פורום אוצר החכמה

וז"ל הרי"מ רובין "יש להדליק אור במקלטים לפני שבת, ובמקום שלא הדליקו ויש ילדים המפחדים מהחושך מותר להדליק את האור, כיו שפחד אצל ילדים נחשב לחשש פיקו"נ כמבואר בגמ' יומא דף פ"ד ע"ב ונפסק בשו"ע שכ"ח סעי ל"ח, גבי תינוק שהחדר שהוא נמצא בו, נעול. שמותר לשבור את הדלת שמא יבעת התינוק וימות" ע"כ

לדעתי הענייה יש לחלק בין הדבקים, ופשיטא דלא כל פחד שהוא מתיר, ומכ"ש שהרב רובין כתב זאת בעניין המלחמה בעזה, והרי לא מדובר שיושבים שעות במקלטים אלא רגעים ספורים, ולענ"ד אין להתיר בזה כלל.

נראין דבריך.

לא ברור מה הנטייה להחמיר באיסורי שבת ולהקל בפיקוח נפש. השו"ע פסק שמותר לחלל שבת במצב של שמא יבעת התינוק. מצד הדין "ספק נפשות דוחה שבת", "ואסור להתמהמה בחילול שבת". מה העניין להחמיר?

המתקיף כתב:לא ברור מה הנטייה להחמיר באיסורי שבת ולהקל בפיקוח נפש. השו"ע פסק שמותר לחלל שבת במצב של שמא יבעת התינוק. מצד הדין "ספק נפשות דוחה שבת", "ואסור להתמהמה בחילול שבת". מה העניין להחמיר?

אתה רואה בזה ספק נפשות?

לא היו ילדים שפחדו מהחשך עד לימי צוק איתן? וכי שמענו בכל ההיסטוריה שמותר להדליק נר בשבת לילד שמפחד מהחשיכה?

אני שמעתי ממורה הוראה שאם קפץ החשמל באופן שלא יהיה חשמל כל השבת ויש ילדים קטנים מותר לומר לעכו"ם שידליק.

גם זו לטובה כתב:ולענ"ד אין להתיר בזה כלל.

לא חרבה ירושלים אלא על שהשוו...
כך מתבטאים מול ת"ח?
אתה ברמה שלו? יש לך היתר הוראה?
מי שחולם שיש פה אחד ברמה שלו שמשתתף אצלנו בפורום, שיקום.
חבר'ה, קצת יראת כבוד.

תוכן כתב:לא היו ילדים שפחדו מהחשך עד לימי צוק איתן? וכי שמענו בכל ההיסטוריה שמותר להדליק נר בשבת לילד שמפחד מהחשיכה?

לא הבנתי מה עניין היסטוריה לכאן. אם יש ספק סביר שהחשיכה תגרום בעתה לילד, מותר בשופי לעשות לו מלאכה, כפי שכל האנשים נוסעים עם נשותיהם היולדות לבית החולים בשבת כדי שלא תטרף דעתן, וכי לא היו יולדות שילדו בגפן?

הגרש"ק גראס שליט"א כתב (במוריה או אולי בקובץ של הישר והטוב) להתיר להחזיר בטריה למכשיר שמיעה של ילד חרש, כיון שבלא המכשיר הוא מרגיש מנותק מכל העולם ומפוחד כמו אותו ילד שננעל בחדר. (ובעל פה אמר לי שכתב כך ע"פ עדות אישית של אב לילד חרש.)

המתקיף כתב:

תוכן כתב:לא היו ילדים שפחדו מהחשך עד לימי צוק איתן? וכי שמענו בכל ההיסטוריה שמותר להדליק נר בשבת לילד שמפחד מהחשיכה?

לא הבנתי מה עניין היסטוריה לכאן. אם יש ספק סביר שהחשיכה תגרום בעתה לילד, מותר בשופי לעשות לו מלאכה, כפי שכל האנשים נוסעים עם נשותיהם היולדות לבית החולים בשבת כדי שלא תטרף דעתן, וכי לא היו יולדות שילדו בגפן?

ערביך ערבא צריך. כל אלו שעושים מלאכה בשופי בגלל שנשותיהם נאנחות קצת, וכי לאו חילול שבת היא? האם אין להגיון ולשכל שום מבוא במה שנקרא פיקוח נפש? אכן חז"ל התירו בילד שנמצא לבד בחדר, האם זה אומר שכל מצב שמישהו קצת נבעת מותר לחלל עליו שבת? אתמהה!

