פורום אוצר החכמה

שאלה לחו"ר דפה: האם אפשר למחול על ל"ת דלא תגזול היינו שיאמר הבעלים אני מוחל למי שיגזול ממני וכך לא יעבור הגוזל ממנו בלאו דלא תגזול?
מד' הגר"י ענגיל ז"ל בגליוני הש"ס ב"ק כ"ח א' משמע דמהני מחילה ומאידך כמדומה שראיתי פעם בפתחי חשן שמביא מפוסקים דלא מהני ובקשתי ממי שיש לו עוד מראה מקומות בזה שיחכמני. [לפי זכרוני יש משמעויות סותרות בקובץ שיעורים ב"ק בענין זה אך יתכן שלהד"מ].

ועוד שאלה: האם מהני מחילה בהשבת אבידה היינו שיאמר הבעלים שהוא מוחל המוצא אבידתו שלא יצטרך לקיים מצות השבת אבידה? לפו"ר מסוגיא דברכות י"ט ב' לפי גירסת התוס' בשבועות ל' ב' צריך לעלות דמהני ובקשתי ממי שיש לו מראה מקומות בזה שיחכמני.

בתודה מראש.

---

(כעת נודע לי בע"ה שענין זה קשור לסוגיא דמתנה עמש"כ בתורה - גמ' תו' כתובות נ"ו א' וכו'.)

למה שלא תועיל מחילה שתחול רגע לפני הגזילה?

הרי לא מדובר על הפקרה עכשיו ממש.

יעוי' בסוגי' של צנועין בב"ק לגבי הפקרת פירות כרם רבעי כמדומני..


עד כאן לא נשאלה שאלה אלא לגבי מחילה עתידית לאלו שידברו עלי לשה"ר (מובא בספר מאיר עיני ישראל שחתן הח"ח שאלו זאת, כמדומני שקישר את זה לעניין של קרע כסותי,
אך באמת יש לעיין למה לא תועיל מחילה בקרע כסותי, אולי כי זה לא הפקר רגע קודם, אלא מחילה וצ"ע)

ידועים דברי תוס' הרא"ש קידושין ס"ט א' שלאו דלא תגזול ניתן למחילה אף בלא מחילת הממון.

תרח כתב:יעוי' בסוגי' של צנועין בב"ק לגבי הפקרת פירות כרם רבעי כמדומני..

אביאסף כתב:ידועים דברי תוס' הרא"ש קידושין ס"ט א' שלאו דלא תגזול ניתן למחילה אף בלא מחילת הממון.

ייש"כ לאבי-תרח ואביאסף. אעיין.

אביאסף כתב:ידועים דברי תוס' הרא"ש קידושין ס"ט א' שלאו דלא תגזול ניתן למחילה אף בלא מחילת הממון.

מה עם למחול על הממון מבלי למחול על הלא תגזול שבזה?

תרח כתב:

אביאסף כתב:ידועים דברי תוס' הרא"ש קידושין ס"ט א' שלאו דלא תגזול ניתן למחילה אף בלא מחילת הממון.

מה עם למחול על הממון מבלי למחול על הלא תגזול שבזה?

הנה מצינו שהמארח חבירו לאכול אצלו י"א שאין האורח קונה המאכלים ובכ"ז מותר לו לאכול כי זה נתינת רשות ואין כאן גזילה כלל, אך מה יהיה כשהבעה"ב אומר בסתמא "אני מוחל על ממוני" האם יכול כל אדם לבא וליקח מה שלבו חפץ? והאם יכול הבעה"ב לחזור בו ממחילתו [שלא כמו מחילת חוב]?

נזכרתי שבריש איזהו נשך אמרינן דהנגזל מוחל להגזלן וזה קולא בגזילה וצל"ע שם בראשונים.

הנו"ב והאבני מילואים (לא זוכר היכן) מוכחים מהגמרא בבבא מציעא ל: שהיה צריך להפקיר את המשא כדי שלא יעברו עליו בלא תגזול שמחילה ל"מ.

שטייגעניסט כתב:הנו"ב והאבני מילואים (לא זוכר היכן) מוכחים מהגמרא בבבא מציעא ל: שהיה צריך להפקיר את המשא כדי שלא יעברו עליו בלא תגזול שמחילה ל"מ.

ייש"כ. בע"ה אעיין ברזא דשבתי שם.