פורום אוצר החכמה

הגר"נ קופשיץ- לא ראוי לכתחילה לעשות כן משום דאין דרך לעמוד כן לפני אדם חשוב

כן הוא בפשטות לכאורה. אבל אם טרודות בילדיהן והאפשרות השנייה היא לסמוך על המג"א ולא להתפלל כלל מסתמא עדיף כך.

לא רק אם הן טרודות בילדיהן, בשו"ת שלמת חיים פוסק שם הגריח"ז ז"ל שאסור לה לאשה להתפלל בליל שבת שמא יכנס הבעל מבית הכנסת ולא יוכלו לקבל את פניו בברכת שבת שלום.
וכבר אמר לפרש אחד מגדולי הצדיקים אשר בארץ המה זי"ע - לא זה זכה כנגדו, מבחינת לנוכח אשתו שהייתה מתפלל כנגדו, ולא דאגה לצרכיו, בהיותה עסוקה בתפילותיה.
--
א. אם אין לי טעות גם לדעת המ"א עליהן לבקש משהו.
ב. גם לדעת הרמב"ן בעת צרה תפילה היא מצוות עשה דאורייתא ויתכן בהחלט, שימי הסליחות ימים נוראים ועשרת ימי תשובה, נחשב לעת צרה.
ג. מסופקני, מה הדין אם יש לא עלינו איזה צרה בבית, האם גם אז חייבות בתפלה מדאורייתא.

עיין בספרו של הגר"ש פינקוס מה שדן בעניין הזה של עת צרה בכל מיני פנים. ויש לדון בדבריו שם.

הרבה כתבתי בעניין שנה זו, אם יש עליהן חובת תפלה בימים נוראים, ואמירת י"ג מדות, שגם זה חיוב מדאורייתא לדעת הרמב"ן, וחבל שלא ידעתי מהפנייה זו.
יישר כוחך הרב אוצה"ח.

גם זו לטובה כתב:הגר"נ קופשיץ- לא ראוי לכתחילה לעשות כן משום דאין דרך לעמוד כן לפני אדם חשוב

ראיתי מי שכותב לתרץ את ההיתר שלא ללבוש חגורה בשעת התפלה כיון שאין הדרך שלנו ללבוש חגורה במשך היום ולא אמרו שחייב בחגורה משום הכון אלא משום, שכך היה דרכם ולפי"ז אפשר שאשה היוצאת למכולת עם חלוק ונעלי בית לא שייך לומר בזה שחסר משום הכון.
--
וראה שבת (י, א) שיש דין לחגור חגורה בשעת התפילה משום שנאמר (עמוס ד) "הכון לקראת אלהיך ישראל", ופירש רש"י - התנאה לפניו.

לומד_בישיבה כתב:לא רק אם הן טרודות בילדיהן, בשו"ת שלמת חיים פוסק שם הגריח"ז ז"ל שאסור לה לאשה להתפלל בליל שבת שמא יכנס הבעל מבית הכנסת ולא יוכלו לקבל את פניו בברכת שבת שלום.

יעויין עוד בשו"ת דברי יציב או"ח סי' קכא להתיר מחמת הטירדא לאשה להתפלל מנחה אחר הדלקת נרות שבת, ובכללות הענין יעוי' עוד בתשובות והנהגות ח"ג סי' לו - לז.

הרב נוטר. מדבריך אני לומד שרק לנושאות התיר לעשות כן, אך העוזרות בבית למשל, להקפיד להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, לא מיבעי לאלו המדליקות נרות בעודן בבית הוריהם, אלא על כולן, כיון שהמה נוהגות לקבל שבת יחד עם הדלקת הנרות בבית.

לומד_בישיבה כתב:לא רק אם הן טרודות בילדיהן, בשו"ת שלמת חיים פוסק שם הגריח"ז ז"ל שאסור לה לאשה להתפלל בליל שבת שמא יכנס הבעל מבית הכנסת ולא יוכלו לקבל את פניו בברכת שבת שלום.

לא הבנתי מה הקשר בין תפילת ערבית שהיא רשות לשאר תפילות?

מדוע כבודו חושב שאצל נשים התפלה היא חובה, והרי יכולות לסמוך על המ"א וכפי שכתב הרב אוצה"ח בתחילת האשכול - ואם השלמת חיים מנמק משום תפילת ערבית רשות, חוזרני בי.
לא זכור שכך כותב שם.

