פורום אוצר החכמה

ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

עזריאל ברגר כתב:3. אה"נ. הרמב"ם פוסק שגוי דינו תמיד שיעבור ואל יהרג ואפי׳ בע"ז וג"ע ושפ"ד.

נראה דכוונתו דמצינו במה דאמר הגמ' בב"ק פ"ה ע"א ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות דלא נימא רחמנא מחי ואיהו מסי א"כ אפשר דהחולי בא לשם עונש וא"כ היה אפשר לומר דאסור לחלל עליו את השבת לרפאותו ויהיה השבת סיוע ועזר להעונש שענש ד' להאדם בעבור חטאיו, ולזה אמר הא למדת שאי אפשר שיהיו משפטי התורה עזר וסיוע להעונשין אפי' אם האדם מחוייב בהם, ולשון נקמה הוא עונש כמו בפ"ח מהל' תשובה ה"ה.

עושה חדשות כתב:

עזריאל ברגר כתב:3. אה"נ. הרמב"ם פוסק שגוי דינו תמיד שיעבור ואל יהרג ואפי׳ בע"ז וג"ע ושפ"ד.

היכן?
.

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:

עזריאל ברגר כתב:3. אה"נ. הרמב"ם פוסק שגוי דינו תמיד שיעבור ואל יהרג ואפי׳ בע"ז וג"ע ושפ"ד.

היכן?
.

בהלכות מלכים, בדיני ז׳ מצוות בני נוח.

עושה חדשות כתב:חשבתי ביאור חדש בלש' הר"מ הנ"ל,
הנה כבר הערתי במקו"א על לש' השו"ע "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים", דלכאו' לא בכל מקרה שמותר לחלל שבת, אז השואל הוא שופ"ד, כי מותר לחלל שבת גם על צדדים רחוקים, ומאידך אין חיוב לעסוק בהם.
וי"ל דבגוונא דאם היה יום חול היה מציל, וכעת הוא נמנע משום חילול שבת, בזה חשיב שופ"ד, ולהא אהני ד' הר"מ שאין משפטי התורה נקמה בעולם.
מה דעתכם?

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:חשבתי ביאור חדש בלש' הר"מ הנ"ל,
הנה כבר הערתי במקו"א על לש' השו"ע "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים", דלכאו' לא בכל מקרה שמותר לחלל שבת, אז השואל הוא שופ"ד, כי מותר לחלל שבת גם על צדדים רחוקים, ומאידך אין חיוב לעסוק בהם.
וי"ל דבגוונא דאם היה יום חול היה מציל, וכעת הוא נמנע משום חילול שבת, בזה חשיב שופ"ד, ולהא אהני ד' הר"מ שאין משפטי התורה נקמה בעולם.
מה דעתכם?

ועל זו הדרך י"ל עוד דנפק"מ בהסבר של הרמב"ם לגבי הנידון המובא כאן, ודוק.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:חשבתי ביאור חדש בלש' הר"מ הנ"ל,
הנה כבר הערתי במקו"א על לש' השו"ע "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים", דלכאו' לא בכל מקרה שמותר לחלל שבת, אז השואל הוא שופ"ד, כי מותר לחלל שבת גם על צדדים רחוקים, ומאידך אין חיוב לעסוק בהם.
וי"ל דבגוונא דאם היה יום חול היה מציל, וכעת הוא נמנע משום חילול שבת, בזה חשיב שופ"ד, ולהא אהני ד' הר"מ שאין משפטי התורה נקמה בעולם.
מה דעתכם?

ועל זו הדרך י"ל עוד דנפק"מ בהסבר של הרמב"ם לגבי הנידון המובא כאן, ודוק.

עושה חדשות כתב:ז"ל הרמב"ם פ"ב מהל' שבת -

ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

1. מי הם אלו המינים שלא סוברים את ההיתר של פיקו"נ? אולי האיסיים?
2. מהו הנימוק המחודש שאין משפטי וכו' ומה לא מספיק בעצם הפטור הנלמד מקרא ולהסביר שחביבה נפש ישראל וכו'?
3. לכאו' לפי נימוק זה, יהיה היתר של פיקו"נ גם לגבי גויים, להתיר לגוי אכילת אבמה"ח לרפואה וכיו"ב?

ראיתי כעת בביאוה"ל סי' שכט שכתב -
"ואף על גב דלא שייך הכא הטעם חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה משום דלאו דוקא שבת ה"ה שאר מצות כמו שכתב המאירי ביומא וז"ל ואעפ"י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל אמנם באמת נראה דכל זה הוא לטעמא בעלמא אבל לדינא לא תלוי כלל במצות דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל וכדיליף לה שמואל מוחי בהם כדכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות שבת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם וכמו כן לכל הני תנאי דילפי לה ממזבח וממילה וממחתרת מוכרח דאחיים של אדם קפיד רחמנא (בר מההיא דחלל שבת אחת וכו') וכן מוכרח לשמואל דאמר גבי תינוק מושלך ברוב א"י דמפקחין אף על פי דעל פי דין יהיה א"י גמור ולא יקיים שום מצוה אעפ"כ כיון דבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב חיישינן שמא מישראל הוא",
משמע שלגבי אחד שאין תועלת בהצלתו לא מספיק הנימוק של חביבות נפש של ישראל, אלא ראוי להשתמש בנימוק של הר"מ שלא יהיו משפטי התורה נקמה.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:חשבתי ביאור חדש בלש' הר"מ הנ"ל,
הנה כבר הערתי במקו"א על לש' השו"ע "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים", דלכאו' לא בכל מקרה שמותר לחלל שבת, אז השואל הוא שופ"ד, כי מותר לחלל שבת גם על צדדים רחוקים, ומאידך אין חיוב לעסוק בהם.
וי"ל דבגוונא דאם היה יום חול היה מציל, וכעת הוא נמנע משום חילול שבת, בזה חשיב שופ"ד, ולהא אהני ד' הר"מ שאין משפטי התורה נקמה בעולם.
מה דעתכם?

