פורום אוצר החכמה

כידוע מי ששכח הזכרת גשמים בברך עלינו, יכול להשלים בשמע קולנו,
ודינא הוא שאם שכח גם בשמע קולנו, אינו חוזר לשמע קולנו אלא לברך עלינו,
וכדין טעה בזו ובזו שצריך לתקן כאופן של לכתחילה.
(והדוג' לזה היא מי ששכח הבדלה בתפילה, וגם אכל קודם שהבדיל על הכוס, שחייבוהו להתפלל שוב).
ונחלקו הפוסקים זצ"ל ושליט"א, במי ששכח בשניהם ונזכר לדוג' במודים, ואז חזר שוב לברך עלינו, ושוב שכח שם להזכיר גשמים, ונזכר לדוג' בברכת השיבה שופטינו, האם שוב צריך לחזור לברך עלינו, או שיכול להמשיך, ולהזכיר בשמע קולנו.
ויש שנטו לומר דממשיך על הסדר לשמע קולנו ושואל שם על הגשמים.

ושמעתי מחכ"א שליט"א שאין כאן שום התחלה של נידון, כי היות וחייבו את הטועה בזו ובזו, לתקן כעיקר דינו ולשאול על גשמים בברך עלינו, ומי שחזר לברך עלינו ולא שאל שם גשמים הרי עדיין לא עשה בזה כלום, א"כ ודאי שחייב לחזור לברך עלינו.
(ולדוג', האם יעלה על הדעת שהשוכח אתה חוננתנו וגם אכל לפני הבדלה, שצריך לחזור ולהתפלל כנ"ל, וחזר והתפלל ושוב לא הזכיר הבדלה בתפילתו, אטו הועיל בזה משהו?).
ואדרבה, קנס וחיוב זה לחזור לברך עלינו עדיין בתוקפו עומד, והחזרה לברך עלינו בלי לשאול שם גשם איננה כלום.
וה"ה במי שגמר תפילתו ולא אמר ותן טל ומטר, וחייב להתפלל כעת שוב, ובתפילה השניה ג"כ שכח בברך עלינו, ודאי ששהוא בכלל החובה לתקן בברך עלינו, ואינו יכול להסתמך על השלמה בשמע קולנו.
עכ"ד החכם שליט"א, ולדבריו כל מי שדן אחרת אינו אלא מן המתמיהים.
ואני הקטן נבוך בזה.

לדידי דברי החכם אחד אינם מוכרחים כלל וכלל, וגם מה שדימה לאכל קודם הבדלה לא דמי כי אוכלא לדנא.
מי שנתחייב לחזור על תפילתו מאחר שבין כך ובין כך הוא חוזר חשיב כלכתחילה וצריך לכתחילה לתקן כדין לכתחילה, אבל למה יוצא מזה שאם טעה שוב לא יעשה כהדיעבד מאחר שעדיין לא נתקלקלה לגמרי חזרתו?
ומה שדימה לאכל קודם הבדלה ושכח אתה חוננתנו גם בתפילת החזרה שלו אינו דומה כלל כמובן. דהתם לא תיקן כלום בחזרה אבל הכא עדיין יכול לתקן בשומע תפילה ואין זה דומה אלא למי שחזר ושכח לשאול גשם גם שבברכת השנים וגם בשומע תפילה דודאי חוזר.

הגר"א מציין לדברי הראשונים שנחלקו בזה. כך שקשה לומר שהם מהמתמיהים.
תוספות מסכת ברכות דף כט עמוד ב

הא דאדכר (אחר) [בתר] שומע תפלה - אז ודאי מחזירין אותו מיהו אם לא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש ולא לברכת השנים אלא חוזר לשומע תפלה וכן משמע בירושלמי פ' אין עומדין דקאמר אם לא שאל בברכת השנים מחזירין אותו ולהיכן חוזר ר' שמעון בשם ר' יוחנן אמר בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו ...

חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כט עמוד א

ומכאן יש ראיה לדברי רב האי גאון ז"ל שאמר שאפילו לא נזכר עד לאחר שומע תפלה שאינו חוזר אלא לשומע תפלה

ואכן החולקים הם משום סברת חכם אחד, כפי שמפורש להלן
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כט עמוד א

ואם לא עקר את רגליו אף על פי שסיים כתבו גדולי המפרשים שהוא חוזר לברכת השנים מפני שאחר שטעה בשתיהם ר"ל שלא הזכירה במקומה ולא קודם עקירת רגליו חוזר למקום הראוי לה מתחלתה דוגמת מה שאמרו בהבדלה שאם טעה בתפלה סומך על של כוס ואם טעה בשתיהן כגון התפלל ולא הבדיל אכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהן

וגם מה שהיה פשוט לך גבי הבדלה שאם אכל וחזר התפילה ושכח אתה חוננתנו שצריך לחזור ולהתפלל אינו כל כך ברור. זכורני ששמעתי שיעור מפני חכם אחד [נכד הגרבמ"א] ודן בענין.

רבי יאיר שליט"א, כנראה לא קראת טוב את השאלה.
זה שיש שיטות שחולקות על הדין של טעה בזו ובזו לענין הזכרת גשמים, כפי שציינת מהגר"א,
זה לא נוגע לנידון שכתבתי.
כי הנידון הוא רק את"ל שיש הלכה כזו שלא מועיל לחזור לשמע קולנו,
מה הדין אם חזר לברך עלינו ולא הזכיר שם גשם.

מסופקני האם שייך בכלל לומר שמי שחזר והתפלל מעריב של מוצ"ש,
(כי שכח אתה חוננתנו בתפילה הראשונה, וגם אכל קודם הבדלה),
ולא הזכיר הבדלה גם בתפילה השניה, שיש איזה צד בעולם שזה יועיל לו.
ואפי' אם נכד הגרבמ"א (?) דן בזה.

אכן פיספסתי בתשובתי את עיקר שאלתך. [למען האמת התחלתי לכתוב וכוונתי היתה לסיים אבל הסתיימה הנסיעה.... ממילא נשאו רק פתיחת הדברים]
ואכן לאחר שהשו"ע פסק שחוזר לברכת השנים, הדבר דומה להבדלה.
אולם צריך לדעת שיש מח' מה הדין בהבדלה אם שכח אכל והבדיל, האם עתה גם צריך לחזור התפילה או לא. דעת הדרך החיים שחוזר והפמ"ג שאינו חוזר.
דיון זה לא בהכרח קשור, אך מתוך המח' יוצאות שתי הגדרות.
קצת קשור לשאלה נוספת מי שאכל לפני התפלה האם צריך לחזור.
וכן יש להגדיר מה מח' הירושלמי והבבלי אם אפשר לתקן גבורות גשמים בשמע קולנו.
יתכן והמח' הזו קשורה להאם חוזר לשמע קולנו או לברך עלינו.

גם שורש הדימוי בין הבדלה לבקשת גשמים צ"ב, והאם אכן יש גדר של קנס בברכת השנים.

ועוד יש לדון מי שלא חזר לברך עלינו ושכח, אלא אם חזר לשומע תפילה, [האם צריך לחזור עתה. וכן אם חזר ושכח בברת עלנו והזכיר בשומע תפילה] והדברים הנ"ל יותר נוגעים לשאלה זו.

כמובן שהדברים ארוכים ורק הבאתי כמה שאלות לפתוח את הדיון, על מנת שהחכם אחד ידון בכל זה ובודאי יבין מה הצד השני.

בברכת טל ומטר

עוד ילה"ס, כשסיים ברכת שומע תפילה ולא השלים בה בקשת טל ומטר, והמשיך רצה וכו' ושכח בברכה זו הזכרת יעלה ויבוא, (ז.א. בשחרית דר"ח טבת), והמשיך עוד עד שנזכר, ודינו לחזור לרצה, האם דינו כמי שעומד בסמוך לחתימת שומע תפילה שהוא יכול לומר 'ותן טל ומטר' בין הברכות, -שו"ע או"ח קיז-ה, או דדינו כמי שהמשיך הלאה ואינו יכול להשלים כעת בקשת טל ומטר.