לומד_בישיבה כתב:

גם זו לטובה כתב:הגר"נ קופשיץ- לא ראוי לכתחילה לעשות כן משום דאין דרך לעמוד כן לפני אדם חשוב

ראיתי מי שכותב לתרץ את ההיתר שלא ללבוש חגורה בשעת התפלה כיון שאין הדרך שלנו ללבוש חגורה במשך היום ולא אמרו שחייב בחגורה משום הכון אלא משום, שכך היה דרכם ולפי"ז אפשר שאשה היוצאת למכולת עם חלוק ונעלי בית לא שייך לומר בזה שחסר משום הכון.
--
וראה שבת (י, א) שיש דין לחגור חגורה בשעת התפילה משום שנאמר (עמוס ד) "הכון לקראת אלהיך ישראל", ופירש רש"י - התנאה לפניו.

הרב אוצה"ח הפנה אותי ללשון המ"ב ושם כותב להדיא שצריך להיות כפי הדרך לעמוד בפני חשובים וגדולים. ולכן חוזרני בי ממה שכתבתי שהדבר תלוי איך הן יוצאת מן הבית.

לומד_בישיבה כתב:א. אם אין לי טעות גם לדעת המ"א עליהן לבקש משהו.

מה שכתבתי שגם לדעת המ"א עליהן לבקש משהו, חיפשתי האם במשהו הזה עליהן לקיים כל דיני תפלה כמו חובת הכון וכו' ולא מצאתי, אך ניתן להוכיח קצת מעצם זה שכותב המ"א שמספיק שיבקשו משהו, למרות שכותב הרמב"ם שהתפלה חייבת להיות מורכבת משבח בקשה והודאה, ולכאו' ה"ה לדעת המ"א במשהו הזה אינן חייבות בהכון לקראת וכו' ושאר דיני תפלה.

אך כבר הקשו על המ"א מנין לו לומר כדברים האלו, והובא במ"ב סימן קו עיי"ש ובשער הציון, ולכאו' הדבר פשוט שאם יש עליהן חובת תפילה מדאורייתא וכפי המבואר שם במחבר עליהן להתפלל תפילת י"ח ואינן יכולות להסתפק עם בקשה כל שהוא וכנ"ל שהרי צריך שבח בקשה והודאה. ועיין שאגת אריה וכו' בחובת נשים בתפילה לדעת הרמב"ם ולדעת הרמב"ן לעתות בצרה, ולעתות בשמחה.
והדברים ארוכים.

תשובת רבי חיים קניבסקי בנושא:


http://www.otzar.org/aspcrops/145565_22 ... 112014.asp

יישר כוחך הרב שיבר.
---
עתה גם מצאתי תשובה מקיפה בשו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' יז להגאון רע"י ז"ל שכותב להקשות על המ"א ומסיק שנשים חייבות בתפילת י"ח לפחות פעם אחת ביום. וכפי הנראה כך גם תפס מרן הגר"ח שליט"א שעל הנשים להתפלל תפילת י"ח פעם אחת ביום לפחות – ועליהן לקיים כל דיני התפילה.

"...אלא דמ"ש המג"א וסיעתו הנ"ל שיוצאות י"ח באמירת איזו בקשה שאומרות בבוקר" "...הדבר קשה, שהרי מבואר בד' הרמב"ם, שחיוב מצות תפלה לומר שבחו של הקב"ה ואח"כ שואל צרכיו ואח"כ נותן שבח והודאה. וכ' מרן הכ"מ, שמקור ד' רבינו בפרק אין עומדין (ברכות לב) דרש ר' שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ ישאל צרכיו, שכן מצינו במשה, דכתיב: ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וכו', וכתיב בתריה אעברה נא ואראה, וכיון דממשה רבינו למדנו כן, אלמא מדאורייתא הכי הוא. עכ"ל. מבואר יוצא שמן התורה צריך לומר שבחו של הקב"ה, ואח"כ יתן תודה ושבח להשי"ת. ובבקשה בעלמא אין כל הדברים האלה, והיאך יצאו י"ח מה"ת. ובס' אור שמח (פ"א מה' תפלה ה"ב), הביא מקור לד' רבינו מהספרי (ר"פ וזאת הברכה) שמשה לא פתח בצרכן של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום תחלה ואח"כ בצרכן של ישראל ואח"כ סיים בשבחו של מקום, וכן דוד, וכן שלמה, וכן תקנו אנשי כנה"ג, שבתחלה פתחו בשבח הקב"ה ואח"כ בצרכן וכו' וסיימו בהודאה. ע"ש.

