קושיה עצומה על אופן ספירת העומר.

[אלי כהן]

מפני החשיבות הרבה שאני מוצא בדברים, העדפתי לפרסמם בפורום בית המדרש, ולא בפורום "בין פסח לעצרת", שאמנם גם שם נדונה לפני כשנה שאלה קרובה (כפי שהעיר לנכון "הכהן"), אבל לא כזו הכוללת את כל חמשת הסעיפים דלהלן.

ובכן מזה כמה שנים, אני מתקשה מאד על אופן ספירת העומר. לפני שאציג את הקושיה, אפתח בשאלה.

כידוע, נוסח הספירה לא מעכב (ואגב גם לא הלשון: למשל התימנים סופרים בארמית לפי מנהג הגאונים). ובכן: האם ניתן לצאת ידי חובת ספירת ימים ושבועות, אם סופרים בנוסח הבא:
"עכשיו - זהו היום השלושים-ושלושה בעומר, ועכשיו - זהו השבוע החמישי בעומר".

במיוחד שימו לב בנוסח הנ"ל לאופן ספירת השבועות, שמציין רק את מספרו של השבוע אבל לא את שארית הימים.

ועכשיו אעבור לקושיה העצומה, המורכבת מחמישה סעיפים נפרדים (ובלתי תלויים זה בזה). לדעתי, גם אם נמצא איזשהו תירוץ (דחוק מן הסתם) על מקצת הסעיפים (כפי שנעשה ניסיון לתת תירוץ כזה לפני כשנה בפורום האחר הנ"ל), תמהני איך ניתן לתת תירוץ סביר על כל חמשת הסעיפים.

א. הרי התורה ציוותה לספור לא רק ימים אלא גם שבועות, ואם כן תמוה למה בתחילת השבוע הראשון אנחנו סופרים רק ימים, במקום שבאותה מידה נספור גם שבועות - כפי שלכאורה ציוותה התורה - כגון לומר בתחילת היום הראשון: "היום הזה הוא יום ראשון בעומר והשבוע הזה הוא שבוע ראשון בעומר".

ב. הרי כשסופרים את הימים - מספיק לספור את היום לבדו בלי שארית - כלומר לא צריך לספור גם את שארית השעות (כגון לספור "היום יום שני וחמש שעות בעומר"), אם כן תמוה למה כשסופרים את השבועות - לא מספיק באותה מידה לספור גם את השבועות לבדם בלי שארית (כגון לומר "השבוע הזה הוא השבוע החמישי בעומר") - אלא צריך לספור גם את שארית הימים של השבוע החדש (כגון לומר "ארבעה שבועות וחמישה ימים").

ג. הרי כשאנחנו סופרים את הימים - אנחנו פוסקים דמקצת היום ככולו, ולכן אנחנו רשאים לספור את היום - כבר בתחילת היממה - כגון לומר כבר בצאת הכוכבים של תחילת היום הראשון "היום יום אחד בעומר"; אם כן תמוה למה באותה מידה איננו פוסקים גם ד"מקצת השבוע ככולו" - באופן שלמשל כבר בתחילת השבוע הראשון נספור "היום הזה הוא יום ראשון בעומר והשבוע הזה הוא שבוע ראשון בעומר" - ובאופן שלמשל כבר בתחילת השבוע השני נספור "היום הזה הוא יום שמיני בעומר והשבוע הזה הוא שבוע שני בעומר".

ד. הואיל, ולמרות שאנחנו פוסקים דמקצת היום ככולו, עפעס כבר החלטנו משום מה - שלא לפסוק ד"מקצת השבוע ככולו" - ובמקום זאת אנחנו משהים את ספירת השבוע החדש עד שיגיע סוף השבוע החדש, אז למה אנחנו לא מחכים ממש עד סופו של השבוע החדש - ובמקום זאת אנחנו סופרים את השבוע החדש כבר החל מתום היום השישי של השבוע החדש.

ה. הרי כשסופרים את היום - לא צריך לספור אותו כל שעה - אלא מספיק לספור את היום פעם ביום, אז תמוה למה כשסופרים את השבוע - לא מספיק באותה מידה לספור את השבוע פעם בשבוע - אלא צריך לספור אותו כל יום.

