למה שמחים בבר מצוה

[מן הדרום]

ידועים דברי היש"ש שאם רב יוסף אמר שיעשה יומא טבא מדרבנן על התוודעותו לכך שגדול המצווה ועושה, ק"ו למי שנעשה מצווה ועושה, ומכאן מקור לסעודת מצווה דבר מצווה. והקשו עליו קושיה קשה לכאורה- הרי רב יוסף אמר זאת אחרי שזכה לקיים שנים רבות, ומנין שיש לשמוח על עצם ההתחיבות, שמא רק כאשר עשית שנים רבות ומתברר ששכרך רב כי גדול וכו', יש מקום לשמחה, האם יש למישהו תשובה

[ישראל אליהו]

מצוות צריכות כוונה. והכוונה שייכת מהיום והלאה.

[קוויטל]

שמחה בבר מצוה מקורו בזוהר שהוא כהילולא והמסובין כשושבינין כמדומני בשמחת רבי אלעזר בנו. ובתחלת פ' לך לך בסתרי תורה מבואר שאחרי יג שנים נעשה חפשי מזוהמת הקלי' ועי' באריכות בהקדמה לספר הזהר ממהרי אשלג זל. זו שמחה של נשמה.

[ביליצר]

בהלכה אין שמחת בר מצוה נטולה מן הזוהר ,
הים של שלמה לא תיקן סעודת בר מצוה ובס"ה הביא ראיה למנהג שהיה רווח באשכנז לעשות סעודה,

[מן הדרום]

זה הציטוט מים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז סימן לז

וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (ל"א ע"א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אף על פי שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות י"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות י"ט.

לא כ"כ הבנתי את המגיבים וממעטים בערך דברי היש"ש, בסה"כ בקשתי פשט בדבריו, ולא זכיתי עדיין להבינו

[בברכה המשולשת]

כתב לי אחד ת"ח גדול וצדיק:
נראה ליישב קושייתו ע"פ שיטת התוס' ש"גדול המצווה" הוא מפני שאין לו פת בסלו, ולפום צערא אגרא
וא"כ כל עוד שלא ידע שחייב לא היתה לו הרגשה זו, ורק מכאן ואילך זכה לשכר הגדול.

[אוצר החכמה]

תירוץ יפה.
אולי גם יש ליישב בדרך אחרת, דהנה רב יוסף לא היה מי שלא למד ואינו יודע אם הדין כר"י או כרבנן, אלא דעד עתה סבר דהלכה שהוא פטור ואפי"ה קיים והכוונה שיוכיחו לו שאין הלכה כן ומעתה ישנה את דעתו, וניחזי אנן, אילו היה סובר שפטור ולא מקיים עד עתה ועכשיו שינה את פסיקתו, אינו חייב לעשות תשובה על מה שעשה בעבר, כי לא נתברר לו שטעה בדבר משנה אלא שמעיקרא כך סבר ועתה סובר אחרת, וא"כ ה"ה אם קיים ע"כ שהעיקר הוא העתיד ולא הלשעבר כשסבר שהוא פטור, ומעתה קיימא לה ראייה היש"ש.

[מבקש תורה]

גם קטן קיים מצוות עד עכשיו-נראה לי שזה כוונת הלבושי מרדכי ביישוב קושיא זו.

בשו"ת לבושי מרדכי (אורח חיים מהדורה קמא סימן לז, א- לרבי מרדכי וינקלר)
אחרי מבוא דרך ברכת הודייה במודים דרבנן, מאשר ענותנותו הרבני בהעלות זכרונות טובות ביומא דעביד יומא טבא לרבנן, כעובדא דר' יוסף [קידושין ל"א ע"א] במצווה ועושה שכחו גדול בכפליים, אשר משם ראיית מהרש"ל בב"ק [יש"ש פ"ז סי' ל"ז] דצריך לעשות סעודה ויו"ט לבר מצווה. וי"ל דלא מצינו יום טוב והודאה רק על העבר, כמ"ש הר"ת בסו"פ ר"א דמילה [שבת קל"ז ע"ב בתוד"ה אבי] לענין ברכת הודייה, אבל על העתיד לא שייך הודאה, וא"כ ר' יוסף דסבר מעיקרא דכל המצות שעשה היו באינו מצווה ועושה ואין שכרה כמו מצווה ועושה, להכי מאן דא"ל דלא כר"י ואדרבא חייב במצות, אם כל המצות היו במצווה ועושה ונכפל שכרו מעיקרא, לכן עביד סעודה ויו"ט על העבר, משא"כ בבר מצוה. ואפשר דמשו"ה המצוה על האב שיהיה מחנכו שהוא מצוה מדברי קבלה [משלי כב, ו] חנוך לנער על פי דרכו, וזה תכלית גם כי יזקין וגו', וכיון שזכה והגיע לזמן הזה, נמצא שהיה חינוכו לתכלית הנרצה והיה מצווה ועושה לחנכו. וק"ו בן בנו של ק"ו בבני בנים שהבטיחנו [ישעיה נט, כא] כי לא ימוש מפיך ומפי זרעך וגו', שמחזיר התורה לאכסניא [ב"מ פ"ה ע"א], וכאילו קבלה מהר סיני [קידושין ל' ע"א]. ובעזה"י בטוחים על העתיד כמו על העבר המהפך לעתיד יומא טבא וטבא להוי. ואשרי שלו ככה הדר"ג זכה וזיכה עד סוף כל הדורות מראש הררי קדם מגזע תרשישים, למד וקיים והודעתם לבניך ולבני בניך [דברים ד, ט], ואפי' למ"ד [קידושין שם] לבניך ולא לבנותיך, הא איהו אית ליה מס' קידושין דף ל' [ע"א] דרשא דלבני בניך דהוי כבנים.

[מצליח]

יש לציין דבר מעניין מה שראיתי פעם בא' משיחות סקווירא שהה"ק מהרש"א מראצפערט ז"ל נהג שלא לאחל ברכת מז"ט בשמחת 'בר מצוה'.

[נהר שלום]

עיין בספרו של הרב דניאל פריש על בר מצוה

[לומד_בישיבה]

עיין מג"א כמדומני שכותב לגבי שתי אדרי"ם שיש לאחר את הבר מצווה משום אקדומי פורענות לא מקדימינן.