פורום אוצר החכמה

הרב חיים כץ טוען בקו המידע שלו (0583207080) שבכל המאפיות הגדולות מפזרים פרורי לחם מתחת ללחמים בשעת האפיה.
פירורים אלו הינם חמץ בעין שנמכר. ניתן לראות לכאורה פירורים באופן ממשי בתחתית הכיכרות.

למקפדים שלא לאכול חמץ בעין שנמכר, יש בעיה בככרות אלו? (חוץ מבעית משפרי האפיה והקמח מחיטה רחוצה)

לכאורה זה תלוי בשתי שאלות -
א. האם באמת ניתן לראות את הפירורים לאחר האפייה? אם לא, זה בטל בשישים.
ב. האם באמת הפירורים הללו היו בעין לפני הפסח. ברור שביום הראשון שלאחר הפסח זה כך. אבל מן הסתם די מהר (עניין של ימים) שיש מלאי חדש).

אגב, יש לשים לב שלפי הדעות שחברה בע"מ אינה יישות מוכרת מבחינה הלכתית (סברה שמשתמשים בה בעיקר לענייני ריבית), לכאורה יש מקום להקל בזה גם מצד מכירת חמץ וטבילת כלים, שאינם נחשבים כנמצאים אצל יהודי.

עדיאל ברויאר כתב:לכאורה זה תלוי בשתי שאלות -
א. האם באמת ניתן לראות את הפירורים לאחר האפייה? אם לא, זה בטל בשישים.

תקח לחם תראה שרואים פירורים השאלה אם זה הפירורים המדוברים.
הבדיקה האמיתית זה ע"י השוואה עם לחם שידוע שנאפה לא בצורה הזו.
בקו מידע הנ"ל אומרים שבאנג'ל לוד לא משתמשים עם פירורים. יש כאן משהו שיודע היכן ניתן לרכוש ככר שכזה?

עדיאל ברויאר כתב:אגב, יש לשים לב שלפי הדעות שחברה בע"מ אינה יישות מוכרת מבחינה הלכתית (סברה שמשתמשים בה בעיקר לענייני ריבית), לכאורה יש מקום להקל בזה גם מצד מכירת חמץ וטבילת כלים, שאינם נחשבים כנמצאים אצל יהודי.

סברא שלך? זה 'קצת' חידוש.

זה לא סברא של הרב ברויאר אלא סניף מפורסם בהרבה הלכות

יש לזכור שכל ענין החומרא שלא לסמוך לאחר הפסח על חמץ בעין שנמכר לגוי הינה חומרא בלבד, וכתבו הרבה מן הפוסקים דאין לחוש לחומרא זו, ובודאי שאפשר לצרף לה לסניפין את הטענות המובאות כאן.

אורך רוח כתב:יש לזכור שכל ענין החומרא שלא לסמוך לאחר הפסח על חמץ בעין שנמכר לגוי הינה חומרא בלבד, וכתבו הרבה מן הפוסקים דאין לחוש לחומרא זו, ובודאי שאפשר לצרף לה לסניפין את הטענות המובאות כאן.

אתה צודק, וכך באמת לפי רוב הפוסקים. אך יש לזכור שיש פוסקים שאינם סומכים על מכירת חמץ כלל וכלל מדינא.

עדיאל ברויאר כתב:

אורך רוח כתב:יש לזכור שכל ענין החומרא שלא לסמוך לאחר הפסח על חמץ בעין שנמכר לגוי הינה חומרא בלבד, וכתבו הרבה מן הפוסקים דאין לחוש לחומרא זו, ובודאי שאפשר לצרף לה לסניפין את הטענות המובאות כאן.

אתה צודק, וכך באמת לפי רוב הפוסקים. אך יש לזכור שיש פוסקים שאינם סומכים על מכירת חמץ כלל וכלל מדינא.

מי הם הפוסקים שאינם סומכים על מכירת חמץ?

אדוננו הגר"א

רע"א נזהר מליקח מחמץ הנמכר, כמו שמעיד עליו חתנו כאן.