[אחימעץ]

ככל הנראה אין מצוה לספור ימים ומצוה נפרדת לספור שבועות, אלא לצרף את הימים הנספרים לשבועות.

[הכהן]

viewtopic.php?f=28&t=18054

[אלי כהן]

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=28&t=18054

שם יש התייחסות רק לסעיף ג של הקושיה שהעליתי כאן (ואולי גם - באופן עקיף ודחוק - לסעיף א של הקושיה שהעליתי כאן).

[אוצר החכמה]

שתי תשובות פשוטות שעונות כמדומני על כל השאלות.
א. כבר כתבו בפורום שהפנו אליו כאן שאין מושג שנקרא שבוע ששייך לומר בו מקצת השבוע ככולו וזה פשוט וברור (בפרט שאין אנו סופרים לשבוע העולם אלא כל שנה לפי עניינה).
בזה מיושבות כל הקושיות הנוגעות למקצת היום על כל צדדיהם (כולל אות ב שלך).

ב. יש ראשונים שלמדו שבאמת מצווה למימני שבועי היינו רק את השבועות השלמים ולשיטתם אין צורך במניין שאנו עושים שני שבועות ושלשה ימים, וברור שלפי דעה זו לא שאלת.
לשיטות האחרות הכוונה של התורה פשוטה שעם ספירת הימים יש לספור גם את השבועות השלמים. והיינו לומר שהושלמו שני שבועות ונוספו שלושה ימים. בשבוע הראשון מה נאמר הושלמו 0 שבועות ועברו מאז שלושה ימים? ברור שלא 0 זה לא משהו שסופרים אותו.
אלא מה צריך לומר אחד מן השנים או שאם אין שבוע שלם אין טעם בכלל בספירת השבועות, כמו לראשונים האחרים.
או שבמקרה כזה מזכירים רק את הימים שעברו כלומר אומרים שלשה ימים וזה ממילא עשינו בספירת הימים.

עוד תוספת הסבר קטנה. לא שייך לספור במשך היום כל שעה כי כתוב בתורה תספרו חמישים יום ולא שעות כך שיש רק מצווה לספור חמישים (מ"ט) פעמים. אבל לשיטה זו שאנו נוהגים בה שסופרים כל יום את השבועות, כוונת התורה היא תספרו חמישים יום וכל יום יש מצווה לספור גם את השבועות ולכן כל יום סופרים את השבועות.

[אלי כהן]

שתי תשובות פשוטות שעונות כמדומני על כל השאלות.
א. כבר כתבו בפורום שהפנו אליו כאן שאין מושג שנקרא שבוע ששייך לומר בו מקצת השבוע ככולו וזה פשוט וברור (בפרט שאין אנו סופרים לשבוע העולם אלא כל שנה לפי עניינה).
בזה מיושבות כל הקושיות הנוגעות למקצת היום על כל צדדיהם (כולל אות ב שלך).

ב. יש ראשונים שלמדו שבאמת מצווה למימני שבועי היינו רק את השבועות השלמים ולשיטתם אין צורך במניין שאנו עושים שני שבועות ושלשה ימים, וברור שלפי דעה זו לא שאלת.
לשיטות האחרות הכוונה של התורה פשוטה שעם ספירת הימים יש לספור גם את השבועות השלמים. והיינו לומר שהושלמו שני שבועות ונוספו שלושה ימים. בשבוע הראשון מה נאמר הושלמו 0 שבועות ועברו מאז שלושה ימים? ברור שלא 0 זה לא משהו שסופרים אותו.
אלא מה צריך לומר אחד מן השנים או שאם אין שבוע שלם אין טעם בכלל בספירת השבועות, כמו לראשונים האחרים.
או שבמקרה כזה מזכירים רק את הימים שעברו כלומר אומרים שלשה ימים וזה ממילא עשינו בספירת הימים.

עוד תוספת הסבר קטנה. לא שייך לספור במשך היום כל שעה כי כתוב בתורה תספרו חמישים יום ולא שעות כך שיש רק מצווה לספור חמישים (מ"ט) פעמים. אבל לשיטה זו שאנו נוהגים בה שסופרים כל יום את השבועות, כוונת התורה היא תספרו חמישים יום וכל יום יש מצווה לספור גם את השבועות ולכן כל יום סופרים את השבועות.

