השאלה: האם יש גבול לאכזריות ולסדיסטיות שמותר לנרדף לעשות לרודף. או שאין שום גבול לסדיסטיות שמותר לנרדף לעשות לרודף?כתב הרב גם זו לטובה דברים של טעם. והריני מגיב.
דברים דלהלן אני כותב מקופיא. וכמובן שראוים לדיון הרבה יותר מפורט ומנומק. כיוון שהנפק"מ בהם מגיעות רחוק מאד. ובוודאי בעבירות שבין-אדם-לחבירו שאין יום הכיפורים מכפר, וכמליצת הספה"ק "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו.(-עבירות שבין אדם למקום) וביד אדם על אפולה (-עבירות שבין אדם לחבירו). וכתבתי לעורר לב המעיין מחו"ר ביהמ"ד דפורומינו שליט"א.א' המילה "סדיסטיות" אינה כ"כ קשורה לעניין, ולכ' הנידון האם יש גבול לצער ולנזקים שמותר לעשות לרודף כדי להציל הנרדף.
לענ"ד, מה שניסח החזו"א בשעתו ובמקומו לספריו הנדפסים לדודי דורות, ראוית לחידוד המסר האמיתי שכיוון רבינו החזו"א זי"ע, ולענ"ד בשיח-בעלי-בתים בעברית דדורינו (ה'תשע"ה) ("מקווה נייעס" בלע"ז), המילה "סדיסטיות ללא גבולות" היא המילה המתאימה בדיוק.
ב' הרודף אחר חבירו להורגו מותר להורגו, הרודף אחר חבירו להזיקו ממון אסור להורגו.
באסיפה שהזכרתי כאן, בהקשר כותרת אשכולינו הגיב הגר"ש אלתר -
להרוג וודאי אסור לנרדף (כמונח בזכרוני, וכשיגיע ההסרטה אעלה הקטע בל"נ, בהקשר שזה נאמר). אין ספק שהגר"ש מסכים שמשפט זה מוגבל לסעיף ב' דהרב גם זו לטובה.
ג' הרודף אחר חבירו להזיקו ממון, האם מותר לצערו? והאם יש שיעור לדבר?
1. שאלת האשכול היא לאו דווקא להזיקו
ממון. אלא גם להזיקו
בדברים אחרים, (לדוגמא: "לא תונו איש את אמיתו, ויראת מאלוקיך אני ה'" וברש"י: דבר המסור ללב נאמר בו אני ה')
ד' בדינא דעבד איניש דינא לנפשיה שמעתי חבורה מהגרממ"פ ר"י חברון, ולטענתו לכל דבר יש פרופורציה.
כמדומה שאין ת"ח מובהק אחד (בסדר גודל דהגרממ"פ ומעלה, עד משרע"ה) שסובר שיש דברים בלי פרופורציה. לכל דבר יש פרופורציה.
ובלשון הרמח"ל בדרך ה' בהקדמה:
"כי אולם, כל ענין אמיתי ישוב כוזב,אם ייוחס לענין בלתי ראוי לו או יילקח שלא בגבולו"
רשמתי מזכרוני, אם ממישהו יוכל להעלות הלשון המדויק - נשמח כולנו. אם לא - אולי אתפנה בהמשך לבדוק ולהעתיק הלשון.
וז"ל החזו"א-
הרי שיש בעיר מלמדים מתפרנסים מעמלם ולפתאום באו מלמדים אחרים מעיר אחרת וכו' המקופחים פשטו שנאתם בלבם על הרודפים החדשים, ומשנאת הלב יצאו לבקש עליהם תואנות מומים ועלילות, ולמדו לשונם דבר רע עליהם, ומרעה אל רעה יצאו להוציא דבת שוא ולעורר רחמי בני העיר נגד האכזריות של הבאים החדשים, עד שהוסיפו בקטטות ומריבות ולעתים נוקמים בהם נקמות כאשר תמצא ידם.
וכתב הרב גם זו לטובה.
א' היכא שיש ב"ד בעיר שבכוחו למנוע מהמלמדים החדשים,- מבואר הדבר בגדרי ופרטי דינא "דעביד איניש דיניה לנפשיה" [וע"ע במבואר לקמיה אות ד' ודו"ק]
ובדיוק בשביל שלא יוכל כל אחד שלמד גדרי ופרטי דינא "דעביד איניש דינא לנפשיה" לעשות דין לעצמו, זועק שם החזו"א בפ"ג בחלק ט',י"א,י"ב,ובעיקר ט"ז, את רעיון וכיוון זה גופא: שלא כל אחד שלמד ההלכות הנ"ל מוסמך כבר להכריע, אלא -לענ"ד- רק לאחר הוראת חכם שנכנס לגדר שהחזו"א מגדירו שם בחלק ט"ז: "
הדיין והדין חד הם".
יעו"ש.
מי שסבור אחרת - מוזמן להגיב. וגם באשכולי זה:
viewtopic.php?f=17&t=20806
עוד כ' הרב גם זו לטובה שליט"א:
ב' היכא שמותר למלדים הישנים למיעבד "דינא דנפשיה" לכ' הותר רק להציל מהנזק, ולכן כל לה"ר נקמה וכו' שאינו מציל עשוק מיד עושקו אסור [ולכ' כספק אם יציל גם מותר וצ"ע בספק רחוק] ובחזו"א כתוב שכל מעשיהם עשו מחמת "שנאתם" וצ"ע.
בחזו"א שם -בחלק א' דפ"ג- כתב יותר חריף (בחלק של "תגובתם הספונטנית של
המקופחים בעיני עצמם", וז"ל שם:)
"לבקש עליהם תואנות מומים ועלילות ולמדו לשונם דבר רע עליהם ומרעה אל רעה יצאו להוציא דבת שוא ולעורר רחמי בני העיר נגד האכזריות של הבאים החדשים עד שהוסיפו בקטטות ומריבות ולעתים נוקמים בהם נקמות כאשר תמצא ידם".
(ובחלק של "
לו היתה ההלכה כמותם") כתב החזו"א:
"אין כאן איסור מחלוקת ולא איסור לשון הרע ולא שנאת חנם ויש כאן מלחמת מצוה להעמיד הדת על תלה".
מי יוכל להחכימיני, האם אסור לנרדף "לנקום לשם לנקמה" ברודף שרדפו (וסתם בשביל
1. להוסיף
צבע לתמונה,,,
2. לעורר
לב,,, המעיין לבדוק טוב טוב היכן הצדק והיושר,היכן "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" והיכן ה"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם", לכך אני מוסיף:)
הרודף הרס לנרדף את החיים !!!האם הרגש הטבעי האנושי של רצון הנקם, שמתעורר בכל אדם נורמלי מן היישוב,
נאסר במקרה דנן, מחמת "לא תקום". או
הותר במקרה דנן - כיוון שזה טבע האנושי, ולא נתנה תורה למלאכי השרת. ? ! ?
ג' היתר לשנוא לא תליא בדינא דעביד לנפשיה אלא ס"ל לחזו"א דמותר לשנוא את הפוגעו שלא כדין.
תמיד ? בכל מקרה ? יש הגבלות ? האם מצינו חולק על החזון - איש ? מעיקר הדין ? מידת-חסידות ?
ד' לכ' גם אם מותר לדבר רע וכו' כדי להציל עשוק מיד עושקו, לא הותר אלא באופן דהקל קל תחילה.
אכן, שמעתי מהג"ר נפתלי נוסבוים, לגבי שאלתי, האם לפגוע ברודף שאין דרך אחרת להמלט מנזקיו. כיוון ש: 1. אינו ציית דינא, לשום בי"ד בעולם. 2. מבחינה פרקטית, אזלת היד דהרשויות (במקרה ההוא בית-משפט ומשטרת-ישראל) אינה מסוגלת לעצור את נזקיו.
תשובת הגרנ"נ: מצינו בתורה בנגעים. קודם כל מזיקים לממונו (בגדיו, ביתו) ורק אח"כ בגופו.
הבהרה: תשובת הגרנ"נ נאמרה כעיקרון בעלמא, ללא שום פסק דין ספציפי, וכמובן שכל מקרה צריך הוראת חכם שישמע כל הצדדים הנוגעים בדבר.