יונגער מאן...

[עושה חדשות]

נתפרסם סיפור שמא יזכנו בו ר' שי אבי דוד על גביר אחד שהיה דרכו לסכם על שעה מסויימת לפגישה ע"מ לקבל תרומה, ומי שלא בא בזמן הפסיד. פ"א סיכם כך עם הרב יונגרמן זצ"ל מזיכרון, ובשעה הנקובה הגיע שם אברך אחר לבקשת תרומה עבור חולה, כיון שנשאל האם הוא יונגרמן השיב בחיוב, והיה סבור שכוונת השאילה היא האם הינו יונגער מאן. וזכה בחלקו בתרומה גדולה עד מאד.
ואני בער ולא אדע היאך אין בזה גזל גמור.

[פלגינן]

נתפרסם סיפור שמא יזכנו בו ר' שי אבי דוד על גביר אחד שהיה דרכו לסכם על שעה מסויימת לפגישה ע"מ לקבל תרומה, ומי שלא בא בזמן הפסיד. פ"א סיכם כך עם הרב יונגרמן זצ"ל מזיכרון, ובשעה הנקובה הגיע שם אברך אחר לבקשת תרומה עבור חולה, כיון שנשאל האם הוא יונגרמן השיב בחיוב, והיה סבור שכוונת השאילה היא האם הינו יונגער מאן. וזכה בחלקו בתרומה גדולה עד מאד.
ואני בער ולא אדע היאך אין בזה גזל גמור.

כמדומני התפרסם שהשאלה הזו הגיעה [איך לא] לרב זילברשטיין שדן בנושא זה.

[הוה אמינא]

הרב זילברשטיין דן מצד הוויתור של הרב יונגרמן זצ"ל.
והתמיהה היא איך אין פה גזל הנותן.

[הכהן]

התפרסם שהשאלה הגיעה לרב זילברשטיין שפסק לטובת היונגער מאן

[הוה אמינא]

התפרסם שהשאלה הגיעה לרב זילברשטיין שפסק לטובת היונגער מאן

אכן, והצד ששלל היה שזה שייך לרב יונגרמן זצ"ל, וסיים שהרב יונגרמן זצ"ל ויתר. ואכמ"ל במעשיות.
אבל לא דן על צד שאולי זו גזילת הנותן שטעה.

[אום אני חומה]

קול ברמה האחרון עמ' 6-7. העליתי בהמשך. עכ"פ הנה הנידון ההלכתי:

לכידה1.PNG (62 KiB) נצפה 7550 פעמים

[אום אני חומה]

הנה הקול ברמה:

[מתון]

התפרסם שהשאלה הגיעה לרב זילברשטיין שפסק לטובת היונגער מאן

אכן, והצד ששלל היה שזה שייך לרב יונגרמן זצ"ל, וסיים שהרב יונגרמן זצ"ל ויתר. ואכמ"ל במעשיות.
אבל לא דן על צד שאולי זו גזילת הנותן שטעה.

לא נכון, ליורשי הרב יונגרמן זצ"ל זה וודאי לא שייך, כיון שהוא עדיין לא זכה כלל בזה. הדיון הוא אם זה שייך להנותן או להיונגער מאן.
גם יש בזה פסק מהגר"ח וואזנער שליט"א.

[טברייני]

סיפור נפלא זה הובא גם בעיתון קטיפה מבית יתד נאמן ע"י הרב חיים ולדר הי"ו ערוך בטוב טעם ודעת כדרכו
למעוניינים, מהנה ביותר.

[עושה חדשות]

ועדיין לא השיבו כלל למה ל"ה גזל של התורם, אא"כ ידעי' בוודאי דלא איכפ"ל בין תרומה למוסדות ז"י ובין תרומה לילד חולה. ואולי מותר לגזול ממנו לצורך הצלת נפשות? או להטעותו כיון דידעי' ביה דעדיין לא נתן צדקה מנכסיו כראוי?

