פורום אוצר החכמה

שבת (ל"ד:): בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים וכו'.

חכמי ביהמ"ד יאירו עיני האם יש מי שאומר שספק בין השמשות הוא ספק מציאותי, או הספק הוא ספק דיני. אמרו לי שהמהר"מ שיק חקר בזה. היודע ילמדני. שכויח גדול.

בקובץ יסודות וחקירות ציין:

זמני ההלכה למעשה ח"ב (באותו כרך) עמוד יט "בדין בין השמשות" ד"ה ויש לעיין. רעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי: ספיקא דדינא

בגדר בין השמשות (והספק בזה) ראה בארוכה מפענח צפונות (להרמ"מ כשר) ע' קעז ואילך.

עי' הזמנים בהלכה לבניש עמ' שלב ואילך.

אמת קנה כתב:שבת (ל"ד:): בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים וכו'.

חכמי ביהמ"ד יאירו עיני האם יש מי שאומר שספק בין השמשות הוא ספק מציאותי, או הספק הוא ספק דיני. אמרו לי שהמהר"מ שיק חקר בזה. היודע ילמדני. שכויח גדול.

לא הבנתי שאלתך. ברור שהספק הוא דיני. ספק מציאותי פירושו שאיננו יודעים מה קרה במקרה מסויים וספק דיני פירושו שאנו יודעים מה קרה אבל איננו יודעים מה הדין במקרה הזה. וזה המקרה כאן.
הרוגצ'ובר דן בשאלה אחרת האם זה ספק של חסרון ידיעה (דינית) או ספק בעצם היינו שהתורה אומרת שזה ספק, וכל זה לפי דרכו ושיטתו גם בעניינים אחרים כידוע.

אולי כוונתו שזה ספק מציאותי היינו שבכל יום ויום התחלפות היום יכולה לקרות בשעה שונה בתוך הטווח האמור ואם כן הוא הרי שזה ספק במציאות על כל יום ויום ויש לזה קצת ראייה מרש"י שבת לה ב העושה מלאכה בשני בין השמשות שכתב שעשה מלאכה כל בין השמשות ולא כתב שעשה בדיוק באותו זמן אחר השקיעה.

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה י

ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל שמעת מאביך, מהו ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא, אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך, אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.

לכאורה משמע כי ספק מציאותי הוא.

עייג"כ רמב"ן חולין סוף כב,ב

זקן ששכח כתב:בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה י

ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל שמעת מאביך, מהו ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא, אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך, אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.

לכאורה משמע כי ספק מציאותי הוא.

איפה רמוז כאן עניין בין השמשות?

אוצר החכמה כתב:

זקן ששכח כתב:בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה י

ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל שמעת מאביך, מהו ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא, אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך, אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.

לכאורה משמע כי ספק מציאותי הוא.

איפה רמוז כאן עניין בין השמשות?

הפסוק מדבר אודות כך שהקב"ה שבת ביום השביעי ואילו כל זמן שהיה יום שישי עשה מלאכתו, כלומר סיים מלאכתו ברגע שנסתיים יום השישי, לפי שאין ספק אצל הקב"ה בזמן בין השמשות מתי שייך עדיין ליום האתמול ומאיזה רגע מתחיל יום המחר, בשונה מבן אדם שבבין השמשות אינו יודע עיו ורגעיו, ואשר על כן מפני הספק המציאותי שבידו מחוייב הוא על כרחו להוסיף מן החול על הקודש.

מעניין לעניין באותו עניין
שמעתי מעשה שהיה שא' מגדולי הדור היה אצל הגראיל"ש שליט"א, והגראי"ל שאלו מה זה בין השמשות, והנ"ל התחיל לענות לו ככל הענינים המוזכרים למעלה, ושוב שאלו מה זה בין השמשות וכי יש שתי שמשות.

זקן ששכח כתב:הפסוק מדבר אודות כך שהקב"ה שבת ביום השביעי ואילו כל זמן שהיה יום שישי עשה מלאכתו, כלומר סיים מלאכתו ברגע שנסתיים יום השישי, לפי שאין ספק אצל הקב"ה בזמן בין השמשות מתי שייך עדיין ליום האתמול ומאיזה רגע מתחיל יום המחר, בשונה מבן אדם שבבין השמשות אינו יודע עיו ורגעיו, ואשר על כן מפני הספק המציאותי שבידו מחוייב הוא על כרחו להוסיף מן החול על הקודש.

הספק המציאותי הזה הוא גם לולא המושג של בין השמשות. גם אם נניח שהיום מסתיים בשקיעת החמה, ואנו יודעים בדיוק מהי שקיעת החמה, עדיין יש ספק מציאותי (של כמה שניות), כי אין אדם יודע עתו ורגעיו. וספק זה נכנס להגדרה של "אי אפשר לצמצם". אבל לא זהו הספק של בין השמשות.

בין השמשות מחולק לשניים כידוע: יש בו ספק מציאותי [מכח ספק הלכתי] וזאת מאחר ואין אנו יודעים אם 3 כוכבים שאמרו בינונים או קטנים, אך יש בין השמשות שהוא כהרף עין זה יוצא וזה נכנס [דעת ר' יוסי וכולם מודים לו כמבואר בשבת יד] וע"ז נאמר בספרים שהוא זמן מסופק מצד עצמו איך להגדיר אותו יש בו מן היום ומן הלילה עין מהר"ל צפנת פענח וכו' , ובהלכות ס"ס כתב המ"ב דנחשב בין השמשות לספק ידיעה ולא לספק דינא. והדברים ארוכים

דעת ר' יוסי וכולם מודים לו כמבואר בשבת יד

התכוונת דף לד אבל איפה מצאת שכולם מודים לו?

נראה לי שמצאתי דברי המהר"מ שיק שהזכיר "אמת קנה", והם בחלק א"ח ס"ס שכ"ח ד"ה ועתה: ספק בין השמשות מלבד שהוא ספק במציאות, הוא נמי ספיקא דדינא" עיין שם אריכות דבריו. (לכאורה מדבריו משמע שהיותר פשוט שבין השמשות הוא ספק במציאות)

והביאור, ספק דיני הוא שאני מסופק מה נפסק בהלכה, כגון האומר לאשה הרי את מקודשת ולא אמר לי, עיין אה"ע סימן כז ס"ד, שכאן המציאות והנתונים ברורים וידועים לנו, אלא הספק נפל בדין האם כשלא אומר לי מקודשת או לא.

ספק במציאות הוא שעצם המציאות אינה ברורה לי, כגון האוכל חתיכה ואינו יודע אם שומן או חלב, שכאן ההלכה ברורה ואין בה ספק ומחלוקת - האוכל חלב בשוגג חייב חטאת, אלא שהמציאות אינה ברורה לי אם אכן אכל חלב או אולי אכל שומן.

וכזאת יש לדון גבי זמן בין השמשות, כגון העושה מלאכה בבין השמשות דליל שבת, יש לומר שדין בין השמשות לא הוכרע ולא הוברר אם הוא יום או לילה, ולכך הוא ספק דיני, אבל יש מקום לומר שהוא ספק מציאותי, כלומר שאותו הרגע שעשה בו המלאכה, איני יודע אם רגע זה הוא עדיין שייך ליום השישי, או אולי ברגע זה כבר נכנסה שבת ושייך הוא לשבת, ולא שהדין לא ברור לי.

בשו"ת דברי שלמה שניידר ח"ד סימן תקכו כתב: אם בין השמשות הוא רק ספק מציאות, או שהוא זמן בפני עצמו שיש בו מן היום ומן הלילה, כבר כתבתי בזה ואיני זוכר את מקומו, ועיין בשבת לד: ובתוד"ה ספק ובריטב"א יומא מז: ודוק. ועיין בשו"ת הרדב"ז סימן אלף שנג (רפב), ובספר מנחת כהן פימינטיל בחלק מבוא השמש ודוק. וע"ע בספר תבואות הארץ שווארץ ח"א ובצפנת פענח מהדו"ת עח ע"ד ובצפנת פענח הלכות שבת פ"ה ה"ז ובספר תרועת מלך סימן ע ענף ה', ובספר גור אריה ובספר מגיני שלמה לשבת לד ובספר גליוני הש"ס שם ולירושלמי ברכות רשימות אות ד' שנדפס אחר ירושלמי ביכורים ודוק.

ז"ל הריטב"א ביומא מז, א כ' "אמר רבי יוחנן הדר פשיט יהושע עוזאה בין הבינים ספק ואיכא למידק דכיון דספק קאמר דהוי מאי פשיטותא הוא לבעיין ואפשר דהכי קאמר בין הבינים ספק לפי שהוא נידון כפנים וכבחוץ כספק בין השמשות שיש בו מן היום ומן הלילה הכא נמי יש בו מבפנים ויש בו מבחוץ וכקומץ ושירים המעורבין זה בזה".
ובעירובין עו. אמרי' "ומאי שנא מדרבא דאמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב הכי השתא התם ספק יממא ספק ליליא לא מינכרא מילתא אבל הכא אי דלגבי דהאי בית לגבי דהאי בית אי לגבי דהאי בית שער לגבי דהאי נמי בית שער", ופי' הריטב"א "ספק יממא ספק ליליא פי' ואפשר לתלות בשניהם ג"כ כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה אבל הכא אי אפשר לדון בית דירה בשני דינין שהוא בית דירה גמור ושיהא בית שער".
מבו' שי' הריטב"א דאי"ז ספק מציאותי, ולא דיני, אלא חלות של ספק בעצם, (כעין ד' האחרו' על מקדש אחת מב' אחיות).
וע"ע באבן האזל הל' קרי"ש, ובדבריו בסו"ס ביהש"מ לרימ"ט. וע"ע בצ"פ פ"ה משבת ה"ד ובשו"ת משנת ר"א סי' ב.

וילה"ס בחורש בביהש"מ של תחילת ראש השנה של שמינית אי אמרי' דממ"נ חייב מלקות מדין שביעית או יו"ט, ודו"ק.

כבר היה על כך אשכול ושם הקשו מה הפשט בזה, עשרה דברים נבראו בין השמשות, וזכור לי שהובא שם מה שכותב בזה הגרע"א והב"ח שהוא ספק דדינא. וראה גם דבר אברהם לגבי ספירת העומר, איך ניתן לברך בבין השמשות, והרי לא ניתן לברך מספק היום וכו' וכפי המבואר בתוס' במנחות והדברים ארוכים.

לומד_בישיבה כתב:כבר היה על כך אשכול ושם הקשו מה הפשט בזה, עשרה דברים נבראו בין השמשות, וזכור לי שהובא שם מה שכותב בזה הגרע"א והב"ח שהוא ספק דדינא. וראה גם דבר אברהם לגבי ספירת העומר, איך ניתן לברך בבין השמשות, והרי לא ניתן לברך מספק היום וכו' וכפי המבואר בתוס' במנחות והדברים ארוכים.

מי יכול לציין היכן האשכול ויצרף לו קישור תודה רבה

מע"ד נ"י נא הראה כוחך

אוצר החכמה כתב:אולי כוונתו שזה ספק מציאותי היינו שבכל יום ויום התחלפות היום יכולה לקרות בשעה שונה בתוך הטווח האמור ואם כן הוא הרי שזה ספק במציאות על כל יום ויום ויש לזה קצת ראייה מרש"י שבת לה ב העושה מלאכה בשני בין השמשות שכתב שעשה מלאכה כל בין השמשות ולא כתב שעשה בדיוק באותו זמן אחר השקיעה.

ראיה לסתור אולי בע"ש כולו היה מן היום ובמוצ"ש כולו היה מן הלילה ואין ממ"נ לחייב
אלא אם כן תאמר שהספק האם כולו מן היום או כולו מן הלילה הוא ספיקא דדינא שלא יכול להשתנות מדי יום, ורק לפי הצד שמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה, נתח של היום והלילה יכול להשתנות מדי יום.

רש"י מסכת שבת דף לה עמוד ב
אי ליליא הוא - חייב על ערב שבת, ושל מוצאי שבת אינו כלום, ואי יממא הוא - חייב על מוצאי שבת, ואין של ערב שבת כלום, וכגון דעבד ליה כל בין השמשות, דליכא לספוקי להאי בתחילתו ולהאי בסופו.

אמנם בדברי רש"י משמע שהספק שמא בע"ש נעשתה המלאכה בתחילת ביה"ש ומוצ"ש בסוף בין השמשות, ומשמע שכוונתו שבד"כ קשה לצמצם ולדעת שבשתי הימים המלאכה נעשתה באותה דקה במעלות מתחילת בין השמשות, לא היה לאנשים שעון ובד"כ השתמשו בשמש וכדו', אם כך לכאורה רש"י יסכים שאם יעשה בדיוק באותו הזמן בבין השמשות מלאכה יהיה גם כן ממ"נ לחייב חטאת, (אולי צריך שיהיה בדיוק באותו זמן במעלות)