יצחק אבינו "ניצל" מהעקידה?

[עושה חדשות]

ז"ל בעלי התוס' פ' בשלח:
"אז ישיר משה מיום שברא הקב"ה את העולם לא אמר אדם שירה לפניו עד שעמד משה ובני ישראל ואמרו שירה ברא אדם הראשון לא אמר שירה לפניו הציל לאברהם מכבשן האש לא אמר שירה לפניו הציל ליצחק מן העקידה ולא אמר שירה לפניו הציל ליעקב מן המלאך לא אמר שירה לפניו וכיון שבאו ישראל להם הים עמדו ואמרו שירה לפניו".

והמקור הוא בשמו"ר פ' כג:
אז ישיר משה, הה"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדם הראשון ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנא' אז ישיר משה ובני ישראל הוי פיה פתחה בחכמה, אמר הקדוש ברוך הוא לאלו הייתי מצפה.

ולהבדיל, אף המן רואה את הדברים כך, ז"ל ילקו"ש אסתר תתרנו:
מה ראה אומר לצולבו, אלא אמר הרי השתא שמכל דבר הקדוש ברוך הוא יכול להצילם, הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, ומשה מחרב פרעה, ישראל מן הים וכן מכל דבר, ומן הצלוב אינו יכול להציל.


אולי זה שייך קצת למש"כ הר"ן בתענית ו. מדפ"ה מי שענה את אברהם אבינו על הצלתו של יצחק, ואמנם המהרש"א שם טו. כתב לא שנענה במה שלא נשחט יצחק אלא על שבקש ממנו ית' אלהים יראה לו השה לעולה, וכבר עמד בזה השל"ה בפ' וירא בהרחבה, ונעתיק תחילת דבריו אמנם כי דייקת שפיר תמצא בפסוק ובדברי רבותינו ז"ל שהיו אב ובנו מצדדים ליפטר ממיתה זו, אם בפסוק כתיב 'ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה', וזו היה תפלה ממנו שימציא השם יתברך שה במקומו, וסיים אחר כך ואם לא ימציא לו השם יתברך שה אזי 'לעלה בני', מכל מקום התפלל הוא שיעשה לו השם יתברך נס, ושעל זה אנו אומרים 'מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו', כי הוא נענה על תפלתו, ואם כן מהו זה השבח המופלא, הלא אמרו רבותינו ז"ל המוסר עצמו לקדושת השם על מנת שיעשה לו נס כו', ואם נעשה לו נס בוודאי לא נקרא מקדש השם מאחר שכוונתו היה על הנס. ובדברי רבותינו ז"ל מצינו גדולה מזה, איך היה אב ובנו מתפללים שיהיה נצול ונפדה ממות, איתא בילקוט 'וישם אתו על המזבח', עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר ליה, בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר 'אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי' וגו', עד כאן. אמת מה נהדר מה שהיה מוכן לעשות זה המעשה אם לא יהיה נענה בתפילתו, מכל מקום לא קיים 'עבדו את ה' בשמחה', וביקש טצדקי לפטור מזה, ואם כן מה זה השבח הגדול שנשתבח וכו'.



ועכ"פ צ"ע מהו ענין ההצלה מן העקידה לומר עליה שירה ולהפחיד בה את המן, והרי לא היה כאן סכנה במציאות, אלא ציווי ה' לעוקדו, ואח"כ הציווי אל תשלח וכו'.

[מה שנכון נכון]

viewtopic.php?f=17&t=20125

[שמש]

ולמה לא תקשה על כל מי שניצל מסכנה שהייתה גזרת ה' שיכנס בסכנה ואח"כ גזירה שיינצל, וא"כ לא הייתה סכנה במציאות?
למשל: צ"ע מהו ענין ההצלה מן הים לומר עליה שירה, והרי לא היה כאן סכנה במציאות, אלא ציווי ה' לצאת ממצרים ואח"כ להכנס לים, ואח"כ הציווי לים שיבקע...

[אוצר החכמה]

אבל המדרש עם המן עדיין קשה. שהרי המן, שלא כמונו דן על יכולת ה' להציל וכביכול שיש לדון אם יכול להציל מהאש או מחרב פרעה, אבל בעקידת יצחק שהציל בזה שחזר בו מצוויו זה לא מובן למה שלא יוכל לעשות כן?