ידוע הספק גבי הא דקי"ל במי שבתפילת שבת שכח והמשיך אתה חונן וכו' שהוא חייב לגמור הברכה שהתחיל בה, ואם כן לו יצוייר שנזכר רק מאמצע ברכת השנים והלאה, הרי דינו הוא להזכיר בתפילה זו טל ומטר, וא"כ מה הדין בשכח טל ומטר, האם יהיה מחוייב מה"ט לחזור שוב על ברכת השנים, או אפי' את הברכות הנוספות שאמר אחריה בשכחתו.
והספק היותר גדול כשאמר טל ומטר בקיץ, דאי"ז רק חיסרון הזכרה אלא הוי קללה.
ובכלל יל"ד כשהמשיך אתה חונן או שאר ברכות ונזכר ששבת היום, ו'חתך' לכיוון תפילת שבת, האם הוא חייב לחזור להשלים את אותה ברכה.
(עי' ברמ"א סי' קכו דבגוונא שהש"ץ התפלל של חול במקום שבת "נהגו" שאינו חוזר. האם התופעה הזו היתה מצוייה עד כדי 'מנהג'? ועי"ש ביאוה"ל).


ובאמת בגדר האי חיובא להשלים הברכה, נראה דאין הכוונה דנעשה מחוייב להתפלל כל ברכה שהתחיל בה, אלא דבאמת אי"ז אלא ברכה דרשות, ואעפ"כ אין ראוי להפסיק ברכה באמצעיתה, אבל ודאי שאם כבר הפסיק, כבר אין לו שום ענין לחזור ולהשלים.
ראיה לדבר, (דהוי רק ברכת רשות), דהראבי"ה בסי' תקצז הביא ראיה מברכה זו, לשי' ר"ת דנשים מברכות על מצ"ע שהז"ג. ואכמ"ל, ודו"ק.

העתק לש' הראבי"ה: ותו ראיה דגרסינן בפרק מי שמתו אמר רב נחמן כי הוינא בי רבה בר אבוה הוה מיבעיא לן הני בני רב דטעו ומתחלי תפלת חול בשבת מהו לגמרה ואמר לן גומר אותה ברכה, ומפרשינן התם טעם בדבריו הא דמצלי שמנה עשרה ברכות בחיובא [כ]בחול ורבנן הוא דלא אטרחוהו מפני כבוד השבת הילכך גומר, ומכל מקום פטרוהו מלהתפלל ואפילו הכי אי מטריח נמי חותם הברכה וליכא ברכה לבטלה. ומיהו אי בעי לכתחלה לצלויי שמנה עשרה ברכות לא מצי, דהא לא אטרחוהו רבנן דנקט לאו דוקא, דטעמא משום שאסור לאדם לשאול צרכיו בשבת, ואפילו הכי דמשום טורח עגמת נפש שזוכר צרכיו פטרוהו גומר הברכה, דלא הוי ברכה לבטלה

על 2 מתוך השאלות הנ"ל.

עושה חדשות כתב:ובכלל יל"ד כשהמשיך אתה חונן או שאר ברכות ונזכר ששבת היום, ו'חתך' לכיוון תפילת שבת, האם הוא חייב לחזור להשלים את אותה ברכה.

ז"ל שע"ת סי' רסח:
וכתב מחזיק ברכה מי שאמר תיבת אתה חונן ולא גמר הברכה רק תיכף אמר ברכה אמצעית של שבת וכשנגמר ברכת שבת נזכר שהדין הוא שכשאמר אתה חונן יגמור הברכה א"צ לחזור ולומר ברכת אתה חונן רק יאמר רצה כדרכו, ועיין בהלק"ט ח"ב סי' צ"א באחד שנמשך בתפל' שבת והתחיל אתה חונן ונמשך עד ברכת השנים ונזכר שהיא שבת ונתן דעתו שהיה ימות החמה ושאל ופסק שיחזור עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואח"כ הולך לשל שבת עכ"ד וכ' במח"ב דבזה שכבר אמר של שבת מודה הרב שא"צ לחזור ע"ש.