ובסעיף ו' שם כתב וז"ל.

מסקנא דדינא שאין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלש תפלות ביום, אלא די בתפלה אחת ביום, ומה טוב שתהיה זו תפלת שחרית, כולל ברכות השחר. ומ"מ אם רוצות הנשים להחמיר על עצמן ולהתפלל שלש תפלות ביום כדי לצאת י"ח כל הפוסקים, תע"ב, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה כלל. (וע' במג"א סי' רצט ס"ק טז, ובמחה"ש שם, ובש"ע הגר"ז סי' קו ס"ב). והנלע"ד כתבתי. והיעב"א.

ומצאתי בספר שיח הלכה סימן ק"ו סעיף ב שכתב שם בזה הלשון.

כתב הגרא"ל זצ"ל בנו של החפץ חיים זצ"ל בספר מכתבי החפץ חיים בפרק דוגמא מדרכי אבי זצ"ל אות כ"ז וז"ל "אמי ז"ל כמעט לא התפללה, כ"ז שלא יצאנו מתחת ידה, באמרה לי, כי אבי פטרה מזה, משום שהיא עוסקת בגידול בניה", עכ"ל.

ודע דבספר המצוות הקצר בחלק מ"ע אות ז' כתב החפץ חיים זצ"ל כשיטת הרמב"ם דחיוב תפלה הוא מה"ת. וזה דלא כרוב הפוסקים שהביא המ"ב כאן דנקטי כשיטת הרמב"ן שחיוב תפלה הוא מדרבנן.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?84639&&page=195

אבקש לעשות קצת סדר בכמה וכמה דברים שנידונו באשכול.

א. דעת המחבר סי' ק"ו היא לכאו' כדעת הרמב"ם, שחובת תפלה היא מן התורה, וגם נשים חייבות להתפלל ואינו נחשב לזמן גרמא. - ודברי המ"א (הובא במ"ב סימן ק"ו) שכותב, שלדעת הרמב"ם מספיק שיגידו איזה תחינה ודי, אין לה מובן, וכפי שכותב להוכיח היטב הרב עובדיה יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר והובא לעיל, לטענתו הרי מפורש ברמב"ם שתפלה כוונתה שבח בקשה והודאה וזה עוד טרם תיקנו אנכה"ג את הנוסח. – מה גם שהמ"א סותר את עצמו מסימן ע' וצוין בשער הציון שם.

ב. חכ"א טען לי, שהמ"א כתב כן שמספיק תחינה כל שהוא, רק כדי ליישב המנהג, ולחנם טורח בשו"ת יב"א לחלוק על המ"א. – ולכאו' דבריו דברי טעם הם. אך לא מצאתי ולו פוסק אחד שכותב שבדיעבד ניתן לסמוך על המ"א, והדבר צריך ביאור.

ג. לדעת הרמב"ן חובת התפילה אינה אלא מדרבנן, ורבנן תיקנו שגם נשים חייבות בתפילה משום דגם הן בעי רחמי. – הגדר של התפלה אצל נשים לפי הרמב"ן לכאו' אינו ברור מספיק. האם מספיק שיגידו איזה תחינת נשים או הכוונה בזה תפילת י"ח, לקיים מה שכותב הרמב"ם שתפילה כוונתה, שבח בקשה והודאה, העניין הזה אינו ברור לכאו' מספיק בפוסקים. כנלע"ד. (אציין, שלא מצאתי ברמב"ן שכותב לחלק בין אנשים ובין נשים בגדר של תפלה, ולכאו' צ"ל שדעת הרמב"ן היא שהתקנה הייתה אצל נשים כמו אצל האנשים, דהיינו תפלת י"ח).

ד. בעת צרה ל"ע שגם הרמב"ן מודה שחובת התפילה בעת ההיא היא מדאורייתא, יש לדון מה הדין לגבי נשים, והאם גם נשים חייבות בתפילה מן התורה בעת צרה, או אפשר שפטורות משום מצוות עשה שהזמן גרמא. ולכאו' יש לומר בזה, שבעת צרה גם על הנשים לפנות אל הקב"ה שיושיע אותן ולא שייך בזה פטור של מצוות עשה של הזמן גרמא.

