פורום אוצר החכמה

יש להס' האם דבר שהוא איסור הנאה אמרי' ביה ד'"בריה" אי"צ כזית, וכן ד"בריה" אינה בטילה ברוב, או דכיתותי מיכתת שיעוריה.
וראיתי בחק"ל יו"ד סי' נז שכ' מה"ט דבאיסוה"נ אין חשיבות בריה.
האם יש לזה עוד מקורות?

(והנה בנזיר נא: "בעי רבא נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירין לה והא חסר או בריה גמירי לה והאיכא", והראש' מפרשים בכמה אופנים, האם הנידון הוא לענין מלקות על בריה בפחות מכזית או לענין טומאה, וכן אם איירי כשחסרה הנמלה אבר שאין הנשמה תלויה בו או שהנידון הוא בהל' רובו ככולו, ומ"מ עצם הנידון הוא האם חשיבות נמלה זה "שיעורא" או "בריה", ואולי הנידון הנ"ל תליא בזה).

מה עם הנידון על שור הנסקל שכתבו הראשונים שלא הוי בריה בגלל שלא מתחילת ברייתו. האם לא איירי אלא על האכילה?

איסור והיתר כתב:מה עם הנידון על שור הנסקל שכתבו הראשונים שלא הוי בריה בגלל שלא מתחילת ברייתו. האם לא איירי אלא על האכילה?

ראיה טובה לכאו'. אמנם מה הוא זה שהוספת "האם לא איירי אלא על האכילה"?

ושמא כוונתך דאמנם שור הנסקל הוא איסור הנאה, וכלפי זה אין לו חשיבות בריה, אבל עדיין כלפי איסור האכילה ייחשב כבריה, וממילא אם שוה"נ יתבטל ברוב, יהיה דינו כך: דהאיסור הנאה יתבטל כי זה אינו בריה דכתותי וכו', והאיסור אכילה לא יתבטל.

אמנם לא ניחא לי בזה, כי סו"ס האיסוה"נ כותת את שיעורו כבריה, ובודאי לא חשיב בריה גם לענין איסור אכילה.

ועוד, דבאת לנידון ביטול לחצאין, וכדלהלן,
דהנה יש לחקור האם אמרי' ביטול לחצאין, ונפק"מ לדוג' בדין חתיכה הראויה להתכבד שהק' הראש' דכל איסור אכילה לא חשיב חהר"ל כי הרי אינו יכול לכבד בו אורח יהודי, ותי' דמ"מ אחרי דין הביטול וההיתר שיחול עי"ז כבר הוי חהר"ל. ויל"ע גבי בב"ח שנתערב בהיתר, דאמנם האיסור אכילה לא יתבטל ברוב כי אם יתבטל ייהפך לחהר"ל, אבל האיסור הנאה גם אם יתבטל הרי ל"ח חהר"ל כשאין היתר לאכול. וא"כ נימא ביטול לחצאין דיתבטל האיסוה"נ של בב"ח בלי האיסור אכילה.
(וכנ"ל יל"ד בב' איסורים שנזדמנו בחתיכה אחת, דאמנם א"א לבטל את שניהם ולהתיר לגמרי כי אז זה יחזור להיות חהר"ל, אבל לכאו' אחד מהם יכול להתבטל, כי האיסור השני ישאיר אותו בגדר אינו ראוי להתכבד. ובמי זה תלוי להחליט איזה איסור יתבטל ואיזה יישאר? וכגון שיש נפק"מ בין האיסורים, האחד אסור רק באכילה ולכו"ע, והשני אסור גם בהנאה אבל מותר לכהנים, וכיו"ב. וצ"ע).
עוד כתבו הראש' דראויה להתכבד רק לכהנים ל"ח חהר"ל, וא"כ ילה"ס בחטאת טמאה שנתערבה בחולין, דאם נבטלה לגמרי הרי תיעשה חהר"ל, אבל אם נבטל ממנה רק את הטומאה ונשאיר את האיסור לזרים, ל"ה חהר"ל, מי אמרי' ביטול לחצאין.
ועי' היטב בר"ן ע"ז לז. ורא"ש שם פ"ה סי' כח, ובפמ"ג יו"ד סי' קא שפ"ד סק"א ואו"ח סי' ריז א"א סק"ז וכן סי' רסה סק"ג, שאג"א דיני חדש סי' יב, וכת"ס יו"ד סי סד, (ולא כל הדברים שווים, האם מה"ט הכל בטל או דמה"ט אין ביטול כלל, עי'), (ואשמח לקבל מקורות נוספים).

