פורום אוצר החכמה

כמה שאילות:
-
ז"ל הנפש החיים -

...וכל שכן אם אינו מכוין כלל לשום פניה לגרמיה הגם שאין כונתו לשמה דוקא היינו לשם התורה כמו שאכתוב לקמן בפרק ג' שער ד' בשם הרא"ש ז"ל, אלא עיקר עסקו בה בסתמא אשר כלשמה דמי, הרי עסק תורתו יקר מאד בעיניו יתברך יותר מכל המצות לשמה...

האם זה דבר פשוט ששייך בזה הכלל של "סתמא לשמה"?

-
ז"ל ספר הבתים -

והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה, אבל ברצוני לידע האם התי' הנ"ל של "הבתים" הוא יחידאי, או שכ"כ עוד ראש'.

לשאלתך הראשונה ידועים דברי הנוב"י דכל המצוות סתמא לשמן הן עומדות.

עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...

יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם

מציאה נפלאה.
אבל סו"ס נראה שגם להנוסח דמסכת כלה, גם בשיטת ר"ע יש שני דרגות לכאורה, כי ריח ניחוח אשה לד' נאמר על העוסקין שלא לשמה, (וגם זה שנאמרו כל הדברים הרבה בעוסק לשמה משמע שבלא לשמה ג"כ יש איזה מעלה).
ואילו ר"ע אמר נוח לו שנהפכה שולייתו.
רק שכתוב עכ"פ שהנוסח של 'לעולם יעסוק' לא מתאים לדברי ר"ע.
ויל"ע.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...

יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם

יישר כוח!

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...

יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם

צ"ע בהך פלוג' כמאן קי"ל,
אי קי"ל דלעולם יעסוק שלא לשמה, א"כ נראה בלישנא דכלה רבתי דה"ה דכל העוסק בתורה שלא לשמה זוכה לדברים הרבה. ואם אמרו (בשם רבי חיים ויטאל) דהתנא ר"מ מכחישו למי שאמר שלמד תורה לשמה ולא זכה לכל הנך דברים הרבה, הרי לפי כלה רבתי, לדידן כ"ה גם במי שלמד תורה שלא לשמה.
וצ"ע.

הדר דינא למש"כ, השאלה האם אתה מבין שלפי מסכת כלה יש מח' האם בכלל מותר/טוב ללמוד שלא לשמה.
או שהמח' רק עד כמה יש מעלה גם בלימוד שלא לשמה.

אגב, מה פשר הדבר שהקרבנות שהקריב בלעם הם בגדר "שלא לשמה", ומתוך וכו' בא וכו', כאילו שזה היה מצווה שנעשתה לשם כבוד וכד', הרי לכאו' זה היה הרבה יותר גרוע.

מה כוונתך??
הרי ודאי הקרבנות הוקרבו לשם ושם עבודה עליהם
אלא התכלית הסופית היה בשביל כבוד וכו'
(וכמו שיש כאלו שמתפללים על אחרים בשביל כסף...)

עושה חדשות כתב:

עובר אורח לאדר''ת.png

ויש להוסיף, שאם היה בוחר להיות "רבי" במקום אחר, מן הסתם היו משלמים לו משכורת...

עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר הדבר שהקרבנות שהקריב בלעם הם בגדר "שלא לשמה", ומתוך וכו' בא וכו', כאילו שזה היה מצווה שנעשתה לשם כבוד וכד', הרי לכאו' זה היה הרבה יותר גרוע.

בפחד יצחק שבועות הק' מכאן על הנפה"ח שכתב דעכ"פ בעי דסוף כוונתו יהיה לתכלית להגיע ללשמה, ועמד בצ"ע.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...

יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם

לכא' הברייתא תמוהה טובא, דמה הק' ולר' מאיר וכו', ולית ליה הא דאמר רבי יוחנן וכו', והלא פשיטא שלא אמר רבי מאיר אלא לעניין שאינו זוכה לדברים הרבה וכו', וגם התי' קשה לעשות פלוג' בין רבי יוחנן לרבי עקיבא, ועל כרחך שרבי יוחנן לא סבר כמסכת כלה זו, וכן הרמב"ם שפסק כרבי יוחנן סבר דלא קי"ל כברייתא זו.

לש' הר"מ פ"ג ה"ה מהל' ת"ת, תחילת דינו של אדם על ת"ת לפיכך יעסוק שלא לשמה וכו',
א. מאי לפיכך. ב. הרי גם במצוות אמרי' יעסוק שלא לשמה (ואפילו בענווה) ולא רק בתורה.
ראיתי אריכות בס' המפתח, אבל אני מחפש הסבר פשוט / מקור, וכד'.