ה. בספר דעת נוטה לרב יצחק שאול קניבסקי שליט"א (אינו באויצר) מביא שנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מהי עת צרה. - וז"ל. - שאלה: לשיטת הרמב"ן (בהשגותיו לס' המצוות מ"ע ה') דתפלה דרבנן, ורק בעת צרה שבא על הצבור הוי דאורייתא, יל"ע אי דוקא צרת צבור או גם צרת יחיד. וכן יל"ע אי דוקא צרה דומי' דמלחמה או אפילו עגמת נפש או יסורין.
תשובה: כל צרה שיש צורך לבקש עליה. ע"כ.

כמובן שעוד יש הרבה מה להאריך בעניין ונגעתי רק באפס קצהו.
אשמח לשמוע דעת החכמים בעניין.
החכימוני נא.

אדוננו הרמב"ן אינו מכריע במוחלט שיש מצוה בתפילה בעת צרה

מעניין כי פעם הייתי בבית הכנסת וראיתי שהחזן מתפלל בנעלי בית, ואותו חזן ירא שמים גדול היה

מה שנכתב כאן שגם לפי מש"כ המ"א שמספיק לה לומר בקשה כל שהיא עליה לומר את הבקשה עם כל דיני תפלה כמו הכון, לדעתי אין זה נכון, וכ"ש הוא, כלומר, אם אין לה להקפיד על שבח בקשה והודאה, כ"ש וכ"ש שאינן צריכות להקפיד על הכון ושאר דיני תפלה.

ומה שכתבו להביא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א אין מזה כל ראיה, וכל המעיין לנכון יראה שכתב כן בדעת הרמב"ן שסובר שתפילה תקנת חכמים היא, וגם על נשים הטילו חובת תפלה משום דרחמי נינהו וכמבואר בברכות (כ,ב) והכון ושאר דיני תפלה בכלל התקנה הם. אך לדעת הרמב"ם שתפלה מן התורה הוא מהכ"ת לחייב נשים בתפילת י"ח ושאר דיני תפלה, והרי לדעתו, נשים חייבות בתפילה משום שנחשב למצוה שאין הזמן גרמא, ולא גריס דברי הגמ' בברכות דנשים חייבות בתפלה משום דרחמי נינהו. (וכפי שסובר הרמב"ן).

ואם משום מה שכותב בשו"ת יבי"א להקשות על המ"א, במחילת כבוד תורתו הגדולה אישתמיט ליה דברי החינוך (מצווה תל"ג) אשר כותב להדיא בדעת הרמב"ם כפי שכתב המ"א, עיין שם שכתב בדעת הרמב"ם שיוצאים ידי חובת תפלה באמירת צרכי עמך מרובים וכו', ולהדיא כדברי המ"א. – אמנם ידועים דברי האבי עזרי הל' תפלה (פ"א ה"א) דלדעת הרמב"ם אין יוצא כל ידי תפלה מן התורה בתפלת צרכי עמך, אך כבר כתבו כמה אחרונים לחלוק עליו, ומאמצים את דברי החינוך ובעקבותיו את דברי המ"א שגם בבקשה כל דהו יוצאים ידי חובת תפלה מדאורייתא לדעת הרמב"ם. ודי בזה.

היוצא מדברינו, שאין לחייב את האשה לדעת הרמב"ם השו"ע והמ"א בתפילת י"ח ומספיק להן תחנה כל דהו, וגם בהכון ובשאר הלכות תפלה אינן חייבות וכדברי המ"א הנ"ל, והובא במ"ב בזה הלשון 'וכתב המ"א שעל פי סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין שמונה עשרה בתמידות שחר וערב לפי שאומרות איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר'. ע"כ.

איזה חיוב יש לאשה לקבל את פני בעלה בשבת שלום???
[במחילה זה נשמע לקוח מתרבות הערבים, וכבר נודע שס' שלמת חיים איננו מוסמך כלל].