וזאת ההזדמנות לדון -לגופו של ענין- על סגולות שקר של קופות צדקה, (וכגון שעה תשיעית וכו', דשעה תשיעית של היום היא כידוע בלילה ולא בצהריים, וחודש תשיעי הוא כידוע סיון ולא כסליו, וכו', ואכמ"ל בכל ה"מי יימר", והסיכוי שיש בזה 'משהו' אמת הוא קלוש למאד. ואף להחולקים על הדוג', מ"מ יל"ד תיאורטית, אם ימציאו איזה קבר וכד'), ואם יימצא אדם אחד שכבר אינו מחוייב בצדקה כי נתן כבר חומש, ונדע עליו שאם היה מכיר ב"בלוף" לא היה נותן, א"כ גזל הוא בידי קופות הצדקה. אלא שאולי התירו כעי"ז לצורך הצלת נפשות וכיו"ב העומד לפתחיהם.

[בברכה המשולשת]

על שקר בשביל צדקה יעויין בספר תתן אמת ליעקב של הגאון הרב פיש
ויש על זה תשובות בשבה"ל ובמשנ"ה

[יבנה]

אילו ידענו בודאות שלא נתכוון הגביר לתת לאותו עני את הכסף, פשוט שאין לו זכות להמשיך להחזיק בכסף. והשאלה תהיה האם כוונת התורם לתת לר' יונגרמן דוקא אם יגיע בדיוק בזמן [ואז הכסף של הגביר], או שאף אם יגיע באיחור מסוים הוא עדיין יוכל לקבל את הכסף [ואז הכסף של ר' יונגרמן].
אבל יתכן שאותו עני עדיין סבור שנתכוונו אליו, ואז הכסף ישאר שלו והמוציא מחבירו עליו הראיה.
ממה שהגביר עצמו לא נתן את הכסף אלא המזכיר, מוכח שלא היה בדבר קפידא אלא כל שר' יונגרמן היה מגיע אפ' באיחור היה מסכים לתת לו את הכסף, ומאחר שהוא דרך המזכיר אין זה טרחא או בזבוז זמן שלו, ודלא כדברי ר' זילברשטיין.
באופן כללי סיפורי ר' זילברשטיין וולדר מאד לא מדויקים ביחס למה שהתרחש בפועל, וקשה לדעת מה באמת התרחש. ואיך יעלה על הדעת שהנוטל יודה שלא התכוונו אליו ובא בידו שלא כדין ועדיין יזכה בזה, וכי הכסף הפקר?

[עושה חדשות]

הסיפור המדובר בגירסת חיים ולדר. (ותודה לשי אבי דוד).

ברגע הנכון
חיים ולדר
מפעם לפעם אתה מספר סיפורים שממחישים את נפלאות ההשגחה העליונה. הסיפור שאני הולך לספר לך עולה על כולם, כי הוא נדיר ומופלא ובלתי יאומן, שכמותו לא שמעת מימיך.
מלבד הוכחה מוחשית לדרכי ההשגחה, זהו סיפור המשלב את חסד הבורא עם בניו, וגדלות הרוח של בני אדם.
לאחר ההקדמה הכל כך מבטיחה הזו, כעת אגש לפרוע את השטר:

בשכונתי מתגורר אברך חשוב, שכל כולו לימוד ותפילה.
הוא חי בעוני ובדחקות וכל ראשו עסוק בלימוד ובחינוך הילדים.
ויום אחד נולד להם ילד, ומיד עם לידתו התגלה מום חמור ונדיר מאד בלבו.
כמובן שטובי הרופאים הובהלו לעסוק בעניין, אך בגלל מורכבות המום, אף אחד מהם לא הרהיב עוז לנתח אותו.
בשלב מסויים המליץ אחד מעסקני הרפואה המוכרים להטיסו לחו"ל לצורך הניתוח העדין והמסובך.
אספנו סכום גדול, ושלחנו אותו עם רעייתו והילד לחו"ל.
הם הגיעו למרכז רפואי גדול בארה"ב, המתינו שבוע וחצי ולאחר מכן החלו בסבב של בדיקות שנערכו עד ליום לפני הניתוח.
בבוקרו של אותו יום הם מגיעים לבית החולים וממתינים בלב הולם לתורם להיכנס לכל ההכנות שיובילו לניתוח.
הם שמים לב שמעכבים אותם. הפקידה נראתה נסערת, הרימה טלפונים, קמה הלכה חזרה והתיישבה.
ההורים כמובן לא הבינו מילה.
למזלם היה שם יהודי חרדי יליד ארה"ב. האברך ביקש ממנו להבין על מה המהומה. היהודי הקשיב מעט ואמר לו: "נראה שהרופא לא מרוצה מהסכום שהפקדתם, או מהסכום שחתמו עבורך בערבות. הוא טוען שחסרים מאה אלף דולר".
האברך אמר לו שזה לא ייתכן, שסוכם על סכום גבוה מאד שאת חלקו כבר מסרו וחלקו האחר ניתן בערבות של אנשי הון, אולם לא היה עם מי לדבר שכן הרופא לא היה במקום והפקידה כלל לא פנתה אליהם להציג להם את הבעיה.
בסופו של דבר ביקש האברך מהיהודי לגשת לפקידה ולבקש ממנה ליידע אותם מה קורה.
זו הייתה נבוכה וחזרה על מה שכבר היה ידוע לשניהם שהפרופסור מבקש מאה אלף דולר נוספים. היא אישרה שאכן דובר על סכום נמוך, אך לדבריה הפרופסור טוען שבבדיקות האחרונות התגלה מום נוסף שעליו לא דווח מלכתחילה ועליו הוא דורש את מאה אלף הדולרים אחרת לא יבצע כלל את הניתוח.
"אני מבקש לדבר עם הפרופסור" אמר האברך.
"זה בדיוק מה שעשיתי בחצי השעה האחרונה" אמרה הפקידה. "ניסיתי לשכנע אותו לבוא לשוחח איתך אך הוא מתעקש שאם לא יופקדו בתוך שעה מאה אלף דולר או לחילופין תוגדל הערבות במאה אלף דולר, הוא לא יוצא מהבית והניתוח של הילד יבוטל.
"מאיפה אשיג מאה אלף דולר בתוך שעה" אומר לה האברך באמצעות המתורגמן. "לקחו שבועות ארוכים עד שאספו לנו את הסכום, אני עצמי כל כך עני שאין לי אפילו חובות של מאה אלף דולר".
הפקידה הייתה מאד עצובה, דמעות היו בעיניה "אני מבינה", אמרה, "אבל זה מה שהוא אומר".
"אולי ניתן לדחות את הניתוח בכמה ימים ובזמן הזה נדבר עם העסקנים להשיג את הסכום?" הציע האברך.
"זה בלתי אפשרי" אמרה הפקידה. "הלילה הוא יוצא להפלגה באיים הקריביים לחודש שלם ולאחר מכן ממתין לו כאן תור דחוס מאד, זה עוד שעה או בכלל לא".
אשתו של האברך החלה לבכות בכי תמרורים והוא היה אובד עצות. היהודי שהזדמן לשם היה נבוך מאד, הוא הבין שנקלע למצב עדין. ניסה לדבר שוב עם הפקידה אבל הבין מהר מאד שהיא איתם לגמרי ושאין לה מה לעשות מול הפרופסור העקשן. היא סיננה לחברתה שבטח הוא צריך את מאה אלף הדולר להפלגה שלו. היא שכחה שהיהודי שהזדמן לשם הקשיב לכל מילה.
