פורום אוצר החכמה

ז"ל הרמ"א הלכות פקדון סימן רצב -

ובמקום בטול תורה, שאין ספרים נמצאים, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים

ומקור דבריו בשו"ת הרא"ש כלל צג סימן ג -

וששאלת: על דיין שדן על מי שיש לו ספר ואינו רוצה להשאילו, ונתן עליו קנס עשרה זהובים בכל יום, מפני שהיה ביטול תורה בעיר מחמת חסרון ספרים בעיר, והיו אנשים שהיה להם ספרים ולא רצו להשאילם; יפה דן, ואני מסכים עמו, ובלבד שישומו שלשה שמאים הספר, ואם יפחת ויתקלקל, שישלם השואל הפחת על פי אותם שמאין; ויתן משכון בכדי שומת הספר.

ויש לשאול, למה לא נכפה את כל אלו שמסרבים לתת ספריהם לרבים דרך הספריות הדיגיטליות וכל כיו"ב, ובפרט כשאין להם הפסד ממון וכגון שמכרו כבר את כל המהדורה. ואולי י"ל דאין ביטול תורה כ"כ בזה שאין ספריהם מצויים לכל. אבל עדיין ישנם כמה ספרים של ת"ח מופלגים, והם נצרכים ומועילים מאד, ואינם מצויים לכל אלא קשה להשיגם, ומשיקולים שונים אינם נותנים רשות לאוצה"ח וכד' לסרוק את הספרים, וגורמים בזה ביטול תורה. וגם אם יש להם טעם להתנגדות, (שאין ראוי ללמוד במחשב וכד'), צריך לזכור שאין זה בגדר שב ואל תעשה במה שאינם נותנים רשות, כי אם השיקולים אינם מוצדקים לגמרי, אז אפשר לכוף אותם ע"ז.

ועי"ש בביהגר"א ס"ק מו דמבו' בדבריו דהכפייה הזו יכולה להיעשות ע"י כל אדם ולא רק ע"י ב"ד.

מקסימום תוכל לכוף אם תשלם להם "מה שיתקלקלו הספרים", כלומר מה שהם יפסידו. כי תמיד ניתן להדפיס את הספרים במהדורה נוספת, ומכירתם לא תצלח כ"כ בגלל שהספר מצוי באוצה"ח.

חכם באשי כתב:מקסימום תוכל לכוף אם תשלם להם "מה שיתקלקלו הספרים", כלומר מה שהם יפסידו. כי תמיד ניתן להדפיס את הספרים במהדורה נוספת, ומכירתם לא תצלח כ"כ בגלל שהספר מצוי באוצה"ח.

אבל משכח"ל כשאין בדעתם כלל להדפיס שוב, ואעפ"כ אינם מוכנים מסיבות עקרוניות כאלו ואחרות. ואפי' אם נעשה שומא ונחייב לשלם הפסדים, אולי במקרים מסויימים יהיה כדאי בכל זאת...
ואולי -עפ"ד הגר"א דל"ב בי"ד להאי כפייה- זה בכלל שייך לפורום הזה - viewforum.php?f=44

אפרופו ספרים נדירים, אם יש לכם אוסף ספרי קודש ישנים או שהתגלגל לידכם ספר מענין שנראה לכם בעל ערך אספני, אתם מוזמנים להעמיק ידע בקישור בהא או חפשו בגוגל "ספרים עתיקים יוסף האוסף"
http://www.yosefus.com/PAGE8.asp

וכיו"ב יש לשאול על כאלו המחזיקים ספרים נדירים או כתבים שלא יצאו לאור, (וכידוע שיש אצל משפ' סולבייציק עוד מחברות מהגרי"ז על סדר הש"ס, אלא שאינם בטוחים האם היה דעתו להדפיסם וכו'), למה א"א לכוף אותם להשאיל ספרים וכתבים אלו?

עושה חדשות כתב:וכיו"ב יש לשאול על כאלו המחזיקים ספרים נדירים או כתבים שלא יצאו לאור, (וכידוע שיש אצל משפ' סולבייציק עוד מחברות מהגרי"ז על סדר הש"ס, אלא שאינם בטוחים האם היה דעתו להדפיסם וכו'), למה א"א לכוף אותם להשאיל ספרים וכתבים אלו?

ומהו הדין במי שכתב חידושים ואין בדעתו להוציאם לאור, האם אפשר לכוף אותו להשאיל את הכת"י לכל מאן דבעי?

