טענת 'קים לי' באיסור והיתר לענין כפיה לאפרושי מאיסורא

[סכינא חריפא]

יש לחקור האם יכול אדם לטעון 'קים לי' כלפי מחלוקת הפוסקים בענייני איסור והיתר, לענין שלא יוכלו בית דין לכפותו לאפרושי מאיסורא.

דהנה במהרי"ק שורש קמט כתב: ומה מאד היתה שגגה גדולה ומכשלה תחת יד מי שאמר דמצי בעל הקאפא למימר ק"ל כר' שמחה דאמר דבעל ה' פטורה מציצית... דאנן מי מדמינן איסורא לממונא והלא הלכה רווחת היא בישראל עד כי תשב"ר יודעים אותה דספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא ומה ענין זל"ז... עיין שם אריכות דברים.

והנה לכאורה כלפי דין כפיה לאפרושי מאיסורא א"א לומר דספק איסורא לחומרא, שהרי מבואר ביבמות דף כ"ב דבספק ששנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת לא' מעדיה ואומרת ברי לי א"א לכפות אותם לאפרושי מאיסורא, וא"כ הוא הדין לכאורה בטענת 'קים לי' עכ"פ בתלמיד חכם שיכול להכריע.

אלא שלפי"ז גם עם הארץ שאינו יודע ללמוד, אפילו שבודאי אסור לו עצמו להקל משום שספק איסורא לחומרא, אבל עדיין הבית דין לא יוכלו לכפות אותו ע"ז, שהרי יטען 'קים לי' דחשיב טענת ברי, וכשם דלגבי דיני ממון גם לע"ה יש לדבריו תוקף של טענת ברי אפילו שאינו יודע וכמו שמבואר בספר תקפו כהן באורך [ואפילו טענינן ליתמי קים לי].

או שיש לחלק שדווקא בספיקא דתרי ותרי ששם אינה ודאי רשעית לסמוך על העדים שאולי באמת יודעת את האמת כדבריהם ולכן מועיל הברי שלה, אבל כאן שמקלו יגיד לו לסמוך על המקל אז ודאי אפשר גם לכפותו וככל כפיה על ספק איסור.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שבקונטרס תורת העישוי דן בעניין כפיה כשיש מחלוקת הפוס'

[זיסע יונגאלע]

כמדומני שבקונטרס תורת העישוי דן בעניין כפיה כשיש מחלוקת הפוס'

השאלה מרתקת, אישית אין לי הקונטרס תורת העישוי תח"י. (אגב, מי מחברו ?) כמו"כ אין לי גישה ל'היברובוקס' אם זה שם.
אם מישהו יוכל להעלות הדיון שבספר הנ"ל (אם ישנו) בעניין כפיה כשיש מחלוקת הפוסקים - יועיל מאד. תודה.

[מאיר סובל]

הנידון שבכותרת מחודש מאוד, ויוצר פשט חדש במושג קים לי.
בפוסקים בחו"מ מבואר שקי"ל הינו מדין מוחזק והמע"ה, שהשני (או בי"ד) אינם יכולים להוכיח שההלכה כצד אחד בפוסקים להוציא מיד המוחזק, שיש לו טענה טובה שמוחזק כדין היות וההלכה כצד השני בפוסקים.
וכל זה מהלכות ממון, דמה שייך מוחזק לעניין איסורא?

[סכינא חריפא]

הנידון שבכותרת מחודש מאוד, ויוצר פשט חדש במושג קים לי.
בפוסקים בחו"מ מבואר שקי"ל הינו מדין מוחזק והמע"ה, שהשני (או בי"ד) אינם יכולים להוכיח שההלכה כצד אחד בפוסקים להוציא מיד המוחזק, שיש לו טענה טובה שמוחזק כדין היות וההלכה כצד השני בפוסקים.
וכל זה מהלכות ממון, דמה שייך מוחזק לעניין איסורא?

לענין איסורא אי אפשר, אבל לענין כפיה אין כאן ענין רק של איסורא אלא של זכויותיו שלא יכוהו.

[זיסע יונגאלע]

אלא של זכויותיו שלא יכוהו.

נו, מי מתנדב לגייס את הפרק המדובר ב'תורת העישוי' ?
ייש"כ.