"יש כאן אולי יהודים עשירים שיוכלו לסייע?" שאל האברך ביאושו את היהודי.
האיש משך בכתפיו "יש כמה רחובות מכאן יהודי עשיר מאד, אמנם לא חרדי אבל שמעתי שהוא תורם פה ושם. לך אליו, אולי ממנו יביא לך הקב"ה ישועה".
האברך לא חושב פעמיים. הוא מבקש מהיהודי שילווה אותו אך זה אינו יכול מאחר והוא עם אימו שממתינה לתור שנקבע לפני חדשים. הוא לקח דף נייר צייר לו את הרחובות הסמוכים וכתב בעברית רצוצה הכוונה להגיע לביתו של העשיר.
והאברך יצא לדרך. אשתו נותרה עם התינוק ועם ספר תהילים שהיה הדבר היחיד שיעזור כרגע להצלתו.
הוא הגיע לאחוזה ענקית וניצב בשערי הבית.
בכניסה ניצב זקיף קשוח ששואל אותו "מי אתה" והוא עונה "איש צעיר מבני ברק". הזקיף מתקשר חוזר על דבריו של האברך ולאחר שהוא שומע תשובה מהצד השני, מאשר לו להיכנס.
השער נפתח וכדי להגיע לטירה הענקית היה כביש גישה, מעין רחוב ראשי עם שני נתיבים בכל כיוון אך הוא כמובן בא ברגליו.
לאחר צעידה של חמש דקות הוא מגיע לטירה שנראית כמו ארמון. הוא ניצב בפני שתי דלתות שנראו בעיניו כמו שערי ניקנור...
הוא לא ידע איך בדיוק ניגשים לזה. דופקים? מצלצלים?
עודו בוחן את הדלתות, ומשרת פותח את הדלת (מסתבר שהוא נצפה במצלמות מתעסק יותר מדי עם הדלת, מה שגרם לחשד מצד אנשי הביטחון.
השוער שואל משהו באנגלית והאברך עונה שוב "אני אברך מבני ברק" ועוד לפני שהוא מספיק לזוז לפתע יוצא איש הדור, כסוף שער, ניכר שמדובר בבעל הבית.
הוא נראה ממהר:
"מי אתה?" הוא שואל אותו באנגלית.
"אני אברך מארץ ישראל" ענה "ורציתי...
"שום בעיה קח" אומר העשיר, מוסר לידיו מעטפה חומה ענקית ועבה
וממהר אל הלימוזינה שלו.
"רגע אני רוצה להסביר לך" אומר האברך.
אבל העשיר אמר משהו באנגלית שהאברך איכשהו הצליח להבין "איי נואו איי נואו אתה אברך מבני ברק, אין לי זמן הכל בסדר".
נבלע במכוניתו ונסע משם.
הוא נותר לבדו עם מעטפה ענקית, ומנסה להבין מה קרה כאן. העשיר אפילו לא שמע מה הוא רוצה ממנו.
"מצד שני, המעטפה....
הוא פותח את המעטפה ורואה מאות שטרות מגוהצים של מאה דולר. אבל הוא לא צריך אפילו לספור משום שהיה פתק שצורף למעטפה בו היה רשום המספר הלא יאומן מאה אלף דולר.
הוא מתחיל לבכות ופותח בשבח והודיה לקב"ה עד שפתאום נזכר שיש לו בדיוק עשרים דקות לחזור לבית החולים שכן אז מסתיים האולטימטום של הרופא.
הוא מתחיל לרוץ במהירות בכביש המוביל אל מחוץ לאחוזה ובחוץ הוא מנסה לעצור מונית.
דקות יקרות חולפות ורק חמש דקות לפני הזמן המיועד מגיעה המונית. הוא נוסע במשך עשר דקות הכי ארוכות בחייו. יודע שהוא מאחר אבל מקווה שחמדנותו של הרופא גדולה מקשיחותו...
נכנס בדהרה לבית החולים, עולה במעלית ומגיע מתנשף אל הפקידה שכבר עמדה לעזוב.
"רגע, תתקשרי בבקשה לפרופסור"!
הפקידה הביטה עליו כמו על מי שנפל מהירח. ובדיוק אז הגיעה אשתו ולפני שהספיקה לשאול מה קורה היא קיבלה תשובה ברורה כאשר הפך בעלה את המעטפה, ועשר חבילות של עשרת אלפים דולר צנחו על הדלפק...