1. לדעתי לא ענית על כל הסעיפים אלא רק על א,ג,ה.
2. לגבי סעיף ב: אה"נ אין תמיהה על מ"ד למימני שבועי, אבל אני שאלתי על הנוסח שלנו.

[אוצר החכמה]

על ב עניתי שיש דין לספור כל יום את השבועות ולכן אנו סופרים גם את הימים שעברו.
לגבי ד לפי מה שכתבתי אין כבר שאלה. כיוון שיש דין מקצת היום ככולו תחילת היום השביעי וסופו זה היינו הך.

[אלי כהן]

על ב עניתי, שיש דין לספור כל יום את השבועות, ולכן אנו סופרים גם את הימים שעברו.

לא מובן הקשר בין הרישא שלך לסיפא שלך. ברישא כתבת שיש דין לספור כל יום את השבועות. אוקי. אבל איך מזה אתה מסיק ש"לכן" אנו סופרים גם את הימים שעברו (כלומר את השארית)?

מה שאתה אומר, זה בערך כמו להגיד, שבגלל שיש מצוה לספור את העומר בכל אחד ואחד מימי החודש, "לכן" כשסופרים את העומר צריך להזכיר גם באיזה יום בחודש אנחנו נמצאים... לכאורה מה הקשר? או בנמשל: מה הקשר בין זה שיש מצווה לספור שבועות בכל יום, לבין זה שכשסופרים שבועות צריך להזכיר גם את שארית הימים? מה רע בלספור בכל יום את השבועות לבדם בלי להזכיר את שארית הימים?

לגבי ד לפי מה שכתבתי אין כבר שאלה. כיוון שיש דין מקצת היום ככולו תחילת היום השביעי וסופו זה היינו הך.

השאלה לא הייתה על כך, שאנחנו מחשיבים - את תחילת היום השביעי - כסופו של היום השביעי, כי זה דווקא די ברור - שהרי מקצת היום ככולו - ולפיכך לא דייקינן כולי האי; אלא השאלה הייתה על כך, שמשום מה (ובאופן תמוה ביותר לטעמי) אנחנו מחשיבים - את תחילת היום השביעי - כסופו המדוייק של השבוע, עד כדי כך שאנחנו אפילו מרשים לעצמו לומר "שהם שבוע אחד" עוד לפני שהגיע סופו המדוייק של השבוע.

במילים אחרות, התמיהה היא כדלהלן: עלינו להחליט, האם אנחנו מסתכלים על השבוע החדש - מנקודת מבט "מקצתית" (כלומר בלתי מדוייקת) - אשר לפיה אנחנו כידוע מסתכלים גם על היום החדש, או שמא אנחנו מסתכלים על השבוע החדש מנקודת מבט "השלמתית" (כלומר מדוייקת). ובכן ממה נפשך: אם אנחנו מסתכלים על השבוע מנקודת מבט "מקצתית" - אז לכאורה עלינו לספור את השבוע החדש כבר מתחילתו; בעוד שאם אנחנו מסתכלים על השבוע מנקודת מבט "השלמתית" - וכדכתיב להדיא "שבע שבתות תמימֹת תהיינה" - אז לכאורה לא יועיל שכבר הגיעה ראשיתו של היום השביעי: זה אמנם יועיל לנו כדי לספור "היום שבעה ימים" (דהא לא דייקינן כולי האי משום דמקצת היום ככולו) - אבל זה עדין לא יועיל לנו כדי לספור "שהם שבוע אחד" שהרי טרם הושלם שבוע אחד מנקודת מבט מדוייקת.

שאין מושג שנקרא שבוע ששייך לומר בו מקצת השבוע ככולו, וזה פשוט וברור.

זו כשלעצמה טענה תמוהה ביותר לטעמי. אמנם נכון שמבחינה אסטרונומית טהורה, אין דבר כזה שבוע אלא יש רק יום (זמן סיבוב הארץ סביב עצמה), אבל הרי לא פוסקים לפי נקודת המבט של האסטרונומים, אלא לפי נקודת מבט של התורה, ולפי נקודת מבט זו - בוודאי יש מושג כזה "שבוע", והא ראייה שהתורה עצמה מכרזת ואומרת "שבעה שָׁבֻעֹת תספָּר-לך...תחל לספר שבעה שבֻעות", משמע שלדעת התורה יש דבר כזה "שבוע" כמושג בפני עצמו, ולא איכפת לנו מדברי מנקודת המבט של האסטרונומים כלל.

[אוצר החכמה]

הוא אשר הסברתי כבר אין לזה קשר למקצתית ומדוייקת. יש דין של מקצת היום ככולו ואין דין של מקצת השבוע ככולו.

[אוצר החכמה]

מה שאתה אומר, זה בערך כמו להגיד, שבגלל שיש מצוה לספור את העומר בכל אחד ואחד מימי החודש, "לכן" כשסופרים את העומר צריך להזכיר גם באיזה יום בחודש אנחנו נמצאים... לכאורה מה הקשר? או בנמשל: מה הקשר בין זה שיש מצווה לספור שבועות בכל יום, לבין זה שכשסופרים שבועות צריך להזכיר גם את שארית הימים? מה רע בלספור בכל יום את השבועות לבדם בלי להזכיר את שארית הימים?

לכל הדעות כנראה אין טעם לספור במשך שבעה ימים את אותו מספר
ולכן חלק מהראשונים סוברים שבאמת צריך לספור פעם אחת כל שבוע ולאחרים הכוונה היא לספור גם את הימים שעברו מאז תום השבוע, או שנכנסו בשבוע הבא זה רק עניין של טרמינולוגיה.

[כל דצריך]

מפני החשיבות הרבה שאני מוצא בדברים, העדפתי לפרסמם בפורום בית המדרש, ולא בפורום "בין פסח לעצרת", שאמנם גם שם נדונה לפני כשנה שאלה קרובה (כפי שהעיר לנכון "הכהן"), אבל לא כזו הכוללת את כל חמשת הסעיפים דלהלן.

ובכן מזה כמה שנים, אני מתקשה מאד על אופן ספירת העומר. לפני שאציג את הקושיה, אפתח בשאלה.

כידוע, נוסח הספירה לא מעכב (ואגב גם לא הלשון: למשל התימנים סופרים בארמית לפי מנהג הגאונים). ובכן: האם ניתן לצאת ידי חובת ספירת ימים ושבועות, אם סופרים בנוסח הבא:
"עכשיו - זהו היום השלושים-ושלושה בעומר, ועכשיו - זהו השבוע החמישי בעומר".

במיוחד שימו לב בנוסח הנ"ל לאופן ספירת השבועות, שמציין רק את מספרו של השבוע אבל לא את שארית הימים.

ועכשיו אעבור לקושיה העצומה, המורכבת מחמישה סעיפים נפרדים (ובלתי תלויים זה בזה). לדעתי, גם אם נמצא איזשהו תירוץ (דחוק מן הסתם) על מקצת הסעיפים (כפי שנעשה ניסיון לתת תירוץ כזה לפני כשנה בפורום האחר הנ"ל), תמהני איך ניתן לתת תירוץ סביר על כל חמשת הסעיפים.

א. הרי התורה ציוותה לספור לא רק ימים אלא גם שבועות, ואם כן תמוה למה בתחילת השבוע הראשון אנחנו סופרים רק ימים, במקום שבאותה מידה נספור גם שבועות - כפי שלכאורה ציוותה התורה - כגון לומר בתחילת היום הראשון: "היום הזה הוא יום ראשון בעומר והשבוע הזה הוא שבוע ראשון בעומר".

ב. הרי כשסופרים את הימים - מספיק לספור את היום לבדו בלי שארית - כלומר לא צריך לספור גם את שארית השעות (כגון לספור "היום יום שני וחמש שעות בעומר"), אם כן תמוה למה כשסופרים את השבועות - לא מספיק באותה מידה לספור גם את השבועות לבדם בלי שארית (כגון לומר "השבוע הזה הוא השבוע החמישי בעומר") - אלא צריך לספור גם את שארית הימים של השבוע החדש (כגון לומר "ארבעה שבועות וחמישה ימים").