לייבעדיג יענקל כתב:הגרש"ק גראס שליט"א כתב (במוריה או אולי בקובץ של הישר והטוב) להתיר להחזיר בטריה למכשיר שמיעה של ילד חרש, כיון שבלא המכשיר הוא מרגיש מנותק מכל העולם ומפוחד כמו אותו ילד שננעל בחדר. (ובעל פה אמר לי שכתב כך ע"פ עדות אישית של אב לילד חרש.)

השאלה היא איזה איסור הוא סבור שיש בזה?

חז"ל התירו בתינוק אפילו שיכול להרגיעו באמגוזא וכד'. הא ראית שגדשו סאה בחשש בעתה.

תוכן כתב:לא היו ילדים שפחדו מהחשך עד לימי צוק איתן? וכי שמענו בכל ההיסטוריה שמותר להדליק נר בשבת לילד שמפחד מהחשיכה?

אמנם לא ביאר כן להדיא, אבל לכאו' כוונתו שיש להם פחד מהחושך וגם מהמלחמה אזעקות וכו' כך שזה לא פחד רגיל. ובכגו"ד לדעתו מותר וראה שם בהמשך מה שהביא משו"ת צ"פ אפילו לגבי מבוגרים לעצמם

אפרקסתא דעניא כתב:חז"ל התירו בתינוק אפילו שיכול להרגיעו באמגוזא וכד'. הא ראית שגדשו סאה בחשש בעתה.

נראים דברי אפרקסתא דעניא, דהא בגמ' שם מבואר שאף שאפשר להמתין איזה זמן עד שיביאו המפתח אסור להמתין. ומבואר שאף פחד של כמה דקות הוא ספק פיקו"נ.

גם זו לטובה כתב:ולענ"ד אין להתיר בזה כלל.

פגשת פעם נפגע חרדה?

לכאורה, בכה"ג ששכחו להדליק את האור שישארו בחדר המדרגות ליד המקלט ולא ייכנסו למקלט, אבל להתיר להדליק את האור בספק של אחד למליון שיקרה משהו למי שנמצא בחדר המדרגות למטה, בזה לא שמענו שנתיר לחלל שבת.

חושך ואזעקות וטילים ובומים למיניהם, לא דומים לחושך רגיל של כל לילה.
שוב, כנראה האנשים שכאן לא בטווח הטילים וילדיהם לא התנסו בכגון דא.

אוהב אוצר כתב:חושך ואזעקות וטילים ובומים למיניהם, לא דומים לחושך רגיל של כל לילה.
שוב, כנראה האנשים שכאן לא בטווח הטילים וילדיהם לא התנסו בכגון דא.

אני והרב רובין גרים באותה העיר, ובכל אופן נ"ל שעל ספק סכנה רחוק כזה, אין להתיר להיכנס למקלט ולהדליק את האור יישארו בחדר המדרגות שזה מקום בטוח דיו אף לפיקוד העורף ולא יחללו שבת

האנשים ששם שלא הולכים בשיטת מרן החזו"א, יכולים להדליק את האור בשינוי והוי תרי דרבנן במקום צער ושרי.

הנידון פה הוא לא ביחס לחדר מדרגות [ולא בכל בנין יש לדר מדרגות עם קירות פנימיים], אלא על עצם ההיתר, שנראה ברור ופשוט לענ"ד.

כמדומה שהרב רובין לא התכון בכל מצב ובכל מחיר, הכונה למי שנמצא בחדר מאד חשוך, ומרגיש בילדיו שפחדם גדול, או שאינו יודע לשער, ואז יכול להדליק מדין ספק פיקו"נ.
איני יודע מה קורה אצל אחרים אבל אצלי יש ילדה בגיל 4 ואם הדלת של חדר הילדים נסגרת לרגע ונעשה חושך גמור, מיד היא תצרח בפאניקה מחרידה ובטוחני שאם היא תשאר כך זמן מה היא תכנס לכלל סכנה ח"ו.