מה הדין בהאי שתא, כשתענית ת"ב חלה במוצ"ש, ולא הבדיל בתפילה באמירת אתה חוננתנו, ובמוצאי הצום אכל בטעות קודם הבדלה. האם יש לו חיוב של "טעה בזו ובזו" להתפלל שוב ערבית?

עושה חדשות כתב:מה הדין בהאי שתא, כשתענית ת"ב חלה במוצ"ש, ולא הבדיל בתפילה באמירת אתה חוננתנו, ובמוצאי הצום אכל בטעות קודם הבדלה. האם יש לו חיוב של "טעה בזו ובזו" להתפלל שוב ערבית?

בספר דיני ט"ב ביום א' במקו"ה אות ע"ט פסק שאינו חוזר ומתפלל.

סעדיה כתב:

עושה חדשות כתב:מה הדין בהאי שתא, כשתענית ת"ב חלה במוצ"ש, ולא הבדיל בתפילה באמירת אתה חוננתנו, ובמוצאי הצום אכל בטעות קודם הבדלה. האם יש לו חיוב של "טעה בזו ובזו" להתפלל שוב ערבית?

בספר דיני ט"ב ביום א' במקו"ה אות ע"ט פסק שאינו חוזר ומתפלל.

למה? [תמיד יש לתת נימוק הלא אין זה שאלה הלכה למעשה הרגע].

פרי יהושע כתב:

סעדיה כתב:

עושה חדשות כתב:מה הדין בהאי שתא, כשתענית ת"ב חלה במוצ"ש, ולא הבדיל בתפילה באמירת אתה חוננתנו, ובמוצאי הצום אכל בטעות קודם הבדלה. האם יש לו חיוב של "טעה בזו ובזו" להתפלל שוב ערבית?

בספר דיני ט"ב ביום א' במקו"ה אות ע"ט פסק שאינו חוזר ומתפלל.

למה? [תמיד יש לתת נימוק הלא אין זה שאלה הלכה למעשה הרגע].

כי בין כך לא יבדיל בתפילתו שבליל ב'.

ייש"כ, אולם באמת עיין שם בסעיף מ"ג שפסק שה"ה גם לעניין מוצאי שבת י' באב, כי לדעתו אין להחמיר לקנוס עליו, אחר שבין כה שיש שפסקו (הרמב"ן ודעימה) שאין חיוב הבדלה במוצאי שבת זו.

פסק מעניין:

מכירים ע"ז משהו?

לפי עניות דעתי ב' השאלות שהוכרו כאן בתחילה אינן דומות זו לזו כלל, שבנידון של חזר לברך עלינו ושכח, אכן יש סברא לומר שיחזור שנית לשם דהרי לא עשה כלום בחזירתו וזה מה שחייבו אותו לחזור לחיוב הלכתחילה של ברך עלינו, כיון שאת הבדיעבד הפסיד וכמש"נ, אולם בנידון השני שחזר על כל שמונה עשרה נראה פשוט שיהיה דינו ככל מי ששכח שהרי שמונה עשרה חדש התחייב, ואפי' נימא כהצד שכבר יצא יד"ח ולא התחייב אלא בותן טל ומטר שהפסיד [שכידוע הגר"ח סבר שלעניין ותן טל ומטר גוף הברכה הפסיד והווה כלא התפלל כלל], מנ"ל שאין חיובו כעת כשאר חיוב להזכיר אפי' בדיעבד בשמע קולינו, שהרי נתחייב לחזור כעת שנית על כל השמונה עשרה, ויל"ע.

