לענ"ד אפשר דכוונתו שמה שהסיר החתיכה משיניו וטעם בע"כ ממנה, הוי כעין אכילה..

א. ההרחקה של שש שעות מוזכרת ברמב"ם (מאכלות אסורות ט, כח: "כמו שש שעות") שכותב את הטעם מפני הבשר שבין השיניים, ובעוד ראשונים רבים (העיטור, רשב"א, מאירי, ריטב"א ועוד).

ב. לגבי מנהג שלוש שעות, יעויין בספר מזמור לדוד לרד"פ על יו"ד (מובא בדרכ"ת) שמיישבו על פי דינא דגמרא. עכ"פ לא הבנתי למי לא יורו לחכות שלוש שעות, למי שמנהג אבותיו לחכות שש? הרי גם לחכות שעה לא יתירו (למרות שכן דעת בעלי התוספות, והרמ"א פסק כשיטתם מעיקר הדין).

ג. את דברי הרמב"ם שצריך לחכות משום בשר שבין השיניים ניתן להבין ב ב' אופנים. א. שלאחר שש שעות הבשר כמעוכל לגמרי, אפילו אם נשאר בפה. לפי זה טעם שש שעות הוא משום שלאחר זמן זה גם אם נשאר בשר, אינו אוסר. ברור שאם הבשר יצא (ונבלע) קודם אין לאסור. כך הבין הטור ברמב"ם. ב. שמן הסתם כל הבשר שתקוע בין השיניים יוצא במשך שש שעות. אולם אם מוצא בשר לאחר שש שעות, דין בשר גמור עליו וחובה להסירו. כמובן שגם לפי סברה זו אין צורך לחכות שוב לאחר שהבשר יצא מעצמו.

ד. אמנם לפי סברת רש"י שהטעם שצריכים לחכות שש שעות לאחר בשר הוא משום טעמו החזק שנמשך, היה מקום לומר שאם בלע בשר שהיה תקוע בין שיניו ייצטרך לחכות שוב שש שעות, ועל זה נסובים דברי ההפלאה.