[עושה חדשות]

תודה לכל החכמים.
אגב, זכורני שראיתי ברד"ל נידון האם יש אבילות על הנהרגים עקה"ש כדין יהרג ואל יעבור, ודן בזה גם על אבילותו של אברהם לו יצוייר דיצחק היה נשחט.
וזאת בעצם עיקר שאלתי, דלכאו' נראה דמי שמצוותו בכך בעצם, (לא מחמת ציווי אנס גוי אלא מחמת ציווי הבורא), אין בזה שום אסון, אמנם במקורות שציינתי (וכן מה שצוין באשכול שהביא הרב משנ"נ) מבו' ל"כ, אלא יש בקשה ותפילה להינצל מזה, יש נס בהצלה מזה, עד כדי שירה וברכת הגומל.
ודו"ק.

[גם זו לטובה]

ירושלמי (תענית ב,ד)

על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל: גמ' ולא יצחק נגאל. מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל.

מבואר "שענה את אברהם" היינו "גאולת יצחק" שנגאל ממיתה

ובבלי (תענית ד)

ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם

והדברים עתיקים.

[גם זו לטובה]

ילקו"ש (וירא קא)

וישם אותו על המזבח [כ"ב, ט] עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א"ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך, באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו, שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד אל תשלח ידך אל הנער

[סעדיה]

זכורני שראיתי ברד"ל נידון האם יש אבילות על הנהרגים עקה"ש כדין יהרג ואל יעבור, ודן בזה גם על אבילותו של אברהם לו יצוייר דיצחק היה נשחט.

ביאורו על פרדר"א פל"א אות מ"ד

[סעדיה]

על דברי הר"ן בתענית יש להעיר מדבריו בדרשות (הדרוש השישי) דלא היה חיוב על אברהם לשחוט את יצחק, וא"כ על מה התפלל?


ולהעיר מדברי הרא"ש בפר' האזינו (פל"ב פי"א).

[מה שנכון נכון]

על דברי הר"ן בתענית יש להעיר מדבריו בדרשות (הדרוש השישי) דלא היה חיוב על אברהם לשחוט את יצחק, וא"כ על מה התפלל?

דברי הר"ן בתענית ודבריו בדרשות בנויים על שני קטעים סמוכים בירושלמי תענית, וא"כ ההערה על הירושלמי.

[סתם איש]

בסליחות מתואר כמה פעמים את זעקת המלאכים שיצחק לא ימות וכו' ומבואר שהיה גזירה ואחרי זה ניצול

[עושה חדשות]

על דברי הר"ן בתענית יש להעיר מדבריו בדרשות (הדרוש השישי) דלא היה חיוב על אברהם לשחוט את יצחק, וא"כ על מה התפלל?

דברי הר"ן בתענית ודבריו בדרשות בנויים על שני קטעים סמוכים בירושלמי תענית, וא"כ ההערה על הירושלמי.

התפלל שלא יהיה מצווה כזו, אלא יקיימה בשה תחת בנו. אף שלא היה חייב מ"מ את המצווה רצה לקיים.

להעיר מדברי הרא"ש בפר' האזינו (פל"ב פי"א).

הערה חזקה. ז"ל שם: "וא"ת למה אמר יעקב חבל נחלתו יותר מאברהם ויצחק ויש להשיב כנשר שהוא רחמני על בניו שהוא אומר יגיע בי החץ ולא בבני וזש"ה כרחם אב על בנים וזהו יעקב כד"א והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהרי אברהם נמצא אכזרי שרצה לשחוט את בנו ולא רצה להתפלל עליו וכן יצחק רצה לקלל את יעקב ויעקב שרחמיו על בניו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לסייעו".

זכורני שראיתי ברד"ל נידון האם יש אבילות על הנהרגים עקה"ש כדין יהרג ואל יעבור, ודן בזה גם על אבילותו של אברהם לו יצוייר דיצחק היה נשחט.

ביאורו על פרדר"א פל"א אות מ"ד

יש"כ.

בבלי (תענית ד)

ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם

והדברים עתיקים.

זאת הערה נוספת. האם מעיקרא בכלל לא היה ציווי על השחיטה, וא"כ אין כאן הצלה.