עושה חדשות כתב:עוד ילה"ס, כשסיים ברכת שומע תפילה ולא השלים בה בקשת טל ומטר, והמשיך רצה וכו' ושכח בברכה זו הזכרת יעלה ויבוא, (ז.א. בשחרית דר"ח טבת), והמשיך עוד עד שנזכר, ודינו לחזור לרצה, האם דינו כמי שעומד בסמוך לחתימת שומע תפילה שהוא יכול לומר 'ותן טל ומטר' בין הברכות, -שו"ע או"ח קיז-ה, או דדינו כמי שהמשיך הלאה ואינו יכול להשלים כעת בקשת טל ומטר.

ומה הדין אם אחר שומע תפילה התחיל לשוח עם חבירו על דא והא יוכל לומר ותן טל ומטר?, ומאי שנא הכא?.

מה הדין אחד ששכח ותן טל ומטר ונזכר אחר שסיים ברך עלינו, ועוד לא התחיל תקע בשופר, שלדעת הראבי"ה והשו"ע אומר שם, אבל הוא רוצה להחמיר כהאח' כהקצושו"ע והמ"ב שמפקפקים על הוראה זו, האם יזכיר גם בשמע קולנו או רק בשמע קולנו משום הפסק וצ"ע.

רק אעיר מדובר כאן באדם שטעה בתפילתו פעמיים ושלוש.
כידוע, מי שאינו יכול לכוון פטור מתפילה, אולם בימינו היתר שכזה יגרום לרבים לא להתפלל זמן רב, וע"כ הפוסקים אומרים להתפלל בכל זאת.
אולם לענ"ד, מי שטעה בתפילתו פעמיים ושלוש אפשר להחיל עליו דין טרוד ולפוטרו מלחזור ולהתפלל.

עושה חדשות כתב:פסק מעניין:

1.png

מכירים ע"ז משהו?

אני מניח שכוונתך לתמוה. שאמנם לכאורה כן הוא החשבון, אבל מצד שני לאחר שסיים שמע קולנו, אנחנו אומרים לו חזור עכשיו שוב מברך עלינו כדי להזכיר, ובעצם זה מה שעשה כרגע ואין בחזרתו השנייה שום תוספת על הראשונה מלבד זה שקודם היה לו פתרון אחר ועתה כבר אין לו אבל המעשה אותו מעשה.

הרב פרי יהושע,
ראה נא דבר מעניין במשנ"ב רסח-יז.

עושה חדשות כתב:הרב פרי יהושע,
ראה נא דבר מעניין במשנ"ב רסח-יז.

לא הבנתי למה הופנתי לעי' שם, [אכן מעניין אבל למה דווקא אותי...]

עושה חדשות כתב:פסק מעניין:

1.png

מכירים ע"ז משהו?

ראה בספר זכרון שיח תפילה פסקי הגרי"א דינר ובקונטרס מגד ארץ [סימן א' להגר"י מקלב] ותמצא נחת

התעוררתי כעת לחשוב,
אדם התפלל היום ברך עלינו, ואמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, ואז נזכר שעכשיו קיץ, מיד הוא מנענע את ראשו בתנועת ביטול ואומר שוב ותן ברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, איך זה עוקר את העובדה שהוא הזכיר גשם בימות החמה, האם בגלל ניענוע הראש?

עושה חדשות כתב:התעוררתי כעת לחשוב,
אדם התפלל היום ברך עלינו, ואמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, ואז נזכר שעכשיו קיץ, מיד הוא מנענע את ראשו בתנועת ביטול ואומר שוב ותן ברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, איך זה עוקר את העובדה שהוא הזכיר גשם בימות החמה, האם בגלל ניענוע הראש?

בבקשה אין הבעיה כ"כ גדולה שהרי הוי כעין חוזר בו מהבקשה, הבעיה שכת"ר מעורר היא יותר בהזכרה דהוי כמיקל, וכן הייתה דעת השבט הלוי זצ"ל שלא מהני חזרה אפי' תוכ"ד, ודלא כיבל"ח הגראי"ל שהורה שמהני, [כן נדפס בני ברק תשע"ז בספר "משנת חיים" ספה"ע וכו' ס' א' עיי"ש מה שנו"נ בזה].