אגב יש גדול שכבר הקדימו להגדיר את זה כספק סכנה (אף שאינני חושב שצריכים ראיות דהא חזינן שמפחדים מאד מחושך וכנ"ל) עי' למטה [ומה שהוא כתב להביא גוי, עיי"ש שבסוגיית אמירה לנכרי קאי וודאי שאם יש גוי בקל ואינו מעכב כלל את ההצלה דיעשה כן אבל בדליכא גוי שרי ע"י ישראל]

שבתי ושניתי פרק זה, ולא הבינותי מדוע נזעק פותח האשכול דווקא על הדבר הנכון והפשוט שמחללים שבת בכדי למנוע פחד מילד, הרי מבואר בגמ' שעצם הפחד הוא סכנה*.
לענ"ד יש לתמוה על מה שאמר אחרי זה הרב רובין עוד שני דינים, ולענ"ד צריכים תלמוד.
ראשית:
אמנם איתא ברמ"א (סימן שכח סי"ב) שאם אפשר לעשות בשינוי בלי עיכוב יש לעשותו בשינוי, אבל מש"כ שיש לעשותו ע"י קטן, תמוה עד מאד, דהא הלכה פסוקה היא (שם) כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י א"י וקטנים ונשים אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת.

ועוד קשה לי על מש"כ:
שני ראיות אלו הביא גם הרב זילברשטיין בספרו 'שיעורי תורה לרופאים', אך לענ"ד אינם ראיות כלל.
הראיה שהביא מהמאירי אינה ראיה, שהרי המאירי כתב שהטעם שאסור לישן יחידי הוא משום שאסור להביא על עצמו פחד, אבל מנין לנו שהפחד מהוה סכנה?
וכן מה שהביא משו"ת צפנת פענח, במחילה מכת"ר בצפנת פענח לא כתב דבר זה מעולם. הוא רק דן במקום שיש חשש סכנה אמיתי, אלא שהחשש רחוק, ויש אדם הפוחד מהסכנה על אף שהחשש הוא רחוק, וע"ז כתב שלאותו אדם מותר לחלל שבת בשביל לברוח מאותה סכנה, ואמנם חידוש יש בדבריו, שכל אדם קובע לעצמו מתי החשש הוא חשש סביר לפי הפחד שלו**, אך אין לזה קשר לזה שעצם הפחד הוא סכנה.

ז"ל הצפנת פענח:

עכ"פ לדינא כך דהיכי שיש דמיון לאחד שע"י זה יהא גדר סכ"נ הוא בעצמו יוכל לחלל ולא אחרים. וכעת לפי המהומה אשר בכל רגע ורגע נתחדש והיום יתחדש פה ג"כ כזה יוכל כל אחד בעצמו שיהא בגדר זה ומצי עביד דינא לנפשו. אבל להתיר זה בגדר פסק אי אפשר, בגדר הלכה ואין מורין כן.

=========
* אגב, חשבתי אולי כוונת חז"ל הוא שיש חשש שישתגע, ושגעון הוא סכ"נ מכמה טעמים כמבואר בפוסקים.
** ודנו ע"ז לאחרונה בפורום במקו"א.

המפליא הוא, שהרב רובין בספרו ארחות שבת כתב שבמקום פחד במסוגרים אין להתיר אפי' אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא, אלא דווקא דרך קלקול וכד' שאז הוי שבות דשבות במקום צער.

היום ראיתי שבעל לקט יושר משתמש בסברא זו לגבי מלאכה לפני הבדלה.

לקט יושר חלק א' עמוד נ"ו ענין ב': [ואמר] מה שנוהגים המשרתים להביא נרות לביתם מיד אחר ברכו, מסתמא זה היתרם כיון שהתינוקות יראים בחשך מותר לחלל בשבילם אפילו שבת גמור, כדאמרינן בגמ' מותר לשבר הדלת לפני התינוק.

הרב תוכן הביא פה מהלקט יושר בשם התרומת הדשן להתיר להדליק נר בשביל הקטן שלא יפחד מהחושך.

והנה כתב הרמ"א (סימן רעו א) דאם הדליק הגוי נר לצורך קטן, מותר לכל ישראל להשתמש לאורו, דהוא כחולה שאין בו סכנה. אך אין להוכיח מזה שפחד של קטן מחושך אינו מתיר אלא אמירה לעכו"ם. דאפשר לומר דמותר גם מלאכה דאורייתא, אלא שאז אסור לבריא ליהנות ממנו, כמבשל לחולה בשבת דחישינן שמא ירבה בשבילו. אך כשהדליק הגוי מותר לבריאים ליהנות ממנו.

