קם רבה שחטיה לרבי זירא
פורסם: ג' מרץ 22, 2016 7:04 pm
אני מחפש ביאורים על ענין זה.
ואתחיל.
המאירי כנראה פירשו כפשוטו, שכתב: '...שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים .... וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר"ל שימעכו ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני...'.
ומתחילה נראה שהבין ששחטו, ואחר כך ביאר שמיעכו, אולם מ"מ מבאר שהכהו.
אולם המהרש"א כתב: 'קם רבה שחטיה לרבי זירא כו' דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה ונראה דר"ל כעין שחטיה דאגבריה חמרא וכפייה לשתות יותר מדאי עד שחלה ונטה למות ולכך נקטיה בלשון שחיטה דשתיית היין נקרא ע"ש הגרון מקום שחיטה כמ"ש ממלא גרונם של ת"ח יין וקאמרי דהתפלל עליו שלא ימות מחולי זה עד שנתרפא וחי ומצינו במקרא ובתלמוד לשון חי מלשון רפואה'.
הפתח עינים הביאו הבן איש חי, משמע שהבין כפשוטו, וכן הבן איש חי.
שם רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים וכו'. הנה בעובדא ז' חקר הרב פתח עינים, אשתו של רבי זירא אחר שנשחט בעלה ומת אם הותרה לשוק ואם היתה צריכה קידושין וכתובה מחדש אחר שחיה ע"ש. ואנא עבדא הבאתי ראיר לזה מן ישראל שפרחה נשמתם במתן תורה והוריד הקב"ה טל של תחיה והחיה אותם וכנזכר במדרש, ועם כל זה לא הוצרכו לקדש נשיהם מחדש. ועוד הבאתי ראיה ממה שנאמר בפרק יו"ד דנדה דף ע' ע"ב ששאלו לר' יהושע בן חנינא בן השונמית אם מטמא, והשיב להם מת מטמא ואין חי מטמא, והוא הדין הכא:
וזה המשך דבריו
שם קם רבה שחטיה לרבי זירא. המאמר הזה הוא מיושב יותר כפי מה שפרשו בו המקובלים ז"ל, דלא שחטיה בסכין אלא ע"י עסק התורה שהיו לומדין מתוך השמחה נתגברה עליו נפש רבה ומשכה ממנו נפש שלו, ומה שאמר שחטיה מלשון זהב שחוט, וכיון שיצאה נפשו מגופו נתחברה ונקשרה באותו הבל של סודות התורה שלמדו וגילו בתוך השתייה, ועלתה למעלה עם הבל הקדוש ההוא של הסודות, והוא על דרך שאמרו בסוף אדרא רבא על שלשה חברים של רשב"י וזה לשונו דהא מילין עתיקין לתתא אתגליין, ועד דאילין מתבסמן נשמתייהו באינון מילין, נפקת נשמתייהו בנשיקה ואתקשרו בההוא פרסא וכו' ע"ש. וכן קרה לרבי זירא מפני שהיו לומדים הסודות מתוך שמחה ונתבסמה נשמתו ויצאה ונתקשרה באותם הסודות שלמדו, ולמחר בעא רבה רחמי וחזר והמשיך לו נשמתו בגופו וחיה, יהי רצון זכותם יגן בעדינו אמן כן יהי רצון:
ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת, דיש להקשות למה חשש בשנה האחרת, יניחו שומר שישב עמהם שלא ישתה כלל דאז אם יקום אחד מהם להזיק ימנע הנזק, וכפי ביאור המקובלים ז"ל ניחא דלא יועיל השומר בדבר זה, מיהו גם לפירוש הפשטנים ששחט ממש אין להקשות שיניחו שומר, כי כיון דיש חשש סכנה בדבר אין סומכין על השומר כי שמא באמצע יהיה לאותו שומר אונס שיקום מאצלם או שירדם בשינה ויבואו לידי סכנה דאין שומר כאן להציל:
וכל המוסיף מוסיפין לו.