גם יש להעיר האם הניסיון של העקידה כלל גם את יצחק, (כחובה או כמצווה), מלבד היותו ניסיון לאברהם.

אבל המדרש עם המן עדיין קשה. שהרי המן, שלא כמונו דן על יכולת ה' להציל וכביכול שיש לדון אם יכול להציל מהאש או מחרב פרעה, אבל בעקידת יצחק שהציל בזה שחזר בו מצוויו זה לא מובן למה שלא יוכל לעשות כן?

הערה זו נותרה עדיין ללא מענה.

[מה שנכון נכון]

על דברי הר"ן בתענית יש להעיר מדבריו בדרשות (הדרוש השישי) דלא היה חיוב על אברהם לשחוט את יצחק, וא"כ על מה התפלל?

דברי הר"ן בתענית ודבריו בדרשות בנויים על שני קטעים סמוכים בירושלמי תענית, וא"כ ההערה על הירושלמי.

התפלל שלא יהיה מצווה כזו, אלא יקיימה בשה תחת בנו. אף שלא היה חייב מ"מ את המצווה רצה לקיים.

אם לא היתה זו גזירה [או דברים התלויים במזל] אלא רצון ה' לא ברור ששייך ע"ז תפלה שישתנה רצונו ולא ירצה שאקיים מצוה זו, ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם לשנות את רצונו. [ומלבד הענין העקרוני של שינוי כלפיו ית' שכבר דנו בו ספרי המחשבה והפלוסופיה, גם לא נראה שאברהם אבינו ייעץ לה' איזו מצוה לצוות, ושאולי כדאי להחליף מצוה אחת באחרת].

[עושה חדשות]

ראה במאמרו של הרה"ג משה קסלר הנד' כעת -תשרי תשעז- במוריה, כמה ביאורים על מי שענה לאברהם וליצחק וכו'.

[אוצר החכמה]

אבל המדרש עם המן עדיין קשה. שהרי המן, שלא כמונו דן על יכולת ה' להציל וכביכול שיש לדון אם יכול להציל מהאש או מחרב פרעה, אבל בעקידת יצחק שהציל בזה שחזר בו מצוויו זה לא מובן למה שלא יוכל לעשות כן?

אולי התשובה שהמן לשיטתו שהיה פרסי שהאמינו שיש שני כוחות טוב ורע כמבואר בגמרא הורמיז והורמין. ולפי הבנה זו מי שהפיל את א"א לאש זה הכוח הרע והנה הקב"ה הטוב יכול להצילו. וגם את העקידה פירש כך שהרע רצה שיישחט יצחק והטוב הצילו.

[יודע_ספר]

ברלב"ג כתב בביאור הפסוק 'ויאמר אברהם אלוקים יראה לו השה לעולה בני וכו'' (וירא כב, ח)
שאברהם התכוון לתפילה מי יתן ואלוקים יראה לו את השה לעולה ולא יהיה זה אתה בני.
(הובא באוצר מפרשי התורה שם).

וזה מה שכתב הפייט (ר"ש בן גבירול) בסליחות ליום ה' מעשי"ת (סליחה צב) 'מרום יראה לו השה והוא ישיב וכו' סוקר ספונות בני שועך יקשיב'

[פרי יהושע]

ברלב"ג כתב בביאור הפסוק 'ויאמר אברהם אלוקים יראה לו השה לעולה בני וכו'' (וירא כב, ח)
שאברהם התכוון לתפילה מי יתן ואלוקים יראה לו את השה לעולה ולא יהיה זה אתה בני.
(הובא באוצר מפרשי התורה שם).

וזה מה שכתב הפייט (ר"ש בן גבירול) בסליחות ליום ה' מעשי"ת (סליחה צב) 'מרום יראה לו השה והוא ישיב וכו' סוקר ספונות בני שועך יקשיב'

ובכל זאת נראה כעין סתירה שקשה לשלבה, הרצון להיעקד ולעקוד, והתפילה שלא יקרה, ואולי התפללו הטוב בעינך עשה, ודרוש עיון עמוק.