ד. בעת צרה ל"ע שגם הרמב"ן מודה שחובת התפילה בעת ההיא היא מדאורייתא, יש לדון מה הדין לגבי נשים, והאם גם נשים חייבות בתפילה מן התורה בעת צרה, או אפשר שפטורות משום מצוות עשה שהזמן גרמא. ולכאו' יש לומר בזה, שבעת צרה גם על הנשים לפנות אל הקב"ה שיושיע אותן ולא שייך בזה פטור של מצוות עשה של הזמן גרמא.

ה. בספר דעת נוטה לרב יצחק שאול קניבסקי שליט"א (אינו באויצר) מביא שנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מהי עת צרה. - וז"ל. - שאלה: לשיטת הרמב"ן (בהשגותיו לס' המצוות מ"ע ה') דתפלה דרבנן, ורק בעת צרה שבא על הצבור הוי דאורייתא, יל"ע אי דוקא צרת צבור או גם צרת יחיד. וכן יל"ע אי דוקא צרה דומי' דמלחמה או אפילו עגמת נפש או יסורין.
תשובה: כל צרה שיש צורך לבקש עליה. ע"כ.

לכאו' כל עניין עתות בצרה אינו נוגע למעשה לא לדעת הרמב"ם וגם לא לדעת הרמב"ן. לא מיבעי לדעת הרמב"ם שסובר שאין כל עניין מיוחד בעתות בצרה, אלא אפילו לדעת הרמב"ן אין כל נפקותא, שהרי תיקנו חכמים תפלה גם בעתות בשמחה על הנשים כמו על האנשים. ולשם מה נשאל מהו הגדר של עתות בצרה.

ואפשר דנ"מ לגבי ספק מתפלל וכדומה, שבעתות בצרה תיחשב לספק דאורייתא, ואילו בעתות בשמחה ספק מתפלל תיחשב לספק דרבנן וצ"ב.

נעלי בית????

איך מותר ב ט' באב ויוה"כ להתפלל עם נעלי בית?
יש דיון לגבי קידוש לבנה במוצאי ט' באב ויום כיפור האם מותר לעשות עם נעלי בית כי צריך בגד חשוב ולא מצאנו שבתפילת ערבית במוצאי יום כיפור וט' באב גם יצטרכו להחליף מנעלים??
ובפרט שלגבי "קורקוס" פסק מרן הגרי"ש זצ"ל שמותר לעשות איתם קידוש לבנה כי הדרך ללבוש אותם גם ביום יום
כך שנ"ל שודאי שמותר להתפלל עם "קורקוס" ואולי גם עם נעלי בית(אם עדין יש היום נעלי בית...)

מישהו הפנה אותי לספר הליכות שלמה ושם בהערה ה' הלכות תפלה כותב שהגרשז"א ז"ל פסק כן הלכה למעשה שנשים יוצאות ידי חובת תפלה עם בקשה כל שהוא, ואם משום שבח והודאה הריהן אומרות כן באמירת מודה אני ומצורף בזה קובץ עיין שם.
ומכאן שיש להן על מה לסמוך על הנשים שאינן מתפללות שחרית ומנחה ומסתפקות בתחינה כל שהיא בלבד.
-
למרות שדברי ה"הליכות שלמה" (ומקורו בכתבי תלמידים), לכאו' הוא פלא עצום, שהרי הכוונה ברמב"ם היא שצריך שבח בקשה והודאה בבת אחת וא"א לחלק אותו - אך מי אני שאתווכח עם הגרשז"א ז"ל. מה גם שחכ"א גדול טען לי שכך כדברי הגרשז"א ז"ל נהגו כל השנים ולא כדעת החזו"א ז"ל ועוד.

אני חושב שכוונתו במילים להוסיף פסוק של בקשה היינו שהנשים יאמרו פסוק של בקשה מייד אחרי מודה אני ובזה ייושב הכל.

גם זו לטובה כתב:הגר"נ קופשיץ- לא ראוי לכתחילה לעשות כן משום דאין דרך לעמוד כן לפני אדם חשוב

הגר"י שפירא (דעת יהודה עמ' לה)
ש. מבואר בשו"ע ס' צא שאין ללבוש בתפילה מלבושים שאין דרך אנשי המקום לעמוד כך לפני אנשים גדולים, האם גם נשים צריכות להקפיד בזה ועכ"פ כשעי"כ אלי יגרום שהאשה תתעצל מלהתפלל האם אפשר להקל.
ת. אפשר להקל