אמנם בקצות השלחן (בדי השלחן קלד, יח) התיר לומר לנכרי להדליק נר אם הקטן מפחד לישב בחושך, וכתב שהיתר זה הוא עד גיל 7 או 8, משום שפחד הוא ענין חמור. וכתב שדומה דין זה לדין יולדת סומא שמדליקין לה הנר שיש לחוש שתסתכן מפחד לבבה אשר תפחד שמא אין עושין לה יפה מה שהיא צריכה. אע"ג דהכא לא דמי ליולדת שהיא בסכנה ולכן מחללין השבת להדליק ע"י ישראל, עכ"פ אין להחמיר גבי אמירה לנכרי עבור קטנים בני שבע והכל לפי מה שעיניו רואות שאם טבע הקטנים שמקימים רעש בהיותם בחשך ואין דעתם מיושבת מחמת פחד מותר לומר לנכרי בשבת להדליק. ע"כ.
וכן באשרי האיש הביאו מהגריש"א שדעתו כהקצות השלחן. וכן בשש"כ הביא את דברי קצות השלחן.

וכאמור, דבריהם הם נגד דברי הלקט יושר בשם התרומת הדשן שאף מלאכה דאורייתא מותר כדי למנוע פחד הקטנים מהחושך.

איש רגיל כתב:והנה כתב הרמ"א (סימן רעו א) דאם הדליק הגוי נר לצורך קטן, מותר לכל ישראל להשתמש לאורו, דהוא כחולה שאין בו סכנה. אך אין להוכיח מזה שפחד של קטן מחושך אינו מתיר אלא אמירה לעכו"ם. דאפשר לומר דמותר גם מלאכה דאורייתא, אלא שאז אסור לבריא ליהנות ממנו, כמבשל לחולה בשבת דחישינן שמא ירבה בשבילו. אך כשהדליק הגוי מותר לבריאים ליהנות ממנו.

בהדלקה אמרינן נר לאחד נר למאה ולא חישינן שמא ירבה בשבילו. ואם היה חשש כזה בישראל שהדליק לצורך חשיב"ס היה אסור גם בגוי שהדליק לצורך חשאב"ס. וראה רעו מ"ב סק"ח ובה"ל ד"ה אין.

יש"כ שהעמדת אותי על טעותי.

אך לענ"ד עדיין אין ראיה מהרמ"א שרק אמירה לעכו"ם הותרה למנוע פחד מקטן.

איש רגיל כתב:וכאמור, דבריהם הם נגד דברי הלקט יושר בשם התרומת הדשן שאף מלאכה דאורייתא מותר כדי למנוע פחד הקטנים מהחושך.

בלקט יושר כתוב לפני ברכו, היינו אחרי צאת השבת אבל לפני הבדלה. לא כתוב שם שמלאכה דאורייתא מותר.

איש רגיל כתב:אך לענ"ד עדיין אין ראיה מהרמ"א שרק אמירה לעכו"ם הותרה למנוע פחד מקטן.

בלא"ה אין הכרח לפרש את הרמ"א שההדלקה היתה משום שהקטן ירא לשבת בחושך, אלא כדי לעשות איזה דבר שיש לקטן צורך בו, דומיא דהדלקה לצורך חולה. וראה לשון המ"ב ס"ק ו.

תוכן כתב:בלקט יושר כתוב לפני ברכו, היינו אחרי צאת השבת אבל לפני הבדלה. לא כתוב שם שמלאכה דאורייתא מותר.

איך אפשר לומר כך? הוא כותב במפורש שמותר לא רק באותו זמן אלא אפילו לחלל שבת גמור, ומביא מלשבר הדלת.

אלא שבעקרון לא ברור עד כמה ניתן לסמוך ע"ד הלקט"י במקום שאין לו חבר מהפוסקים. [לאו דוקא לענין נד"ד].

מה שנכון נכון כתב:

תוכן כתב:בלקט יושר כתוב לפני ברכו, היינו אחרי צאת השבת אבל לפני הבדלה. לא כתוב שם שמלאכה דאורייתא מותר.

איך אפשר לומר כך? הוא כותב במפורש שמותר לא רק באותו זמן אלא אפילו לחלל שבת גמור, ומביא מלשבר הדלת.