[אבןטובה]

לב חיים ח"ב סי' מא שירה לא אמרו אבל ברכת הגומל אמרו

[איש טלז]

עושה חדשות עיקר הקושיה שמעתי מהגר"ד סגל שהאריך בענין זה [ועיקר דבריו כי דיבור של הקב"ה אינו יכול להתבטל ואכמ"ל]

[איש לוי]

על דברי הר"ן בתענית יש להעיר מדבריו בדרשות (הדרוש השישי) דלא היה חיוב על אברהם לשחוט את יצחק, וא"כ על מה התפלל?

דברי הר"ן בתענית ודבריו בדרשות בנויים על שני קטעים סמוכים בירושלמי תענית, וא"כ ההערה על הירושלמי.

התפלל שלא יהיה מצווה כזו, אלא יקיימה בשה תחת בנו. אף שלא היה חייב מ"מ את המצווה רצה לקיים.

להעיר מדברי הרא"ש בפר' האזינו (פל"ב פי"א).

הערה חזקה. ז"ל שם: "וא"ת למה אמר יעקב חבל נחלתו יותר מאברהם ויצחק ויש להשיב כנשר שהוא רחמני על בניו שהוא אומר יגיע בי החץ ולא בבני וזש"ה כרחם אב על בנים וזהו יעקב כד"א והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהרי אברהם נמצא אכזרי שרצה לשחוט את בנו ולא רצה להתפלל עליו וכן יצחק רצה לקלל את יעקב ויעקב שרחמיו על בניו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לסייעו".

בביאור הענין נראה, דהנה יעוי' בהמשך דברי השל"ה הק' שציין ה'עושה חדשות' שתפילתו של אברהם להזמין לו שה, היה בכדי שהקב"ה יקיים את דבריו הראשונים שאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע' וכתב השל"ה הק' שם, שאם היה רק את הציווי 'והעלהו לעולה' (בלא ההבטחה שביצחק יקרא לך זרע) ח"ו לומר שהיה אברהם מתפלל שיתבטל הציווי. עיי"ש.

ואמנם דברי השל"ה הק' עדיין צ"ב, דמדוע בחר אברהם להתפלל שהקב"ה יקיים דבריו הראשונים, יותר מאשר להתפלל שיקיים דבריו האחרונים שהוא ציווי העקידה? האם זה משום שהיה בלבו של אברהם רצון פנימי שיצחק ישאר בחיים ולא יצטרך לעקדו, ואם אכן כן אז לכאו' מתמעט גודל נסיון ההעקידה, לא כן?
ונראה ברור, דלעולם אברהם אבינו בחר לעשות את העקידה בלב שלם, וכמו שאומרים בתפילה "וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם" וכבר ציינו לעיל את דברי חז"ל שכששחט אברהם את השה, הוא התפלל ובכה שיהיה חשוב כאילו עקד את יצחק, ומוכח בזה דרצונו של אברהם בהקרבת יצחק היה באופן מוחלט ללא שום רצון להימנע מזה, ומ"מ מה שהתפלל אברהם שיהיה קיום לדבריו הראשונים שהבטיח לו הבורא 'כי ביצחק יקרא לך זרע' הוא משום חילול ה', והיינו, דהרי עצם מעשה העקידה היה בו לכאו' משום חילול ה', שהרי אברהם לימד כל הזמן את תורת הי"ת וכמבואר בר"מ בתחילת יסוה"ת, והיה נלחם נגד הע"ז ונגד מה שהיו מקריבים את בניהם לע"ז וכו', והנה עכשיו הי"ת מצוה לאברהם שיקריב לו את יצחק בנו יוחדו אשר אהבו, והיה בזה לכאו' חילול שם ה', שזהו נגד כל הפצת תורתו של אברהם לעולם, ומ"מ אילו היה רק ציווי זה (ולא היה ההבטחה שביצחק יקרא לך זרע) לא היה אברהם מתפלל על ביטול מצוה זו, שהרי אם הקב"ה בעצמו מצווה לו דבר זה, כיצד יתכן שהוא חושש לחלול שמו הגדול (ואמנם מצאנו שמשה התפלל 'למה יאמרו הגויים מבלי יכולת ה' וכו', מ"מ אינו דומה הנהגת הי"ת למצוה שהוא מצווה, דכשבא להנהיג הנהגה מסוימת שייך להתפלל שיהיה הנהגה אחרת, אם בהנהגה זו יתכן חילול הי"ת, משא"כ במצוה שנצטווינו אין מקום להתפלל שלא יצונו בזאת, מחמת 'דאגתנו' לחילו שמו) אבל מאחר שבדבריו הראשונים הובטח לו שביצחק יקרא לו זרע, וא"כ נמצא שלפי דיבור זה אין מקום לעקידה של יצחק, וממילא יש מקום תפילה בכדי למנוע את אותו חילול הי"ת.