"איי דונט בליב" אמרה הפקידה ורצה לטלפון.
מסתבר שהאברך צדק. הרופא הקשוח התרכך לנוכח מאה אלף דולר שחיכו לו והוא הודיע לפקידה שהוא מגיע. ואכן בתוך חצי שעה הוא הופיע.
אם נאמר "הטוב שברופאים לגהינום", הרי שזה חובר במיוחד בשביל הפרופסור הזה. הוא היה רשע. קשוח. קר. חסר רגשות, ובהחלט מועמד ראוי לגהינום אבל מה לעשות – היה הטוב שברופאים! הוא ביצע את הניתוח העדין והמורכב בצורה מושלמת וזאת בידיעה שכל סטיה של מילימטר הייתה מובילה למוות מיידי של התינוק. מדובר בניתוח וירטואוזי שנעשה רק בגרמניה ואצל הפרופסור המסויים הזה. הכי מצחיק שכולם העדיפו את הפרופסור המסויים הזה, בגלל שהוא לא גרמני...
כך או כך. הרופא סיים את מלאכתו ויצא לשוט לגהינום. הילד יצא מכלל סכנה, וזכה לשנים רבות וארוכות אי"ה עד שיגיע לגן עדן שמגיע לו...
נגמר טוב הסיפור הא?
אז זהו, שהסיפור הזה, לא רק שלא נגמר. הוא אפילו לא התחיל!
אתה וקוראיך בטח מסוקרנים מה היה כאן. איך מגיע סכום עתק של מאה אלף דולר לאברך ששעה לפני כן אפילו לא ידע שהוא צריך אותם כדי להציל את בנו, וזה מידיו של עשיר אלמוני שאפילו לא התעניין לאיזו מטרה הוא נותן את הכסף.
כמוך וכמו קוראיך גם אני חשדתי שהיה זה היהודי המתורגמן שיידע את אותו עשיר. כך חשב האברך וכך חשבה גם אשתו.
הם החליטו שזה בכלל אליהו הנביא ותסכימו שזה לא מופרך בכלל.
הם הגיעו לארץ לאחר כחודש שנדרש להחלמת התינוק, ומיד בשבת הקרובה ערכו קידוש גדול במהלכו סיפר האברך את סיפור הצלתו של בנו התינוק. הוא ביקש את סבלנותם של הסועדים וסיפר את הנס המופלא והמוזר שארע לו עם מאה אלף הדולר שהגיעו מהשמים פשוטו כמשמעו.
כולם היו המומים מהסיפור, כי פרט לכמה אברכים ובתוכם אני, לא ידע ממנו איש. כולם שמעו על הצלת התינוק אבל הסיפור הזה היה ענק מכדי שהם יוכלו להכיל. כולם סיימו את הקידוש בברכה כפולה ומכופלת להשי"ת על חסדו הגדול ויצאו לביתם כדי לספר את הסיפור המופלא ולהתחבט בפתרון התעלומה.
ורק אברך אחד היה נרגש יותר מכולם. לא סתם נרגש. הוא היה נסער ולא ידע את נפשו.
לא. אין מדובר באבי הבן אלא באברך מתמיד, בנו של תלמיד חכם ידוע שהקים וניהל רשת מוסדות בזיכרון יעקב, עם מאות תלמידים.
הוא המתין שכולם ילכו ואז פנה אל האברך ואמר לו: "אתה הצבת כאן תעלומה, אבל לי נפתרה תעלומה שמעסיקה את אבי ואת כל משפחתנו כבר חודש ימים".
האברך התיישב להקשיב לו:
"לפני כן תאמר לי כיצד הצגת את עצמך בפני העשיר?" ביקש לדעת.
"אמרתי לו שאני אברך מארץ ישראל".
"ככה אמרת? אברך?"
"לא" אמר האברך. "אמרתי את זה באידיש".
"כעת הכל מובן..." אמר האיש והחל לספר את הסיפור כולו:
"אתה מכיר את אבי, כל חייו מתרוצץ בעולם ואוסף תרומות מנדיבים למען מוסדותיו. במשך חצי שנה עבד על תרומה מאותו עשיר, הוא שלח לו אלבומים ומצגות בהם השקיע הון תועפות, השתמש בשירותי מתווכים שידברו אל ליבו ואכן לאחר חודשים רבים נאות העשיר להעניק לו תרומה. הוא לא אמר כמה, רק אמר שזה יהיה סכום מכובד וקבע לו זמן שיבוא לביתו. שעה 4 אחרי הצהריים.