ואתחיל.
המאירי כנראה פירשו כפשוטו, שכתב: '...שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים .... וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר"ל שימעכו ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני...'.
ומתחילה נראה שהבין ששחטו, ואחר כך ביאר שמיעכו, אולם מ"מ מבאר שהכהו.
אולם המהרש"א כתב: 'קם רבה שחטיה לרבי זירא כו' דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה ונראה דר"ל כעין שחטיה דאגבריה חמרא וכפייה לשתות יותר מדאי עד שחלה ונטה למות ולכך נקטיה בלשון שחיטה דשתיית היין נקרא ע"ש הגרון מקום שחיטה כמ"ש ממלא גרונם של ת"ח יין וקאמרי דהתפלל עליו שלא ימות מחולי זה עד שנתרפא וחי ומצינו במקרא ובתלמוד לשון חי מלשון רפואה'.
הפתח עינים הביאו הבן איש חי, משמע שהבין כפשוטו, וכן הבן איש חי.
שם רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים וכו'. הנה בעובדא ז' חקר הרב פתח עינים, אשתו של רבי זירא אחר שנשחט בעלה ומת אם הותרה לשוק ואם היתה צריכה קידושין וכתובה מחדש אחר שחיה ע"ש. ואנא עבדא הבאתי ראיר לזה מן ישראל שפרחה נשמתם במתן תורה והוריד הקב"ה טל של תחיה והחיה אותם וכנזכר במדרש, ועם כל זה לא הוצרכו לקדש נשיהם מחדש. ועוד הבאתי ראיה ממה שנאמר בפרק יו"ד דנדה דף ע' ע"ב ששאלו לר' יהושע בן חנינא בן השונמית אם מטמא, והשיב להם מת מטמא ואין חי מטמא, והוא הדין הכא:
וזה המשך דבריו
שם קם רבה שחטיה לרבי זירא. המאמר הזה הוא מיושב יותר כפי מה שפרשו בו המקובלים ז"ל, דלא שחטיה בסכין אלא ע"י עסק התורה שהיו לומדין מתוך השמחה נתגברה עליו נפש רבה ומשכה ממנו נפש שלו, ומה שאמר שחטיה מלשון זהב שחוט, וכיון שיצאה נפשו מגופו נתחברה ונקשרה באותו הבל של סודות התורה שלמדו וגילו בתוך השתייה, ועלתה למעלה עם הבל הקדוש ההוא של הסודות, והוא על דרך שאמרו בסוף אדרא רבא על שלשה חברים של רשב"י וזה לשונו דהא מילין עתיקין לתתא אתגליין, ועד דאילין מתבסמן נשמתייהו באינון מילין, נפקת נשמתייהו בנשיקה ואתקשרו בההוא פרסא וכו' ע"ש. וכן קרה לרבי זירא מפני שהיו לומדים הסודות מתוך שמחה ונתבסמה נשמתו ויצאה ונתקשרה באותם הסודות שלמדו, ולמחר בעא רבה רחמי וחזר והמשיך לו נשמתו בגופו וחיה, יהי רצון זכותם יגן בעדינו אמן כן יהי רצון:
ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת, דיש להקשות למה חשש בשנה האחרת, יניחו שומר שישב עמהם שלא ישתה כלל דאז אם יקום אחד מהם להזיק ימנע הנזק, וכפי ביאור המקובלים ז"ל ניחא דלא יועיל השומר בדבר זה, מיהו גם לפירוש הפשטנים ששחט ממש אין להקשות שיניחו שומר, כי כיון דיש חשש סכנה בדבר אין סומכין על השומר כי שמא באמצע יהיה לאותו שומר אונס שיקום מאצלם או שירדם בשינה ויבואו לידי סכנה דאין שומר כאן להציל:
וכל המוסיף מוסיפין לו.