ג. הרי כשאנחנו סופרים את הימים - אנחנו פוסקים דמקצת היום ככולו, ולכן אנחנו רשאים לספור את היום - כבר בתחילת היממה - כגון לומר כבר בצאת הכוכבים של תחילת היום הראשון "היום יום אחד בעומר"; אם כן תמוה למה באותה מידה איננו פוסקים גם ד"מקצת השבוע ככולו" - באופן שלמשל כבר בתחילת השבוע הראשון נספור "היום הזה הוא יום ראשון בעומר והשבוע הזה הוא שבוע ראשון בעומר" - ובאופן שלמשל כבר בתחילת השבוע השני נספור "היום הזה הוא יום שמיני בעומר והשבוע הזה הוא שבוע שני בעומר".

ד. הואיל, ולמרות שאנחנו פוסקים דמקצת היום ככולו, עפעס כבר החלטנו משום מה - שלא לפסוק ד"מקצת השבוע ככולו" - ובמקום זאת אנחנו משהים את ספירת השבוע החדש עד שיגיע סוף השבוע החדש, אז למה אנחנו לא מחכים ממש עד סופו של השבוע החדש - ובמקום זאת אנחנו סופרים את השבוע החדש כבר החל מתום היום השישי של השבוע החדש.

ה. הרי כשסופרים את היום - לא צריך לספור אותו כל שעה - אלא מספיק לספור את היום פעם ביום, אז תמוה למה כשסופרים את השבוע - לא מספיק באותה מידה לספור את השבוע פעם בשבוע - אלא צריך לספור אותו כל יום.

א. כל עוד מדובר בפחות משבוע אחד שלם אז זה לא נכלל בספירה של שבועות.
ב. זו לא קושייה רצינית כי אין כל בעיה הלכתית בלספור את השארית וחכמים רצו שגם כשסופרים שבועות זה יהיה מקביל למספר הימים שסופרים.
ג. מפני שספירת השבועות הוא לפי מספר השבועות ולכן לפני שנשלם שבוע ראשון אין כאן שבוע לעומר ולפני שמלאו שני שבועות לעומר אין כאן שני שבועות במספר.
ד. לא ברורה הקושייה, סופרים שבוע חדש מהלילה שבו נשלם השבוע.
ה. כי חכמים רצו שגם כשסופרים שבועות זה יקביל למספר הימים.

[אלי כהן]

לכל הדעות כנראה אין טעם לספור במשך שבעה ימים את אותו מספר

זה היה גוף שאלתי: למה לא? אם אנחנו חוגגים במשך כל שנה את אותו חג פסח עצמו (ללא שינוי), אז מה רע לספור במשך שבעת ימי השבוע את אותו מספר של השבוע ההוא עצמו (ללא שינוי).

הכוונה היא לספור גם את הימים שעברו מאז תום השבוע.

זו היה גוף שאלתי: מה פתאום? מנין לנו זה?

אין לזה קשר למקצתית ומדוייקת. יש דין של מקצת היום ככולו ואין דין של מקצת השבוע ככולו.

לא משנה איך תקרא לזה, "מדוייקת", "השלמתית", "מקצתית", "בלתי מדוייקת", או כל שם אחר שתבחר: בשורה התחתונה, אנחנו צריכים לספור גם את השבוע - כפי שציוותה עלינו התורה בפסוק "שבעה שָׁבֻעֹת תספר לך...תחל לספר שבעה שָׁבֻעוֹת" - ולכן אנחנו צריכים קודם כל לברר לעצמנו מהו הגדר של אותו "שבוע" שאותו ציוותה עלינו התורה לספור: האם הגדר של השבוע נמדד באופן "מקצתי" (כפי שנמדד הגדר של יום), או שמא באופן "השלמתי" (כפי שהתורה עצמה מכרזת ואומרת "שבע שבתות תמימֹת תהיינה" כלומר שלמות). עלינו להחליט אפוא, האם אנחנו מסתכלים על השבוע החדש - מנקודת מבט "מקצתית" (כלומר בלתי מדוייקת) - אשר לפיה אנחנו כידוע מסתכלים גם על היום החדש, או שמא אנחנו מסתכלים על השבוע החדש מנקודת מבט "השלמתית" (כלומר מדוייקת). ובכן ממה נפשך: אם אנחנו מסתכלים על השבוע מנקודת מבט שאותה כיניתי "מקצתית" (ומצידי תקרא לזה בשם אחר) - אז לכאורה עלינו לספור את השבוע החדש כבר מתחילתו; בעוד שאם אנחנו מסתכלים על השבוע מנקודת מבט "השלמתית" (ומצידי תקרא לזה בשם אחר) - וכדכתיב להדיא "שבע שבתות תמימֹת תהיינה" - אז לכאורה לא יועיל שכבר הגיעה ראשיתו של היום השביעי: זה אמנם יועיל לנו כדי לספור "היום שבעה ימים" (דהא לא דייקינן כולי האי משום דמקצת היום ככולו) - אבל זה עדין לא יועיל לנו כדי לספור "שהם שבוע אחד" שהרי טרם הושלם שבוע אחד מנקודת מבט השלמתית.