אבי יצא מהמלון בו התגורר בשעה שלוש ורבע אך המעלית נתקעה.
הוא צלצל בפעמון החרום, לקח עשר דקות עד שבכלל שמו לב לזה, הם הזעיקו טכנאי שלקח לו שעה להגיע, ועוד כחצי שעה לחלץ את המעלית. רק בארבע וחצי אבי הצליח לצאת משם. לקח מונית שתוביל אותו לביתו של העשיר, וכשהגיע נאמר לו שהאיש כבר יצא למשרדו.
הוא הוביל את המונית למשרדו, לשם עלה. האיש היה באמצע פגישה חשובה. הוא המתין לו שעה, חושב כיצד יתנצל על איחורו.
בסיומה של הפגישה יצא אליו העשיר ושאל: "מי כבודו"?
"אני שלום מאיר יונגרמן" אמר אבי. והוסיף "אני מנהל המוסדות בזיכרון יעקב".
העשיר נראה טרוד וכעוס. "זה לא יכול להיות. הגיע לביתי איש חרדי ואמר שהוא יונגרמן מארץ ישראל".
"יונגרמן" זה אברך צעיר באידיש. אתה מבלי משים הגעת למקום הנכון בזמן הנכון ואמרת גם את השם הנכון –וזכית במאה אלף דולר שמגיעים למוסדות התורה בזכרון יעקב...
לא יאומן כי יסופר.
כמובן שבמוצאי שבת הגיע הסיפור לגאון רבי שלום מאיר יונגרמן והשניים כמו יהודים טובים המקפידים בהלכה הלכו יחדיו לרבה של רמת אלחנן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, וזה לאחר עיון פסק על פי "תרומת הדשן" ו"דרך אמונה" פרק ח' ממתנות עניים, שאם עני בושש להגיע, ובמקומו בא עני אחר וקיבל את הנדבה – אין לעני הראשון זכות בה.
רבי שלום מאיר יונגרמן קיבל עליו את הדין בלי טענה ומענה. בהוראת הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין, בכדי למנוע חילול השם, הוא סיפר לעשיר מה שאירע, זאת מפני שהלה סבר שבוצעה בו הונאה, ודבר זה יכול היה לגרום לו להימנע מלתרום.
כאשר שמע העשיר את הסיפור התרגש עד עמקי לבבו, וביקש להודיע לאברך כי הוא מאשר בדיעבד את המתנה שנתן בטעות וכי הוא שמח שבורא עולם זיכה אותו להציל חיי ילד יהודי.
שבועיים לאחר מכן, התקבלה במשרדו של הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן המחאה על סך 120 אלף דולר. מסתבר שהעשיר חש צורך לפצות את הרב יונגרמן על עוגמת הנפש שאירעה לו, ולא לקפח את מוסדות זיכרון יעקב.
זה הסיפור. הילד כיום בגיל בר מצווה. ומדי שנה נהגו הוריו לנסוע לרב יונגרמן עם הילד, בגלל חלקו בנס ההצלה של בנם.
לפני כשלוש שנים נפטרה רעייתו של הרב יונגרמן. זמן קצר לאחר מכן נפל אף הוא למשכב, ובתוך תשעה חדשים השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. זכר צדיק לברכה.
והסיפור הזה הוא רק נדבך קטן וזעיר מסיפור חייו ופועלו של הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן, שזכה להעמיד אלפי תלמידים ולהחזיק אותם בדרך מעוררת השתאות, והסיפור המופלא הזה הצליח באמצעות שמו שנאמר בטעות גמורה, להציל נפש בישראל. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.