ועל זו הדרך י"ל עוד דנפק"מ בהסבר של הרמב"ם לגבי הנידון המובא כאן, ודוק.

דעתי כעת שאין בזה טעם. אם מותר להימנע מטעמי עצלות או הפסד ממון וכד', והוא נמנע מחמת שלא רצה לחלל שבת, אמנם הוא שוגה וכסיל, אבל שופך דמים מהיכי תיתי? וכמו בנידון של הגר"י אברמסקי, אם יבחר להציל דוקא את מי שהצלתו איננה כרוכה במלאכת שבת, אף שטעות בידו ואין בזה טעם, אטו ייחשב שופ"ד?

...ולאור האמור יש לדון נפק"מ לדינא. דבכל גוונא דאם ניזל בתר רובא אין כאן הצלת נפשות, אזי אף דשרי לחלל שבת, מ"מ חיובא מדין 'לא תעמד על דם רעך' ליכא. דלא שאני משאר דיני התורה, דאזלי' בהו בתר רובא. ורק דין דחייה האמור ב'וחי
בהם' דוחה אפי' במקום רוב, אבל חיובא ליכא. ואם יבא אדם לסמוך על הרוב ולא להשתדל בהצלה, לא יורו לו שחייב הוא
להציל.
ואם תשאל, והלא כתב הר"מ (פ"ב מהל' שבת ה"ג), 'אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה', וכתב המ"מ מקורו מן הירו' 'הזריז הרי זה משובח, והשואל ה"ז שופך דמים'. וכן נפסק בשו"ע (שכ"ח ב). ומשמע דחיובא איכא, ובכל גווני דמחללין שבת, והיינו אף באופן שהוא כנגד רוב.
תשובתך, דזהו דווקא בציור שאינו רוצה להציל מחמת השבת, שמחמיר בשבת שלא לדחותה מפני פיקוח נפש, והוא נקרא 'שופך דמים', [שהיא חומרא שלא בכל מי שאינו מציל נפש מצאנוה]. ומפני, שקובע שראוי שלא יצילוהו מפני השבת, והרי הוא אומר בזה שדינו למות, היפך מה שלימדה תורה שהשבת נדחית מפני פיקוח נפש. אך אם אינו משתדל בהצלה מחמת עצלות, לכאורה לא יקרא בזה שופך דמים, שכן רשאי הוא לסמוך על הרוב לקולא בזה. והוא הביאור שהאיסור הוא 'להתמהמה', כלומר, ההיסוס במה שלימדה תורה שראויה שבת לדחות מפני נפש הישראל.
ובפשוטו כן הוא, דלא לישתמיט מן הרמב"ם ומהראשו' דלאו ד'לא תעמוד' שאני משאר הלאוין, דלא סמכי' ביה ארובא. והחולק
בדבר זה עליו מוטלת חובת ההוכחה.

עושה חדשות כתב:מתוך המאמר של הגרח"י קפלן שהתפרסם כאן, ובקובץ ישורון ניסן תשפ"א....

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:מתוך המאמר של הגרח"י קפלן שהתפרסם כאן, ובקובץ ישורון ניסן תשפ"א....

בקובץ היכלא היו"ל כעת (ניסן תשפ"ב) נדפס מכתבו של הגרי"מ רובין בנידו"ז בעמ' רפ, ובו תגובה למאמר הנ"ל. עי"ש.

מן הדרום כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:מתוך המאמר של הגרח"י קפלן שהתפרסם כאן, ובקובץ ישורון ניסן תשפ"א....

בקובץ היכלא היו"ל כעת (ניסן תשפ"ב) נדפס מכתבו של הגרי"מ רובין בנידו"ז בעמ' רפ, ובו תגובה למאמר הנ"ל. עי"ש.

אפשר להעלות?

עושה חדשות כתב:בעצם דברי הרמב"ם הנ"ל, ומיהם המינים שהוא בא לאפוקי מינייהו,
הכל מתבאר היטב בס' תורה שלמה פרשת בשלח במלואים עמוד שיט.
(עי' לדוג' בכתבי פרקוי בן באבוי כפי שנד' באוצה"ג יומא דפ"ב, וכן בגי' הרי"ף "שמצטרפין לדעת אחרת", והגרממ"כ הביא שם באורך את דברי הקראים בענין. ומסתבר טובא שאת שיטתם בא הרמב"ם לשלול).