איסור והיתר כתב:מה עם הנידון על שור הנסקל שכתבו הראשונים שלא הוי בריה בגלל שלא מתחילת ברייתו. האם לא איירי אלא על האכילה?

יש לדחות דשור הנסקל הוי מן הנקברים, ול"א כתותי מיכתת שיעוריה אלא בנשרפין.

(דבר נוסף: אם נסכים להצעתך דהאיסור הנאה יתבטל ומה"ט ישוב להיות בריה ואז האיסור אכילה לא יתבטל, א"כ אין לנו נידון של כתותי וכו' בדין בריה האמור גבי ביטול ברוב, אלא רק כלפי בריה למלקות בלי כזית).

ןמה עם בב"ח דהוי מהנקברים ודנו בו מדין כתותי מכתת? (עיין פתש פז)

כפי הנראה הדבר תלוי בפלוג' ראש', האם בנקברין אמרי' כתותי וכו'. עי' לדוג' באנצ"ת כרך כח ערך כל העומד טור שעז.

למה בסוגיא דדבר חשוב כגון טבעת ע"ז דאיירי רק לענין איסוה"נ אתה לא דן כתותי מכתת?

הריני מסכים לשאילותיך, אלא שציינתי בהודעה הפותחת את ד' החק"ל, ובהיותי בסוג' זו תמהתי על דבריו דלא אשכחן כה"ג לבטל חשיבות בריה וחהר"ל ודבר חשוב וכו' עם דינא דכתותי וכו'. (והוא להדיא כ"כ על בריה לביטול ולא רק על בריה למלקות).


אגב, אכתוב הערה שיש לי בד' הטור סי' קא. ז"ל -

והא דבריה וחתיכה הראויה לא בטלי דווקא בעודם שלימים אבל אם נתרסקו בטלי דתו לא חשיבי ואפילו אם נאסר כבר התערובות ונתרסקו אח"כ מתבטלין ודוקא שנתרסקו הבריה והחתיכה בשוגג אבל במזיד שכיון לבטלם אסור למי שכיון לבטלו ומיהו אף על פי שנחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר האיסור נחתך ומתבטל ויהיו כולן מותרות אלא אותה שנחתכה לבד מותרת ממ"נ דאם היא של האיסור אף כולן מותרות ואם אינה של איסור הרי היא לבדה מותרת והשאר אסורות ואפילו נחתכו רובן אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות

ולא הבנתי, מה אריכות הלשון ממ"נ וכו', הרי זה ביטול ברוב רגיל, היות והחתיכה הזו כבר איננה ראויה להתכבד, הרי היא בטילה ברוב היתר.
ואם זה בדוקא, והיינו דכיון דהיא מותרת אבל החתיכה האסורה נשארה ראויה להתכבד, לכן א"א לבטל ברוב אפי' את מה שהתרסק, ואין להתיר אותה אלא מצד היתרה הראשון, א"כ מבו' בטור דשייך ביטול ברוב "על הצד", ולא כמש"כ רעק"א בגי' סי' קה דאם לא ידעי' שהרוב הוא היתר אז אין כאן דין ביטול ברוב ואפי' על הצד שהרוב הוא היתר. ויל"ע בזה עוד בד' הגמ' בבכורות גבי ביטול ציר ממה נפשך וכו'. ואולי לח בלח שאני דדין הביטול בו אלים טפי.