הרבי מפוזנא כתב:יאגב. בתנ"ך נכתב "דב" חסר ו'. ובעלי הדקדוק מדקדקים לכתוב את השם "דוב" - מלא בדווקא.
מדוע?
...
על פי האמור, אכן אין השם "בער" מתורגם במקור ל"דוב", אלא ל"דודאים"
יש לי הרבה לענות אבל הכל יהיה מבואר בספרים הבאים:
ספר השל"ה הקדוש - מסכת תענית - דרוש לפרשת מטות (כג)והנה נודע כי גלות מדי ופרס היא גלות אחת, ועיקר גלות מדי הוא גזירת המן,
על כן ניחא דוב ודב, כי הקרי הוא דוב והכתיב דב, והכל אמת. ויתורץ הקושיא שהקשיתי, במסכת ברכות (קידושין עב, א)
משמע הפרסיים מגדלים שער כדוב כו', שמע מינה דדוב ממש קאמר, והכל אמת. דוב רומז על פרס, ודב שהוא זאב רומז על מדי, דהיינו המן עבד כי ימלוך.
שו"ת האלף לך שלמה חלק אבן העזר סימן קפחע"ד
שא' שכתב המסדר בשם אבי המגורשת דב המכונה בער וכתב דב בלא וי"ו. הנה זה ודאי טעות גמור ואין המסדר כדאי לסדר גיטין אך גוף הגט כיון דהוי בשינוי שם אבי המגורשת הגט כשר כמבואר בספרי חאנ"ש בתחלתו אשר המתקנו סוד עם הגאונים מלבוב וסטאניסלב והסכמנו להכשירם בשם אבי המגורשת בשינוי כהך דאינו שינוי ממש דלא נמצא שם דב בלי וי"ו כלל עיי"ש אבל אם הי' כזה בשם הבעל עצמו ודאי הי' פסול הגט.
שנית להנ"ל. הנה המסדר שכתב עוד כמה גיטין דוקא בחסרון וי"ו בשם דוב הנה זה המסדר ודאי פסול מלסדר גיטין דהנה לכתחלה ודאי יש לכתוב מלא גם לדעתי דאפי' בדיעבד פסול הגט כאשר כתבתי לו תחלה ועכשיו אבאר יותר בעזה"י כי אף דקיי"ל באם כתב המלא חסר כשר זה שאני דודאי במלות ושמות דשכיחין בעולם אז ממילא אף אם נכתב חסר העולם יקראו אותו כדרך שקורין לכמה אנשים ויקראו כאלו הי' מלא
אבל בשם דוב כיון דלא שכיח בבני אדם שיהיו נקראים בשם דוב אז בודאי בחסר וי"ו לא יקראו אותו בשם דוב רק בקמץ דב או פתח לכך הוי כשינוי השם ובודאי פסול בפרט אם אינו מקום עגון וז"ל לדעתי:
שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן עזואם כן כאן מה לנו שאין לו שם הקודש לשם וואלף אין לנו רק כפי שהחזיק עצמו וקוראין לו כן בפי העולם ובאמת שבנידון דידן י"ל שקראו כן על שם פרס שנמשל לזאב ודוב וכדרש חז"ל [קידושין ע"ב] אך לא בשביל [זה] אסור לשנות ולכתוב דב מכמה טעמים חדא דאין לחדש דבר וכנ"ל וגם טעם דאפילו אם הי' ידעינן בודאי כוונת קריאת שמו על שם זה
מ"מ כיון שנקרא בער אשר שם הקודש דוב כנ"ל צריך לכותבו מלא דאם יהי' נכתב חסר אם כן לא יהי' שם קודש לשם בער דדב היינו זאב בלשון ארמי [עי' ישעיה י"א ו' בתרגום] ואם כי בקרא יש קרי וכתיב אבל בגט דבעי לכתוב שמו כאשר הוא נקרא ואם לאו הוי שינוי השם דשם דב הוא כינוי רק לזאב ושם דוב רק לבער (ואין) [ואנו] צריכין לכתוב כאשר נקרא לכן יותר טוב לכתוב דוב לאשר כן הוא נקרא בשם הקודש לעלייתו לתורה והכינוי וואלף שייך לו על כל פנים כיון שוואלף נקרא בלשון תרגום דב נכלל בשם דוב גם הכינוי וואלף
אבל אם נכתב דב אין שום רמז לשם בער וגם ישתנה מכפי קריאתו לתורה לזה ודאי גם אם הי' ידעינן כוונת קריאת שם זה לשם כך הי' מהראוי לכתוב דוב מלא ובפרט שמתחלה (אין) [אנן] מסופקין בכל זה ולכן ודאי אם יכתוב דב הוי שינוי השם ושם אחר הוא ופסול גמור ולא דמי לשארי מלאים וחסרים דלא הוי שם אחר:
ערוך השולחן שמות אנשים ונשים שמות אנשים אות ד'וכותבין דוב מלא וי"ו ואע"ג שבמקרא הוא חסר [איכה ג']
שם אינו שם אדם:
שו"ת הר צבי אבן העזר סימן קכזוכבר נחלקו בדור שלפנינו בשם דוב, דבכל מקום כתיב דב חסר ואו, ורק פעם אחת נכתב דוב מלא בואו, במגילת איכה בפס' דוב אורב הוא לי, שם נכתב מלא בואו. והגאון רבי יוסף זכריה פסק לכתוב בגט דב חסר ואו על פי הכלל דאזלינן בתר רובא,
ונחלק עליו בספר עמודי אש להגאב"ד דראסיין [ח"א עמוד נ"ז], והסביר דבריו, דאם הדוב בעצמו היה בא לפנינו לגרש, בודאי היה שייך לומר דאזלינן בתר רובא, וברוב מקראי קודש כתיב דב חסר. אבל עכשיו שהמגרש הוא אדם שנתנו לו שם דוב,
ורק בשם דוב של החיה יש מלא ויש חסר, וידוע שחסר יורה על גריעותא, והאדם אינו רוצה שחסר יבואנו, ואינו נגרר אחר החיה שנקראת גם בשם חסר אף בכה"ג שברוב הפעמים נכתב שמה חסר, אבל אדם בוחר לו שם המלא המורה על יתרון המעלה