פורום אוצר החכמה

ישנם כמה אופנים שנאסר לגרום היתר לכתחי', אבל אחר שנעשה כבר מותר.
וכגון אין עושין גרף של רעי לכתחילה, אין מבטלין איסור לכתחילה, ועוד.
ובכל המקרים הללו האיסור לכתחי' הוא רק אם מכוין מעיקרא להשתמש בהיתר, אבל אם הוא מבטל איסור לכתחי' על דעת שלא לאכול את התערובת, או עושה גרף של רעי על דעת שלא לטלטל, אין איסור מעיקרא.
ואמנם אם תהיה לו סיבה להתחרט אח"כ, הרי ודאי מותר לו להשתמש בהיתר של הביטול או גש"ר.

וא"כ יש לשאול האם העושה כן בתדירות, וכגון מבטל איסור על דעת שלא לאוכלו, יהיה מותר לו מידי פעם להתחרט ולאכול, כי לא היה דעתו לכך מעיקרא, או דאין להתיר אלא באופן שהתחדשה לו סיבה אחרת להשתמש בהיתר.

זכורני שדנו בזה, אבל איני יודע היכן, שמא תעזרוני.

??????.לא הבנתי הרי לא ביטל לכתחילה ע"מ לאוכלו,

הרב ביליצר, הבנת והסברת היטב את צד א'. אנסה להסביר כעת את צד ב'.
מכיון שכל המניעה שהיתה מתחילה בדעתו להשתמש בהיתר שהוא יוצר, היתה מכח האיסור לעשות על דעת כן, ושוברה של מניעה זו בצידה, אחרי שעשה את ההיתר כבר יהיה מותר לו להשתמש בזה, ולא התחדש כאן כלום אלא הכל מונח בדעה הראשונה, (לא באופן פעיל ואולי גם לא בתת ההכרה, אבל מ"מ י"ל שזה קיים "בעצם"). ולכן י"ל דאין להשתמש בהיתר בפועל אא"כ התחדשה סיבה שלא היתה מתחילה בשעה שיצר את ההיתר, אבל אם לא התחדש כלום, י"ל שאם ישתמש בהיתר כעת, הרי למפרע נעשה כמי שעשה את ההיתר מתחילה על דעת להשתמש בו ועבר בכך איסור, ואסור לו להפוך את מעשיו למפרע לדבר האסור.

איי דידנט אנדרסטנד ,איים סורי ,
בכ"א אזרוק שאלה באויר ,האם גרע משוגג שמותר לו ,

חשבתי כעת דוגמא קרובה לנידון הנ"ל.

מי שנמצא בחוה"מ סוכות במקום שאין לו אתרוג, ובמרחק שעתיים נסיעה יש אתרוג כשר בוודאי, ובמרחק שעה נסיעה יש אתרוג ספק כשר. והיות והחיוב הוא רק מדרבנן, מותר לו לכאו' לנסוע רק שעה אחת ולקיים באתרוג המסופק, ואינו חייב לנסוע שעתיים כדי לצאת בוודאי. כעת אחרי שנותרו פחות משעתיים עד השקיעה, והוא עומד לצאת לנסיעה ע"מ ליטול את האתרוג המסופק, שוב הוא מתחרט וחושב לעצמו הרי ספק דרבנן לקולא, ואין לי חיוב לנסוע רק כדי לקיים ספק מצווה דרבנן.

מה דעתכם?

רק ספק חיוב דרבנן לקולא, ולא ספק אם יצא ידי חיוב ,

בליצר כדבריך
יש כזאת באבנ"ז ופרי מגדים

גם אני הק' אכתוב דוגמא להנ"ל שהתקשיתי בה.

קי"ל שאסור לבשל בכלי שאינו בן יומו על מנת לאכול את התבשיל עם המין השני. אבל אם כבר התבשל מותר לערב עם המין השני.

מעשה במיחם שנעשה בשרי, ובשבת רצו לחמם מים להכין תה וקפה. אלא שהיות ואסור לחמם מים על מנת להכין קפה, הודיע בעה"ב לבני ביתו שיהיה מותר להכין רק תה ולא קפה. וחיממו מים במיחם.
כעת השאלה היא היות ולא חיממו על דעת להכין קפה, אם כן שוב נוכל להתיר להכין קפה כיון דהוי דיעבד, ובדיעבד אם כבר חיממו שלא ע"מ כן מותר.,

כמדומני שזו דוגמא מדויקת לשאלה הפותחת את האשכול.

שאלה מן החוץ: ואיך נוודא שלא תהיה כאן הערמה?

שאלה אחרת, אולי כבר שאלתי אותה פעם באשכול אחר, אינני זוכר מה עלה בה.
כל הדברים שאסור לעשות אותם לכתחילה, אבל אם עבר ועשה מותר,
כגון לבטל איסור לכתחילה, אבל עבר וביטל מותר.
אבל הא פשיטא שאם ימלך בדעתו ולא יאכל את התערובת, הרי תוקן בזה האיסור למפרע,
ולא נשאר בידו אלא עבירת 'נתכוין', לכאורה.
וא"כ למה אין חיוב לתקן למפרע את האיסור שעשה.

עושה חדשות כתב:שאלה אחרת, אולי כבר שאלתי אותה פעם באשכול אחר, אינני זוכר מה עלה בה.
כל הדברים שאסור לעשות אותם לכתחילה, אבל אם עבר ועשה מותר,
כגון לבטל איסור לכתחילה, אבל עבר וביטל מותר.
אבל הא פשיטא שאם ימלך בדעתו ולא יאכל את התערובת, הרי תוקן בזה האיסור למפרע,
ולא נשאר בידו אלא עבירת 'נתכוין', לכאורה.
וא"כ למה אין חיוב לתקן למפרע את האיסור שעשה.

עיין בירחון האוצר ח"ה עמ' רכ

עושה חדשות כתב:ישנם כמה אופנים שנאסר לגרום היתר לכתחי', אבל אחר שנעשה כבר מותר.
וכגון אין עושין גרף של רעי לכתחילה, אין מבטלין איסור לכתחילה, ועוד.
ובכל המקרים הללו האיסור לכתחי' הוא רק אם מכוין מעיקרא להשתמש בהיתר, אבל אם הוא מבטל איסור לכתחי' על דעת שלא לאכול את התערובת, או עושה גרף של רעי על דעת שלא לטלטל, אין איסור מעיקרא.

ויל"ד באופן של 'ספק', היינו כשמבטל איסור לכתחילה, על דעת שיאכלנו באופן מסויים כגון אם ירדו גשמים וכד'. האם עובר את האיסור בודאי או בספק או מותר.

לעצם הדין של נמלך, ז"ל שו"ע הגר"ז שח,עה - אין עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' ואם אין בדעתו בתחלה שיוציאנו אח"כ מותר לעשות כן אף לכתחלה ואח"כ אם נמלך להוציאו הרי זה מותר.

ולגבי הנידון הנ"ל של ספק, ראיתי כעת בביאוה"ל שח,לו - ומ"ש דבר שיהיה בודאי אח"כ מאוס כן נראה פשוט דאם הוא ספק שיהיה מאוס אין לאסור אפילו להמ"א וכ"ש להט"ז ודלא כמ"ש בספר לבו"ש.