ביאור ד' הרמב"ם על עשיית המצוות לקמיע וכו'

עושה חדשות

ז"ל הרמב"ם בהל' מזוזה פ"ה מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

ובהל' ע"ז פי"א הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.

שאילותי: (שואל שלא מדעת)
א. מה ההבדל הגדול בין לכתוב שמות וחותמות בפנים המזוזה או בחוץ, לענין זה.
ב. למה רק מי שכותב שמות במזוזה הוא סכל, והרי גם בלי כתיבת שמות, יתכן הרבה אנשים שעושים את המצווה להנאת עצמן.
ג. למה הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעוה"ב.
ד. הרי באמת המזוזה שומרת, וכמבו' בגמ' כמה דינים מכח זה, ומה נורא שהוסיף עוד שמירות, אם זה בתוך המזוזה.

א. למה מודגש ברמב"ם ההבדל בין חולה לבריא, הרי לכאו' עיקר החילוק זה האם הוא מכוין לזכות הקריאה או שעושה כעין לחש.
ב. למה זה כפירה בתורה, מה שזה משמש גם כלחש למכה.
ג. ולמה החולה שנתן צדקה כמנין חי וכד' לא יהיה בכלל זה.
ד. האם יש קשר בין ב' ההלכות הנ"ל, או רק דמיון בעלמא.

בקיצור, אני מחפש מישהו מרבותינו שהאריך בד' הרמב"ם הנ"ל לבאר מה הנקודה המדוייקת הבעייתית של הסיכלות הנ"ל, וכן האם יש בראש' התייחסות לרמב"ם הזה.

יעקב ו. · הודעהעל ידי **יעקב ו.** » ו' דצמבר 18, 2015 12:47 am

לא ברור לי מה הקושי
הרמב"ם כותב שהפוסל את מזוזתו בשביל שמירה כיון שמדבריו ברור שהסגולה חשובה לו יותר מדין התורה ובכך לתורה אין משמעות בפני עצמה אלא ככלי לשימוש עצמי והוא כקרדום לחפור בו והוא חילול שם ה' ואין לו חלק לעולם הבא
ובכך מיושבים כל השאלות
למה חי לצדקה מותר?
תמהני
שהרי הוא ככל צדקה אחרת ובשביל שיחיה בני הר"ז צדיק גמור

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' דצמבר 18, 2015 8:41 am

לר' יעקב ו.
לא הקשיתי קושיות, ואכן אין כאן כל קושי, ס"ה שאלתי שאלות לבירור, ולא זכיתי עדיין למענה מספק לענ"ד.
לא ברירא לי מהי ה'נקודה' המרכזית של הסיכלות בכתיבת שמות בפנים, ואיפה בדיוק עובר ההבדל בין כתיבתם בפנים או בחוץ, ומהו ההבדל בין מי ששם מזוזה בביתו לשמירה כקמיע, (וכמבו' בגמ' במנחות כמה דינים דאו' הנגזרים מכך שהמזוזה היא שומרת), ובין מי שגם הוסיף שם שמות.
והנה בדבריך מתבאר קצת דרך בזה, כי עצם זה שעשה את המצווה הנפלאה לקמיע, עוד לא נורא כ"כ, כמו מי שהרס את המצווה ברצותו להופכה לקמיע.
וכפה"נ כת"ר נקט שהפסול הוא מחמת עצם כתיבת מילים נוספות בתוך המזוזה, (ויש אחרו' שאכן פי' כך), אבל בלש' הר"מ זה לא מודגש מספיק, ונראה יותר שעצם עשיית המצווה כקמיע, זהו ביטולה של המצווה, ושוב ניצבת שאלתי הקודמת, "מהי הנקודה".
אני גם מחפש את המקור של הר"מ לכל זה.
ועל ד' הר"מ לגבי הקורא פסוק בחוליו, עדיין לא ביארת, מה החילוק בין חולה לבריא, וגם מה ההרס של המצווה בכך שהיא נאמרת ליד החולה או התינוק וכו', ולמה זה כפירה בתורה לחשוב שהיא גם רפואת הגוף.
ומה שתמהתי על תמיהתי בענין ח"י שקלים לצדקה וכו',
למיעוט שכלי הריני תמה, דהכא נמי הרי עשה את המצווה לקמיע, בכך שהוסיף בה מימד סגולי, (ואיך שיהיה הביאור במזוזה, נצטרך להגדיר את החילוק. אבל הדוג' מנתינת צדקה בסתמא ע"מ שיחיה בני, היא שווה למי שקובע מזוזה שתשמור עליו, אבל אינו מוסיף בה שמות). אם כי לדבריך א"ש בלא"ה, שהרי ודאי לא פסל את הצדקה, כההיא דהוספת שמות במזוזה.
(וכנודע המעשה על אחד שתרם ח"י פעמים ח"י, ע"מ שיחיה בנו, ומת בנו, ואמרו לו ידידיו, כנראה אם היית תורם מ"ת פעמים מ"ת, היה בנך חי...).

יעקב ו. · הודעהעל ידי **יעקב ו.** » ו' דצמבר 18, 2015 9:40 am

עיקר הנקודה להבנתי הוא
שבכל מצווה גם אם היא נעשית שלא לשמה עדיין חייב שיהיה מונח בה העיקר שהוא הלשמה שיש בו.
כיון שבלי זה המעשה עצמו הוא כמעשה כישוף לחוד ועליו נאמר שהעושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.
וזה כיון שהמעשה שלו לא מקדש את שם ה' כמו שמחויב בכל מעשה מצווה אלא רק מחלל אותו.
ולכן אמנם שזכות תולה להינצל מייסורים אלא שכאן אין כל זכות.

עושה חדשות

על הר"מ הל' מזוזה עי' הג' הרמ"ך וכס"מ וכו' שדנו האם הר"מ חולק בעיקר הענין וס"ל דהמזוזה לא שומרת.