ולפי"ז נמצא דתפילתו של אברהם לא היתה מכח רחמיו על יצחק ובכדי ל'הצילו' מן העקידה, אלא כל תפילתו היתה למען שמו יתברך שלא יתחלל ע"י העקידה וכל זה מחמת שבדבריו הראשונים של הי"ת אין מקום לציווי העקידה, וממילא יש תפיסת מקום לתפילה זו. כ"נ בביאור הענין ע"פ דברי השל"ה.

ולפי זה, יתכן דדברי הרא"ש דלעיל, אין נסתרים ממה שמצאנו שאברהם התפלל שיזמין לו הי"ת שה, כיון שכל תפילתו לא היתה מכח רחמיו על יצחק אלא משוום כבודו לחילול שמו של הי"ת, וע"ז כתב הרא"ש דנמצא אכזרי שלא התפלל על יצחק, והיינו משום עצם הצורך של יצחק מצ"ע להישאר בחיים. ואמנם עצם דברי הרא"ש צ"ע, מדוע הוי אכזרי בזה שלא התפלל על יצחק, והרי היה לו ציווי מאת הי"ת "והעלהו לעולה". ואולם כבר מצאנו בחז"ל (מד"ר תחילת איכה) שאברהם נהג במידת אכזריות בזה שכפת את יצחק על גבי המזבח, אבל שם אמרו זאת ביחס לזה שאברהם מבקש מהי"ת שירחם על ישראל לדורות, שהרי נהג במידת אכזריות שכפת את יצחק, אבל לא הזכירו זאת בעצם זה שלא התפלל על יצחק, אמנם יתכן דמ"מ הוא מוכח מעצם זה שכפתו ולא התפלל עליו, ומ"מ כוונת הרא"ש היא, דסו"ס מעשה העקידה מצ"ע היה מעשה אכזרי, למרות ציווי הי"ת בזה, ואע"ג שאין אברהם נעשה לאכרי עי"ז (עי' באוה"ח הק' עה"פ "ונתן לך רחמים ורחמך" האמור לענין מלחמת מצוה) ובזה יש מעלה על ליעקב דלא היה אצלו מעשה אכזריות. ועדיין דברי הרא"ש צ"ע.

[עושה חדשות]

בכמה פיוטים (ראה במצורף כאן), מבו' שהיתה טענה של אכזריות כביכול על אברהם למה לא התפלל להציל את יצחק מהעקידה.

[עושה חדשות]

נשוב לדברי רבינו שלמה זצ"ל רינה ביצחק לפי שמצינו באגדה רננו צדיקים בה' כשהצדיקים רואין שכינתו של הקדוש ברוך הוא מיד הם אומרים שירה כשאמר יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה השיב לו אברהם לעולם בני מיד רינן יצחק ואמר שירה ומה שירה אמר שיר של קרבן

[ש. ספראי]

ראה בילקוט שיצחק מת וקם לתחיה ובירך מחיה המתים

[עושה חדשות]

ר' יהושע אומ' וידבר אלקים אל משה א"ל <הקדוש ברוך הוא ל>משה נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח ואמרתי לו בגודל זרועך הותר בני תמותה (תה' עט יא) ועכשיו הרי השבועה מבוהלת <ובאת> לפני שלא כדרך ארץ להוציא את בני ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח

[גזע תרשישים]

