א. מצות והשיב. [ה-כג] והשיב את הגזילה אשר גזל. יש לדון האם מי שגזל מחבירו חפץ שבזמן זה לא יכל להשתמש עמו והפסיד כסף, חייב לצאת ידי שמים להחזיר לו כסף זה, והיכן דבר זה מרומז בתורה.
ב. קודם ישיב את הגזילה ואח"כ יתודה, מה דינו של מי שמשנה את הסדר? כתב בשערי תשובה (לרבינו יונה שער ד יח) מי שגזל את חברו ישיב את הגזלה ואחרי כן יתודה, ואם התודה תחלה לא עלה לו הוידוי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא קי, א) בענין הגוזל ונשבע לשקר שהוא חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם, שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו - יצא, אשמו עד שלא הביא גזלו - לא יצא, עכ"ל. ודבריו צע"ג ממקרא מפורש (במדבר ה-ז) והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו ונתן לאשר אשם לו, הרי שמתודה ואח"כ משיב את הגזילה.
ג. והשיב בגזל עכו"ם, והאם שייך שגזל עכו"ם חמור מגזל ישראל. לכאורה יש לתמוה לשיטות שגזל עכו"ם אין מצוה בהשבה, א"כ נמצא גזל עכו"ם חמור מגזל ישראל, דהגוזל ישראל חבירו בא הכתוב ונתקו לעשה של והשיב את הגזילה ומתקן הלאו, ואילו גבי גזל עכו"ם כיון דליכא עשה של והשיב ל"ל תיקון על הגזילה, ונמצא גזל עכו"ם חמור מגזל ישראל, ובגמ' ב"מ פ"ז ע"ב נחלקו האם גזל עכו"ם אסור מדאורייתא או מדרבנן, אבל שיהיה חמור מגזל ישראל זה אין צד לומר, אבל לכאו' כך יוצא וצ"ע.
ד. חיוב השבה וחיוב תשלומין האם זהו חיוב אחד? כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גזילה ה"א דאין לוקין על לאו זה משום דהכתוב נתקו לעשה והשיב את הגזילה, וגזילה שנשתנתה אין לוקין עליה משום שניתק לתשלומין, ומבאר הגר"ח בפ"ט ה"א דשני חיובים בפנ"ע הם חיוב השבה והוא מקרא דוהשיב את הגזילה, וחיוב תשלומין והוא מקרא דושלם וכ"כ גם באבן האזל. ולכאורה תימה דהרמב"ם בסהמ"צ עשה קצ"ב כתב וז"ל שצונו להשיב את הגזילה בעצמה אם היא נשארת בעצמה ובתוספת חומש או לתת דמיה אם נשתנית והוא אמרו יתברך והשיב את הגזילה ע"כ מוכח דשני הלימודים נלמדים מוהשיב וצע"ג.
ה. חידה. באיזה דבר שגזלו (מישראל, והוא שו"פ,) אינו יכול לקיים מצות והשיב את הגזילה.