וז"ל החת"ס ח"ד סי' צ: והנה בודאי אין תכלית מצות עשה של מזוזה לשמירה רק להעלות ייחוד השם על לבו ועוד טעמים ואנחנו לא נדע ויעיי' מ"ש רמב"ן ס"פ בא ומ"מ מי שמכוין בקביעתה לקיים מ"ע שציונו ה' וסובר שאין בזה אלא שמירה לא נאמר שלא יצא ידי חובתו שא"כ רוב ישראל אינם יי"ח מזוזה וגם הרמב"ם לא כ' שבטלו מצוה אלא ע"י שכותבי' בפנים שמות מלאכים ועי"ז בטלו המצוה אבל במה שטעו בתכליתה אין בזה אלא סכלות ומ"מ מקרי מכוין לעשות רצון ה' וכן רוב בני אדם שומרי' רוב התורה ע"מ לקבל פרס ואין זה התכלית האמיתי ומ"מ כיון שמכוין ליי"ח יוצא הוא בזה והוא פשוט.

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » ו' דצמבר 18, 2015 3:00 pm

לדעת הרמב"ם כתיבת כל דבר מבפנים פוסל את המזוזה מדשייך ביה, ודומה לכך הסמ"ג סבר שרק מבפנים יש איסור של בל תוסיף.
כתיבת מלאכים וכו' הופכים את המזוזה לקמיע בין מבפנים ובין מבחוץ, ולדעת הרמב"ם כל ההופך דברי תורה לדברי רפואה אין לו חלק לעוה"ב. ובתחלת דבריו רק הזכיר שם ה' של שדי, ומזכיר את ה' שזה תפקיד המזוזה ואינו עושהו לקמיע.
בצדקה עושה מעשה צדקה רגיל רק חושב שזכותו יועיל לו והוי ככל עושה מצוה שלא לשמה. והקפידא הוא באופן שכל צורת המצוה משתנה בגלל זה.
דברי הרמב"ם מיוסדים על האמור בסנהדרין ושבועות שהלוחש על מכה אין לו חלק לעוה"ב, ובשבועות טו: אמרו להדיא שאסור להתרפאות בדברי תורה אבל להגן שרי. רק שלא נקט כגמ' שהעמידו איבוד עוה"ב דוקא ברוקק, וכבר דנו בזה הכס"מ וכו'.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ש' דצמבר 19, 2015 7:16 pm

אפרט יותר,
אדם רואה עני ורוצה לתרום לו צדקה, הוא מוציא שטר של 20 שח, אבל מבקש עודף 2 שח כדי שיהיה לו את הסגולה של ח"י שקלים, וכיו"ב על ק"ד שקלים, וכו' וכו'. אמנם אין "פסול" בצדקה של ק"ד שקלים, אבל הנה לנו דוג' איך לצורך הסגולה ממעטים את המצווה, כי אם לא היתה סגולה כזו, הוא היה תורם 20 שח בשופי, וכעת הוא ממעט 2 שח מהעני.
לולי דברי הר"מ אולי לא היינו רואים בזה 'אסון', סוף סוף, הוא נתן צדקה, לשם מצווה, ובר מן דין הוא הלביש ע"ז עוד סגולה ע"מ שיחיה בנו. אבל מה זה כ"כ שונה מלהוסיף שמות בפנים המזוזה. אם משום שפסל את המזוזה בכך, לכאו' גם כאן הוא הפסיד וגרע עוד 2 שח מהמצווה לצורך ה"קמיע להנאת עצמו".

עוד דוג', אדם מתכנן ללמוד איזה פרק בש"ס, הוא בוחר את הפרק שלדעתו הוא יקיים בו באופן הכי ראוי את מצוות ת"ת, (אם מצד שעדיין לא למדו כלל, אם מצד שהוא נמשך מאד אל העיון בעניני הפרק, או שיש לו ספר עזר מועיל, או חברותא, וכיו"ב אופנים שיועילו לו בידיעת התורה, ובניצול הזמן ללימוד). והנה הוא חש בכאבים ברגלו, ובשל יסוריו הוא פונה אל הגר"ח קנייסקי שליט"א, ומקבל ממנו סגולה ללמוד פרק "כיצד הרגל", הוא מוותר על התוספת תורה שתהיה לו בלימוד הפרק שתכנן בתחילה, ופונה ללמוד כיצד הרגל. הנה לנו ויתור על המצוה (במידה מסויימת) לצורך הסגולה.

ועל הגרח"ק גופיה ל"ק מידי, חדא, כוונתו שיוסיף בתורה, וע"י העטיפה של הלימוד בסגולה, יש יותר סיכוי שזה אכן יקרה. ועוד, כוונת הגר"ח היא על דרך "הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים", ולא בתור דבר בפנ"ע, ואין כוונתו כתחליף ללימוד אחר כמובן. אבל אכתי ק' לי איך לא חייש על השומעים שיקחו הדברים על האופן "שהן עושין דברי תורה רפואת גוף".

ואמנם זכורני ששמעתי בשם הגר"א ויס, דלא קי"ל כהר"מ הנ"ל, (וצ"ע בסוג' בסנהד' ד"צ ובשבועות דט"ו), וראייתו משימוש תהילים מן הגאונים, המפרט על כל פרק בתהילים לאיזה דבר הוא מועיל, כמו כאב עיניים או עניות וכו', אבל חסרים לי בזה פרטי השמועה.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ש' דצמבר 19, 2015 7:26 pm

ועי' בד' הגר"ה זאקס זצ"ל המצו"ב, בענין אמירת תהילים על חולה בניגון עצוב.

