פורום אוצר החכמה

לאחרונה רבו מעוררים את הציבור על הלכות שמירת הלשון.
כפי שזה מוצג היום, לא לדבר לשון הרע זה רק לשתוק, או לספר סיפורים [משעממים] על גדולי הדור, כמובן בצורה שלא ישתמע שאחד היה יותר גדול מהשני בתחום כל שהוא, וגם באלו יש הרבה אבק לשה"ר.
והלום ראיתי, חכם אחד שבירר את יסודות ההלכות האלו, והעלה מרגלית בכפו, לשה"ר זה רק דיבורי גנאי, שאינם אמת, או שעלולים להזיק למדובר, או שמתכוון לגנות אותו בהם. אולם דברים אמתיים שלא עלולים להסב נזק למדובר, ואין כוונתו להרע לו על ידם, מותר לדבר - אף אם הוא גנאי!
ישוטטו הרבים ותרבה הדעת.

האם הוא מחדש משהו בניגוד לח"ח?

כי אם כן, הוא בבעיה קשה.

מענין לענין: ראיתי פעם [אולי כאן] בשם הגר"ג נדל ז"ל שאמר [לפי דרכו..] שלא שייך לקבוע הלכות בלשון הרע כיון שהוא ענין מוסרי. הידוע למישהו?
[יצוין לגליוני 'פירורים' - תורת הגר"א גניחובסקי ז"ל שם מעמיק ודן בכובד ראש בחפץ חיים].

באמת צ"ע דברי הגר"ג נדל, אז מה אם זה מוסרי? וכי א"א להגדיר זאת במעשה ספציפי?

מה עם לא תתורו? זה לא משהו מוסרי?

תרח כתב:באמת צ"ע דברי הגר"ג נדל, אז מה אם זה מוסרי? וכי א"א להגדיר זאת במעשה ספציפי?

מה עם לא תתורו? זה לא משהו מוסרי?

אני מבהיר שאני לא זוכר בבירור את מה שראיתי ובקשתי ממי שיודע שיחכמנו.

תרח כתב:האם הוא מחדש משהו בניגוד לח"ח?

כי אם כן, הוא בבעיה קשה.

לדעתו, יתכן שאף הח"ח סובר כך, אם כי לא בטוח.
היו רבנים שהסכימו איתו והיו שחלקו עליו, מה שברור שצריך לעשות בנושא הזה איזה שהיא הפיכה, לא יתכן שכל כך הרבה עמותות יתפרנסו מהבלים... לדבריהם הכל אסור,
רק אתמול ראיתי מודעה באחד מבתי המדרשות, עם 'לעילוי נשמת' כמובן, שהיה כתוב בה, שאסור למוכר לומר ללקוח שהוא מוכר את החפץ יותר בזול ממתחרה פלוני, שזהו לשה"ר, וציטטו מהחפץ חיים שכך הדין, איני 'מבין' בחפץ חיים, אולם בהחלט לא נראה לי שזה היה חטאם של דואג ואחיתופל - בעלי הלשה"ר של חז"ל.

איך ג' הכללים האלו מתיישבים עם הגמרא המפורסמת בב"ב קס"ד?

ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי אין זמן בזה א"ל ר' שמעון ב"ר לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה וחזייה הדר חזא ביה רבי בבישות א"ל לאו אנא כתבתיה ר' יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים אמר רבי כמה מיושר כתב זה אמר ליה לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה בשלמא התם איכא לשון הרע אלא הכא מאי לשון הרע איכא משום דרב דימי דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו

חשבונות רבים כתב:איך ג' הכללים האלו מתיישבים עם הגמרא המפורסמת בב"ב קס"ד?

ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי אין זמן בזה א"ל ר' שמעון ב"ר לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה וחזייה הדר חזא ביה רבי בבישות א"ל לאו אנא כתבתיה ר' יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים אמר רבי כמה מיושר כתב זה אמר ליה לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה בשלמא התם איכא לשון הרע אלא הכא מאי לשון הרע איכא משום דרב דימי דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו

שמא היה נגרם לו נזק לפרנסתו, ושמא התכוון לגנותו.

..

אמסטרדם כתב:מענין לענין: ראיתי פעם [אולי כאן] בשם הגר"ג נדל ז"ל שאמר [לפי דרכו..] שלא שייך לקבוע הלכות בלשון הרע כיון שהוא ענין מוסרי. הידוע למישהו?

אכן באשכול בשם כיצד להפחית מחלוקות בתוך הציבור הדתי והחרדי

אלף אלפים כתב: ושמעתי פעם בשם הגר"ג נדל זצ"ל שהיה חלוק על מעשי מרן הח"ח בספרו, שכן לדעתו איסורי לה"ר ורכילות הם מהלכות דעות ומידות וא"א לתת בהם כללים מוחלטים ככל עסקי התורה

שטייגעניסט כתב:

חשבונות רבים כתב:איך ג' הכללים האלו מתיישבים עם הגמרא המפורסמת בב"ב קס"ד?

ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי אין זמן בזה א"ל ר' שמעון ב"ר לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה וחזייה הדר חזא ביה רבי בבישות א"ל לאו אנא כתבתיה ר' יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים אמר רבי כמה מיושר כתב זה אמר ליה לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה א"ל כלך מלשון הרע הזה בשלמא התם איכא לשון הרע אלא הכא מאי לשון הרע איכא משום דרב דימי דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו

שמא היה נגרם לו נזק לפרנסתו, ושמא התכוון לגנותו.

להעמיד שנגרם לו נזק הוא דוחק, ולומר שר"ש ברבי התכוון לגנותו נ"ל שזה ממש הוצאת שם רע אפילו לפי הכללים שלך (וודאי שזה לא שייך בסיפור השני).

חשבונות רבים כתב:להעמיד שנגרם לו נזק הוא דוחק, ולומר שר"ש ברבי התכוון לגנותו נ"ל שזה ממש הוצאת שם רע אפילו לפי הכללים שלך (וודאי שזה לא שייך בסיפור השני).

האפשרות הראשונה מאוד סבירה, מדובר בסופר המתפרנס מכתיבת גיטין, לומר עליו שאינו יודע את מלאכתו זהו ממש היזק.

לפי הח"ח מה קושיות הגמרא "כולם לשוה"ר ס"ד? אלא אימא אבק לשוה"ר"

אני רואה שלכולם ברור למה הכוונה. אולי תחכימו אותי בכמה דוגמאות שכיחות שלפי החידוש הנ"ל מותרות.

הנה מקור הדברים:



אמנם זהו לשיטת המחבר הנ"ל, שהבין כך במקורות שהביא הח"ח בהל' לה"ר כלל ג (במ"ח ב). אבל פשטות הח"ח שם לא משמע כן כלל.

וז"ל הח"ח שם במקור החיים:

וּרְאֵה עוֹד אֶת גֹּדֶל אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַשִֹּנְאָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן בְּהַסִּפּוּר לְגַנּוֹתוֹ, רַק אֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי אֱמֶת דִּבְרֵי גְּנַאי הוּא, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה:

וראה עוד כאן:
viewtopic.php?p=72993#p72993