גופא, אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה וכו', לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה, מלך - משום אפסניא.
דהיינו, מלך אינו יושב בהרכב הדיינים המחליט על עיבור השנה, משום אפסניא. על 'אפסניא' זו נאמרו שני פירושים, האחד ברש"י והשני בערוך (מובא במסורת הש"ס שם). את שניהם מביא הרמ"ה, ואלו דבריו:
ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. מלך משום אפסוניא - הוצאת חיילותיו שצריך לחלק להן ממון כו"כ בכל שנה ונוח לו שיהיו כל השנים כולן מעוברות וי"א לפי שהוא נוטל את המס לשנה והוא מחלק לחיילותיו בכל חדש וחדש ואם יוסיפו חדש צריך לתת להם משלו לפיכך דוחה את העיבור.
לפי הפרוש השני (הוא פירוש הערוך), המס המוטל על העם קצוב לכל שנה, ואינו גדל כאשר בית דין החליט לעבר את השנה. המלך, המחלק קצבה לחיילותיו לפי חודשים נאלץ למצוא פיתרון לקצבת החיילים בחודש העיבור, שכן היא איננה מעוגנת בתקציב השנתי, ועל כן יש לו עניין שלא תעובר השנה.
בירושלמי (יבמות פ"ד הי"ב) שנינו:
פירוש, היו שלשה עשר אחים ומתו שנים עשר מהם ללא בנים. אמר רבי לאח הנותר לייבם את כולן, והא טען שאין בכוחו לפרנסן. אמרו הנשים, אנו נפרנס, כל אחת חודש אחד. אמר האיש, ומה עם חודש העיבור? אמר רבי בחודש העיבור אפרנס אני. התפלל רבי עליהם, והם הלכו להם. כעבור שלש שנים, בחודש העיבור, באו אל רבי כולם, יחד עם שלשים וששה ילדים שנולדו לשתים עשרה הנשים. וכו'. ורבי נתן להם מזונות חודש זה.תלת עשר אחין הויין ומתין תרין עשר דלא בנין אתיון בעיון מתייבמה קומי רבי אמר ליה רבי איזיל ייבם אמר ליה לית בחיילי. והם אומרות כל חדא וחדא אנא מזייננא ירחי. אמר ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא. אמר רבי אנא זייננא ירחא דעיבורא וצלי עליהון ואזלון להון בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתא מיינוקין אתון וקמנו להן קומי דרתה דרבי. סלקין ואמרין ליה לרע קרייא דמיינוקין בעיין מישאל בשלמא. אודיק ר' מן כוותא וחמתון. אמר לון מה עיסקיכון. אמרין ליה אנן בעיין תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא. ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא.
ראה שיירי קרבן שם שביאר מדוע הייתה בעיה עם חודש העיבור, ולא סידרו שכל אחת תפרנס חודש בזו אחר זו.
וראה קונטרס 'עוללות', לרבי ראובן מרגליות, סי' ה, המברר שהאיש בסיפור זה הוא 'בר קפרא', תלמיד או תלמיד-חבר של רבי.
וכעת לקופת העיר;
הנ"ל פרסמו השבוע עלון ובו קריאה למגבית חודש העיבור. הם מסבירים שם, לאור התקדימים שפורטו לעיל (ותודה להם על חלק ממראי המקומות לנכתב לעיל), שהיות והם מחלקים מדי חודש בחודשו מיליוני ש"ח לנזקקים, והיות והם מתבססים על הו"ק הניתנות לפי החודשים הלועזיים, והיות והם מחלקים את הכסף לפי החודשים העבריים, הרי שבחודש העיבור הם עומדים לפני שוקת שבורה. על כן הם פונים בזאת אל "המיוחדים בעם, אנשי המעלה, בעלי הנפש", להיחלץ חושים עבור החודש הערירי.
על אף שהם מסבירים באותיות מאירות עיניים את הבעיה, לא זכיתי להבין. הרי כמו במקביל לכל החודשים העבריים, גם במקביל לחודש העיבור קיים לו איזשהו חודש לועזי שבו נכנסות הו"ק לחשבון הבנק של קופת העיר. אם כן מה נשתנה חודש אדר הראשון מחודש מרחשון או מנחם-אב.
אודה מאד למי שיסביר את הבעיה לקשה תפיסה שכמוני.