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » א' דצמבר 20, 2015 12:24 am

בשבועות טו: אמרו להדיא שאסור להתרפאות בדברי תורה ושאסור לומר מזמורי תהלים [שיר של פגעים] כדי להתרפא, אך פירשו דאם גם רוקק גם אין לו חלק לעוה"ב. וכן בירו' שבת פרק ו ה"ג אמרו "בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת תן עליו ספר תן עליו תפילין בשביל שישן אסור", ושאלו איך אמרו שיר של פגעים ותירצו כאן משנפגע כאן משלא נפגע. והרמב"ם סבור שלא רק שאסור אלא שגם אין לו חלק לעוה"ב. ונפסק ביו"ד קעט ח-י ויב שיש בהם איסור רק שבמקום פיקוח נפש מותר, אך הרמב"ם יסבור דאף בזה אסור.
ומה שנוהגים לומר תהלים לרפואה או בעת צרה אינו כסגולה לרפואה שזה אסור כנ"ל, אלא מתפללים במילים של תהלים.
והנותן צדקה באופן רגיל וחושב שזכות המצוה יועיל מצוה קעביד וכפסחים ח., אך אם יהפוך את צורת המצוה לעשותו סגולה לצרכים שונים, וכגון לדקדק ליתן סכום מסוים ובמטבעות מסוימות ובטקסים שונים, בזה איכא איסור לכו"ע [אם אין בזה משום פיקוח נפש], ולרמב"ם אף אין לו חלק לעוה"ב.
וה"ה למי שלומד תורה בצורה משונה וכגון שלוקט כל הפסוקים המדברים על דבר מסוים לרפאותו, או שאומר להדיא שאומר הפסוקים או לימוד הזה בשביל תועלת מסוימת, איכא איסור כו' וכנ"ל.

הוגה ומעיין

היה על כך מאמר חשוב של הרב יוסף כהאן באחד מגליונות דאצ'ה.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' דצמבר 20, 2015 8:51 am

הוגה ומעיין כתב:היה על כך מאמר חשוב של הרב יוסף כהאן באחד מגליונות דאצ'ה.

מי מתנדב להעלות או לקשר?

הוגה ומעיין

הנה.

Pages from דאצ'ה 55.pdf: (164.52 KiB) הורד 579 פעמים

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » א' דצמבר 20, 2015 4:55 pm

עושה חדשות כתב:ז"ל הרמב"ם בהל' מזוזה פ"ה מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

ובהל' ע"ז פי"א הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.

שאילותי: (שואל שלא מדעת)
א. מה ההבדל הגדול בין לכתוב שמות וחותמות בפנים המזוזה או בחוץ, לענין זה.
ב. למה רק מי שכותב שמות במזוזה הוא סכל, והרי גם בלי כתיבת שמות, יתכן הרבה אנשים שעושים את המצווה להנאת עצמן.
ג. למה הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעוה"ב.
ד. הרי באמת המזוזה שומרת, וכמבו' בגמ' כמה דינים מכח זה, ומה נורא שהוסיף עוד שמירות, אם זה בתוך המזוזה.

א. למה מודגש ברמב"ם ההבדל בין חולה לבריא, הרי לכאו' עיקר החילוק זה האם הוא מכוין לזכות הקריאה או שעושה כעין לחש.
ב. למה זה כפירה בתורה, מה שזה משמש גם כלחש למכה.
ג. ולמה החולה שנתן צדקה כמנין חי וכד' לא יהיה בכלל זה.
ד. האם יש קשר בין ב' ההלכות הנ"ל, או רק דמיון בעלמא.

בקיצור, אני מחפש מישהו מרבותינו שהאריך בד' הרמב"ם הנ"ל לבאר מה הנקודה המדוייקת הבעייתית של הסיכלות הנ"ל, וכן האם יש בראש' התייחסות לרמב"ם הזה.

לפום ריהטא:
א. בפנים הפסיד את המזוזה שהרי כתב בה עניינים אחרים, בחוץ לא.
ב. לא הבנתי את השאלה. לא רק מי שכותב שמות במזוזה הוא סכל - גם מי חושב שאגדות חז"ל כפשוטן, או מי שסומך על הנס, או מי שמתפרץ לכביש וחושב שהרכב שמגיע יבלום ברגע האחרון, וישנם אינספור מקרי סכלות. ומי שכותב שמות בתוך המזוזה גם הוא בכלל זה, וכאן סכלותו היא שעושה המצוות דבר של הנאת עצמו.
ג. יעויין בספר יד פשוטה על הלכה זו ברמב"ם, מה שדייק מלשון "בכלל" ומה שהשוואה זאת לאמור בהלכות עבודה זרה.
ד. כמדומה שלרמב"ם השמירה אינה עניין סגולי, אלא שאם קיים המצוה כהלכתה יזכה לשכר כמקיים מצוה, ועל דרך זה תתפרשנה הסוגיות.

א. שאלה טובה. כמדומה שהחילוק הוא כדבריך אלא שדיבר בהווה.
ב. ראה סעיף ב לעיל.
ג. כי סו"ס נתן צדקה בכוונה לתת צדקה.
ד. ראה ספר יד פשוטה הנזכר בסעיף ג לעיל.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' דצמבר 20, 2015 8:51 pm

תודה לכל העונים.
יש כאן שאילה נוספת, דהנה הראש' הק' על איסורא דלוחש על המכה, מהא דאמרי' בשבת דס"ז "אמר רבי יוחנן לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא וכו' ולימא וירא מלאך ה' אליו וגו' למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא ויאמר משה אסרה נא ואראה למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא ה' כי סר לראות" וכו'.

ותי' הרי"ף והתוס' וכן הרבה ראש', דסכנה שאני.

ומבו' עכ"פ בדבריהם, דדברי תורה הם באמת גם רפואת הגוף, ולכן בשעת הסכנה יש להתיר לחישה מעין זו, כי היא באמת מועילה. וא"כ שוב נתמה מהי הקפידה הגדולה להשתמש בזה שלא בשעת סכנה ממש.

