פורום אוצר החכמה

ששאלתם על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגו ליתנם לכהן ... מכל מקום נ"ל דהקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל וגם הזרוע, שפטור. כיון שניהוג הוא שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מיחייב בשעת זביחה, וההיא שעתא לאו ברירה דתיהוי דידיה, אף על גב דרוב [בהמות] כשירות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש פירק' המוכר פירות (ב"ב צב ב) כי אזלינן בתר רובא הני מילי לעניין איסורא אבל לעניין ממונא המוציא מחבירו עליו הראיה, והא לאו איסור טבלים הוא דלית הילכתא כר' יוחנן. ותו דטרפות דריאה שכיחא, וטריפה פטרוה מן המתנות כדאמרינן בגמרא דפרק ראשית הגז (קלו א). ואף על גב דאמר רב הונא (קלג ב) שותף עם הגוי או עם הכהן בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע ובקיבה והשותף עמהם ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחי וקיבה והשותף בבני מעיים חייב בלחי וזרוע ופטור מן הקיבה, הכא כיון דלאו ברירה בשעת זביחה דליהוי ליה בבהמה כלל שותפות, פטור

צולניק כתב:מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

זרע הארץ כתב:בהקשר זה. עונג לספר מה שהיה כד נח נפשיה דהמהרש'ם ז''ל, והעלה מהר''ם שפירא נושא זה, לעניו יוהרא, והמהרש''ם מלמל 'דרכי משה בהלכות תפלין', כמדו', והסובבים חשבו כי הוא אגב חולשתו, אך המהרש''ם התעקש עמם שיפתחו את הספר ואכן כ נמצא בו.

צולניק כתב:מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

סתם יהודי כתב:

צולניק כתב:מה בין זרוע לחיים וקיבה למעשר ראשון שלא מחוייבים ליתנו משם דהממע"ה.

כהנים שאני. דהא גם בימינו יש כהנים מיוחסים (כלומר בעלי מגילת יוחסין) - אבל לא מצינו בימינו לויים מיוחסים (מהטעם המבואר להלן). וגם כהנים שאינם מיוחסים, נהגו סילסול בעצמם לטרוח לברר - את כהונתם - או לפחות את חזקת כהונתם, מה שאין כן הלויים.

והא דנהגו הכהנים לטרוח יותר בבירור כהונתם, ה"ט כדי שלא יצטרכו להחמיר לחינם באותן חומרות-הכהונה שנוהגות גם בימינו מדאורייתא - כגון לגבי טומאת-מת וגרושה וחללה וגיורת וכד', וגם כדי שיוכלו לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן - מבלי לחוש לברכה לבטלה (ואמנם קי"ל דסוקלין על החזקות וק"ו דמברכין על החזקות אבל בגלל חומר איסור ברכה לבטלה הם טורחים יותר לברר את כהונתם).

אבל ללווים אין סיבה לנהוג סילסול בעצמם לברר את היותם לויים - שהרי בימינו אין לזה נ"מ מדאורייתא (ואפילו לא מדרבנן) - לעניין איסורים/היתרים או חיובים/פטורים בדיני או"ח או יו"ד או אה"ע (לאפוקי דיני ממונות), ולכן לגבי דיני ממונות - כגון לגבי שאלת זכותם הממונית לקבל מעשר ראשון ולגבי שאלת היפטרותם הממונית מפדיון הבן - קיימא לן דהממע"ה (ואמנם: דיני מעשר ראשון ופדיון הבן - מובאים בחלק יו"ד, אבל זה רק סיווג טכני - כי מבחינה מהותית אלו עניינים ממוניים של חו"מ. וה"ה לעוד כמה עניינים, שמובאים ביו"ד אע"פ שבמהותם הם עניינים ממוניים גרידא, כגון דיני פדיון פטר חמור ודיני נתינת הזרוע והלחיים והקיבה).

...וכך נוהגים כל העולם ומ"מ מי שרוצה ליתן יכול ליתן ולא מיחזי כיוהרא ויש מחסידים ואנשי מעשה שמהדרים לקיים מצוה זו גם בח"ל [כרו"פ] וגם אני ראיתי בימו ילדותי לגדול אחד שקודם הרגל היה קונה דקה ושחטה ונתן המתנות לכהן ואני לוי ואין ביכולתי לקיימה ואשרי אנוש יעשה זאת

...והילכך אני תמיה על מה סמכו בזמן הזה שלא ליתן לכהנים מתנות ושמעתי כי לפני הרג רב שהיה בשנת ת'נ'ו'ת' נהגו במגנצא ליתן ויש שהיו להן מכרי כהונה והיו נותנין להם דבר קצוב כדי לפוטרן מן המתנות לכל השנה...