לכל הת"ח החשובים שלום
אוסיף ידיעה מעניינת שאולי תפשר בין שתי הקצוות, בבעלי התוספות על התורה מופיע בפירוש ר"ע מברטנורא ז"ל על הפסו "ותרא את יצחק-ראתה אותו הדור ותוהה מפניו": "והיה יצחק בא מגן עדן שהלך להתרפאות מהחבורה שעשה לו אביו בצוארו בשעת העקידה והיה מהלך עתה וראשו למטה ורגליו למעלה כדרך כל העולין באוב והוא י' הדור שאמר רש"י". (יל"ע לפ"ז בשמואל שעלה ישר מפני כבוד המלכות אצל שאול אמאי מחמת חשיבותו שלו עצמו של יצחק לא עלה ישר ואכמ"ל)

[מנצפך]

לכל הת"ח החשובים שלום
אוסיף ידיעה מעניינת שאולי תפשר בין שתי הקצוות, בבעלי התוספות על התורה מופיע בפירוש ר"ע מברטנורא ז"ל על הפסו "ותרא את יצחק-ראתה אותו הדור ותוהה מפניו": "והיה יצחק בא מגן עדן שהלך להתרפאות מהחבורה שעשה לו אביו בצוארו בשעת העקידה והיה מהלך עתה וראשו למטה ורגליו למעלה כדרך כל העולין באוב והוא י' הדור שאמר רש"י". (יל"ע לפ"ז בשמואל שעלה ישר מפני כבוד המלכות אצל שאול אמאי מחמת חשיבותו שלו עצמו של יצחק לא עלה ישר ואכמ"ל)

כמדומני שיש כאן עירבוב,
הפירוש נ"ל הוא מספר עמר נקא לר"ע מברטנורא בלבד.
אלא שבדפוס וורשא הודפס ספר זה במשולב עם פירוש מבעלי התוספות וכן פירוש הריב"א מבעלי התוס'.

[עושה חדשות]

אבל כעין המובא מ'עמר נקא' אי' גם במושב זקנים ופענח רזא בשם המדרש.

[גזע תרשישים]

ציינו כאן בנוגע לתפילת אברהם אבינו בעת העקידה, מעניין להוסיף מה שכתב על כך המהרש"א בתענית: ""והתחיל באברהם שהוא ראש המאמינים שנענה בהר המוריה לא שנענה במה שלא נשחט יצחק אלא על שבקש ממנו ית׳ אלהים יראה לו השה לעולה וגו׳ ובאולי חטא במחשבה שעולה באה על המחשבה ונתקיימה מחשבתו והנה איל אחר נאחז גו׳ ויעלהו לעולה והיה האיל שנברא מימי בראשית והיינו דכתיב איל אחר דבזולת האיל שנברא בימי בראשית לקיום המין נברא זה האיל אחר שיהיה תמורת יצחק ואפרו שמור לדורות וזה שסיים בו ברכת:".

[צמא למים]

אגב באותו הקשר אפשר לשאול בצורה כזו, אם אברהם אבינו היה עוקד את יצחק, האם היה יושב עליו שבעה?

[עושה חדשות]

אגב באותו הקשר אפשר לשאול בצורה כזו, אם אברהם אבינו היה עוקד את יצחק, האם היה יושב עליו שבעה?

לעיל צויין כבר מש"כ בזה הרד"ל על פרדר"א.

===

ראה במאמרו של הרה"ג משה קסלר הנד' כעת -תשרי תשעז- במוריה, כמה ביאורים על מי שענה לאברהם וליצחק וכו'.

מישהו יכול להעלות?

===

ע"ע כאן.

===

ראיתי עוד:

ישורון - לד.png (150.89 KiB) נצפה 11768 פעמים

[שמר]

בפיוט למען תמים הנאמר בהושענא רבה "למען רך ויחיד נחנט פרי למאה זעק איה השרה לעולה", זעקה! לא שאלה. זעקה?? על מה, אפשר והכוונה שזעק בתפילה שימציאו קרבן אחר תחתיו, או אפשר שאכן כוונתו היתה שאלה רטורית לאברהם הבאה בצורת זעקת רחמים לעורר את רחמי אברהם אביו, עי בכלי יקר שם.

[עושה חדשות]

עפ"ד הרשב"ם מובן יותר הענין של הצלת יצחק,
ז"ל - אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכת' הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך.

[עושה חדשות]

כהושעת גזעו.png (44.18 KiB) נצפה 2289 פעמים

ובמאמר של שפיגל 'מאגדות העקידה' יש כמה מקורות ע"כ שיצחק באמת נשחט, עי"ש.