אבל באמת אין הכרח שהרמב"ם מסכים לזה, ואולי ס"ל ד"אינן אלא רפואת נפשות".

וז"ל המאירי בשבועות דט"ו "כבר ביארנו בפרק חלק שהלוחש על המכה בפסוקי' וברקיקה אין לו חלק לעולם הבא ובלא רקיקה מ"מ איסור יש בו שאסור להתרפאות בדברי תורה ומה שאמרו בששי של שבת ס"ז א' האי אשתא צמירתא נימא וירא אליו מלאך ה' מתוך הסנה י"מ שסכנה שאני ולי נראה שאין זה אלא כעין תפלה והבטחה שתבא לו ישועה מתוך גודל הצרות כמו שידוע במשל הסנה שהוא רמז לאומה השפלה שהיתה שם בוערת באש צרות המלך ההוא ואיננה כלה בידו הא כל שאומ' דרך לחש אסור ואף שם תירצוה בפנים אחרים ומ"מ בריא שקורא מזמורים ופסוקים כדי שתגין עליו זכות קריאתם לינצל מן הצרות הרי זה מותר".

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » א' דצמבר 20, 2015 11:24 pm

עושה חדשות כתב:תודה לכל העונים.
יש כאן שאילה נוספת, דהנה הראש' הק' על איסורא דלוחש על המכה, מהא דאמרי' בשבת דס"ז "אמר רבי יוחנן לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא וכו' ולימא וירא מלאך ה' אליו וגו' למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא ויאמר משה אסרה נא ואראה למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא ה' כי סר לראות" וכו'.

ותי' הרי"ף והתוס' וכן הרבה ראש', דסכנה שאני.

ומבו' עכ"פ בדבריהם, דדברי תורה הם באמת גם רפואת הגוף, ולכן בשעת הסכנה יש להתיר לחישה מעין זו, כי היא באמת מועילה. וא"כ שוב נתמה מהי הקפידה הגדולה להשתמש בזה שלא בשעת סכנה ממש.

אבל באמת אין הכרח שהרמב"ם מסכים לזה, ואולי ס"ל ד"אינן אלא רפואת נפשות".

וז"ל המאירי בשבועות דט"ו "כבר ביארנו בפרק חלק שהלוחש על המכה בפסוקי' וברקיקה אין לו חלק לעולם הבא ובלא רקיקה מ"מ איסור יש בו שאסור להתרפאות בדברי תורה ומה שאמרו בששי של שבת ס"ז א' האי אשתא צמירתא נימא וירא אליו מלאך ה' מתוך הסנה י"מ שסכנה שאני ולי נראה שאין זה אלא כעין תפלה והבטחה שתבא לו ישועה מתוך גודל הצרות כמו שידוע במשל הסנה שהוא רמז לאומה השפלה שהיתה שם בוערת באש צרות המלך ההוא ואיננה כלה בידו הא כל שאומ' דרך לחש אסור ואף שם תירצוה בפנים אחרים ומ"מ בריא שקורא מזמורים ופסוקים כדי שתגין עליו זכות קריאתם לינצל מן הצרות הרי זה מותר".

נראה שהרמב"ם מפרש עניין הגמרא שהוא מצד ישוב דעתו של החולה, אך לא מצד שדברי תורה הם רפואת הגוף. וזהו מה שפסק בהלכה הקודמת לזו שהזכרת בהלכות ע"ז, שהתירו ללחוש על המכה כדי שלא תיטרף דעתו. ובשו"ת בני בנים א מד האריך לבאר שאין כאן איסור חובר חבר מה"ת אלא מדרבנן בלבד.

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » ב' דצמבר 21, 2015 12:13 am

עושה חדשות כתב:תודה לכל העונים.
יש כאן שאילה נוספת, דהנה הראש' הק' על איסורא דלוחש על המכה, מהא דאמרי' בשבת דס"ז "אמר רבי יוחנן לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא וכו' ולימא וירא מלאך ה' אליו וגו' למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא ויאמר משה אסרה נא ואראה למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא ה' כי סר לראות" וכו'.

ותי' הרי"ף והתוס' וכן הרבה ראש', דסכנה שאני.

ומבו' עכ"פ בדבריהם, דדברי תורה הם באמת גם רפואת הגוף, ולכן בשעת הסכנה יש להתיר לחישה מעין זו, כי היא באמת מועילה. וא"כ שוב נתמה מהי הקפידה הגדולה להשתמש בזה שלא בשעת סכנה ממש.

אבל באמת אין הכרח שהרמב"ם מסכים לזה, ואולי ס"ל ד"אינן אלא רפואת נפשות".

וז"ל המאירי בשבועות דט"ו "כבר ביארנו בפרק חלק שהלוחש על המכה בפסוקי' וברקיקה אין לו חלק לעולם הבא ובלא רקיקה מ"מ איסור יש בו שאסור להתרפאות בדברי תורה ומה שאמרו בששי של שבת ס"ז א' האי אשתא צמירתא נימא וירא אליו מלאך ה' מתוך הסנה י"מ שסכנה שאני ולי נראה שאין זה אלא כעין תפלה והבטחה שתבא לו ישועה מתוך גודל הצרות כמו שידוע במשל הסנה שהוא רמז לאומה השפלה שהיתה שם בוערת באש צרות המלך ההוא ואיננה כלה בידו הא כל שאומ' דרך לחש אסור ואף שם תירצוה בפנים אחרים ומ"מ בריא שקורא מזמורים ופסוקים כדי שתגין עליו זכות קריאתם לינצל מן הצרות הרי זה מותר".

התורה ניתנה לרפואת הנפש ולא לרפואת הגוף ומוריד מערכה בכך שעושהו לרפואת הגוף, אך בכ"ז יש בכוחה גם לרפאות את הגוף (עכ"פ להחולקים על הרמב"ם), ובמקום סכנה הותר.