שלחתי השאלה לדיין חשוב וזה מה שכתב לי בתשובה:

לכאורה בעיקרון יש בזה נידון, אבל למעשה לא מצוי שיוכלו לבצע את זאת מהטעמים האמורים.
א. מצינו דין כפיה בספרים שכל אחד מחוייב ללמוד בהם, כגון חומשים גמרות משניות וכיו"ב, ובדר"כ אינו מצוי שיש אנשים שאין להם ספרים כאלו. וכל הנידון הוא בספר שחיבר אחד מזמנינו וכיו"ב, ובזה אין הכרח שכופים משום שלכאורה אין זה מוכרח שזה מוגדר כביטול תורה, עד כי כך שכופים ע"ז, דלכאורה לכל היותר מוסיף בתורה כשנותנו, אבל אין בזה ביטול שמונע ולכך לא שייך כפיה על זה.
ב. יתכן שצריך בית הדין שיש להם כח לכוף.
ג. יתכן שהשיקולים שלהם להרויח צודקים, שא"א להפסיד למחבר הספר את זכויתיו ולא דמי להשאלת ספרים שלוקחים רק את השימוש הפיזי של הספר, ולא מפסידים את זכויות המשאיל, אבל מחבר שמעביר את הספרים שלו לתכונה מפסיד עי"ז זכויות ממוניות.
בברכת התורה

יש"כ!
א. אמת, אבל הרי מצוי שנצרכים במסויים לאיזה דבר חידוש שהדפיס הגאון פלוני שליט"א בספרו, וטורחים לחפשו בבתי מדרשות וכו', ואדהכי והכי יש כאן ביטול תורה.
ב. הלא בד' הגר"א שציינתי לעיל מבו' ל"כ, ושמא ס"ל דלא קי"ל כהגר"א בזה.
ג. ומה נענה בספר שאין דעתו להדפיסו עוד כלל, או בכתבים שעדיין לא נדפסו כלל, וכהדוג' שכתבתי לעיל.

ושוב תודה להרב גימפעל ולדיין החשוב.

עושה חדשות כתב:ועי"ש בביהגר"א ס"ק מו דמבו' בדבריו דהכפייה הזו יכולה להיעשות ע"י כל אדם ולא רק ע"י ב"ד.

לכאו' מד' הראב"ד יש ללמוד דאין כפייה על קיום מצוות מממונו של אדם שלא בפניו. שהרי כ' בב"ק קיז: ואיכא למימר מה שאדם חייב להציל חברו בממונו הני מילי בפניו כדכתיב והשבותו לו אפילו אבדת גופו אבל שלא בפניו לא נתחייב ממונו בכך, וצ"ע בזה.

מעל"ע, כמדומה יש באחרונים שדנו איך מותר למכור ספרים, ולא אמרי' מה אני בחינם וכו'. מי דן בזה?

עושה חדשות כתב:מעל"ע, כמדומה יש באחרונים שדנו איך מותר למכור ספרים, ולא אמרי' מה אני בחינם וכו'. מי דן בזה?

הנה יתכן ד'מה אני בחינם אף אתה בחינם' (נדרים לז, א) הוא רק בחינם, ולא בהפסד ממון, וכיון שהדפסת הספרים עולים ממון – אינו מחוייב להפסיד כסף עבור כן.

ועוד י"ל דכל האיסור נאמר רק על עצם הלימוד, אבל ספרים לא חשיב לימוד – דיתכן דקונה הספר ליתנו במתנה לאחר, או כדי שיהיה לו בביתו ומנא לן שילמד בזה, ולא חשיב שמלמד בשכר. דהוא מוכר לו חפץ, ואח"ז אם ילמד בזה או לא – זה פועל יוצא, דללמוד עמו את הספר בחנם הוא מסכים, אבל לא ליתן לו את הספר בחינם.

ויש להוסיף בזה עוד, דהפסוק דילפינן מיניה 'ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים וגו'' וע"ז דרשו – 'מה אני בחינם אף אתה בחינם', ובראשונים פירשו דכמו שמשה רבינו לימד את עמ"י בחינם (או שהקב"ה את משה בחינם) – והלימוד הוא דברים שמשה לימד את עמ"י דווקא, ואת זה אסור ללמד בשכר. אבל תורה שבכתב מותר ללמד בשכר – כמבואר ברמב"ם ובשו"ע סי' רמה. וכל האיסור רק על תושבע"פ וזה היה אסור לכתוב אז, וא"כ כל האיסור נאמר רק על לימוד בע"פ, וזה מה שאסרה תורה – שלא ללמד בע"פ בשכר, דומיא דמשה. ובכתב – לא נאמר האיסור, דמשה לא לימד לעמ"י בכתב דהיה אסור לכתוב אז.

[ונידון אחר דנו הפוסקים לגבי מכירת ספרי קודש, מצד הא דאיתא בשלהי מגילה דאסור למכור ס"ת רק לצורך נישואי אשה, ועי' במ"ב (סי' קנג סקי"א) מש"כ בזה, ולא תלה לדין מה אני בחינם. ואלו ב' נושאים נפרדים].