עושה חדשות כתב:התעוררתי כעת לחשוב,
אדם התפלל היום ברך עלינו, ואמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, ואז נזכר שעכשיו קיץ, מיד הוא מנענע את ראשו בתנועת ביטול ואומר שוב ותן ברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, איך זה עוקר את העובדה שהוא הזכיר גשם בימות החמה, האם בגלל ניענוע הראש?

ראיתי כעת שזה סיפור ארוך,

בביאוה"ל סי' קיז הביא מהחיי"א -

אם לא התחיל רק מותן ברכה וכו' לא מיבעי אם נזכר בתוך כדי דיבור ודאי יצא בדיעבד אלא אפילו אם לאחר כדי דיבור התחיל ותן ברכה וברך שנתנו וכו' וסיים הברכה יצא בדיעבד,

ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' טז כתב - (וכנראה זו היתה כוונת הרב פרי יהושע, יש"כ)

יקרתו קבלתי ואשר העיר על אשר אמרתי בעניי שבדין הזכרת מוריד הטל בימות החמה אם הזכיר גשם שצריך לחזור לא מועיל גם אם חזר והזכיר על תוכ"ד. וכב' בתחלה הסביר דברינו ושוב הקשה ונטה מזה ע"פ דיוקו מס' חיי"א ומ"ב, הנה לדידי פשוט מאד דבהזכרה לא מהני תוכ"ד, ומפורש בשו"ע סי' קי"ד ס"ד ברמ"א שכ' וכן אם הזכיר גשם וטל נמי מחזירין אותו, וכמבואר ברא"ש פ"ד דברכות ובתוס', ובב"י וב"ח ע"פ הראשונים, וכמש"כ הראשונים בזה מצד דהזכיר גשם שהוא קללה ולא מצד שלא הזכיר טל, וע"כ גם אם מזכיר טל אינו מתוקן בזה, וסתמא כמפורש גם בתוכ"ד, וטעם זה שמקלל לא שייך בכל דיני תוכד"ד האחרים, וע"כ גם אין גם אחד מנושאי כלי השו"ע שמזכיר דין תוכ"ד בהזכרה.
ומה דהביא כב' נ"י מחיי"א ובה"ל סי' קי"ז לענין ותן ברכה דמהני תוכ"ד כן הם הדברים דהתם כיון דהוא דרך בקשה ולא דרך שבח לא שייך גדר קללה וכמש"כ ג"כ במ"ב סי' קי"ד, ומה דהביא דאם נזכר תוך הברכה והתחיל במוריד הטל די"ל דיוצא דתיקן את אשר עיוות כן הם הדברים והיינו משום דנחשב תפלה אחרת אבל לא כנ"ד.
ועיין היטב לשון המעיו"ט ברכות פ"ד ס"ק נו"ן במה שנתקשו הראשונים דכיון דהוא כמקלל א"כ גם אם יחזור לראש התפילה לא תיקן בזה, וכ' דאיה"נ דכל זמן שלא חזר לראש אין זה תקנה דסו"ס קילל כלשון הירושלמי, אבל אם חוזר לראש שמגלה בזה שאינו רוצה במה שאמר בתחלה ותפלה חדשה היא הויא חזרה גם בדידן, וזה אפילו אחר תוכ"ד, אבל כל זמן שלא ביטל תפלתו הראשונה אין תיקון בהזכרת שניהם, והדבר פשוט מאד למעיין, ואין כל הענינים שהזכיר כב' ענין לכאן, וגם מדכ' הב"ח וא"ר - והביאו בדה"ח דדוקא אם נזכר אחר שאמר משיב הרוח אפשר לתקן אבל לא אחר שאמר מוריד הגשם הרי דברור להו כנ"ל דלא מהני תיקון של תוכ"ד.