עושה חדשות

יבנה כתב:התורה ניתנה לרפואת הנפש ולא לרפואת הגוף ומוריד מערכה בכך שעושהו לרפואת הגוף, אך בכ"ז יש בכוחה גם לרפאות את הגוף (עכ"פ להחולקים על הרמב"ם), ובמקום סכנה הותר.

ועי' מהרש"א ח"א בשבועות דט"ו.

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » ב' דצמבר 21, 2015 12:43 am

עושה חדשות כתב:
יבנה כתב:התורה ניתנה לרפואת הנפש ולא לרפואת הגוף ומוריד מערכה בכך שעושהו לרפואת הגוף, אך בכ"ז יש בכוחה גם לרפאות את הגוף (עכ"פ להחולקים על הרמב"ם), ובמקום סכנה הותר.

ועי' מהרש"א ח"א בשבועות דט"ו.

מאי נ"מ איך נגרם רפואת הגוף, אם זה עובד באופן ישיר או דרך סילוק רוחות הרעות. סוף סוף מבואר שיש איסור לרפאות ע"י דברי תורה אא"כ יש סכנה, שאז מותר לרפאות בה את הגוף ומועיל.

עושה חדשות

עוד מקור בענין.
ז"ל גינת ורדים או"ח כלל ב סי' כח (ועי"ש שאר דבריו באורך)

אין זו תמיהא של כלום דהא לא נגע ולא פגע למזוזה כלל דהתם כונתם הו' לשם מצוה כאשר צונו ה' אלקינו ושכר האדם לא נהיה מצד עשית הפועל ההו' אלא מצד עשותו מצותו ית' ובשכר זה השי"ת ישמרהו מכל רע אבל העוש' מצוה להנאתו וטובתו לא לצדקה תחשב לו כי עבירה היא בידו והרי הוא מועיל בקדושתה של תורה והא דאמרי' בגמ' האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור היינו כשמתנדבין בעשית צדקה לשם מצוה אלא שאינו עושה אותה לשמה אלא כדי שיהא לו הנאה וזה הוא שכתבו התוס' שם דההיא דאנטונינוס מיירי במי שתוהא על הראשונות וכאן מיירי במי שאינו תוהה דהיינו דכיון שעושה לשם מצוה אף אם לא יבא השכר שממתין אינו מתחרט ותוהא על מה שעשה שהרי אומר ס"ס מצוה עשיתי אבל כשאינו מכוין לשם מצוה אלא שעושה אותה קרדום לחפור בהם ומניח מזוזה בפתחו לשמור את ביתו אין לו שמירה אלא סכין בעיניו ולא תמוש רעה מביתו

וציינו בגי' מהרש"א סי' רפט.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' ינואר 03, 2016 8:44 pm

בשי' הר"מ האם המזוזה שומרת, (עי' המובא לעיל מהרמ"ך וכס"מ),
יש להביא עוד מש"כ במפתח הסימנים לס' התרומה הל' ס"ת סי' קצב -

והרב רבינו משה ב"ר מיימון אומר דמזוזה אינה צריכה עבוד לשמה ולא אתמר גבי ספר תורה ותפלין ואומר הטעם דמזוזה אינה לחובת גופו כי אם לשמרו מן המזיקין

וע"ע מש"נ כאן - viewtopic.php?f=7&t=24208&hilit&start=120#p253261
למה המזוזה פחות חמורה לענין עיבוד לשמה מטעם דהוי חובת הגוף, וד' ס' התרומה הם דרך נוספת בזה, ודו"ק.

והנה יש נידון האם מותר להניח מזוזה במקום הפטור מן הדין, לצורך שמירה מן המזיקין, והפוס' דנו בזה מצד ד' הר"מ הנ"ל, אכן אם האיסור שכתב הר"מ הוא רק משום ביטול המצוה, אבל עצם השימוש במזוזה לסגולה אינו גרוע, ודאי מותר בכה"ג.
וראיה לדבר, דהרי לגבי תפילין מבו' להדיא בפוס' דמותר ללובשם גם שלא בשעת החיוב לצורך שמירה וכד'.
ודו"ק כי קיצרתי.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' ינואר 04, 2016 1:15 am

עושה חדשות כתב:ואמנם זכורני ששמעתי בשם הגר"א ויס, דלא קי"ל כהר"מ הנ"ל, (וצ"ע בסוג' בסנהד' ד"צ ובשבועות דט"ו), וראייתו משימוש תהילים מן הגאונים, המפרט על כל פרק בתהילים לאיזה דבר הוא מועיל, כמו כאב עיניים או עניות וכו', אבל חסרים לי בזה פרטי השמועה.

כדרך שמועות שכוחות, שהם צצות מעט ולאט,
נזכרתי שהנידון שלו היה כלפי הסגולה להניח נועם אלימלך אצל המקשה לילד.
(ובדרך הלצה הוסיף דאולי אין הכוונה להתרפאות בד"ת הנזכרים שם, אלא בסימוני הכוכביות הזרועים שם...).

ואני מתעורר לדון, כלפי הסגולה (ע"פ רבינו בחיי שמות יא-ח) ללחוש למתעכבת לילד את הפס' צא אתה וכל העם אשר ברגליך וכו', שזהו ממש כדוג' הלוחש על המכה, אא"כ יהיה בזה את ההיתר של פיקו"נ.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' ינואר 04, 2016 8:49 pm

עושה חדשות כתב:יש להביא עוד מש"כ במפתח הסימנים לס' התרומה הל' ס"ת סי' קצב

והובא בהגה"מ תפילין א-יא,
וכ' ע"ז שם -ולא עלה טעם זה על לבו של ר' משה כאשר תמצא לקמן בפרק ה' בהלכה ד' איך כותב על אותם שמחשבין שמזוזה היא לצורך שמירה והנאת העולם הזה שהם בכלל מי שאין לו חלק לעולם הבא.