[יבנה]

[quote="עושה חדשות"]הסיפור המדובר בגירסת חיים ולדר. (ותודה לשי אבי דוד).

ראו איך ולדר עיבד את הסיפור ושינה והוסיף הרבה פרטים. ובדומה לכך עשה ר' זילברשטיין כשהוא סיפר את הסיפור. מעניין איך היה הסיפור האמיתי.

[גם זו לטובה]

הסיפור המדובר בגירסת חיים ולדר. (ותודה לשי אבי דוד).

ראו איך ולדר עיבד את הסיפור ושינה והוסיף הרבה פרטים. ובדומה לכך עשה ר' זילברשטיין כשהוא סיפר את הסיפור. מעניין איך היה הסיפור האמיתי.

אתה באמת מאמין שהסיפור אמיתי?

[שי אבי דוד]

בירור שערכתי עם המשפחה מאשש את הסיפור.

[עושה חדשות]

בירור שערכתי עם המשפחה מאשש את הסיפור.

בגירסת הגרי"ז או בגירסת ולדר?
ולדר הוסיף כי בדיעבד הגביר הסכים לענין. לולי תוספת זו, יש לחזור על השאילה הקודמת, למה אין כאן הטעיה של התורם, שהיה בדעתו לתרום ל"מוסדות תורה" ולא לניתוח של תינוק.

[סתם איש]

בענין גזילת הגביר, אני לא יודע למה הציבור לא רואה שהגרי"ז עצמו מתייחס לכך, והוא החליט שיש אומדנא שאם הר' יונגרמן לא יבוא אז הוא יתן לכל צדקה אחרת. בלי להיכנס לגוף האומדנא אבל על זה מתבסס הגרי"ז אז חבל לחפש סיבות אחרות.

[ארזי ביתר]

בענין גזילת הגביר, אני לא יודע למה הציבור לא רואה שהגרי"ז עצמו מתייחס לכך, והוא החליט שיש אומדנא שאם הר' יונגרמן לא יבוא אז הוא יתן לכל צדקה אחרת. בלי להיכנס לגוף האומדנא אבל על זה מתבסס הגרי"ז אז חבל לחפש סיבות אחרות.

ובפשטות, אומדנא זו היא טעות גמורה.

[סתם איש]

בענין גזילת הגביר, אני לא יודע למה הציבור לא רואה שהגרי"ז עצמו מתייחס לכך, והוא החליט שיש אומדנא שאם הר' יונגרמן לא יבוא אז הוא יתן לכל צדקה אחרת. בלי להיכנס לגוף האומדנא אבל על זה מתבסס הגרי"ז אז חבל לחפש סיבות אחרות.

ובפשטות, אומדנא זו היא טעות גמורה.

כתבתי מפורש שאני לא דן לגוף האומדנא, רק שבאים לדון ולהסביר את טעמו של הרב זילברשטין אין מה לחפש הסברים אחרים ממה שהוא הסביר את עצמו.

[ארזי ביתר]

בענין גזילת הגביר, אני לא יודע למה הציבור לא רואה שהגרי"ז עצמו מתייחס לכך, והוא החליט שיש אומדנא שאם הר' יונגרמן לא יבוא אז הוא יתן לכל צדקה אחרת. בלי להיכנס לגוף האומדנא אבל על זה מתבסס הגרי"ז אז חבל לחפש סיבות אחרות.

ובפשטות, אומדנא זו היא טעות גמורה.

כתבתי מפורש שאני לא דן לגוף האומדנא, רק שבאים לדון ולהסביר את טעמו של הרב זילברשטין אין מה לחפש הסברים אחרים ממה שהוא הסביר את עצמו.

לא באתי בטענות על דבריך, רק כתבתי שהאומדנא של הגר"י זילברשטיין, לפי הצורה בה הובא הסיפור, היא טעות גמורה.