בעיקר המכירה כתבו כו"כ פוסקים לפקפק, ראה בשד"ח ובספרי המלקטים, ובזמנינו נוספו צדדים לקולא וצדדים לחומרא.

כל האיסור של חמץ שעבר עליו הפסח הינו דוקא בחמץ כזה שעוברים עליו בבל יראהובבל ימצא, זאת אומרת כזית (לפי הרבה פוסקים) ולכן הפירורים המדוברים אין בהם כלל בעיה של חמץ שעבר עליו הפסח, וה"ה בגלידות עם שברי עוגיות, שכל החמץ שנמצא שם אינו מצטרף לכזית.

בכמה מקומות בפוסקים מבואר שחטים מחומצות שעבר עליהם הפסח יש בהם איסור חשעה"פ. [למשל ברמ"א תלו,א].

כנראה ביחד זה כזית ומצטרף

ולמה כאן לא? ובפרט באופן שהכלי מצרפם.

מה גם לשיטות שיש ב"י וב"י גם בפחות מכזית

בברכה המשולשת כתב:אדוננו הגר"א

ובדורנו גם מו"ר הרב שמואל טל. אני מקווה שהדברים יראו אור בע"ה בעוד חצי שנה-שנה.

מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

בכל מקרה אני רואה שאין לחברים ידיעה בנושא שהובא בגוף האשכול.
פירורים בעין בתחתית בכיכרות

ודאי שכל הנידון הוא דווקא למחמירים שלא ליקח חמץ הנמכר, וכחומרת הגר"א ורע"א.
[יצויין, טרם מצאנו מהאחרונים האוסרים מדינא לאכול חמץ שכבר נמכר . פוסקי זמנינו אינם נחשבים 'אחרונים' ודאי לא אלו שטרם פקיע שמיה.]

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

אתה רוצה לומר שפוסקי זמננו לא ראו זאת? ממש מפחיד! כיצד מצאת מקור כזה?

אוהב אוצר כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

אתה רוצה לומר שפוסקי זמננו לא ראו זאת? ממש מפחיד! כיצד מצאת מקור כזה?

בבקשה אל תפחד.
יש גאונים ויש גאונים יש ראשונים ויש ראשונים יש אחרונים ויש אחרונים, כל אחד נטה לכיוונו הוא, וקב"ה יושב ואומר ...בני כך אומר ו...בני כך אומר.

בכל מקרה אני לא מבין מה זה קשור לפוסקי זמנינו, יש את גדולי האחרונים שדשו בנושא הדק היטב.

אוהב אוצר כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

אתה רוצה לומר שפוסקי זמננו לא ראו זאת? ממש מפחיד! כיצד מצאת מקור כזה?

אני משער שרוב הפוסקים בזמננו באמת לא ראו זאת. אולי הגרע"י זצ"ל ראה זאת.
מצאתי באמצעות קובץ שיטות קמאי על הסוגיה הנ"ל בשבת.

נוה הלבנון כתב:פוסקי זמנינו אינם נחשבים 'אחרונים' ודאי לא אלו שטרם פקיע שמיה.[/size]]

זאת כמובן לפי תפיסת הכותב ובית מדרשו, שהם ודאי מכובדים וחשובים. אבל כמובן גם בעניין זה יש גישות אחרות, כגון זו שנקט בה בעל המנוחת אהבה זצ"ל בהקדמה לאחד מספריו (כמדומני שו"ת תפלה למשה ח"א).

הרב הנוה, דעה של 'גאון' בעלת משקל גדול להוסיף בחיזוק החומרא של אלו שמשתדלים שלא לסמוך על המכירה.

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -

כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.

וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?

נושא הפירורים הוזכר בעבר באשכול זה

אחימעץ כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -

כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.

וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?

אה"נ גם בהיתר עיסקא יש עיקולי ופשורי גדולים

אבן זועקת כתב:נושא הפירורים הוזכר בעבר באשכול זה

תודה.
[אם כי אין שם התייחסות מידי מורחבת לנקודה ספציפית זו.]