**

מה שנקטו בכלה רבתי שהזכייה של הלומד לשמה צריכה להיות גם ללומד שלא לשמה להסובר דלעולם יעסוק וכו', ולכאו' היה אפ"ל דמ"מ זה לא באותו דרגה, אבל כך נראה גם בגמ' ערכין טז: דענווה שלא לשמה היא בדרגה של לשמה, מה"ט דאמרי' לעולם יעסוק וכו'. וצ"ע.

לגבי לימוד תורה שלא לשמה ציוו חז"ל לעולם יעסוק וכו',
אבל התוס' בפסחים הק' מהא דאמרי' בברכות כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא,
"ואור"י דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנטר ולקפח את חביריו בהלכה ואינו לומד ע"מ לעשות אבל הכא מיירי דומיא דההיא דלעיל יש שפל ונשכר דלא עביד כוליה שבתא ולא במעלי שבתא שאין מתכוון לשום רעה אלא מתוך עצלות אפ"ה גדול עד שמים חסדו".

ויל"ע באדם הלומד רק ע"מ לקנטר ולהתיהר ח"ו, (וכן שאר מצוות), ועליו נאמר הגנאי הנ"ל וכו', (ולמשמאילים בה סמא וכו'), אבל האם הכוונה שבכה"ג עדיף לא ללמוד כלל, או דמ"מ לימוד התורה עדיף מן הבטלה, ואם אינו מצליח לעזוב את מחשבת הקינטור וכו' כנדרש, מ"מ עליו לעסוק בתורה ולא להיבטל ממנה?

לענין 'לא זכה נעשית סם המוות' זכור לי שכתב במכתב מאליהו שעדיף ללמוד.

עושה חדשות כתב:ויל"ע באדם הלומד רק ע"מ לקנטר ולהתיהר ח"ו, (וכן שאר מצוות), ועליו נאמר הגנאי הנ"ל וכו', (ולמשמאילים בה סמא וכו'), אבל האם הכוונה שבכה"ג עדיף לא ללמוד כלל, או דמ"מ לימוד התורה עדיף מן הבטלה, ואם אינו מצליח לעזוב את מחשבת הקינטור וכו' כנדרש, מ"מ עליו לעסוק בתורה ולא להיבטל ממנה?

למיטב זכרוני, בהלכות תלמוד תורה שבשולחן ערוך הרב פוסק שאפילו מי שהתורה נעשית לו סם המוות וכו' - זה לא פוטר אותו ממצוות תלמוד תורה.

יש"כ, שם פרק ד הלכה ג, ובקו"א.

(כעי"ז יל"ד במי ש"עושה מצות וטורפין אותן בפניו").

עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר הדבר שהקרבנות שהקריב בלעם הם בגדר "שלא לשמה", ומתוך וכו' בא וכו', כאילו שזה היה מצווה שנעשתה לשם כבוד וכד', הרי לכאו' זה היה הרבה יותר גרוע.

ז"ל מהרש"א הוריות י:
שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ"ב כו'. וכתבו התוס' בנזיר וא"ת הא אמרי' בעלמא העוסק במצוה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. וי"ל דהתם מיירי שעוסק בתורה שלא לשמה לקפח לאחרים והכא קאמר שעוסק שלא לשמה היינו לקנות לו שם עכ"ל. וכה"ג כתבו התוס' בכמה דוכתין מיהו ההיא דבלק דמייתי הכא לכאורה לקפח לאחרים שהרי בא בהם לקלל ישראל וי"ל שהוא לא בא לקלל את ישראל רק מפני יראת עצמו כמ"ש וירא בלק וגו' ויגר מואב מפני בני ישראל וגו' וה"ל כמו לקנות שם לעצמו ודקאמר ביה שמתוך שלא לשמה כו' ר"ל שמתוך שלא לשמה דהיינו שהביא קרבנות שלא לשמה רק לקנות לו שם זכה שבא לשמה שזרעו דוד ושלמה הקריבו קרבנות לשמה.

אגב, ידיעה נוספת, שו"ת מהר"ח או"ז סי' קסג -
ושלא לשמה הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא. כי ר"ת אומר שני עניני שלא לשמה יש, חד אסיר וחד שרי. ואני הדיוט ופעוט אומר דכל שלא לשמה חד הוא וכולם עבירה. אז אותה עבירה הותרה שסופה לבא לידי מצוה כמו מציל אשה בנהר ומפקח גל בשבת. וכן משמע בנזיר שמדמה אותה למעשה דיעל. אבל מי שמקשה ערפו לעולם לא יעשה מצוה נוח לו שלא נברא.