[עושה חדשות]

אתה באמת מאמין שהסיפור אמיתי?

בירור שערכתי עם המשפחה מאשש את הסיפור.

הבירור שלי מעלה כך:
אכן, הרב יונגרמן איחר פעם לפגישה עם איזה גביר, וכשהגיע לבסוף נתברר שהכסף ניתן למשולח שהציג עצמו כיונגער מאן מב"ב. מיהו המשולח ומה מטרותיו, לא נודע לע"ע למשפ' הרב יונגרמן. כל המשך הסיפור (ניתוח, תוך שעה, ביקור שנתי וכו'), פרי כישרונותיו של המספר. נידון הגרי"ז תקף לגבי הל' נדר של התורם. ואם כעת ישמע המשולח את הסיפור, עליו לחקור האם גזל הוא בידו, או דבדיעבד נמחל הענין וגם ברוך יהיה.

[יבנה]

אתה באמת מאמין שהסיפור אמיתי?

בירור שערכתי עם המשפחה מאשש את הסיפור.

הבירור שלי מעלה כך:
אכן, הרב יונגרמן איחר פעם לפגישה עם איזה גביר, וכשהגיע לבסוף נתברר שהכסף ניתן למשולח שהציג עצמו כיונגער מאן מב"ב. מיהו המשולח ומה מטרותיו, לא נודע לע"ע למשפ' הרב יונגרמן. כל המשך הסיפור (ניתוח, תוך שעה, ביקור שנתי וכו'), פרי כישרונותיו של המספר. נידון הגרי"ז תקף לגבי הל' נדר של התורם. ואם כעת ישמע המשולח את הסיפור, עליו לחקור האם גזל הוא בידו, או דבדיעבד נמחל הענין וגם ברוך יהיה.

מסתבר שהגביר קיים חובתו במה שמסר את הכסף שתרם, ואין עליו אחריות לוודא שהגיע ליעדו. דאל"כ הרבה נותני צדקה יצטרכו לשלם כמה פעמים בכדי שהכסף יגיע ליעד [הרבה כסף נאבד בדרך...]. ונתכוון שיתרום כדרך התורמים ולא שיצטרך להטריח את עצמו בדרישות וחקירות לברר זהות העומד לפניו ושהכסף הגיע ליעד ובמלואו.

[יבנה]

הסיפור המדובר בגירסת חיים ולדר. (ותודה לשי אבי דוד).

ראו איך ולדר עיבד את הסיפור ושינה והוסיף הרבה פרטים. ובדומה לכך עשה ר' זילברשטיין כשהוא סיפר את הסיפור. מעניין איך היה הסיפור האמיתי.

אתה באמת מאמין שהסיפור אמיתי?

כשיש בדבריהם סיפור עם שם של אדם מוכר מדורנו, יש סבירות שיש בסיפור גרעין של אמת.

[לעומקו של דבר]

כאן דנו על סיפור שמוזכרים בו שמות של אנשים, על זה אינני יודע,
אבל באופן כללי יש לדעת שמנהג הגרי"ז הוא לומר את השאלות ההלכתיות בשיעוריו בצורת סיפור מעשה שהיה
(בזכרוני ששמעתי מעד ראיה התייחסות מחוייכת לכך מגיסו הגרח"ק באחד ממפגשיהם בימי שישי)

וביידיש אומרים 'דאס איז נישט קיין מעשה שהיה, נאר דאס איז טאקע גיווען'...

[משה ששון]

הסיפור המדובר בגירסת חיים ולדר. (ותודה לשי אבי דוד).

ראו איך ולדר עיבד את הסיפור ושינה והוסיף הרבה פרטים. ובדומה לכך עשה ר' זילברשטיין כשהוא סיפר את הסיפור. מעניין איך היה הסיפור האמיתי.

שמעתי שהמקור לשניהם הוא ''נר לשולחן שבת'' - ר' נתנאל רוזנבליט