והגאון ר' רפאל רייכמן האריך בזה, כמצורף לפניכם, דברים נפלאים:


***

אגב, החכם שהזכרתי את דבריו בשאלה הפותחת כאן לפני כשנתיים, זהו ג"כ הגרר"ר, והנה צירפתי דבריו:

בשנים האחרונות חשבתי, כי כיום שהמים נצרכים לכינרת, הרי שאף בקיץ אנו נצרכים לגשמים, ודין א"י כדין נינוה ועל כן הטועה ואומר בקיץ ותן טל ומטר אינו צריך לחזור כפסק השו"ע לסמוך בדיעבד על שיטת הרא"ש.
כעת מצאתי לכך ראיה מדברי הירושלמי:
תענית פ"ג ה"ב: תני מתריעין על האילן בפרס הפסח. לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת.

בן מיכאל כתב:בשנים האחרונות חשבתי, כי כיום שהמים נצרכים לכינרת, הרי שאף בקיץ אנו נצרכים לגשמים, ודין א"י כדין נינוה ועל כן הטועה ואומר בקיץ ותן טל ומטר אינו צריך לחזור כפסק השו"ע לסמוך בדיעבד על שיטת הרא"ש.
כעת מצאתי לכך ראיה מדברי הירושלמי:
תענית פ"ג ה"ב: תני מתריעין על האילן בפרס הפסח. לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת.

תמיד הגשמים בקיץ היו מועילים למאגרי המים, ולא התחדש כלום בדורנו.

ואגב, הבנתי שכבר לא שותים הרבה מהכנרת, אלא ממאגרים שונים ומהתפלות וכו'.

עזריאל ברגר כתב:

בן מיכאל כתב:בשנים האחרונות חשבתי, כי כיום שהמים נצרכים לכינרת, הרי שאף בקיץ אנו נצרכים לגשמים, ודין א"י כדין נינוה ועל כן הטועה ואומר בקיץ ותן טל ומטר אינו צריך לחזור כפסק השו"ע לסמוך בדיעבד על שיטת הרא"ש.
כעת מצאתי לכך ראיה מדברי הירושלמי:
תענית פ"ג ה"ב: תני מתריעין על האילן בפרס הפסח. לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת.

תמיד הגשמים בקיץ היו מועילים למאגרי המים, ולא התחדש כלום בדורנו.

ואגב, הבנתי שכבר לא שותים הרבה מהכנרת, אלא ממאגרים שונים ומהתפלות וכו'.

אבל לא תמיד היו במצב של חסרון.
עדיין הרוב מהכינרת, והתפלה זה מייקר את מחיר המים.

ממש לא נכון.

יושב ירושלים כתב:ממש לא נכון.

אבל כמה אחוזים זה מתוך המים לשתיה?

יושב ירושלים כתב:ממש לא נכון.

כמובן שכל זה משליך ישירות - על איסור שימוש בשבת של מים מהברז!

בן מיכאל כתב:

יושב ירושלים כתב:ממש לא נכון.

אבל כמה אחוזים זה מתוך המים לשתיה?

כמבואר בקובץ שצירפתי 80% מהמים הזורמים בברזים שבבתים הם מהתפלה [נכון ללפני 4 שנים, והאחוזים רק גדלים].

לענין כתב:

יושב ירושלים כתב:ממש לא נכון.

כמובן שכל זה משליך ישירות - על איסור שימוש בשבת של מים מהברז!

זה בהחלט משליך על הנושא, אך ישנם עוד כמה פרטים שמשליכים על הנושא כמבואר במה שכתבתי כאן [בקיצור] בקובץ המצורף.

עושה חדשות כתב:התעוררתי כעת לחשוב,
אדם התפלל היום ברך עלינו, ואמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, ואז נזכר שעכשיו קיץ, מיד הוא מנענע את ראשו בתנועת ביטול ואומר שוב ותן ברכה על פני האדמה ושבעינו מטוביך וברך שנתינו כשנים הטובות, איך זה עוקר את העובדה שהוא הזכיר גשם בימות החמה, האם בגלל ניענוע הראש?

