פורום אוצר החכמה

מה שנכון נכון כתב:במסטיק יש טעם בלוע שנמצץ ע"י לעיסה, ויש הרבה פעמים גם שכבה חיצונית גלויה של כעין אבקה מתוקה.
במ"ב רב,עו משמע שיש לברך.
בישכיל עבדי וכן בברכת ה ח"ב עמוד מא כתבו שלא לברך (ע"ש בדבריו)

מה שנכון נכון כתב:במסטיק יש טעם בלוע שנמצץ ע"י לעיסה, ויש הרבה פעמים גם שכבה חיצונית גלויה של כעין אבקה מתוקה.
במ"ב רב,עו משמע שיש לברך.
בישכיל עבדי וכן בברכת ה ח"ב עמוד מא כתבו שלא לברך (ע"ש בדבריו), ומאידך ביבי"א ח"ז סל"ג ובאול"צ ח"ב עמוד קיא כתבו לברך.
[וכ"ז לענין הבלוע, אבל כשיש את האבקה החיצונה הנ"ל פשוט לכאורה שיש לברך].

עושה חדשות כתב:ובסוג' 'הנאה צדדית',
באופן שידו של אדם התלכלכה קצת מהתבשיל, ואין לו מגבת בהישג יד, אז הוא מקנח לתוך הפה,
חייב בברכה?

נתן כתב:מענין לענין ראיתי מי שמחמיר לא לברך על המים (אלא על דבר אחר) כשאינו שותהו מחמת צמאו אלא מחמת שלא יהא צמא וכדו' ומחמת בריאותו מקפיד לשתות מפעם לפעם שלא יהא לו חוסר של מים בגוף האם יש מקום לזה לומר שאין זה נקרא לצמאו

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

סגי נהור כתב:

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

לכאורה לא כי, אלא הספק הוא גם אם שותה אך ורק לשם ההנאה מהסודה, והשאלה היא אם ההנאה מהגזים בלבד (כיון שאינו צמא) היא הנאה שיש לברך עליה.

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

כדכד כתב:

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

חנקתיה אומצא - למה לא ישתה מים? במציאות דידן מים בד"כ זמינים. אלא מאי? כנראה שהוא מבכר את הסודה על פני המים כי הוא נהנה מזה

כדכד כתב:

סגי נהור כתב:

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

לכאורה לא כי, אלא הספק הוא גם אם שותה אך ורק לשם ההנאה מהסודה, והשאלה היא אם ההנאה מהגזים בלבד (כיון שאינו צמא) היא הנאה שיש לברך עליה.

אינו נהנה מהגזים אלא משתיית הסודה
כל מה שאמרו הוא שבמים יש הבדל שאם שותה למטרה נלוית אינו נהנה ונהנה רק כששותה לצמאו ובכל משקה אחר נהנה גם כשאינו צמא

כדכד כתב:לא מצינו גם שחילקו בין סוגי הנאות.
הוא שותה ונהנה אז הוא נהנה מהשתיה וחיב לברך.

כדכד כתב:איפה ראה כת"ר פוטרים שזו סברתם?

כדכד כתב:"חנקתיה אומצא" אין פירושו שנחנק עד מוות אלא שהמאכל קצתתקוע לו בגרון.
איני אומר שההעמדה של מר אינה אפשרית אבל ברוב המקרים אין זה מצוי

סגי נהור כתב:

כדכד כתב:איפה ראה כת"ר פוטרים שזו סברתם?

ראה לעיל באשכול.

כדכד כתב:אין זו כוונת הרא"ש
הרא"ש מביא דעה של גאונים או ר5אשונים קדומים שהסבירו את הגמרא שא"צ לברך בחנקתיה אומצא משום שאנוס.
הרא"ש עצמו מתווכח עםם סברה זו ואומר שלא זאת הסיבה אלא שאינו צמא.
ועוד, שלדבריהם ברכה אחרונה עדיין היה צריך לברך

סגי נהור כתב:הגז שבסודה אינו מאכל ואינו משקה, והנהנה בשתייתה נהנה מתחושת העקצוץ שע"י 'התאדות' הגז בנגיעתו בלשון. ולא מצאנו ברכה ראשונה על עקצוצים ודגדוגים.

איש גבעות כתב:

כדכד כתב:אין זו כוונת הרא"ש
הרא"ש מביא דעה של גאונים או ר5אשונים קדומים שהסבירו את הגמרא שא"צ לברך בחנקתיה אומצא משום שאנוס.
הרא"ש עצמו מתווכח עםם סברה זו ואומר שלא זאת הסיבה אלא שאינו צמא.
ועוד, שלדבריהם ברכה אחרונה עדיין היה צריך לברך

לבושתי ייאמר שלא פתחתי את הרא"ש בפנים ואני מצטט מתוך הבית יוסף שהביאו כפי שכתבתי.
הטור מביא מחלוקת ראשונים האם בחנקתיה אומצא עליו לברך ברכה אחרונה. על זה מביא הבית יוסף את ראייה בשם הרא"ש שאין צריך לברך ברכה אחרונה דאי לאו הכי מאי אשמועינן הגמרא בחנקתיה אומצא, דהא לגבי ברכה ראשונה פשיטא שאינו יכול לברך מחמת האונס, ע"כ שכוונת הגמרא לפוטרו מברכה אחרונה.