חברא · הודעהעל ידי **חברא** » א' ינואר 10, 2016 1:35 am

עושה חדשות כתב:ואמנם זכורני ששמעתי בשם הגר"א ויס, דלא קי"ל כהר"מ הנ"ל, (וצ"ע בסוג' בסנהד' ד"צ ובשבועות דט"ו), וראייתו משימוש תהילים מן הגאונים, המפרט על כל פרק בתהילים לאיזה דבר הוא מועיל, כמו כאב עיניים או עניות וכו', אבל חסרים לי בזה פרטי השמועה.

ראה בקובץ המצורף.

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » א' ינואר 10, 2016 11:28 pm

חברא כתב:
עושה חדשות כתב:ואמנם זכורני ששמעתי בשם הגר"א ויס, דלא קי"ל כהר"מ הנ"ל, (וצ"ע בסוג' בסנהד' ד"צ ובשבועות דט"ו), וראייתו משימוש תהילים מן הגאונים, המפרט על כל פרק בתהילים לאיזה דבר הוא מועיל, כמו כאב עיניים או עניות וכו', אבל חסרים לי בזה פרטי השמועה.

ראה בקובץ המצורף.

דבריו תמוהים דלא רק שאינו כרמב"ם אלא שזה גם נגד שו"ע שהבאתי לעיל, וכן נגד גמרות מפורשות שג"כ הובאו לעיל. ושימוש תהלים אינו לרה"ג כמוכח מדברי רה"ג עצמו בתשובות הגאונים החדשות סי' קט"ו. אך הרשב"א כותב שהוא מקובל אף שלא הזכיר שם מחברו. ושמא התירו באופן שיש פיקוח נפשות. או שמא שימוש תהלים שלפנינו עובר שינויים והוספות מזמן הרשב"א וכדומה.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' ינואר 14, 2016 1:11 am

והנה בספה"ק שימוש תהילים מובאים פרקים רבים שיש בעצם אמירתם סגולה נפלאה לענינים שונים ומגוונים. אך לעיתים צירף מחברו רב האי גאון ז"ל שיש לאומרם לסגולה, בצירוף עם כוונת השמות הקדושים וניקודם, או לצרף עמהם שמן זית או עלי גפנים וכדו', יעוי"ש. ומאחר שאין אתנו יודע עד מה, ואין אנו בקיאים בכוונת השמות ויתר אמצעי הסגולות, הסתפקנו האם יש בנותן טעם לציין את סגולות אמירת המזמורים עצמם, ללא הוספת כוונת השמות הנלווית להם וכל יתר המעשים שרב האי גאון צירף לעיתים לאמירתם.
ושאלנו את מו"ר מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והשיב שניתן להדפיס את הסגולות שבאמירת מזמורי התהילים, כיון שגם ללא כוונת השמות הק' ישנה סגולה גדולה לאומרן, ומועיל לזכות גם ללא כוונת השמות ויתר העניינים המצורפים, ורק מי שיכול ליטול את השם, יצרף לאמירת המזמורים גם את כוונותיהם הקדושות.
ועל עצם אמירת תהילים כסגולה להינצל מכל מרעין בישין ולזכות להצלחה וברכה בנושאים שונים, העיר מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מדברי הרמב"ם (הלכות עבודה זרה כו, יב) שכתב: "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די שהן מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת נפשות... אבל הבריא שקרא פסוקים ומזמור תהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים - הרי זה מותר". וכן פסקו הטור והשו"ע (יו"ד קעט, ח). הרי מפורש שאין היתר לחולה לעסוק בדברי תורה ואמירת תהילים וכדו' כדי להנצל ממחלתו, ולא התירו אלא לבריא לעסוק בדברי תורה, כדי שזכות הקריאה תגן עליו שלא יחלה ושינצל מצרות ומנזקים.
וביאר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שיסוד החילוק גם לדברי הרמב"ם הוא, בין עיסוק בתורה או בתפילה כדי לעורר זכות לפני ה' יתברך, שזהו מותר, ובין הלוחש על המכה הסבור שעצם לחישת הפסוקים על גבי מכתו היא זאת שתועיל ולא עצם הפניה בתפילה אל הקב"ה, וזה באמת יהיה אסור. ומה שכתב הרמב"ם שהדבר מותר רק באדם בריא, כוונתו היא בשבאדם בריא ברור לנו שלא לחש על המכה, אף ש"קרא פסוקים". אך ודאי שגם חולה העוסק בתורה ובתפילה ולא בקריאת פסוקים, יהיה הדבר מותר, כיון שרוצה לעורר זכויותיו לפני הקדוש ברוך הוא, וכן כשאומר מזמורי תהילים בדרך תפילה לפני הקדוש ברוך הוא, גם זה יהיה מותר .
ולכן יש להדגיש שבודאי שאין לומר סגולות מזמורי התהילים כ"לוחש על המכה", בכך שעצם אמירת המזמור תועיל לרפואה וישועה, שא"כ נאסר לעשות זאת. אלא שאנו אומרים פסוקי תהילים לתפילה לפני הית"ש, אך ורק כדי לעורר רחמי שמים בזכות תפילותינו ובקשתינו .