פרי יהושע כתב:בבקשה אין הבעיה כ"כ גדולה שהרי הוי כעין חוזר בו מהבקשה, הבעיה שכת"ר מעורר היא יותר בהזכרה דהוי כמיקל, וכן הייתה דעת השבט הלוי זצ"ל שלא מהני חזרה אפי' תוכ"ד, ודלא כיבל"ח הגראי"ל שהורה שמהני, [כן נדפס בני ברק תשע"ז בספר "משנת חיים" ספה"ע וכו' ס' א' עיי"ש מה שנו"נ בזה].

עושה חדשות כתב:ראיתי כעת שזה סיפור ארוך,

בביאוה"ל סי' קיז הביא מהחיי"א -
אם לא התחיל רק מותן ברכה וכו' לא מיבעי אם נזכר בתוך כדי דיבור ודאי יצא בדיעבד אלא אפילו אם לאחר כדי דיבור התחיל ותן ברכה וברך שנתנו וכו' וסיים הברכה יצא בדיעבד,

ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' טז כתב - (וכנראה זו היתה כוונת הרב פרי יהושע, יש"כ)
יקרתו קבלתי ואשר העיר על אשר אמרתי בעניי שבדין הזכרת מוריד הטל בימות החמה אם הזכיר גשם שצריך לחזור לא מועיל גם אם חזר והזכיר על תוכ"ד. וכב' בתחלה הסביר דברינו ושוב הקשה ונטה מזה ע"פ דיוקו מס' חיי"א ומ"ב, הנה לדידי פשוט מאד דבהזכרה לא מהני תוכ"ד, ומפורש בשו"ע סי' קי"ד ס"ד ברמ"א שכ' וכן אם הזכיר גשם וטל נמי מחזירין אותו, וכמבואר ברא"ש פ"ד דברכות ובתוס', ובב"י וב"ח ע"פ הראשונים, וכמש"כ הראשונים בזה מצד דהזכיר גשם שהוא קללה ולא מצד שלא הזכיר טל, וע"כ גם אם מזכיר טל אינו מתוקן בזה, וסתמא כמפורש גם בתוכ"ד, וטעם זה שמקלל לא שייך בכל דיני תוכד"ד האחרים, וע"כ גם אין גם אחד מנושאי כלי השו"ע שמזכיר דין תוכ"ד בהזכרה.
ומה דהביא כב' נ"י מחיי"א ובה"ל סי' קי"ז לענין ותן ברכה דמהני תוכ"ד כן הם הדברים דהתם כיון דהוא דרך בקשה ולא דרך שבח לא שייך גדר קללה וכמש"כ ג"כ במ"ב סי' קי"ד, ומה דהביא דאם נזכר תוך הברכה והתחיל במוריד הטל די"ל דיוצא דתיקן את אשר עיוות כן הם הדברים והיינו משום דנחשב תפלה אחרת אבל לא כנ"ד.
ועיין היטב לשון המעיו"ט ברכות פ"ד ס"ק נו"ן במה שנתקשו הראשונים דכיון דהוא כמקלל א"כ גם אם יחזור לראש התפילה לא תיקן בזה, וכ' דאיה"נ דכל זמן שלא חזר לראש אין זה תקנה דסו"ס קילל כלשון הירושלמי, אבל אם חוזר לראש שמגלה בזה שאינו רוצה במה שאמר בתחלה ותפלה חדשה היא הויא חזרה גם בדידן, וזה אפילו אחר תוכ"ד, אבל כל זמן שלא ביטל תפלתו הראשונה אין תיקון בהזכרת שניהם, והדבר פשוט מאד למעיין, ואין כל הענינים שהזכיר כב' ענין לכאן, וגם מדכ' הב"ח וא"ר - והביאו בדה"ח דדוקא אם נזכר אחר שאמר משיב הרוח אפשר לתקן אבל לא אחר שאמר מוריד הגשם הרי דברור להו כנ"ל דלא מהני תיקון של תוכ"ד.

והגאון ר' רפאל רייכמן האריך בזה, כמצורף

ראה עוד במצו"ב -