פורום אוצר החכמה

במשנ"ב הל' קדיש סי נו סק"ח כתב לגבי עמידה בקדיש. שיש ללמוד ק"ו מעגלון מלך מואב שהיה נכרי וקם מעל כסאו לדבר ד' כ"ש אנחנו עמו. עכ"ד.
היום! עת לומדנו סוגיית הגמ' דמברך ה' בסנהדרין ס. גבי הזכרת השם ע"י נכרי, ציינתי לדברי המשנ"ב הללו. והעיר החברותא הת"ח שליט"א. שלכאו' אצל עגלון היה הזכרת של שם ה' ע"י אהוד בן גרא מלבד עצם העניין שאמר שיש לו שליחות מאתו יתב', שלכן קם עגלון ממקומו. אבל מה השייכות לקדיש שהוא שבח להקב"ה מישראל ואינו דבר ה' שנשלח ועל אחת כמה וכמה שאין בו הזכרת שם?

ראה סנהדרין ס. שאצל עגלון היה זה שם בכינוי. [ומהק"ו שם מוכח שאין נ"מ בענין השליחות].

מה שנכון נכון כתב:ראה סנהדרין ס. שאצל עגלון היה זה שם בכינוי. [ומהק"ו שם מוכח שאין נ"מ בענין השליחות].

איה"נ. אבל עדיין צ" הראיה לקדיש אין כאן דבר ה' שנשלח . אלא הזכרת "דבר שבקדושה.

עי' בשד"ח ד"ה והנה ספר ואילך

בקרו טלה כתב:עי' בשד"ח ד"ה והנה ספר ואילך

יישר כח על הבאת דברי קדשו של השד"ח.
אכן עפ"י דבריו מיושב שפיר שהעמידה היא מצד דהוי דבר שבקדושה.

האם העובדה שהאשכנזים יותר עומדים בתפילה, כגון בכל קדיש וכיוצא בה, קשורה לעובדה הבאה -

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא
הלכה ה
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן, ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם, ובערי אדום יושבין בה על הכסאות.

לענין כתב:האם העובדה שהאשכנזים יותר עומדים בתפילה, כגון בכל קדיש וכיוצא בה, קשורה לעובדה הבאה -

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא
הלכה ה
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן, ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם, ובערי אדום יושבין בה על הכסאות.

עי' במאמרו של שמחה עמנואל https://www.academia.edu/38133379/Simch ... 18_Hebrew_ שבו הוכיח שאין מקור לעמידה בקדיש, ובירר תולדות הטעות.

אכן כן, המאמר מוכר לי [ואגב, הוא הועלה כאן בדוך פלן, וחפשתיו כדי לכתוב עליו את הודעתי האחרונה הנ"ל, אלא שלא מצאתיו].

ועדיין שאלתי במקומה עומדת. לא משנה אם היתה טעות, ומהיכן היא נובעת.
סוף דבר, האשכנזים בקלות הורו לעמוד בכל מיני קטעים, מה שלא מצאנו אצל הספרדים. בתקופת הראשונים כמובן.
ואני מנסה לומר שהעמידה לאשכנזים היתה קלה יותר, פשוט להתרומם מהכסא.

או איפכא

עמנואל מביא שר"א בן הרמב"ם וחסידי מצרים ג"כ עמדו בקדיש ובעוד מקומות, ונתייחדו בכריעות ועמידות כו'.
מאידך הגורם להתקבלות המנהג היה הציטוט המוטעה בשם הירושלמי שהיה נפוץ אצל האשכנזים, והובא להלכה בשם פוסקי האשכנזים, ולכן השתרש אצלם.

בהמשך להשערתו של הרב 'לענין', אבל בדורות האחרונים יותר -

כשיש 'סטנדרים' למתפללים יותר קל לעמוד בקריאת התורה לדוגמא ולהישען על הסטנדר בין גברא לגברא או אפילו בעת הקריאה עצמה,

ואילו במקום שיושבים ליד שולחנות יותר קשה המעבר מישיבה לעמידה ממש.

מבחינה היסטורית, לא ברור עד כמה נמשך צורת הישיבה שתיאר הרמב"ם בחלוקה בין אשכנזים וספרדים.

לענין כתב:[ואגב, הוא הועלה כאן בדוך פלן, וחפשתיו כדי לכתוב עליו את הודעתי האחרונה הנ"ל, אלא שלא מצאתיו].

אכן, כאן הוא.

הרוב הגדול של בתי הכנסת כאן, בוודאי אלה הפעילים בימות החול, הם ספרדים, הנוהגים לשבת בקדיש, וגם האשכנזים הרגילים להתפלל אתם יושבים כדי שלא להיות 'עומד בין היושבים' [וכך אמר לי לפני שנים רבות מורה הוראה חשוב בירושלים שיש לנהוג].
אתמול במוצש"ק נזדמנתי למנין של גור [עשו כאן כעין כנס של מלמדים במקום ששכרו שיש בו גם בית מדרש רחב ידיים ; הארכנו בבית בסד"ש ולא הספקנו למניין הרגיל של השכונה] ושכחתי שאצלם רגילים לעמוד כל התפילה ומתוך הרגל התיישבתי מייד לאחר ברכו ורק אז שמתי לב שהכל [כמאתיים איש בפ"י, הבן שלי ואני היינו היחידים שם ללא ספודיק ...] עומדים.
חשבתי אחר כך שאולי הייתי צריך להעמד.
אשמח למקורות בנושא.