הוספה (רובו ככולו מס' חישוקי חמד): וישנם (עי' בספר משנת יעקב על הרמב"ם שם, ס' חשוקי חמד שבועות טו, ב) שהקשו על הנוהג המקובל לומר תהלים לרפואתו של חולה, ואח"כ אומרים יה"ר מלפניך וגו' בזכות ספר תהלים שקראנו לפניך וגו' בזכות מזמוריו וגו' ותשלח רפו"ש לחולי עמך ולחולה פב"פ וגו', הרי לכאורה ד"ז אסור לחולה.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סימן ל) תירץ על פי מה שכתב המאירי בשבת (דף סז ע"א) דאפשר שלא נאמר האיסור רק כשעיקר רפואתו מן התורה, אבל לא כשעושה עוד דברים חוץ מאמירת הפסוקים. לפי זה אם עושה פעולה נוספת נוסף על אמירת תהלים, אין את האיסור.
והמהרש"א (שבת שם) הקשה עוד איך אמרינן חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא, והא אמרינן דאסור להתרפאות בדברי תורה, ותירץ דודאי אם האדם לומד משום רפואת הנפש שהיא התורה, וממילא יתרפא גוף החולה ברפואת הנפש שרי, ולא אסרו להתרפאות בדברי תורה אלא בלוחש על המכה ולא נתכוון לרפואת הנפש כלל, יעו"ש.
וכעין זה תירץ בתורת חיים (שבועות טו, ב) דהיכא שאומר פסוקים דרך לחש וזה ודאי אסור, שעושה דברי תורה רפואת הגוף, ואינן אלא רפואת הנפש, אבל התם שחש בראשו איירי שעוסק בתלמוד תורה לשם שמים לקיים מצות השם שצוה ללמוד, ומתכוין שיועיל לו זכות תלמוד תורה שיתרפא מחליו, לכך שפיר דמי שזכות תלמוד תורה הוא אחד מן הזכיות שהאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא.
ואם כן לפי דבריהם של המהרש"א והתורת חיים מיושב בפשיטות ענין אמירת תהלים וענין אמירת היה"ר בזכות וכו', כי תהלים הוא אומר לא בדרך לחש כי אם דרך תפלה ותחנונים, לשם שמים באשר כך הוא רצון ה' שירבו בתפלה לפניו בעת צרה, ובזכות זה של מילוי רצונו יתברך הוא מבקש שיועיל לו זכות זה שיתרפא פב"פ מחליו.
ובהליכות שלמה (פ"ח הערה כב) אמר הגרש"ז אוירבך זצ"ל שעיקר מעלת אמירת התהלים על פי הפשט היא משום תלמוד תורה, כלומר שקורא ולומד פרקי תהלים, שאמרם דוד המלך ע"ה, שהם מכתבי הקודש ומתעורר על ידי זה לחשוק לדבקות בה' כמו דוד המלך וזכות זו תעמוד לו או לחולה שמבקש עבורו, ומהאי טעמא בחרו לומר תהלים יותר משאר לימודים, שזהו לימוד, וגם מעורר את הלב האדם לדבקות בה', וכיון שכן פשיטא שצריך להבין פירוש המלות שמוציא מפיו, ואם אומרו בלי כוונה, יש לחשוש שהוא כלוחש פסוקים על המכה.
וע"ע בדברי הזר זהב, הובא בסידור ישועות ישראל (להגרח"י מראחוב זצ"ל), מאות ח' ואילך, והו"ד בס' אורות התהילים (להגרח"א פרנקל זצ"ל, מילואים, עמוד כה- כו).

(מתוך הקדמתי לספר תהילים ע"פ שימוש תהילים והחיד"א, שייצא לאור בקרוב בס"ד. הערות בענין יתקבלו בברכה. עדיין ניתן להוסיף חומר טוב ...)

עושה חדשות

בענין השימוש במזוזה עבור שמירה, יש לציין עוד את המסופר בירו' ריש פאה ארטבון שלח לר' הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון א"ל שלח לי מילה דטבא דכוותה שלח ליה חד מזוזה א"ל מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר א"ל חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה ואנא שלחי' לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך דכתיב [משלי ו כב] בהתהלכך תנחה אותך וגו', הרי לנו שימוש במזוזה ע"י גוי, בהכוונת רבינו הקדוש, לצורך שמירה.

בשאילתות דר"א פ' עקב ש' קמה, יש המשך לסיפור: ...שגר ליה את שיגרת לי מילה דאנא בעי למיטר יתה ואנא שגרית לך מילה דאת דמיך והיא מנטרה לך דכתי' יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה חפציי וחפציך לא ישוו בה מיד נכנס שד בביתו של ארטבן ולא היה לו אלא בת אחת ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח מיד ברחה אותה שדה ונטל רבינו הקדוש מרגלית לעצמו.

עושה חדשות

ש. ספראי כתב:...(מתוך הקדמתי לספר תהילים ע"פ שימוש תהילים והחיד"א, שייצא לאור בקרוב בס"ד. הערות בענין יתקבלו בברכה. עדיין ניתן להוסיף חומר טוב ...)

אולי יוסיף לנו כבודו עוד קצת פרטים בקצרה על הספר שימוש תהילים. מי מחברו, מי מביאו, וכן הלאה.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:בענין השימוש במזוזה עבור שמירה, יש לציין עוד את המסופר בירו' ריש פאה ארטבון שלח לר' הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון א"ל שלח לי מילה דטבא דכוותה שלח ליה חד מזוזה א"ל מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר א"ל חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה ואנא שלחי' לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך דכתיב [משלי ו כב] בהתהלכך תנחה אותך וגו', הרי לנו שימוש במזוזה ע"י גוי, בהכוונת רבינו הקדוש, לצורך שמירה.
בשאילתות דר"א פ' עקב ש' קמה, יש המשך לסיפור: ...שגר ליה את שיגרת לי מילה דאנא בעי למיטר יתה ואנא שגרית לך מילה דאת דמיך והיא מנטרה לך דכתי' יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה חפציי וחפציך לא ישוו בה מיד נכנס שד בביתו של ארטבן ולא היה לו אלא בת אחת ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח מיד ברחה אותה שדה ונטל רבינו הקדוש מרגלית לעצמו.