אוהב אוצר כתב:הרב הנוה, דעה של 'גאון' בעלת משקל גדול להוסיף בחיזוק החומרא של אלו שמשתדלים שלא לסמוך על המכירה.

לא דיברתי על 'חומרא' ולא דיברתי על 'משתדלים'.
דיברתי על עיקר הדין.

אחימעץ כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -

כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.

וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?

ומי שסומך על היתר מכירה...

היתר מכירה בנוי על זה ששמיטה בזה"ז דרבנן

אחימעץ כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -

כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.

וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?

לא הבנתי כיצד מועילה הסברה הנ"ל להתיר איסור תורה. הרי החמץ ברשותו! וכי דרשינן טעמא דקרא?!

לגבי היתר עיסקא, כפי שכבר העירו, גם היא בעייתית מאוד ויש פוסלים גם אותה, כמו מכירת חמץ והיתר מכירה (והרי מהמקור הנ"ל עולה שהערמה אסורה גם בדרבנן, וכן עולה מהרבה ראשונים!).
כמדומני שבספר מלוה ה' לגר"מ לוי זצ"ל כתב שאסור להכנס לאוברדרפט.

עדיאל ברויאר כתב:
לא הבנתי כיצד מועילה הסברה הנ"ל להתיר איסור תורה. הרי החמץ ברשותו! וכי דרשינן טעמא דקרא?!

לגבי היתר עיסקא, כפי שכבר העירו, גם היא בעייתית מאוד ויש פוסלים גם אותה, כמו מכירת חמץ והיתר מכירה (והרי מהמקור הנ"ל עולה שהערמה אסורה גם בדרבנן, וכן עולה מהרבה ראשונים!).
כמדומני שבספר מלוה ה' לגר"מ לוי זצ"ל כתב שאסור להכנס לאוברדרפט.

הסברא הנ"ל אינה מתירה, המכירה מתירה מעיקה"ד.
ואלא מאי הערמה היא לטענת כת"ר [ויש להדגיש שב' מיני ריעותא יש בהערמה הא' בדיני חושן משפט שאפ"ל שבלב כל אדם שאינו מתכוון באמת למכור, אך לא ע"ז מדבר הגאון הנ"ל אלא על ענין הערמה שהוא מכוון לעקור את המצווה בפטורא בעלמא ו]ע"ז התשובה היא שאין כאן הערמה כי באמת החמץ אינו ברשותו באופן מוחלט בימי הפסח ומה שעושה טצדקי בכדי לקבלו אחר הפסח אין בזה שום ריעותא בקיום כוונת התורה.

ולגבי היתר עסקא, אכן כן וכל המחמיר קדוש יאמר לו, אבל מי שאינו מחמיר בזה שממש מלוה ונושך כעין מה שאסרה תורה, וההיתר הוא מחמת מילי בעלמא שמתנה, לחוכא יחשב לו להחמיר בחמץ שאחה"פ.

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

המקור הלא-ידוע אכן מעניין מאד, וייש"כ, אבל לעצם הענין יותר היה לך להביא תוספתא מפורשת "אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור".

אלא מאי, תנאים אחרונים נחלקו על דברי התוספתא הללו, וא"כ הם דחויים להלכה. ה"ה לדברי הגאון שצטטת - אחר שמאות בשנים הסכמת רוב מכריע של הפוסקים היא שניתן למכור חמץ גם באופן קבוע מדי שנה בשנה, וגם כשברור לכל שיש כאן הערמה, וכן עמא דבר דורות רבים, דברי הגאון הנ"ל (וכן דברים מפורשים יותר של רב עמרם גאון ועוד) לא נפסקו להלכה ותו לא (יש מקום לדון באופני המכירה השונים, ועד כמה המכירה של זמננו טובה יותר או פחות מזו של הפוסקים לדורותיהם, אבל כל זה איננו נוגע למקור שהזכרת ששולל הערמות באופן כללי, וזה נגד הסכמת הפוסקים בכ"מ).

