פורום אוצר החכמה

הגר"א בפרשת יתרו כותב בתוך דבריו:

קדשי קדשים ובאין על חטא, משא"כ בקדשים קלים וכמ"ש ר"א והרמב"ן

היכן נמצא הר"א והרמב"ן?

רמב"ן ויקרא ו, כג.

יש לעיין משלמי עצרת, שהם קדשי קדשים, עי' זבחים נ"ה. :, ולא באים על חטא.

עמד בקושיא זו הרמ"א בתורת העולה ח"ב פרק יד.
ובאדרת אליהו פרשת דברים (דף כו:) ובפירוש באר יצחק שם משמע קצת דקדשי קדשים לענין זה היינו דווקא אשם עולה חטאת מנחה ולא מיירי משאר קדשי קדשים, עיי"ש כל הרמזים שנתנו לזה.
והר"ת ור"א הוא אולי והרב אברבנאל, שהוא מרחיב ביסוד זה בריש פרשת צו

כל המנחות הם קדשי קדשים אף אלו שבאו בנדר ובנדבה

גם חטאת ועולת יולדת וחטאת ואשם מצורע אינם באים על חטא אלא להכשר, אע"פ שהם קדשי קדשים.

עכ"פ, מהי נקודת החילוק השורשית בין קדשי קדשים לקדשים קלים, אשר ממנה יוצאים כל חילוקי הדינים?