שלח כתב:לכאורה במלחמת מצוה אין פטורים, ונשאלת השאלה אם אדם מאוד מפחד ונסביר שזה פחד מקשרי המלחמה, מה יעזור אם נכפה אותו להילחם הרי לא ילחם טוב?אבל אולי ניתן לו עבודה בעורף, האם יש מקור לכך
תירוץ נוסף:
במלחמת מצווה, הלא עצם זכות המצווה הגדולה שהוא עושה, היא זאת שתגבור על חולשת-אופיו ורכות לבבו,
רמב"ם במורה-נבוכים ח"ב פמ"ה:
"....וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות,...וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם, ....תהי על יפתח רוח ה', ונאמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה', ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים, וכן נאמר בעמשא כאשר הניעהו רוח הקודש לעזור את דוד, ורוח לבשה את עמשא וגו', ...וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר שנמשח בשמן המשחה, כמ"ש הכתוב בו ותצלח רוח אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ולזה התגבר אל הארי ואל הדוב והפלשתי וכיוצא ברוח ה' הזאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח להעיר זה המחוזק לפעל אחד, ולא לאי זה פעל שיזדמן, אלא לעזור עשוק, אם אחד גדול או קהל, או מה שמביא לזה, וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו, יאמר עליו שהתחברה אליו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש, ו
אמנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כהצלחת יוסף בבית המצרי, אשר היתה סבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן, כמו שהתבאר.עכ"ל הרמב"ם.
היות ובשר-ודם לא יודע לשער מהו: "טוב גדול מאד". וכמו"כ בו"ד לא יודע לשער כמה היה צריך רך הלבב שלנו להתאמץ ולהצטער בשביל להתגבר על אופיו-הרכרוכי-הטבעי, ולמסור את נפשו על מצוות הבורא.
מה שכן בשר ודם יודע. ש: "לפום צערא - אגרא".
וייתכן שזכות ההתגברות בשביל המצווה - יסייעוהו משמים ברוח גבורה.
אשמח לתגובות.