אמנם, יש בהחלט מקום לחלק מבחינת הסמכות, בין הכרעת התלמוד (או התוספתא) להכרעת פוסקים ראשונים ואחרונים, אבל מי שבעיניו רק דברי התלמוד מחייבים, והכרעת הב"י (למשל) להתיר מכירת חמץ אינה בעלת משקל בעיניו, למה יסמוך דווקא על תשובה של גאון עלום-שם?

בית שמאי [פסחים כא א] במקום בית הלל אינה משנה.

אחימעץ כתב:

עדיאל ברויאר כתב:
לא הבנתי כיצד מועילה הסברה הנ"ל להתיר איסור תורה. הרי החמץ ברשותו! וכי דרשינן טעמא דקרא?!

לגבי היתר עיסקא, כפי שכבר העירו, גם היא בעייתית מאוד ויש פוסלים גם אותה, כמו מכירת חמץ והיתר מכירה (והרי מהמקור הנ"ל עולה שהערמה אסורה גם בדרבנן, וכן עולה מהרבה ראשונים!).
כמדומני שבספר מלוה ה' לגר"מ לוי זצ"ל כתב שאסור להכנס לאוברדרפט.

הסברא הנ"ל אינה מתירה, המכירה מתירה מעיקה"ד.
ואלא מאי הערמה היא לטענת כת"ר [ויש להדגיש שב' מיני ריעותא יש בהערמה הא' בדיני חושן משפט שאפ"ל שבלב כל אדם שאינו מתכוון באמת למכור, אך לא ע"ז מדבר הגאון הנ"ל אלא על ענין הערמה שהוא מכוון לעקור את המצווה בפטורא בעלמא ו]ע"ז התשובה היא שאין כאן הערמה כי באמת החמץ אינו ברשותו באופן מוחלט בימי הפסח ומה שעושה טצדקי בכדי לקבלו אחר הפסח אין בזה שום ריעותא בקיום כוונת התורה.

א. אבל הדיון פה כיצד המכירה תקפה מעיקה"ד.

ב. לא עיינתי בסוגיית הערמה, רק הבאתי מקור שמצאתי בעבר. מו"ר עסק בכך באריכות ובעיון בשיעוריו (גם במכירת חמץ, וגם בהערמה וגמירות דעת), וכאמור אני מקווה שהדברים יראו אור בתוך כשנה.

ברזילי כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).

המקור הלא-ידוע אכן מעניין מאד, וייש"כ, אבל לעצם הענין יותר היה לך להביא תוספתא מפורשת "אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור".

אלא מאי, תנאים אחרונים נחלקו על דברי התוספתא הללו, וא"כ הם דחויים להלכה. ה"ה לדברי הגאון שצטטת - אחר שמאות בשנים הסכמת רוב מכריע של הפוסקים היא שניתן למכור חמץ גם באופן קבוע מדי שנה בשנה, וגם כשברור לכל שיש כאן הערמה, וכן עמא דבר דורות רבים, דברי הגאון הנ"ל (וכן דברים מפורשים יותר של רב עמרם גאון ועוד) לא נפסקו להלכה ותו לא (יש מקום לדון באופני המכירה השונים, ועד כמה המכירה של זמננו טובה יותר או פחות מזו של הפוסקים לדורותיהם, אבל כל זה איננו נוגע למקור שהזכרת ששולל הערמות באופן כללי, וזה נגד הסכמת הפוסקים בכ"מ).

אמנם, יש בהחלט מקום לחלק מבחינת הסמכות, בין הכרעת התלמוד (או התוספתא) להכרעת פוסקים ראשונים ואחרונים, אבל מי שבעיניו רק דברי התלמוד מחייבים, והכרעת הב"י (למשל) להתיר מכירת חמץ אינה בעלת משקל בעיניו, למה יסמוך דווקא על תשובה של גאון עלום-שם?