ראה עוד -

אור אברהם - שמירת המזוזה בלי המצוה.PDF: (1.65 MiB) הורד 350 פעמים

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ה' אוקטובר 20, 2016 3:06 pm

עושה חדשות כתב:
ש. ספראי כתב:...(מתוך הקדמתי לספר תהילים ע"פ שימוש תהילים והחיד"א, שייצא לאור בקרוב בס"ד. הערות בענין יתקבלו בברכה. עדיין ניתן להוסיף חומר טוב ...)

אולי יוסיף לנו כבודו עוד קצת פרטים בקצרה על הספר שימוש תהילים. מי מחברו, מי מביאו, וכן הלאה.

: שמוש תהלים.jpg (73.86 KiB) נצפה 11279 פעמים

מהעבר · הודעהעל ידי **מהעבר** » א' אוקטובר 23, 2016 5:09 am

ספר שמוש תהלים דפו"ר הוא סביוניטה שי"ב (הספר הוא נדיר ואינו בסה"ל )הספר מלא בלחשים ודברים מוזרים שקשה לייחס לרב האי גאון
פעם ראיתי עותק מהספר וצילמתי את השער וההקדמה

תהלים לפי פסוקים (מה שמכונה תהלים ע"פ החיד"א ) הדפו"ר הוא לקוטי תהלים וילהרמשדורף תע"ז (הספר יצא לאור בלי הסכמות רבנים, גם בדפוסים הבאים קארעץ וליוורנו ושקלאב אין הסכמות , רק ממהדורת ווארשה תרי"ז ואילך יש הסכמות
ובספר גינזי יהודה (מאנדעל) שהו"ל הרב יחיאל גולדהאבר יש תשובה מכת"י השב יעקב ז"ל שהוא הכריז שהספר צריך גניזה
" והביאו לביתי כל מי שהיה בידו אחת ושתים וגנזתי אותן , וממנו יראו לעשות כן בשאר קהילות קדושות בישראל , וה' יסיר כל מכשול מלב העקוב

עושה חדשות

מענין לענין, מקורות מהגאונים על אמירת תהילים:

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » א' נובמבר 13, 2016 1:40 am

עושה חדשות כתב:מענין לענין, מקורות מהגאונים על אמירת תהילים:

האמור בגאונים שם הוא לשבח והודאה או שקורא בתורה בעלמא ואינו בשביל תפלה או סגולה. גם מה שהביא שם בשם מסע ר' יעקב כאילו התפללו על גשמים באמירת תהלים אינו נכון, ומזמורי תהלים נאמרו רק כהלל והודאה.

עושה חדשות

ש. ספראי כתב:...ובהליכות שלמה (פ"ח הערה כב) אמר הגרש"ז אוירבך זצ"ל שעיקר מעלת אמירת התהלים על פי הפשט היא משום תלמוד תורה, כלומר שקורא ולומד פרקי תהלים, שאמרם דוד המלך ע"ה, שהם מכתבי הקודש ומתעורר על ידי זה לחשוק לדבקות בה' כמו דוד המלך וזכות זו תעמוד לו או לחולה שמבקש עבורו, ומהאי טעמא בחרו לומר תהלים יותר משאר לימודים, שזהו לימוד, וגם מעורר את הלב האדם לדבקות בה', וכיון שכן פשיטא שצריך להבין פירוש המלות שמוציא מפיו, ואם אומרו בלי כוונה, יש לחשוש שהוא כלוחש פסוקים על המכה...

ז"ל הספר -

: הגרשז''א.png (58.05 KiB) נצפה 9901 פעמים

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אפריל 22, 2018 11:10 am

בענין תהלים לחולה (ביחס לדברי הרמב"ם עליו נסוב האשכול) ראה עוד בקבצים המצורפים כאן.

וראה עוד באשכול זה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=58233#p58233

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' יולי 06, 2018 12:10 pm

ענין אחר,
הרבה מצוי הענין של אמירת פסוקים לפי סדר שמו של החולה, או לימוד פרקי משניות לפי סדר שמו של הנפטר, פסוקי קרע שטן קודם התקיעות, וכדומה.
האם מצינו כדוגמת זה בדברי חז"ל או קדמונים, משמעות ל'אות' בה מתחיל הפסוק/הפרק וכד', ולקשר את זה לשמו של האדם או לשם המאורע?

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ו' יולי 06, 2018 12:13 pm

למה לא תפתח ע"ז אשכול חדש? נראה מעניין ומתאים לדיון בפני עצמו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יולי 17, 2018 12:27 am

עושה חדשות כתב:ענין אחר,
הרבה מצוי הענין של אמירת פסוקים לפי סדר שמו של החולה, או לימוד פרקי משניות לפי סדר שמו של הנפטר, פסוקי קרע שטן קודם התקיעות, וכדומה.
האם מצינו כדוגמת זה בדברי חז"ל או קדמונים, משמעות ל'אות' בה מתחיל הפסוק/הפרק וכד', ולקשר את זה לשמו של האדם או לשם המאורע?

מצפה לסיוע.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ג' יולי 17, 2018 12:30 am

ראה דבר נפלא בספר צרור המור בפרשת תזריע או מצורע, לגבי שמו של נעמן שר צבא ארם וביאור המעשה דאלישע ששלחו לירדן. ומקורו בספרים עוד קדמונים יותר. עיין שם!

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:ענין אחר,
הרבה מצוי הענין של אמירת פסוקים לפי סדר שמו של החולה, או לימוד פרקי משניות לפי סדר שמו של הנפטר, פסוקי קרע שטן קודם התקיעות, וכדומה.
האם מצינו כדוגמת זה בדברי חז"ל או קדמונים, משמעות ל'אות' בה מתחיל הפסוק/הפרק וכד', ולקשר את זה לשמו של האדם או לשם המאורע?

viewtopic.php?f=17&t=41682#p482333

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' ינואר 03, 2020 2:51 pm

: הגר''ז שוב.png (126.44 KiB) נצפה 7399 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר