פורום אוצר החכמה

אבקש מהתלמידי חכמים דהפורום הנכבד ליתן לי מראי מקומות בענין עשה ד"מדבר שקר תרחק."
א. האם הכוונה דווקא לשקר אשר יש לו נפק"מ ממוונית איסורית וכדו', או אפי' לשקר סתמי כגון אדם האומר אכלתי אתמול לחם ובאמת אכל לחמניה, כשאין בכך נפק"מ לאף אדם בעולם.
ב. את"ל דהוי רק איסור בשקר אשר יש בו נפק"מ, האם יש איסור מפורש בתורה לשקר שקר סתמי. (ואין כוונתי לאמור בספרי המוסר בגודל חובת האדם לעבוד על מידת האמת, אלא לאיסור מפורש מן התורה).
ג. בכה"ג שמותר לגנוב ממישהו, וכגון להסוברים שאין איסור גזל בגונב ממדינה, האם מותר גם לשקר להם ע"מ שאוכל להתחמק מדרישותיהם הכספיות?

אם נושא זה נידון בעבר בפורום זה, אודה למי שילנקק לשם.

מה מתרצים על שיטת היראים (דאיסור שקר הוא רק בדאיכא נפק"מ לחבירו) מהא דהוצרכו להתיר לת"ח לשנות בדיבורו בפוריא וכו' ומשמע דבעצם יש כאן איסור שקר?

איפה ראינו בתלמוד שהוצרכו להתיר זאת מחשש איסור? אדרבה: "מאי נ"מ, לאהדורי ליה אבידתא בטב"ע".

ולשיטת ה'מלמדים' דבפוריא היינו פורים כמהרש"א, בא להשמיענו חידוש בהל' פורים שעד דלא ידע אינו חיוב כפשוטו ממש.

טענה טובה.
ועי' חזו"א אמו"ב ד,יג.

מעשה בת"ח בפוניבז' שהיה נרעש כולו. שאלו רעו מה אירע, וענה לו כי תפס את הרב שך על שקר.
שאל הידיד מה הסיפור, ולאחר ששמע, ביאר לו מדוע מותר במקרה שכזה לשקר לפח ההלכה.
אמר לו: מראש כבר ידעתי שהרב שך לא עבר על ההלכה, אבל הבעיה היא שמכאן ואילך לא אוכל להאמין לו, כי שמא יש כאן היתר לשקר.
וזה מה שהביא הרב משנ"נ, שיש הרבה מצבים בהם מותר לשקר, אבל מי שלא משקר גם במצבים בהם מותר (חוץ מבשלושה דברים שחייבים לשקר), רק הוא נאמן לטעון שזו אבידתו ללא טביעות עין.

לשון ראב"ם בספר המספיק בפרק על איסור השקר (מהדורת דנה):
השקר בלא שבועה נאסר גם כן בתורתנו. אמר יתע׳ (שמות כג, ז): ״מדבר שקר תרחק״, ואמר (ויקרא יט, יא): ״ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו״. פסוקים אלה, אף על פי שהקשר הדברים בהם מורה על כך שהלאוין האלה הם לגבי המשפט ומעשי יום יום הנה ביטוים אינו נקי מאיסור מוחלט מלשקר. והשקר הוא מהתארים המגונים מצד השכל ומתכונות השפלים, וגורם קלקול בחיי העולם הזה והעולם הבא, ועל פי רוב מי שנכשל בו אינו נכשל אלא בענייני יום יום משום השפעת הנטיות המגונות על ידי הערמה בכל מיני צורות לצורך התועלת החומרית, ומשום כך אסרתהו התורה. אשר לכך שהאדם ישקר שלא לתועלת, אלא מתוך שפלות ונקלות וחוסר אמונה גרידא, הנה נדיר הכשלון בזה, ועל כן לא יוחד לכך פסוק בתורה, אלא נכלל בתוך מובן הפסוקים שהזכרנום לעיל.

ואח"כ כותב:
ואשר לשלושת העניינים שהותר למבקש החכמה לשנות בהם את הדיבור מתוך שחסים עליו, הרי שהאחד מהם, אמרו (ב"מ כב:), במועדו ובלימודו, וזאת אם השיעור של התלמיד שמתעסק בו לפני רבו, או שונה אותו עם חבריו, או חוזר עליו לעצמו, במסכת פסחים, למשל, ונשאל במה הוא עוסק, ואמר במסכת שבת, משום שהוא מלא בשאלותיה ומומחה בהלכותיה יותר ממסכת פסחים, הנה הותר לו בזה ובדומה לו, כדי שלא יכלם, אם ישאל על מה שאינו שולט בו עד לאותו זמן. ולזה לא נזקק אלא תלמיד מתחיל שחכמתו מועטה ונפשו חלשה אשר הגאווה טרם סרה ממנו. הותר לו אפוא בזה כדי שלא יכלם אם יחויב לדקדק בזה, פן יתרחק מתלמוד תורה, ובכל זאת אין הוא שקר מוחלט משום שאותה המסכתא שהוא מדבר עליה והיא שבת בדוגמה שלנו, היא לימודו הקודם, וזהו אפוא שינוי מה, לא שקר מוחלט.

ולאחר שמונה את שלשת הענינים כותב:
ושלושת העניינים האלה לא התירו את שינוי הדיבור בהם באופן מוחלט כפי שהתירוהו בדברי שלום, משום שעל דברי שלום אמרו (יבמות סה:): ״מותר לשנות בדברי שלום״, ועל אלו אמרו (ב"מ כב:): ״הני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו בדיבוריהו במםכתא בפוריא באושפיזא״, כוונתם שיש בין תלמידי חכמים מי שמקל בהם, משום הסיבות שפורשו, והראוי יותר שלא ישנה דיבור ואף לא בשלושה האלה שהותר בהם, כל זמן שאין הכרח לכך.

פלוריש כתב:מעשה בת"ח בפוניבז' שהיה נרעש כולו. שאלו רעו מה אירע, וענה לו כי תפס את הרב שך על שקר.
שאל הידיד מה הסיפור, ולאחר ששמע, ביאר לו מדוע מותר במקרה שכזה לשקר לפי ההלכה.
אמר לו: מראש כבר ידעתי שהרב שך לא עבר על ההלכה, אבל הבעיה היא שמכאן ואילך לא אוכל להאמין לו, כי שמא יש כאן היתר לשקר.
וזה מה שהביא הרב משנ"נ, שיש הרבה מצבים בהם מותר לשקר, אבל מי שלא משקר גם במצבים בהם מותר (חוץ מבשלושה דברים שחייבים לשקר), רק הוא נאמן לטעון שזו אבידתו ללא טביעות עין.

איפה כתוב שחייבים לשקר במצבים אלו? כתוב שמותר.
חוץ מזה הראשונים בב"מ שם דנו על היתר לשנות מפני השלום וכה"ג איך זה מסתדר אם "בהני תלת מילי" ונראה שלרובם "הני תלת מילי" הם ביטוי של שינוי מפני השלום ולפי זה כשיש היתר לשנות הגיוני שכל ת"ח יעשה את זה וא"כ מותר להחזיר לרב שך אבידה בט"ע גם לאחר המעשה הזה.

כדכד כתב:איפה כתוב שחייבים לשקר במצבים אלו? כתוב שמותר.
חוץ מזה הראשונים בב"מ שם דנו על היתר לשנות מפני השלום וכה"ג איך זה מסתדר אם "בהני תלת מילי" ונראה שלרובם "הני תלת מילי" הם ביטוי של שינוי מפני השלום ולפי זה כשיש היתר לשנות הגיוני שכל ת"ח יעשה את זה וא"כ מותר להחזיר לרב שך אבידה בט"ע גם לאחר המעשה הזה.

אתה צודק, ולא רק שמותר, הרי"ף מדייק בבתלת מילי מותר ובפני השלום מצוה.
ומכל מקום, הנקודה של אותו ת"ח היתה שאם בכל פעם אדם משקר עם סיבה הלכתית, אמנם הוא לא עובר על האיסור אבל האמינות של מול אנשים אחרים נפגעת.

זו הנקודה של אותו ת"ח
אבל בגמרא כתוב שכןמ ותר להחזיר אבדה בט"ע לאדם שמשנה בהני תלת מילי וא אומרים שא"א להאמין לו יותר