שאין מושג שנקרא שבוע ששייך לומר בו מקצת השבוע ככולו, וזה פשוט וברור.

זו כשלעצמה טענה תמוהה ביותר לטעמי. אמנם נכון שמבחינה אסטרונומית טהורה, אין דבר כזה "שבוע" אלא יש רק יום (זמן סיבוב הארץ סביב עצמה), אבל הרי לא פוסקים לפי נקודת המבט של האסטרונומים, אלא לפי נקודת מבט של התורה, ולפי נקודת מבט זו - בוודאי יש מושג כזה "שבוע", והא ראייה שהתורה עצמה מכרזת ואומרת "שבעה שָׁבֻעֹת תספָּר-לך...תחל לספר שבעה שבֻעות", משמע שלדעת התורה יש דבר כזה "שבוע" כמושג בפני עצמו, ולא איכפת לנו מנקודת המבט של האסטרונומים כלל.

[אוצר החכמה]

לענ"ד העניין פשוט. אני הסברתי את העניין כמיטב יכלתי. אולי מישהו אחר (סתם יהודי?) יוכל להסביר טוב ממני.

[אלי כהן]

כמובן היסברת כמיטב יכולתך, וגם אני היסברתי כמיטב יכולתי מה לא מובן לי בהסברך, אולי אחרים (סתם יהודי?) יוכלו להסביר טוב ממני.

אגב גם התירוץ שלך לסעיף ה שבקושייתי אינו סביר בעיניי. כזכור טענת, שזה שהתורה אמרה לנו שיש מצוה לספור לא רק את השבועות אלא גם את הימים - זה כדי לרמוז לנו שיש מצווה לספור את השבועות כל יום (ולא רק כל שבוע).
אבל לפי דבריך, למה שלא נגיד את ההפך: שזה שהתורה אמרה לנו שיש מצוה לספור לא רק את הימים אלא גם את השבועות - זה כדי לרמוז לנו שיש מצווה לספור את הימים רק כל שבוע (ולא כל יום)...

האמנם זה נראה לך פשט סביר? לי לא. מאותה סיבה אני גם מתקשה בפשט שלך.

[אלכסנדר וימפן]

אני חושב שלא יכול להיות כזה דבר שמקצת השבוע זה ככולו כי השבוע זה משהו שנהיה רק משבעה ימים ולפני שהיו שבעה ימים אז אין שבוע שאפשר להגיד שהמקצת שלו זה כמו הכל שלו
וגם אני חושב שכשסופרים את השבוע ביום השביעי זה לא נקרא שמקצת השבוע כמו כולו רק שמקצת היום השביעי זה כמו כולו ואז יש שבעה ימים ששבעה ימים זה שבוע שלם

[אלי כהן]

אני חושב שלא יכול להיות כזה דבר שמקצת השבוע זה ככולו כי השבוע זה משהו שנהיה רק משבעה ימים ולפני שהיו שבעה ימים אז אין שבוע שאפשר להגיד שהמקצת שלו זה כמו הכל שלו
וגם אני חושב שכשסופרים את השבוע ביום השביעי זה לא נקרא שמקצת השבוע כמו כולו רק שמקצת היום השביעי זה כמו כולו ואז יש שבעה ימים ששבעה ימים זה שבוע שלם

מסכים. אבל עדין נותרו סעיפים ב,ה שבקושייתי המקורית.
אמנם אוצר החכמה ניסה ליישב, אבל דחיתי את תירוצו בנימוק שלדעתי הנו מוצדק (למרות שכנראה הוא לא סבור כך).