מהתוספתא היה ניתן לטעון רק לגזירה דרבנן. אם המכירה לא תקפה כלל מדינא, לכאורה עובר המשהה על ב"י וב"י.
לגבי ההשוואה בין דחיית דברי התנאים להכרעת הפוסקים - ודאי גם זה תלוי בהבנת שרשרת הפסיקה ומעברי הדורות וסמכויותיהם. שנינו יכולים לשער שהגר"א היה יכול לשנות דעתו בעיקר הדין בעקבות מקור שכזה, ויתכן שגם המשנה ברורה היה מחמיר יותר (דקדקתי בלשוני מצד האופי השונה של הכרעותיהם). זאת משום שנתנו לעיתים משקל לדברי הראשונים גם נגד הכרעת בעלי השו"ע.
לגבי שאלת הסמכויות, יש מקום רב לחלק בין מרן הב"י ובין ראשונים וגאונים. חרף גדולתו וקדושתו הנוראיים של מרן הב"י, לא היו בידיו המסורות הפרשניות וההלכתיות שהיו בידי הגאונים והראשונים. ועל אף שלדעת מו"ר (שהתבארה בספר טל חיים כללי הוראה), הסמכות האחרונה המחייבת את כל ישראל היא הגמרא, מכל מקום חכם עיניו בראשו שלא ניתן לעמוד על אמיתהּ בלי דברי הראשונים והגאונים, משא"כ רבותינו האחרונים זצוק"ל.
ספציפית בסוגיה הזו, איני בטוח שמו"ר מבין שהב"י היה מתיר את המכירה כיום. אך באמת שכבר איני זוכר פרט זה כלל.

חשוב לי לציין, שמו"ר פסק לאסור מדינא עוד הרבה לפני שראה את המקור הזה. וכאמור, בע"ה יתבארו הדברים באריכות כראוי, על מקומם בבוא העת.

עוד ברצוני לציין שנושא תשובות הגאונים מורכב. מצד אחד הם היו גאונים, מצד שני תשובות רבות שלהם אינן מזוהות (גם אצל הראשונים הקדומים, כגון רש"י, העיטור ועוד), ולכן קשה להעריך את סמכותן. כאן לכאורה יש מקום להעריך שיש סמכות גבוהה, עקב הבאת התשובה בתוך חיבור של אחד מקדמוני הראשונים (אם אכן הוא שלו, ואיני יודע)

עדיאל ברויאר כתב:מהתוספתא היה ניתן לטעון רק לגזירה דרבנן. אם המכירה לא תקפה כלל מדינא, לכאורה עובר המשהה על ב"י וב"י.

גם בדברי הגאון מבואר רק על איסור ההערמה שגונב דעת המקום ולא על איסור מעיקר דינא דבל יראה, וזה גם מש"כ לעיל.

אחימעץ כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מהתוספתא היה ניתן לטעון רק לגזירה דרבנן. אם המכירה לא תקפה כלל מדינא, לכאורה עובר המשהה על ב"י וב"י.

גם בדברי הגאון מבואר רק על איסור ההערמה שגונב דעת המקום ולא על איסור מעיקר דינא דבל יראה.

באמת זה תלוי כיצד מבינים את המילים "ויש כאן בדבר איסור". ומסכים בהחלט שאין הכרח מכאן שהמכירה פוקעת לגמרי, אלא רק אסורה.

אחימעץ כתב:בית שמאי [פסחים כא א] במקום בית הלל אינה משנה.

בדיוק כך, וגם דברי גאון שלא הותירו חותם משמעותי בדורות שאחריהם, במקום הכרעת הפוסקים ומנהג כל ישראל במשך אלף שנה, אינם משנה (עם ההסתייגות בסוף דברי לעיל)

עדיאל ברויאר כתב:באמת זה תלוי כיצד מבינים את המילים "ויש כאן בדבר איסור". ומסכים בהחלט שאין הכרח מכאן שהמכירה פוקעת לגמרי, אלא רק אסורה.

וזה מאד קשה לומר שהגאון האריך כ"כ במילים שגונב דעת וכו' ויש בזה חילול ה', ולא טרח להזכיר שלא עשה כלום אלא ע"י שקבע תיבה אחת שניתן לדקדק ממנה.

וממילא אני חוזר על דברים שכתבתי לעיל, דבמכירת חמץ שאין כאן גניבת דעת כלל לא שייכי דברי הגאון, ודווקא גבי שבת דסו"ס לא מתקיים שביתה בבהמה אוסר.