עושה חדשות כתב:לר' סעדיה. הערתך היא גם על הטענה המופיעה בד' חז"ל (ירושלמי ומדרשים) דנתמצו כל הפתקין, ודו"ק.ומה דעתכם על תירוצו של הט"ז?לתועלת המעיינים, אעתיק את כל לשונו:
חמשה וששים כו', כיצד אעשה כו'. ורע"ג פתקין כתב עליהם ה' שקלים. זה דעת ר' יהודה במדרש רבה, אבל ר' נחמיה הקשה ע"ז הרי נתמצו כל הפתקין שכתוב עליהם בן לוי אם אני נותן ידי מה אני נוטל מי אמר לי אם היה שם פתק של לוי שלא זכיתי בו, אלא כך עשה כתב על כ"ב אלף ורע"ג פתקין לוי לוי ועל רע"ג ה' שקלים וכו'. וכתב הרא"ם ואף על זה יש לדון שמ"מ האחרונים יאמרו אילו היינו נוטלים בתחילה כשהיו רבים של פתקי לוי כ"ב אלף ורע"ג ופתקי ה' שקלים רק רע"ג מי יאמר שלא עלה בידי של לוי כי כל מאי דפריש מרובא קא פריש, ולכאורה י"ל שכל מי שנוטל פתקו חוזר וזורק פתקו ההוא לקלפי בענין שלעולם היו הפתקים שוים שם, וע"ז קשה א"כ שמא יטלו כולם של לוי זה אחר זה, והדרא קושיא לדוכתא. וא"ל שמיד שיצאו כ"ב אלף הנשארים יהיו של ה' שקלים וממילא יהיו חייבים לפדות, דא"כ קשה מי ירצה להיות מן הנשארים ולא יקח תחילה פתקו. ויש מתרצים שידעו שכל מה שעשה משה הוא ע"פ רוח הקודש ולכך לא היה תרעומת, וזה לאו מילתא דא"כ למה היה גורל כלל יאמר משה לכל אחד אתה חייב ועל השני פטור ע"י רוח הקודש. ותו דא"כ לא היה ר' נחמיה מקשה כלום על ר' יהודה במדרש. וראיתי דברים זרים בזה בודים מלבם גורלות היאך היו מה שלא נזכר כלל. והנראה לע"ד דלק"מ דכבר קי"ל ספ"ק דכתובות (דף ט"ו) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אפי' לקולא כגון שזרק אבן לתוך עשרה בני אדם והיו שם ט' ישראלים ואחד עכו"ם והרג ישראל אחד דפטור הזורק דאותו עכו"ם אחד שביניהם נחשב כאילו הוא מחצה על מחצה, ודבר זה היה מגולה לכל ישראל לכל מילי, וע"כ לא היה כאן שום תרעומת אפילו אם היו מועטים בן לוי מ"מ כיון שהיה קבוע שם נחשב כמו הרבים. ולא נשאר קושיא רק מה שהקשה ר' נחמיה לר' יהודה שמא לא ישארו שם כלל פתק של לוי רק ישארו פתקים של רע"ג ה' שקלים ולא יהיה שום קבוע שם, כנ"ל ברור
כפי שציינת, מדברי חז"ל שיש טענה של 'נתמצו כל הפתקין' מוכח שלא די בזה שהיה לכל אחד סיכוי שוה לזכות בגורל, רק כל אחד
בשעת הוצאת גורלו הוא נידון אם יזכה אם לאו [ואולי בזה תלוי המחלוקות ר' יהודה ור' נחמיה דלדעת רבי יהודה סגי בזה שיש סיכוי שוה לכל אחד,
דמתחילת הגורל נידונין כולם ביחד מי יזכה ומי לא], ולכן הטענה שלהם יכול ליהות שאם היו מוציאין פתקיהן בשעה שיש הרבה מ'בן לוי' זכותן היה עומד להן לזכות, משא'כ כשיש רק מעט צריך זכות גדול יותר,
וע'ז תי' הט'ז דלפי הכלל של 'כל קבוע' שהיה 'מגולה לכל ישראל לכל מילי' אין צריך זכות יותר לזכות כשיש רק מעט מ'בן לוי' ממה שצריך כשיש הרבה, דאפי' יש רק אחד נחשב כאילו יש מחצה, וכן כשיש רק אחד מ'חמש שקלים' נחשב כאילו יש מחצה [וסגי לזה מחצה זכיות ומחצה עוונות]
(ובנוגע עצם השאלה מה שייך תערומות כשיש סיכוי שוה, י'ל [אולי בדרך צחות] היות שראינו שאין הדבר פשוט כ'כ, ויש אנשים שמבינים [עכ'פ במושכל ראשון] שאין הסיכוים שוים, עדיין מידי תערומות לא יצאנו)