עושה חדשות כתב:ובדרך אגב.
ז"ל הראבי"ה סי' אלף קכה (הו"ד במרדכי חולין תשלז) -

ששאלתם על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגו ליתנם לכהן ... מכל מקום נ"ל דהקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל וגם הזרוע, שפטור. כיון שניהוג הוא שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מיחייב בשעת זביחה, וההיא שעתא לאו ברירה דתיהוי דידיה, אף על גב דרוב [בהמות] כשירות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש פירק' המוכר פירות (ב"ב צב ב) כי אזלינן בתר רובא הני מילי לעניין איסורא אבל לעניין ממונא המוציא מחבירו עליו הראיה, והא לאו איסור טבלים הוא דלית הילכתא כר' יוחנן. ותו דטרפות דריאה שכיחא, וטריפה פטרוה מן המתנות כדאמרינן בגמרא דפרק ראשית הגז (קלו א). ואף על גב דאמר רב הונא (קלג ב) שותף עם הגוי או עם הכהן בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע ובקיבה והשותף עמהם ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחי וקיבה והשותף בבני מעיים חייב בלחי וזרוע ופטור מן הקיבה, הכא כיון דלאו ברירה בשעת זביחה דליהוי ליה בבהמה כלל שותפות, פטור

והדברים מחודשים וצ"ב. האם "מדברים" על זה?

אלמא בתר חיובא אזלינן וכו' כ' המרדכי ישראל השוחט אצל גוי שאם ימצא טרפה יהיו של גוי ונמצאת כשרה מ"מ פטור ממתנות כיון דבשעת זביחה לא ברירא שתהיו כשרה כלומר ועיקר חיובא בשעת זביחה אף על גב דאח"כ הוברר למפרע שהיתה כשרה מ"מ איתא בספרי ומייתי לי' בפר"ח דבעינן הוברר בשעת זביחה וה"ל כמו בכור ומעשר בהמה דלא אמרינן ברירה דכתיב צאנך דומיא דבנך שהוברר בשעת לידה ה"נ דכוותי' וכן בתרומה פ' כל הגט הוה ס"ט כל שאין ראשית ניכר בשעת הפרשה לא אמרינן ברירה למפרע ועיין ביש"ש פ"ה דב"ק בדיני ברירה בפרק שני של דיני ברירה סי' ך' ונוראת על דברי ש"ך ס"ק ט"ו והמעיין דאין כאן ענין לברירה ולא נחית מרדכי לדיני ברירה כלל: [מהדו"ק]
אך מ"ש מרדכי אף על גב דרוב בהמות כשרות פי' והוה כברור בשעת זביחה דהרי מן התורה מותר לאכול ממנה בלא בדיקה כלל ואנו אוכלין מחלבה ומגבינות שנעשה ממנה ועל זה תי' אין הולכין בממון אחר הרוב עוררני בני הרבני מה' אברהם שמואל בנימין ני' דזה אינו מוסכם דכיון שאין תחלת דין זה לענין ממון וכבר החלטנו שהיא מרוב ואכלנו מחלבה לא שייך אין הולכין בממון אחר הרוב והוה שפיר כמבורר בשעת זביחה וסברא זו כ' תוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ורבי יהושע וכו' וכ"כ מורי בהפלאה ספ"ק דכתובות ע"ש וצ"ע. ויש לדחוק דהכי קאמר כיון שעכ"פ חזינן בעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב ש"מ דרוב לאו בירור גמור הוא א"כ תו לא מיקרי מבורר משעת שחיטה וקרא כתיב מאת זובחי הזבח שיהיו מבורר בשעת זביחה כבספרי הנ"ל: [מהדו"ק]

יהודי מהשומרון כתב:חלק גדול מהמשיבים כאן מחברים בין נתינת זלו"ק בחו"ל שיש מהראשונים שהקלו בה, (אם כי גם בה דעת רוב הראשונים כמפורש בגמרא להחמיר) ובין נתינה בארץ שהיא מוסכמת על כל הראשונים.