פורום אוצר החכמה

הרואה חכמי ישראל, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליריאיו

ומצד שני מי שמבזה תלמיד חכם לא נפסק להלכה שצריך ליתן לו ליתרא זהב כי כיום אין דין של תלמידי חכמים

ואני שואל אם כן אז מדוע נפסק להלכה לברך עליו שחלק מחכמתו ליריאיו???

שליטא כתב:הרואה חכמי ישראל, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליריאיו

ומצד שני מי שמבזה תלמיד חכם לא נפסק להלכה שצריך ליתן לו ליתרא זהב כי כיום אין דין של תלמידי חכמים

ואני שואל אם כן אז מדוע נפסק להלכה לברך עליו שחלק מחכמתו ליריאיו???

אכן לא על כל ת"ח אפשר לברך
[מרן הגרע"י זצוק"ל פסק שאפשר לברך על הגרש"מ עמאר שליט"א (מעין אומר ח"א) הגרב"צ מוצפי שליט"א כתב שאפשר לברך על הגר"י יוסף שליט"א (שו"ת דורש ציון)

תודה על המידע אבל זו לא השאלה...

השאלה מדוע לדעת הסוברים שצריך לברך מברכים ומצד שני לא קונסים ליטרא זהב למי שמבזה ת"ח??

שליטא כתב:תודה על המידע אבל זו לא השאלה...

השאלה מדוע לדעת הסוברים שצריך לברך מברכים ומצד שני לא קונסים ליטרא זהב למי שמבזה ת"ח??

אולי לדעת הסוברים שצריך לברך גם קונסים ליטרא זהב למי שמבזה ת"ח!!

אם הדין היה כך לא הייתי שואל

ההלכה היא שמי שמבזה תח לא קונסים אותו בליטרא זהב

התשובה מוצפנת בשאלה. הרואה חכמי ישראל מברך וכו'
והמבזה תלמיד חכם אין קונסין אותו.
ולהעיר מתשובת הרא"ש בטור חושן משפט סי' כ' שמגדיר תלמיד חכם כמי שמקדיש כל רגע פנוי מעסק פרנסתו ללימוד התורה, ואילו חכם, לכאו' הוא שמעבר לזה הוא גם חכם בחכמת התורה.

בערל פיינער כתב:התשובה מוצפנת בשאלה. הרואה חכמי ישראל מברך וכו'
והמבזה תלמיד חכם אין קונסין אותו.
ולהעיר מתשובת הרא"ש בטור חושן משפט סי' כ' שמגדיר תלמיד חכם כמי שמקדיש כל רגע פנוי מעסק פרנסתו ללימוד התורה, ואילו חכם, לכאו' הוא שמעבר לזה הוא גם חכם בחכמת התורה.

האם חכם לא אמור להיות או למעלה מתלמיד חכמים או שווה ערך. ולא הפוך?

הוא באמת ביאר שחכם יותר גדול.

השואל טען כיצד מברכים אך לא קונסים. אם אכן יש חלוקה בין חכם (שנאמר לגבי ברכה) ובין תלמיד חכמים (שנאמר לגבי קנס), אזי יוצא שכיום אין לנו אנשים בדרגת תלמיד חכמים אך יש לנו בדרגת חכם. הלא כן?

צודק. כעת הבנתי הערתך.
קושיה טובה לתירוץ וא"כ הדרה קושיית פותח האשכול לדוכתא.

מצאתי בתשובות והנהגות ח"ג:

והיינו שזה שאין קונסין ליטרא זהב אין זה קשור לאם יש מציאות של ת"ח בזה"ז, אלא הוא דין בדיני ממונות שבמקום שאין פסידא אין דנין דיני קנסות בזה"ז.
אבל אם רואין מישהו שבלי ספק נכנס בגדר "חכמי ישראל" מברכין עליו.

לגבי ממונות המוציא מחבירו עליו הראיה.
וכן בזה"ז לא דיינינן דיני קנסות.
(אם כי יש לדון האם זה קנס או כפרה)

תירוץ פשוט שאני מתפלא שלא חשבנו עליו (נ"ל שהיה לי משהו בתת מודע).

צונאמי כתב:לגבי ממונות המוציא מחבירו עליו הראיה.
וכן בזה"ז לא דיינינן דיני קנסות.
(אם כי יש לדון האם זה קנס או כפרה)

לפי זה, מה יהיה דינו של אדם שאכן חושב שלפניו תלמיד חכמים אמיתי (ובחמתו ביזהו וכעת רוצה לשוב)?
כמו כן, מה הדין אם יבוא רב גדול ויפסוק שזהו אכן תלמיד חכמים, גם אז נאמר כך?

אין לרב כח לקנוס אותו מדינא, כי בזה"ז שליחותייהו דקמאי עבדינן. ובזה לא עבדינן שליחותייהו. אבל מצד הענין של למגדר מילתא ולגדור פרצה יכול להיות שיש לו כח לקנוס.

בערל פיינער כתב:אין לרב כח לקנוס אותו מדינא, כי בזה"ז שליחותייהו דקמאי עבדינן. ובזה לא עבדינן שליחותייהו. אבל מצד הענין של למגדר מילתא ולגדור פרצה יכול להיות שיש לו כח לקנוס.

יש כח לרב לקנוס? אולי כוונתך לבית דין.

צודק. התכוונתי לרב מרא דאתרא.