אלא שבעקרון לא ברור עד כמה ניתן לסמוך ע"ד הלקט"י במקום שאין לו חבר מהפוסקים. [לאו דוקא לענין נד"ד].

בשבת בבוקר חשבתי על זה, שקשה להתיר איסור דאורייתא על סמך לקט יושר. ומאידך גיסא, נראין דבריו.

גם בשבט הלוי (ח, עה) כתב שפחד הוא סכנה אף אצל גדולים, וכדברי הרב רובין הנ"ל.

סי"ג. כל הזריז לחלל שבת ה"ז משובח אפילו אם מתקן עמו דבר אחר וכו' ובמג"א מגמ' יומא פ"ד ע"ב ננעל הדלת בפני התינוק שובר הדלת ומוציאו אעפ"י שמפצל אותו כמין עצים שראוים למלאכה שמא יבעת התינוק וימות ע"כ.

וברש"י יומא שם ננעלת דלת, והתינוק נבעת ע"כ, משמע לכאורה דדוקא שעובדא היא שהתינוק נבעת, אבל שמא יבעת וימות לא חיישינן, אבל לשון הרמב"ם משמע דבכל אופן חיישינן שמא יבעת, ולהלכה פשוט דנחוש לדעת הרמב"ם ומג"א שהעתיקו, - מ"מ קצת ספק אם זה דוקא בתינוקות כלשון הגמ' שהם קטני קטנים או אפילו קטנים מבוגרים כגדולים, והי' מקום לחלק בזה דכה"ג בעינן נבעתים ממש כרש"י לא שמא יבעתו כיון שעכשיו אינם נבעתים [שו"ר במו"ק להגאון יעב"ץ דהיינו תינוקות כבני שש, מלבד אם יש לחוש שיבעת ויפחד אפי' גדולים מזה וזה כדברינו] ולמדנו מהלכה זאת כי הבעתה גדולה ספק פקו"נ הוא ופשיטא דזה גם בגדולים, ומצינו כמה עובדות בחז"ל כי התרגשות פתאומי גרם למיתה, א"כ נהי דמציאות זה שננעל דלת לפניו לא שייך בגדולים דאינם נבעתים מזה, אבל פשיטא דנבעת ממש במציאות אחר אפילו גדול ורואים הסימנים לכך דמצוה לחלל שבת עליו.

מה שנכון נכון כתב:

תוכן כתב:בלקט יושר כתוב לפני ברכו, היינו אחרי צאת השבת אבל לפני הבדלה. לא כתוב שם שמלאכה דאורייתא מותר.

איך אפשר לומר כך? הוא כותב במפורש שמותר לא רק באותו זמן אלא אפילו לחלל שבת גמור, ומביא מלשבר הדלת.

אלא שבעקרון לא ברור עד כמה ניתן לסמוך ע"ד הלקט"י במקום שאין לו חבר מהפוסקים. [לאו דוקא לענין נד"ד].

הוא אומר שמותר להביא נרות לפני ברכו מפני שמותר לחלל שבת כשיש פחד כהא דאמרינן לגבי לשבור הדלת. הוא לא אומר אבל שכל פחד מותר לחלל עליו שבת.

הלקט יושר אומר שגם פחד מחושך גורם לסכנה. ובנקודה זו התחיל הויכוח באשכול זה, האם אפשר לדמות פחד מנעילה לפחד מחושך.

מבלי להתערב בענייני הלכה שקטונתי בהם
ניכרים הדברים שחלק מהכותבים דלעיל אינם יודעים מה הם סחים בחלק המציאות שבדבר. לא חוו חרדות של ילדים מאזעקות גם באור גדול, לא ראו ילדים בני שנה (!) שזוחלים אינסטיקטיבית בבהלה לחדר הפנימי, לא ראו נפגע חרדה,לא יודעים שהמלמדים בחדרים והמורות בבתיה"ס מתמודדים עד היום עם החרדות של עמוד ענן (!) ושלא לדבר על צוק איתן,
וגם לא יודעים את ההבדל בין מקלט לבין חדר מדרגות שלעיתים קרובות הוא פיקו"נ ממש.
בקיצור לפלפל בסברא זה דבר גדול, לפלפל בדברים שאין לך בהם מושג זה גם לא רע, אבל בתנאי שאין מי שכן מכיר את המציאות ולא יוכל להכחיש...
חכמים הזהרו בדבריכם!